✦ ❖ ✦

דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

היוצא לדרך והפועלים · סדר תפילת הדרך — עיונים מעמיקים

סימן ק״י · ח׳ סעיפים

הביננו ומעין י״ח · תפילה קצרה · הפועלים · תפילת הדרך

עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים

⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡

✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ק״י — ח׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפלה), רי״ף, רא״ש, ר״מ מרוטנבורג, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות כ״ח:-ל׳. · מעין שמונה עשרה (הביננו) · תפילה קצרה במקום סכנה · תפילת הדרך · פרסה

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table des matières

Introduction à la sugya — קיצורי התפילה ותפילת הדרך, צירי הסימן (ח׳ סעיפים)
הביננו ומעין שמונה עשרה — בשעת הדחק, מתפלל אחר ג׳ ראשונות (ברכות כ״ח:-כ״ט.)
תפילה קצרה והפועלים — גדודי חיה ולסטים, «צרכי עמך מרובים» (ברכות כ״ט:)
תפילת הדרך — ברכה או בקשת רחמים, לשון רבים (ברכות כ״ט:-ל׳.)
זמן ומקום התפילה — אחר שהחזיק בדרך, פרסה, בית המדרש · נפקא מינה למעשה · טבלאות

📜 Le texte du Choulhan Aroukh — les seifim

הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ וּפוֹעֲלִים מַה יִּתְפַּלְלוּ וְסֵדֶר תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ וּבֵית הַמִּדְרָשׁ. וּבוֹ ח׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: בשעת הדחק — מתפלל אחר ג׳ ראשונות הביננו וג׳ אחרונות, מעומד; ואינו מתפלל הביננו בימות הגשמים ובמוצאי שבת ויום טוב. ב׳: פועלים — אם אין להם שכר חוץ מסעודתן מתפללין י״ח (ולא יורדין לפני התיבה), ובשכר — הביננו; והאידנא מתפללין י״ח שלמה. ג׳: ההולך במקום גדודי חיה ולסטים — תפילה קצרה «צרכי עמך מרובים», בלא ג׳ ראשונות ואחרונות; וכשתתקרר דעתו חוזר ומתפלל י״ח. ד׳-ו׳: תפילת הדרך — «שתוליכנו לשלום», בלשון רבים, פעם אחת ביום; ר״מ מרוטנבורג הסמיכהּ לברכת הגומל חסדים. ז׳-ח׳: אומרהּ אחר שהחזיק בדרך, בפרסה; ובית המדרש — «שלא אכשל בדבר הלכה».

Résumé concis :

ח׳ seifim : le siman règle ce que récitent le היוצא לדרך et les פועלים, ainsi que l'ordre de la תפילת הדרך. בשעת הדחק on abrège en הביננו (מעין שמונה עשרה — ג׳ ראשונות + הביננו + ג׳ אחרונות, מעומד) ; במקום סכנה — une תפילה קצרה («צרכי עמך מרובים», בלא ג׳ ראשונות ואחרונות) ; la תפילת הדרך se dit בלשון רבים, פעם אחת ביום, אחר שהחזיק בדרך et pour une פרסה ; enfin le הנכנס לבית המדרש.

1. הקדמת הסוגיא — קיצורי התפילה, תפילת הדרך ובית המדרש (שער הסימן)

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדיני היוצא לדרך והפועלים — מה יתפללו כשאין להם שהות או יישוב הדעת לתפילת שמונה עשרה כתיקונה, ובסדר תפילת הדרך ותפילת הנכנס לבית המדרש. ובו ח׳ סעיפים. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) מדרגות קיצור התפילה בשעת הדחק — מן ההביננו שהוא מעין שמונה עשרה וכולל כל הברכות האמצעיות (בשעת הדחק, ברכות כ״ח:-כ״ט.), ועד התפילה קצרה של ההולך במקום גדודי חיה ולסטים («צרכי עמך מרובים», ברכות כ״ט:), שאינה אלא בקשת רחמים בלא ג׳ ראשונות ואחרונות; (ב) תפילת הדרך — גדרהּ (ברכה או בקשת רחמים), לשונהּ (לשון רבים), זמנהּ (אחר שהחזיק בדרך, פרסה) ומספר אמירתה (פעם אחת ביום). ולבסוף — הנכנס לבית המדרש.

