✦ ❖ ✦

דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

חתימת ברכת השיבה — עיונים מעמיקים

סימן קי״ח · סעיף אחד

מלך אוהב צדקה ומשפט · המלך המשפט · עשרת ימי תשובה · דין הטועה

עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים

⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡

✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קי״ח — סעיף אחד
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפילה), רמ״א, לבוש, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים, שלחן ערוך הרב

הבסיס התלמודי:
ברכות י״ב: · «מלך אוהב צדקה ומשפט» · «המלך המשפט» · «מלך במשפט יעמיד ארץ»

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of Contents

Introduction to the sugya — חתימת ברכת השיבה, שני המטבעות ומקורותם (ברכות י״ב:), צירי הסימן (סעיף אחד)
מלך אוהב צדקה ומשפט — מלכות בחתימת ברכת המשפט, «מלך במשפט יעמיד ארץ» (שלחן ערוך הרב)
המלך המשפט — שינוי המטבע בעשרת ימי תשובה, לשון «מלך המשפט» כ«הארון הברית», מר״ה ועד יוה״כ
הטועה וחתם כמטבע כל השנה — הגהת הרמ״א «אין צריך לחזור», מחלוקת, ספק, שהות כדי דיבור (סי׳ תקפ״ב)
סיכום למעשה ומקורות — זיקה לסי׳ תקפ״ב ולברכה שלישית · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 The text of the Shulhan Aroukh — the seif

חֲתִימַת בִּרְכַּת הָשִׁיבָה. וּבוֹ סָעִיף אֶחָד:

סָעִיף א׳: «השיבה שופטנו» חותם בה «מלך אוהב צדקה ומשפט», ומראש השנה עד יום הכפורים «המלך המשפט». הגהת הרמ״א: הטועה וחתם «מלך אוהב צדקה ומשפט» בעשרת ימי תשובה — אין צריך לחזור, שכבר הזכיר מלכות; וע״ל סי׳ תקפ״ב.

Concise summary:

סעיף אחד: the siman regulates the חתימה of ברכת «השיבה שופטנו» (the 11th blessing, ברכת המשפט): all year one seals «מלך אוהב צדקה ומשפט» — for «מלך במשפט יעמיד ארץ», the משפט upholds the מלכות (שלחן ערוך הרב); and מר״ה ועד יוה״כ one changes to «המלך המשפט». The טועה who, during the ימים נוראים, sealed the all-year מטבע «מלך אוהב צדקה ומשפט» — לרמ״א אין צריך לחזור, for he already mentioned «מלך»; תוך כדי דיבור he corrects «המלך המשפט» (עי׳ סי׳ תקפ״ב).

1. הקדמת הסוגיא — חתימת ברכת השיבה, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בחתימת ברכת «השיבה שופטנו» — היא הברכה האחת עשרה שבתפילת שמונה עשרה, ברכת המשפט. וקבע בה שני מטבעות בחתימתה: כל השנה חותם «מלך אוהב צדקה ומשפט», ומראש השנה עד יום הכפורים חותם «המלך המשפט». ובו סעיף אחד. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) מטבע החתימה — למה נזכרה בה מלכות («מלך»), מה שאין כן בשאר ברכות שאין מלכות בחתימתן אלא ענין הברכה בלבד, משום שנאמר «מלך במשפט יעמיד ארץ» (שלחן ערוך הרב); (ב) שינוי המטבע בעשרת ימי תשובה — «המלך המשפט», ודין הטועה שחתם כמטבע כל השנה בימים הנוראים.

הערה יסודית: ציר הסימן — עד כמה מעכב שינוי המטבע. בעשרת ימי תשובה תקנו לשנות ל«המלך המשפט» להדגיש מלכות ה' ומשפטו בימים אלו; והשאלה אם הטועה וחתם «מלך אוהב צדקה ומשפט» יצא, שהרי אף מטבע כל השנה יש בו «מלך». ובזה הכריע הרמ״א שאין צריך לחזור, ותלה הדבר במקום שמטבע כל השנה אין בו מלכות (כברכה שלישית). ולזה נפקא מינה בשהות כדי דיבור ובדין ספק.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: «המלך המשפט» שבעשרת ימי תשובה — האם מטבע חדש המעכב (שבימים אלו צריך להמליך את הקב״ה במשפטו, ומטבע כל השנה אינו עולה לו), או הדגשה יתירה של המלכות שכבר קיימת ב«מלך אוהב צדקה ומשפט» (שאף היא חתימה במלכות)?

