✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן קי״ד · הזכרת הגשם

דין הזכרת הרוח והגשם והטל — מאימתי אומרים משיב הרוח ומוריד הגשם (משמיני עצרת עד פסח), איסור ההזכרה עד הכרזת ש״ץ, מי שאמר גשם בימות החמה או שכח בימות הגשמים, להיכן חוזר, ודיני הספק (חזקת ל׳ יום)
סימן קי״ד · ט׳ סעיפים
דין הזכרת הרוח והגשם והטל
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

סימן זה מלמד את הזכרת הגשם בתפילה: מתחילין משיב הרוח ומוריד הגשם בתפלת מוסף של שמיני עצרת ואין פוסקין עד מוסף של יום ראשון של פסח; אסור להזכיר עד הכרזת ש״ץ; מי שאמר גשם בימות החמהמחזירין — או שכחו בימות הגשמים; להיכן חוזר; ודיני הספק (חזקת ל׳ יום). טקסט עברי, ביאור והסבר של ט׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.

נושא: דין הזכרת הרוח והגשם והטל — משיב הרוח ומוריד הגשם, הכרזת ש״ץ, טעה בהזכרה, חזקת ל׳ יום
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן קי״ד · ט׳ סעיפים

עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

לימדונו חכמים (ברכות ל״ג. · תענית ב׳.): מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים — מזכירין את גבורת הגשמים בברכה שנייה (תחיית המתים). אין זו עדיין שאלה של גשם אלא הזכרה ושבח, שהגשמים שקולים כתחיית המתים. הסימן קובע מתי אומרים אותה, כיצד מתקנין אותה, ומה דין מי שטעה בה. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.

📑 תוכן הלימוד

א. ט׳ הסעיפים — התחלה וסיום (סעיף א׳), הכרזת ש״ץ (סעיף ב׳), משיב הרוח וטל (סעיף ג׳), גשם בימות החמה (סעיף ד׳), שכח בימות הגשמים (סעיף ה׳), להיכן חוזר (סעיף ו׳), שוגג ומזיד (סעיף ז׳), הספק (סעיף ח׳), סדר צ׳ פעמים (סעיף ט׳)
1. מקרה מעשי — המאחר וההכרזה: האם מזכיר?
2. מקרה מעשי — אמר גשם בימות החמה (או שכחו בגשמים): חוזר
3. מקרה מעשי — הספק «האם הזכרתי גשם?»: חזקת ל׳ יום
+ שאלות להבנה ולהעמקה

א. הזכרת הגשם — ט׳ הסעיפים

הַזְכָּרָה (מוריד הגשם / מוריד הטל, בברכה שנייה — מחיה המתים) היא שבח לגבורת השם; ואין לבלבל בינה לבין השְׁאֵלָה (ותן טל ומטר, בברכת השנים, המבוארת בסימן קי״ז). ימות הגשמים — משמיני עצרת עד פסח; ימות החמה — שאר השנה. הגשם שלא בעונתו הוא סימן קללה, לכן המזכירו בימות החמה חוזר; והשוכחו בימות הגשמים אף הוא חוזר — אלא אם הזכיר טל.

סעיף א׳ — התחלת ההזכרה וסיומה

מתחילין לומר בברכה שנייה משיב הרוח ומוריד הגשם בתפלת מוסף של יום טוב האחרון של חג, ואין פוסקין עד תפלת מוסף של יום טוב הראשון של פסח.
סעיף א׳: מתחילין לומר בברכה שנייה (מחיה המתים) «משיב הרוח ומוריד הגשם» בתפלת מוסף של יום טוב האחרון של חג (שמיני עצרת), ואין פוסקין עד תפלת מוסף של יום טוב הראשון של פסח.
ההזכרה תוחמת בדיוק את ימות הגשמים: מתחילה במוסף של שמיני עצרת (ולא בלילה, כשאין כולם בבית הכנסת) ונפסקת במוסף של יום ראשון של פסח. וקבעוה במוסף כדי שכל הציבור יתחילו כאחד ולא יֵעשו אגודות אגודות.