הערה יסודית: ג׳ מדרגות בתפילה — שמונה עשרה שלמה (לכתחילה), הביננו (מעין י״ח, בשעת הדחק — עדיין בגדר תפילת העמידה, ולכן מעומד וכולל ג׳ ראשונות ואחרונות), ותפילה קצרה (במקום סכנה — אינה תפילת העמידה כלל, אלא בקשת רחמים דרך הילוכו). ומכאן שתי נפקא מינות: כשיגיע לביתו — בהביננו אין צריך לחזור (שכבר התפלל מעין י״ח), ובתפילה קצרה חוזר ומתפלל י״ח (שלא יצא כלל).

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: תפילת הדרך — ברכה היא (שחותמת בברוך «שומע תפלה», וצריכה הסמכה לברכה אחרת), או בקשת רחמים בעלמא (שלכן נאמרת בלשון רבים ופעם אחת ביום)?

(א) אם ברכה — יש בה דין ברכה הסמוכה לחברתה (ולכן הסמיכהּ ר״מ מרוטנבורג לברכת הגומל), וחתימתה בברוך מעכבת בשיעור פרסה.
(ב) אם בקשת רחמים — עיקרה שיתפלל על הדרך, ולכן לשון רבים (שמתוך כך תפילתו נשמעת), ואינה טעונה עמידה כתפילה, ודי בה פעם אחת ביום.

ונפקא מינה בפחות מפרסה (יאמרנה בלא חתימת ברוך), ובלשון יחיד ורבים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. הביננו ומעין שמונה עשרה — בשעת הדחק, מתפלל אחר ג׳ ראשונות (ברכות כ״ח:-כ״ט.)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «בשעת הדחק, כגון שהוא בדרך, או שהיה עומד במקום שהוא טרוד וירא שיפסיקוהו, או שלא יוכל להתפלל בכוונה תפלה ארוכה — מתפלל אחר ג׳ ראשונות הביננו, ואומר אחריה ג׳ אחרונות; וצריך לאמרם מעומד. וכשיגיע לביתו אין צריך לחזור ולהתפלל. ואינו מתפלל הביננו בימות הגשמים, ולא במוצאי שבת ויום טוב.»

שורש הדין — משנה וגמרא ברכות כ״ח:-כ״ט.: תמצית: נחלקו במשנה — רבן גמליאל אומר בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה, ורבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה; ובגמרא (כ״ט.) נוסח ה«הביננו» הכולל מעין כל הברכות האמצעיות וחותם בשומע תפלה. וטעם שאין אומרים הביננו בימות הגשמים — מפני שצריך לומר שאלה (ותן טל ומטר) בברכת השנים, ובמוצאי שבת ויום טוב — מפני ההבדלה שבחונן הדעת, ואין לכללן בהביננו. וכן פסקו הרי״ף והרמב״ם (הלכות תפלה), ומרן העתיק לשונם.

קושיא — למה «וצריך לאמרם מעומד», והרי בדרך התירו להתפלל דרך הילוכו? בתפילת שמונה עשרה בדרך התירו לו להתפלל אף כשהוא מהלך (סי׳ צ״ד), כדי שלא תיטרד דעתו בעיכוב דרכו; ואם כן בהביננו, שבאה להקל בשעת הדחק, כל שכן שיוכל לאמרהּ דרך הילוכו — ולמה הצריכוהו מעומד?