(א) אם מטבע מעכב — הטועה וחתם כמטבע כל השנה בימים הנוראים לא יצא, וחוזר.
(ב) אם הדגשה של מלכות קיימת — כבר הזכיר «מלך», ואין צריך לחזור (כהגהת הרמ״א).

ונפקא מינה לדין הטועה, ולשהות כדי דיבור, ולזיקת הסימן לברכה שלישית ולסי׳ תקפ״ב. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. מלך אוהב צדקה ומשפט — מלכות בחתימת ברכת המשפט (ברכות י״ב:, «מלך במשפט יעמיד ארץ»)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «השיבה שופטנו חותם בה מלך אוהב צדקה ומשפט, ומראש השנה עד יום הכפורים חותם המלך המשפט.»

שורש הדין — ברכות י״ב: תמצית: אמרו חכמים שכל השנה חותם בברכת המשפט «מלך אוהב צדקה ומשפט», ובעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים «המלך המשפט». וטעם המלכות בחתימה זו, ביאר שלחן ערוך הרב, «משום שנאמר מלך במשפט יעמיד ארץ» — שהמשפט מעמיד המלכות; מה שאין כן בשאר ברכות שאין מלכות בחתימתן אלא ענין הברכה בלבד. ומרן העתיק לשון החתימה, וכתב הבית יוסף מקורו מן הגמרא והטור.

קושיא — למה נזכרה מלכות דוקא בברכת המשפט? הרי בשאר ברכות שמונה עשרה אין חותמים במלכות אלא בענין הברכה בלבד (כ«רופא חולי עמו ישראל», «מברך השנים»); ומאי שנא ברכת השיבה שחותם בה «מלך»?

תירוץ (על פי שלחן ערוך הרב): לפי שהמשפט הוא יסוד קיום המלכות, שנאמר «מלך במשפט יעמיד ארץ» — שהמלך מעמיד את הארץ על ידי המשפט; ולכן דוקא בברכת המשפט הזכירו מלכות בחתימתה, מה שאין כן בשאר ברכות שאין מלכות בחתימתן אלא ענין הברכה בלבד. ונמצא שהחתימה במלכות אינה תוספת בעלמא, אלא עצם ענין הברכה — שהמשפט והמלכות כרוכים זה בזה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

פלפול — «מלך אוהב צדקה ומשפט»: כלל בחתימה זו שלושה: «מלך» (מלכות), «צדקה» ו«משפט». והמדקדקים ביארו שאין המשפט לבדו, אלא צדקה ומשפט יחד — «אוהב צדקה ומשפט» — שהקב״ה מנהיג עולמו במשפט הממוזג ברחמים ובצדקה. ובעשרת ימי תשובה, ימי הדין, מדגישים את «המלך המשפט», שהוא המלך היושב על כסא דין. והשוה סי׳ תקפ״ב לענין נוסחאות הימים הנוראים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
«השיבה שופטנו» חותם בה «מלך אוהב צדקה ומשפט» — שהמשפט מעמיד המלכות, «מלך במשפט יעמיד ארץ» (שלחן ערוך הרב); ולכן דוקא בברכת המשפט נזכרה מלכות בחתימה, מה שאין כן בשאר ברכות.

3. המלך המשפט — שינוי המטבע בעשרת ימי תשובה, לשון «מלך המשפט»

לשון השלחן ערוך

המשך סעיף א׳: «ומראש השנה עד יום הכפורים חותם המלך המשפט.»

שורש הדין — לשון «המלך המשפט»: ביאר שלחן ערוך הרב: בעשרת ימי תשובה חותם «המלך המשפט», ופירושו — «מלך המשפט» (המלך של המשפט), «וכן הוא לשון המקרא לפעמים» לסמוך מיודע למיודע, «כמו הארון הברית ודומיו». ובימי הדין הדגישו מטבע זה, כדרך ששינו בברכה שלישית «האל הקדוש» ל«המלך הקדוש».

קושיא — «המלך המשפט» לשון תמוה: שני שמות מיודעים סמוכים זה לזה — «המלך» ו«המשפט» — ואין דרך הלשון לסמוך מיודע למיודע; והיה לו לומר «מלך המשפט» (הראשון בלא ה״א)?