סעיף ב׳ — אין מזכירין עד שיכריז השליח ציבור

אסור להזכיר הגשם עד שיכריז ש״ץ (ויש אומרים שקודם שמתחילין מוסף מכריז השמש משיב הרוח וכו׳ כדי שהצבור יזכירו בתפלתן, וכן נוהגין). הלכך אף אם הוא חולה או אנוס, לא יקדים תפלתו לתפלת הצבור, לפי שאסור להזכיר עד שיאמר ש״ץ. אבל אם יודע שהכריז ש״צ, אף על פי שהוא לא שמע — מזכיר.
סעיף ב׳: אסור להזכיר הגשם עד שיכריז השליח ציבור (ויש אומרים שקודם שמתחילין מוסף מכריז השמש «משיב הרוח» וכו׳ כדי שהציבור יזכירו בתפילתם, וכן נוהגים). לפיכך אף אם הוא חולה או אנוס — לא יקדים תפילתו לתפילת הציבור, לפי שאסור להזכיר עד שיאמר השליח ציבור. אבל אם יודע שהכריז השליח ציבור, אף על פי שהוא עצמו לא שמע — מזכיר.
ההזכרה אינה החלטת יחיד אלא צריכה תקנה ציבורית. כל עוד לא הכריז הש״ץ (או השמש) «משיב הרוח ומוריד הגשם» — אין מזכירין. לכן אף מי שמותר לו בדרך כלל להקדים לציבור (חולה, אנוס) — אינו מקדים כאן. והעיקר שתהיה הכרזה, ולא ששמעהּ בפועל.

סעיף ג׳ — משיב הרוח והטל: אין מחזירין

אם אמר משיב הרוח בימות החמה, או לא אמרו בימות הגשמים — אין מחזירין אותו. וכן בטל, אם הזכירו בימות הגשמים או לא הזכירו בימות החמה — אין מחזירין אותו. הגה: ואנו בני אשכנז לא מזכירין טל לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, רק אומרים בימות החמה « רב להושיע מכלכל חיים » וכו׳.
סעיף ג׳: אם אמר «משיב הרוח» בימות החמה, או לא אמרו בימות הגשמים — אין מחזירין אותו. וכן בטל, אם הזכירו בימות הגשמים או לא הזכירו בימות החמה — אין מחזירין אותו. הגה: ואנו בני אשכנז אין מזכירין טל לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, רק אומרים בימות החמה «רב להושיע מכלכל חיים» וכו׳.
הרוח והטל «אינם נעצרים לעולם» — אינם פוסקים לגמרי. לכן הזכרתם או השמטתם אינה מעכבת: אין מחזירין אותו. המנהגים חלוקים בטל: יש אומרים אותו בימות החמה, אבל בני אשכנז אין מזכירין אותו כלל, ועוברים מ«רב להושיע» ל«מכלכל חיים».

סעיף ד׳ — אמר גשם בימות החמה: מחזירין אותו

אם אמר מוריד הגשם בימות החמה — מחזירין אותו, וחוזר לראש הברכה. ואם סיים הברכה — חוזר לראש התפלה. ואפילו במקום שצריכים גשם בימות החמה, אם הזכיר גשם במקום טל — מחזירין אותו.
סעיף ד׳: אם אמר «מוריד הגשם» בימות החמה — מחזירין אותו, וחוזר לראש הברכה (מחיה המתים). ואם סיים הברכה — חוזר לראש התפילה. ואפילו במקום שצריכים גשם בימות החמה, אם הזכיר גשם במקום טל — מחזירין אותו.
הגשם בימות החמה הוא סימן קללה; הזכרתו טעות שמחייבת חזרה (מחזירין). נזכר קודם סיום הברכה — חוזר לראש הברכה; סיים הברכה — חוזר לראש התפילה (שג׳ ברכות ראשונות כאחת — עיין סעיף ו׳). ואף במקום שהגשם רצוי בקיץ, ההזכרה הולכת אחר העונה ולא אחר הצורך המקומי.

סעיף ה׳ — שכח גשם בימות הגשמים: מחזירין, אלא אם הזכיר טל

בימות הגשמים אם לא אמר מוריד הגשם — מחזירין אותו. והני מילי שלא הזכיר טל, אבל אם הזכיר טל — אין מחזירין אותו.
סעיף ה׳: בימות הגשמים אם לא אמר «מוריד הגשם» — מחזירין אותו. והני מילי שלא הזכיר טל, אבל אם הזכיר טל — אין מחזירין אותו.
שכחת הגשם בימות הגשמים מחייבת חזרה. אבל יש חילוק: אם במקום «מוריד הגשם» אמר «מוריד הטל» — שגם הטל «חיים לעולם» ושבח כשר — אינו חוזר. לכן יש הרגילים לומר טל כל הקיץ: אם ישכחו את הגשם בחורף, הרגלם הביאם לומר לפחות טל.