תירוץ: כיון שהביננו קצרה היא — מעין שמונה עשרה בלבד — אין בעמידתה עיכוב מרובה שיטרד לבו, ולכן לא הקילו בה כבתפילה ארוכה; אדרבה, יש לאמרהּ מעומד ככל תפילת העמידה, שהיא במקום שמונה עשרה. וההיתר לילך הותר דוקא בתפילה ארוכה, מחשש טירדא, ובקצרה לא שייך. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

פלפול — «וכשיגיע לביתו אין צריך לחזור»: הרי הביננו אינה אלא בשעת הדחק, ומשמע שהיא כדיעבד; ואפילו הכי כשיגיע לביתו ותתקרר דעתו — אין צריך לחזור ולהתפלל שמונה עשרה. וטעמו — שהביננו אינה תפילה פחותה אלא מעין שמונה עשרה, וכבר יצא ידי חובת העמידה. ובזה חלוקה היא מתפילה קצרה של סעיף ג׳, שהחוזר מתפלל שם י״ח (שלא אמר בה אפילו מעין י״ח). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — הביננו: (א) בשעת הדחק — ג׳ ראשונות כתיקנן, הביננו, ג׳ אחרונות כתיקנן. (ב) מעומד, ולא דרך הילוכו. (ג) הגיע לביתו — אין צריך לחזור. (ד) בימות הגשמים ובמוצאי שבת ויו״ט — אינו מתפלל הביננו אלא שמונה עשרה שלמה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
בשעת הדחק מתפלל «הביננו» — מעין שמונה עשרה הכולל כל הברכות האמצעיות וחותם בשומע תפלה (ברכות כ״ט.): ג׳ ראשונות ואחרונות כתיקנן, מעומד; ומשיצא בה אין צריך לחזור. ואין אומרהּ בימות הגשמים (מפני השאלה) ולא במוצאי שבת ויו״ט (מפני ההבדלה).

3. תפילה קצרה והפועלים — גדודי חיה ולסטים, «צרכי עמך מרובים» (ברכות כ״ט:)

לשון השלחן ערוך

סעיף ג׳: «ההולך במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל צרכי עמך מרובים וכו׳, ואין צריך לא לג׳ ראשונות ולא לג׳ אחרונות, ומתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך; ואם יכול לעמוד — עומד. וכשיגיע לישוב ונתקררה דעתו — חוזר ומתפלל תפלת י״ח ברכות.»
סעיף ב׳ (פועלים): «הפועלים שעושין מלאכה אצל בעל הבית, אם אינו נותן להם שכר חוץ מסעודתן — מתפללין י״ח, אבל אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין כפיהם; ואם ניתן להם שכר — מתפללין הביננו. והאידנא אין דרך להקפיד בכך, ומסתמא אדעתא דהכי משכירין אותם שיתפללו שמונה עשרה.»

שורש הדין — משנה ברכות כ״ח:: תמצית: המהלך במקום סכנה מתפלל תפילה קצרה; ובגמרא (כ״ט:) גרסינן נוסח «צרכי עמך מרובים ודעתם קצרה», וחותם בשומע תפלה. ונחלקו הראשונים בגדרה — יש שכתבו שאינה תפילת העמידה כלל אלא בקשת רחמים, ולכן נאמרת דרך הילוכו ובלא ג׳ ראשונות ואחרונות. ובדין הפועלים — הביא מרן מן הטור והרמב״ם (הלכות תפלה) חילוק בין נוטל שכר לאינו נוטל, שהעושה בשכר ממהר מלאכתו ומתפלל מעין י״ח; והרמ״א העיר (בסעיף ג׳) דהחוזר ולא התפלל הוי כשוכח, ונתבאר לעיל סי׳ ק״ח.

קושיא — פועל בשכר מתפלל הביננו, ובמקום סכנה אף פחות מזה? בפועל, שאין בו סכנה אלא ביטול מלאכה, הקילו רק עד הביננו (מעין י״ח); ובהולך במקום גדודי חיה, שיש בו סכנה, הקילו יותר — תפילה קצרה שאינה מעין י״ח כלל. ולכאורה במקום סכנה יש להחמיר בכבוד התפילה, ולא להקל טפי?