תירוץ (שלחן ערוך הרב): «המלך המשפט» פירושו «מלך המשפט», ואף על פי ששניהם מיודעים — כן הוא לשון המקרא לפעמים, «כמו הארון הברית» ודומיו, שסומך מיודע למיודע. ובעשרת ימי תשובה תקנו חכמים מטבע זה להדגיש שהקב״ה הוא «המלך» השופט את כל העולם בימים אלו, ימי הדין. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

פלפול — למה שינו בעשרת ימי תשובה? ימי ראש השנה עד יום הכפורים הם ימי המלכת הקב״ה ומשפטו על כל באי עולם; ולכן שינו את מטבעות המלכות בשתי הברכות שיש בהן ענין מלכות ומשפט: בברכה שלישית «האל הקדוש» ל«המלך הקדוש», ובברכת המשפט «מלך אוהב צדקה ומשפט» ל«המלך המשפט». ובשתיהן ההדגשה על «המלך». והשוה סי׳ תקפ״ב. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
מראש השנה עד יום הכפורים חותם «המלך המשפט» — פירושו «מלך המשפט», כלשון המקרא לפעמים «כמו הארון הברית»; להדגיש מלכות ה' ומשפטו בימי הדין (שלחן ערוך הרב).

4. הטועה וחתם כמטבע כל השנה — הגהת הרמ״א, מחלוקת, כדי דיבור (סי׳ תקפ״ב)

לשון הרמ״א

הגה: «מיהו אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט — אין צריך לחזור; ולא אמרו שיחזור אלא במקום שכל השנה אומרים האל אוהב צדקה ומשפט.» ועיין לעיל סימן תקפ״ב.

שורש הדין — הרמ״א (בשם ר״י סוף פרק קמא דברכות, הטור, הגהות ומנהגים): תמצית: הטועה בעשרת ימי תשובה וחתם כמטבע כל השנה «מלך אוהב צדקה ומשפט» — אין צריך לחזור, שהרי אף מטבע זה יש בו «מלך» והזכיר מלכות; ולא הצריכו חזרה אלא במקום שמטבע כל השנה אין בו מלכות כלל. ומרן והרמ״א הפנו לסי׳ תקפ״ב, ששם נתבארו דיני הטועה בנוסחאות הימים הנוראים.

קושיא — הרי בעשרת ימי תשובה תקנו «המלך המשפט», ומדוע היוצא במטבע כל השנה? הא שינה ממטבע שטבעו חכמים במיוחד לימים אלו; וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות — לכאורה לא יצא!

תירוץ: עיקר תקנת עשרת ימי תשובה בברכה זו — להזכיר מלכות ה' בדין; ומטבע «מלך אוהב צדקה ומשפט» כבר יש בו «מלך», ונמצא שהזכיר את עיקר ענין הימים. מה שאין כן בברכה שלישית, שמטבע כל השנה «האל הקדוש» אין בו מלכות כלל, ולכן שם הטועה וחתם «האל הקדוש» בימים הנוראים חוזר. ולזה חילק הרמ״א: «לא אמרו שיחזור אלא במקום שכל השנה אומרים» מטבע שאין בו מלכות. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

מחלוקת האחרונים — הטועה וחתם «מלך אוהב צדקה ומשפט» בימים הנוראים: תמצית: יש שכתבו כהכרעת הרמ״א שאין צריך לחזור, שכבר הזכיר מלכות; ויש שהחמירו, שכיון ששינו חכמים המטבע במיוחד לימים אלו («המלך המשפט»), הטועה וחתם כמטבע כל השנה חוזר. ולמעשה תלוי הדבר בשהות: (א) נזכר תוך כדי דיבור (כדי שאילת שלום תלמיד לרב) — יכול לתקן ולומר «המלך המשפט». (ב) עבר כדי דיבור — ספק, וספק ברכות להקל, ולכן אין מחזירין אותו, כהכרעת הרמ״א. וכל זה מבואר בסי׳ תקפ״ב. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — הטועה: (א) חתם «מלך אוהב צדקה ומשפט» בעשרת ימי תשובה ונזכר תוך כדי דיבור — מתקן ואומר «המלך המשפט». (ב) עבר כדי דיבור — לרמ״א אין צריך לחזור, שכבר הזכיר מלכות. (ג) חתם ולא הזכיר מלכות כלל, או שינה לגמרי — עי׳ סי׳ תקפ״ב. (ד) טעה בברכה שלישית וחתם «האל הקדוש» בימים הנוראים — חוזר, שאין בו מלכות. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
הטועה וחתם «מלך אוהב צדקה ומשפט» בעשרת ימי תשובה — «אין צריך לחזור» (רמ״א), שכבר הזכיר מלכות; ותוך כדי דיבור מתקן «המלך המשפט»; ומה שאין כן בברכה שלישית «האל הקדוש» שאין בו מלכות — חוזר. וע״ל סי׳ תקפ״ב.

5. סיכום למעשה ומקורות — זיקה לסי׳ תקפ״ב ולברכה שלישית · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

עיקרי הסימן: «חותם בברכת השיבה מלך אוהב צדקה ומשפט כל השנה, ומראש השנה עד יום הכפורים המלך המשפט; והטועה וחתם מלך אוהב צדקה ומשפט בעשרת ימי תשובה אין צריך לחזור (רמ״א), שכבר הזכיר מלכות, ותוך כדי דיבור מתקן, וע״ל סי׳ תקפ״ב.»

שורש הדין — מלכות ומשפט בימי הדין: טעם החתימה במלכות דוקא בברכת המשפט — «מלך במשפט יעמיד ארץ» (שלחן ערוך הרב), שהמשפט מעמיד המלכות; ובעשרת ימי תשובה, ימי המלכת ה' ומשפטו, מדגישים «המלך המשפט». ומכאן שהמטבע «מלך אוהב צדקה ומשפט» גם הוא חתימה במלכות, ולכן הטועה בו בימים הנוראים אין צריך לחזור. והשוה ברכה שלישית («האל הקדוש»/«המלך הקדוש») וסי׳ תקפ״ב.

קושיא — אם מטבע כל השנה כולל מלכות, למה טרחו חכמים לשנות בעשרת ימי תשובה? הרי «מלך אוהב צדקה ומשפט» כבר יש בו «מלך»; ואם כן די בו אף בימים הנוראים, ולמה תקנו «המלך המשפט»?

תירוץ: לכתחילה תקנו בימי הדין להדגיש שהקב״ה הוא «המלך» היושב על כסא הדין — הדגשה יתירה שאין במטבע כל השנה, שבו המלכות טפלה לענין הצדקה והמשפט. אבל בדיעבד, כיון שהזכיר «מלך» — יצא ידי עיקר ענין המלכות, ואין צריך לחזור. ולזה חילק הרמ״א בין ברכה זו (שיש בה מלכות אף כל השנה) לברכה שלישית (שאין בה מלכות כל השנה). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין	הלכה למעשה
חתימת כל השנה	חותם בברכת השיבה «מלך אוהב צדקה ומשפט» — «מלך במשפט יעמיד ארץ» (שלחן ערוך הרב).
עשרת ימי תשובה	מראש השנה עד יום הכפורים חותם «המלך המשפט» = «מלך המשפט».
טועה — נזכר תוך כדי דיבור	חתם «מלך אוהב צדקה ומשפט» בעשי״ת ונזכר מיד — מתקן «המלך המשפט».
טועה — עבר כדי דיבור	אין צריך לחזור (רמ״א), שכבר הזכיר מלכות; וספק ברכות להקל.
ברכה שלישית «האל הקדוש»	הטועה וחתם «האל הקדוש» בימים הנוראים — חוזר, שאין בו מלכות (עי׳ סי׳ תקפ״ב).
נוסחאות הימים הנוראים	עי׳ סי׳ תקפ״ב לכל דיני הטועה בנוסח עשרת ימי תשובה.

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין	הדין	המקור
חתימת מלך אוהב צדקה ומשפט	מלכות בחתימת ברכת המשפט, «מלך במשפט יעמיד ארץ»	קי״ח סעיף א׳ (ברכות י״ב:; שלחן ערוך הרב; טור)
המלך המשפט בעשי״ת	מר״ה ועד יוה״כ, «המלך המשפט» = «מלך המשפט»	קי״ח סעיף א׳ (ברכות י״ב:; שלחן ערוך הרב)
הטועה וחתם כל השנה	אין צריך לחזור, שכבר הזכיר מלכות	קי״ח הגהת רמ״א (ר״י ספ״ק דברכות; טור; הגהות ומנהגים)
כדי דיבור וספק	תוך כדי דיבור מתקן; עבר — ספק ברכות להקל	קי״ח (רמ״א; סי׳ תקפ״ב)
זיקה לברכה שלישית	«האל הקדוש»/«המלך הקדוש» — שם אין מלכות כל השנה וחוזר	קי״ח (רמ״א; ברכות י״ב:; סי׳ תקפ״ב)

גמרא: ברכות י״ב: (כל השנה «מלך אוהב צדקה ומשפט», ובעשרת הימים «המלך המשפט»; ומלכות בברכת המשפט)

ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפילה) · ר״י (סוף פרק קמא דברכות) · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א · הגהות ומנהגים

פוסקים ונושאי כלים: לבוש · מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)

← Level 3 — Synthèse Level 1 — Base →

~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן קי״ח · חתימת ברכת השיבה · ⚡ רמה 2 — למדן

⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

📖Join a 'havrouta