סעיף ו׳ — להיכן חוזר? ג׳ ברכות ראשונות כאחת

במה דברים אמורים שמחזירין אותו כשלא אמר בימות הגשמים מוריד הגשם — היינו כשסיים כל הברכה והתחיל ברכה שאחריה, ואז חוזר לראש התפלה. אבל אם נזכר קודם שסיים הברכה — יאמר במקום שנזכר. ואפילו אם סיים הברכה ונזכר קודם שהתחיל « אתה קדוש » — אין צריך להחזיר, אלא אומר משיב הרוח ומוריד הגשם בלא חתימה. הגה: שלש ברכות הראשונות חשובות כאחת, ובכל מקום שטעה בהם חוזר לראש, בין שהוא יחיד בין שהוא צבור.
סעיף ו׳: במה דברים אמורים שמחזירין אותו (כשלא אמר «מוריד הגשם» בימות הגשמים) — כשסיים את כל הברכה והתחיל ברכה שאחריה, ואז חוזר לראש התפילה. אבל אם נזכר קודם שסיים הברכה — יאמר במקום שנזכר. ואפילו אם סיים הברכה ונזכר קודם שהתחיל «אתה קדוש» — אין צריך להחזיר, אלא אומר «משיב הרוח ומוריד הגשם» בלא חתימה. הגה: שלוש ברכות הראשונות חשובות כאחת, ובכל מקום שטעה בהן חוזר לראש, בין שהוא יחיד בין שהוא ציבור.
הכול תלוי בהיכן הוא נזכר. קודם סיום הברכה: אומר את ההזכרה במקומו. אחר החתימה אך קודם «אתה קדוש»: משלים «משיב הרוח ומוריד הגשם» בלא חתימה חדשה. ורק משהתחיל ברכה שאחריה צריך לחזור — ומאחר שג׳ ברכות ראשונות אחת הן, החזרה היא לראש התפילה.

סעיף ז׳ — שוגג ומזיד

בכל מקום שאנו אומרים חוזר לברכה שטעה בה — הני מילי שטעה בשוגג, אבל במזיד ומתכוין — חוזר לראש.
סעיף ז׳: בכל מקום שאנו אומרים שחוזר לברכה שטעה בה — הני מילי שטעה בשוגג; אבל במזיד ומתכוין — חוזר לראש התפילה.
התיקונים ה«קלים» (לחזור רק לברכה) שמורים לטועה בשוגג. אבל הטועה במזיד ומתכוין — דינו חמור יותר: חוזר לראש התפילה. כלל זה עובר בכל דיני הטעויות שבתפילה.

סעיף ח׳ — הספק בימות החמה: חזקת שלושים יום

בימות החמה אם נסתפק אם הזכיר מוריד הגשם אם לא — עד ל׳ יום בחזקת שהזכיר הגשם וצריך לחזור. הגה: והוא הדין לדידן דאין מזכירין טל בימות החמה, אם נסתפק לו אם אמר מוריד הגשם בימות הגשמים — כל ל׳ יום חוזר, דודאי אמר כמו שרגיל, והרי לא הזכיר לא טל ולא גשם. לאחר ל׳ יום אינו חוזר.
סעיף ח׳: בימות החמה אם נסתפק אם הזכיר «מוריד הגשם» אם לא — עד ל׳ יום בחזקת שהזכיר הגשם וצריך לחזור. הגה: והוא הדין לדידן שאין מזכירין טל בימות החמה, אם נסתפק לו אם אמר «מוריד הגשם» בימות הגשמים — כל ל׳ יום חוזר, שודאי אמר כמו שרגיל, והרי לא הזכיר לא טל ולא גשם. לאחר ל׳ יום אינו חוזר.
בספק — הולכים אחר החזקה (ההרגל). בל׳ ימים הראשונים אחר שינוי העונה, הלשון עדיין מורגלת בנוסח הישן: המסופק בחזקת שהמשיך כמנהגו, ולכן טעה, וחוזר. לאחר ל׳ יום נתרגל לשונו לנוסח הנכון: בספק בחזקת שאמר כהלכה, ואינו חוזר.