תירוץ: אדרבה — כל הקיצור נמדד לפי גודל הטירדא והדוחק. בפועל אין דוחק אלא ביטול מלאכה, ודי לו במעין י״ח (הביננו) שעדיין תפילת העמידה. אבל במקום גדודי חיה ולסטים הטירדא מרובה, ואי אפשר לו לכוון אף במעין י״ח מעומד, ולכן התירו לו תפילה קצרה דרך הילוכו — שאינה אלא בקשת רחמים. וכיון שלא אמר אפילו מעין י״ח — כשתתקרר דעתו חוזר ומתפלל י״ח שלמה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

חקירה — «חוזר ומתפלל תפלת י״ח ברכות»:

צד א׳: חזרתו — השלמה, שהתפילה קצרה לא עלתה לו לחובת העמידה כלל, וכאילו לא התפלל, וחוזר מדין תשלומין (ואם עבר הזמן — משלים בתפילה שלאחריה, כדין השוכח סי׳ ק״ח).
צד ב׳: חזרתו — מצוה מן המובחר, שיצא בדיעבד בתפילה קצרה, וכשנתקררה דעתו ראוי לו לחזור ולהתפלל כתיקנה.

ונפקא מינה בעבר זמן התפילה קודם שנתקררה דעתו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — תפילה קצרה ופועלים: (א) מקום גדודי חיה ולסטים — «צרכי עמך מרובים», בלא ג׳ ראשונות ואחרונות, דרך הילוכו. (ב) יכול לעמוד — עומד. (ג) הגיע לישוב ונתקררה דעתו — חוזר ומתפלל י״ח. (ד) פועלים — בזמן הזה מתפללין י״ח שלמה, שאין בעל הבית מקפיד. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
ההולך במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל תפילה קצרה — «צרכי עמך מרובים» — בלא ג׳ ראשונות ואחרונות, דרך הילוכו; וכשיגיע לישוב ותתקרר דעתו חוזר ומתפלל י״ח, שלא אמר בה אפילו מעין י״ח. והפועלים — האידנא מתפללין שמונה עשרה שלמה.

4. תפילת הדרך — ברכה או בקשת רחמים, לשון רבים (ברכות כ״ט:-ל׳.)

לשון השלחן ערוך

סעיף ד׳: «היוצא לדרך יתפלל: יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום וכו׳; וצריך לאומרהּ בלשון רבים. ואם אפשר יעמוד מלילך כשיאמרנה, ואם היה רוכב אין צריך לירד.»
סעיף ו׳: «הר״מ מרוטנבורג כשהיה יוצא לדרך בבוקר היה אומרהּ אחר יהי רצון, כדי להסמיכהּ לברכת הגומל חסדים, ותהיה ברכה הסמוכה לחברתה.»

שורש הדין — ברכות כ״ט:-ל׳.: תמצית: אמר ליה אליהו לרב יהודה — כשאתה יוצא לדרך, המלך בקונך וצא, והיינו תפילת הדרך; ונוסחהּ «יהי רצון... שתוליכנו לשלום». ואמר אביי — לעולם לישתף איניש נפשיה בהדי צבורא, ומהאי טעמא נאמרת בלשון רבים, שמתוך כך תפילתו נשמעת. וכתבו הראשונים שתפילת הדרך חותמת בברוך «שומע תפלה» ואינה פותחת בברוך, לפי שאינה אלא בקשת רחמים; ומכאן מנהג ר״מ מרוטנבורג להסמיכהּ לברכה אחרת שתהא ברכה הסמוכה לחברתה.

קושיא — ברכה היא או בקשת רחמים? מצד אחד חותמת בברוך «שומע תפלה» וצריכה הסמכה לברכה (כברכה הסמוכה לחברתה), ומשמע ברכה גמורה; ומצד שני נאמרת בלשון רבים ופעם אחת ביום ואינה טעונה עמידה כתפילה, ומשמע בקשת רחמים בעלמא. ותרתי דסתרי.

תירוץ: תרוייהו איתנהו בה — בעיקרה בקשת רחמים היא (ולכן אינה פותחת בברוך, ונאמרת בלשון רבים כדי שתישמע «בהדי צבורא»), אלא שחכמים קבעו לה מטבע וחתימה בברוך «שומע תפלה», ומשום כך יש בה גם דין ברכה — שאינה פותחת בברוך וצריכה הסמכה לחברתה. ומטעם זה הסמיכהּ ר״מ מרוטנבורג לברכת הגומל חסדים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

חקירה — «וצריך לאומרהּ בלשון רבים»:

צד א׳: לשון רבים — מגוף מטבע הברכה, שכך תיקנוה חכמים, ואינו רשאי לשנותה ליחיד אף כשהולך יחידי.
צד ב׳: לשון רבים — סגולה שתישמע (לישתף איניש נפשיה בהדי צבורא), ובדברי ריצוי שמוסיף מדעתו יכול לאמרם בלשון יחיד.

ונפקא מינה בהוספת דברי בקשה פרטיים, ובהולך יחידי. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — תפילת הדרך: (א) «שתוליכנו לשלום», בלשון רבים. (ב) אם אפשר — יעמוד מלילך; רוכב אין צריך לירד. (ג) חותמת בברוך «שומע תפלה», ואינה פותחת בברוך. (ד) טוב להסמיכהּ לברכה אחרת (ר״מ מרוטנבורג — לברכת הגומל חסדים). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
תפילת הדרך «שתוליכנו לשלום» — בקשת רחמים שחכמים קבעו לה מטבע וחתימה בברוך «שומע תפלה»: נאמרת בלשון רבים (לישתף איניש נפשיה בהדי צבורא), ואינה פותחת בברוך, ולכן טוב להסמיכהּ לברכה אחרת (ר״מ מרוטנבורג — הגומל חסדים).

5. זמן ומקום התפילה — אחר שהחזיק בדרך, פרסה, פעם אחת ביום · בית המדרש

לשון השלחן ערוך

סעיף ה׳: «אין צריך לומר אותה אלא פעם אחת ביום, אפילו אם ינוח בעיר באמצע היום; אבל אם דעתו ללון בעיר ואחר כך נמלך ויצא ממנה — צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת.»
סעיף ז׳: «אומר אותה אחר שהחזיק בדרך, ואין לאומרה אלא אם כן יש לו לילך פרסה; אבל פחות מפרסה לא יחתום בברוך. ולכתחילה יאמר אותה בפרסה ראשונה. ואם שכח מלאמרה — יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך, ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה, ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה.»
סעיף ח׳: «הנכנס לבית המדרש יתפלל: יהי רצון... שלא אכשל בדבר הלכה וכו׳; וביציאתו יאמר: מודה אני לפניך ה׳ אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש וכו׳.»

שורש הדין — ברכות ל׳.: תמצית: מאימתי מתפלל? משעה שמהלך בדרך; ועד כמה? עד פרסה. ומכאן שאין לאומרה אלא אחר שהחזיק בדרך ובשיעור פרסה, שפחות מפרסה בקירוב לעיר אין בו חשש. ובפחות מפרסה — לא יחתום בברוך (שאין כאן מקום קבוע לברכה). ולכתחילה יאמרנה בפרסה ראשונה (רש״י והר״י), שהיא תחילת הדרך. ובשכח — יאמרנה כל זמן שהוא בדרך, עד שיגיע לתוך פרסה הסמוכה לעיר לינתו, ומשם ואילך בלא חתימה.

קושיא — פעם אחת ביום, ובנמלך חוזר? אם די בתפילת הדרך פעם אחת ביום — אף בנמלך ויצא מן העיר לא יצטרך לחזור, שכבר אמרהּ היום; ואם צריך לכל דרך חדשה — אף הנח באמצע היום וחזר לדרכו יצטרך לחזור. ומאי שנא נמלך מנח באמצע היום?

תירוץ: הכל תלוי בדעתו בשעת אמירתה. הנח באמצע היום — מתחילה כלל בדעתו את כל דרכו של אותו יום, ותפילתו עולה לכולה, ולכן פעם אחת ביום. אבל המתכוון ללון בעיר וסיים בכך את דרכו, ואחר כך נמלך ויצא — הרי זו דרך חדשה שלא כללהּ בתפילתו הראשונה, ולכן חוזר ומתפלל אותה פעם אחרת. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

מחלוקת — פחות מפרסה וחתימה בברוך: דנו הראשונים והאחרונים (רש״י, הר״י, רא״ש, טור, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, כף החיים) בגדרי הפרסה: יש שכתבו שאין תפילת הדרך אלא בתחילת הדרך, בפרסה ראשונה, ולכתחילה יש לחוש לדבריהם; ויש שכתבו שכל זמן שהוא בדרך יאמרנה בברכה, ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר לינתו. ולענין מקום המוחזק בסכנה — אף בפחות מפרסה יש לחוש ולאמרהּ. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין	הלכה למעשה
בשעת הדחק	ג׳ ראשונות · הביננו (מעין י״ח) · ג׳ אחרונות, מעומד; ולא בימות הגשמים ובמוצאי שבת ויו״ט.
מקום גדודי חיה ולסטים	תפילה קצרה «צרכי עמך מרובים», בלא ג׳ ראשונות ואחרונות; ונתקררה דעתו — חוזר ומתפלל י״ח.
פועלים (האידנא)	מתפללין שמונה עשרה שלמה, שאין בעל הבית מקפיד.
תפילת הדרך — לשון וזמן	«שתוליכנו לשלום», בלשון רבים, פעם אחת ביום; אחר שהחזיק בדרך ובשיעור פרסה.
פחות מפרסה / שכח	פחות מפרסה — בלא חתימת ברוך; שכח — כל זמן שהוא בדרך, עד פרסה הסמוכה לעיר לינתו.
בית המדרש	בכניסתו «שלא אכשל בדבר הלכה»; ביציאתו «מודה אני ששמת חלקי מיושבי בית המדרש».

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין	הדין	המקור
הביננו / מעין י״ח	בשעת הדחק, מעומד; לא בגשמים ומוצ״ש ויו״ט	ק״י סעיף א׳ (ברכות כ״ח:-כ״ט.; רי״ף; רמב״ם הלכות תפלה)
תפילה קצרה	«צרכי עמך מרובים», בלא ג׳ ראשונות ואחרונות	ק״י סעיף ג׳ (ברכות כ״ח:-כ״ט:; רמב״ם הלכות תפלה)
הפועלים	בשכר — הביננו; האידנא — י״ח שלמה	ק״י סעיף ב׳ (טור; בית יוסף; רמ״א)
תפילת הדרך	«שתוליכנו לשלום», לשון רבים, חותמת בשומע תפלה	ק״י סעיפים ד׳-ז׳ (ברכות כ״ט:-ל׳.; ר״מ מרוטנבורג; רש״י והר״י)
בית המדרש	«שלא אכשל בדבר הלכה» · «מודה אני»	ק״י סעיף ח׳ (ברכות כ״ח:)

גמרא: ברכות כ״ח:-כ״ט. · ברכות כ״ט:-ל׳. (מעין שמונה עשרה והביננו; תפילה קצרה «צרכי עמך מרובים»; תפילת הדרך «לישתף איניש נפשיה בהדי צבורא»; מאימתי מתפלל — עד פרסה)

ראשונים ומרן: רי״ף · רמב״ם (הלכות תפלה) · רא״ש · ר״מ מרוטנבורג · רש״י והר״י · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א

פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)

← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →

~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן ק״י · היוצא לדרך וסדר תפילת הדרך · ⚡ רמה 2 — למדן

⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

📖Rejoindre une 'havrouta