סעיף ט׳ — סדר צ׳ פעמים

אם ביום ראשון של פסח אומר ברכת « אתה גבור » עד « מוריד הטל » צ׳ פעמים — כנגד ל׳ יום שאומר אותה ג׳ פעמים בכל יום — משם ואילך, אם אינו זוכר אם הזכיר גשם, הרי הוא בחזקת שלא הזכיר גשם ואינו צריך לחזור. הגה: וכן אם אמר בשמיני עצרת צ׳ פעמים « אתה גבור » עד « מוריד הגשם », אם נסתפק אחר כך אם הזכיר או לא — חזקה שהזכירו.
סעיף ט׳: אם ביום ראשון של פסח אומר ברכת «אתה גבור» עד «מוריד הטל» צ׳ פעמים — כנגד ל׳ יום שאומר אותה ג׳ פעמים בכל יום — משם ואילך, אם אינו זוכר אם הזכיר גשם, הרי הוא בחזקת שלא הזכיר גשם ואינו צריך לחזור. הגה: וכן אם אמר בשמיני עצרת צ׳ פעמים «אתה גבור» עד «מוריד הגשם», אם נסתפק אחר כך אם הזכיר או לא — חזקה שהזכירו.
אפשר לעשות חזקה מראש. ל׳ יום × ג׳ תפילות = צ׳ פעמים. בשינון הברכה צ׳ פעמים בנוסח החדש כבר ביום הראשון של העונה, מרגיל את לשונו מיד — ומעתה הספק נחתך לפי הנוסח החדש (בפסח: בלא גשם; בשמיני עצרת: עם גשם), בלא להמתין ל׳ יום.
הסימן במשפט אחד: אומרים משיב הרוח ומוריד הגשם ממוסף שמיני עצרת עד מוסף יום ראשון של פסח, אחר הכרזת ש״ץ; הרוח והטל אין מחזירין עליהם, אבל גשם בימות החמה (מחזירין) ושכחת גשם בימות הגשמים (אלא אם הזכיר טל) מחזירין; חוזר לפי היכן שנזכר (ג׳ ברכות ראשונות כאחת), בקלות בשוגג ולראש במזיד; ובספק — הולכים אחר חזקת ל׳ יום, שאפשר להקדימה על ידי צ׳ פעמים.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — המאחר וההכרזה

מצב: הגיע לבית הכנסת במוסף של שמיני עצרת; הציבור כבר התחיל. האם יזכיר «מוריד הגשם»?
הנהגה: העיקר שהייתה הכרזה. אם יודע שהש״ץ (או השמש) הכריז «משיב הרוח ומוריד הגשם» — מזכיר, אף שלא שמעה בעצמו. ומאידך, כל עוד לא הייתה הכרזה — אף חולה ואנוס אינו מקדים לציבור. ולמעשה — כהוראת הרב.

מקרה 2 — אמר גשם בימות החמה (או שכחו בגשמים)

מצב: בקיץ אמר «מוריד הגשם»; או בחורף שכח «מוריד הגשם». האם חוזר?
הנהגה: גשם בימות החמהמחזירין: חוזר לראש הברכה (או לראש התפילה אם סיים). שכחת גשם בימות הגשמים — אף הוא חוזר, אלא אם אמר טל («מוריד הטל»), שאז אינו חוזר. ואם נזכר קודם סיום הברכה — משלים במקומו בלא לחזור. ולמקרי הגבול — כהוראת הרב.

מקרה 3 — הספק «האם הזכרתי גשם?»

מצב: כמה ימים אחר שינוי העונה, אינו זוכר אם הזכיר גשם כהלכה. האם חוזר?
הנהגה: הולכים אחר החזקה. בל׳ ימים הראשונים בחזקת שאמר כמקודם (מהרגלו) — ולכן חוזר; לאחר ל׳ יום בחזקת שאמר כהלכהאינו חוזר. והרוצה להיפטר מספק ישנן את הברכה צ׳ פעמים כבר ביום הראשון. ולמקרי הגבול — כהוראת הרב.

שאלות להבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מתי מתחילין ומתי פוסקין לומר משיב הרוח ומוריד הגשם, ולמה במוסף (סעיף א׳)?
  2. למה אסור להזכיר הגשם קודם הכרזת ש״ץ, ומה דין המאחר (סעיף ב׳)?
  3. למה הרוח והטל אין מחזירין עליהם, ועל הגשם כן (סעיפים ג-ה)?
  4. להיכן חוזר לפי היכן שנזכר, ומהו «ג׳ ברכות ראשונות כאחת» (סעיף ו׳)?
  5. מהי חזקת ל׳ יום, וכיצד סדר הצ׳ פעמים מקדים אותה (סעיפים ח-ט)?

להעמיק עוד

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
להמשיך לסימן הבא← סימן קט״ו
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן קי״ד · ט׳ סעיפים · רמה 1 — התחלה
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא