✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן קכ״ב · בין התפלה ליהיו לרצון
דינים השייכים בין שמונה עשרה ליהיו לרצון — מה מותר להפסיק אחר סיום י״ח: לענות קדיש וקדושה — אינו פוסק קודם יהיו לרצון (מכלל התפלה), אבל אחריו שפיר דמי; היכן אומרים תחנונים (אלהי נצור); וד׳ דברים — עשה למען שמך
סימן קכ״ב · ג׳ סעיפים
דינים השייכים בין שמונה עשרה ליהיו לרצון
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד מה מותר להפסיק בין סיום השמונה עשרה ליהיו לרצון: כיוון שיהיו לרצון מכלל התפלה הוא, אין עונים קדיש וקדושה בינו לי״ח (אינו פוסק), אבל אחריו, קודם התחנונים, שפיר דמי; היכן אומרים את התחנונים (אלהי נצור) — מיד יאמר יהיו לרצון אחר י״ח; והד׳ דברים — עשה למען שמך — שהרגיל בהם מקבל פני שכינה. טקסט עברי, ביאור והסבר של ג׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: דינים בין התפלה ליהיו לרצון — קדיש וקדושה, אלהי נצור, ד׳ דברים
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן קכ״ב · ג׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
תיקנו חכמים לומר אחר השמונה עשרה את הפסוק יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי (תהלים י״ט), כמו שאמרו דוד אחר י״ח מזמורים. וכיוון שפסוק זה מכלל התפלה הוא — אין מפסיקין בינו לי״ח אפילו לענות קדיש וקדושה. הסימן מברר מה מותר אחר הפסוק, היכן אומרים את התחנונים, וד׳ הדברים שבסופה. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. ג׳ הסעיפים — ההפסק בין י״ח ליהיו לרצון (סעיף א׳), מקום התחנונים (סעיף ב׳), ד׳ דברים (סעיף ג׳)
1. מקרה מעשי — לענות קדיש וקדושה אחר התפלה: קודם או אחר יהיו לרצון
2. מקרה מעשי — היכן אומרים אלהי נצור והתחנונים
3. מקרה מעשי — ד׳ הדברים (עשה למען שמך) בסוף התפלה
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. בין התפלה ליהיו לרצון — ג׳ הסעיפים
יִהְיוּ לְרָצוֹן — המשך התפלה — הפסוק יהיו לרצון שאומרים אחר שמונה עשרה אינו תחנון בעלמא, אלא מכלל התפלה הוא, חלק מן התפלה עצמה. ומכאן שאין מפסיקין בין י״ח לבינו, אבל אחריו, בינו לבין התחנונים (אלהי נצור), מותר להפסיק לדבר שבקדושה. ומזה נמשכים ג׳ העניינים: ההפסק, מקום התחנונים, וד׳ הדברים.
סעיף א׳ — ההפסק בין י״ח ליהיו לרצון
אם בא להפסיק ולענות קדיש וקדושה בין י״ח ליהיו לרצון — אינו פוסק, שיהיו לרצון מכלל התפלה הוא; אבל בין יהיו לרצון לשאר תחנונים שפיר דמי.
הגה: ודוקא במקום שנוהגים לומר יהיו לרצון מיד אחר התפלה, אבל במקום שנוהגין לומר תחנונים קודם יהיו לרצון — מפסיק גם כן לקדיש וקדושה; ובמקומות אלו נוהגים להפסיק באלהי נצור קודם יהיו לרצון, ולכן מפסיקים גם כן לקדושה ולקדיש וברכו. מיהו הרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו, אם התחיל שליח ציבור לסדר תפלתו והגיע לקדיש או לקדושה — מקצר ועולה, ואם לא קיצר יכול להפסיק כדרך שמפסיק בברכה של קריאת שמע אפילו באמצע.
סעיף א׳: הרוצה להפסיק ולענות קדיש וקדושה בין י״ח ליהיו לרצון — אינו פוסק, שיהיו לרצון מכלל התפלה הוא; אבל בין יהיו לרצון לשאר תחנונים שפיר דמי. הגה: ודוקא במקום שנוהגים לומר יהיו לרצון מיד אחר התפלה, אבל במקום שנוהגין לומר תחנונים קודם יהיו לרצון — מפסיק גם לקדיש וקדושה; ובמקומות אלו נוהגים אלהי נצור קודם יהיו לרצון, ולכן מפסיקים גם לקדושה קדיש וברכו. מיהו הרגיל בתחנונים אחר תפלתו, אם התחיל שליח ציבור והגיע לקדיש או לקדושה — מקצר ועולה, ואם לא קיצר יכול להפסיק כדרך שמפסיק בברכה של קריאת שמע אפילו באמצע.
נקודת המוצא: יהיו לרצון מכלל התפלה הוא. כל עוד לא אמרו — עדיין הוא בתוך התפלה, ולכן אינו פוסק אפילו לקדיש או לקדושה. אחר הפסוק, קודם התחנונים, מותר לענות (שפיר דמי). ומוסיף ההגה את מנהג אשכנז: אומרים תחילה אלהי נצור ותחנונים ורק אחריהם יהיו לרצון; וכיוון שהתחנונים אינם אלא מנהג — מפסיקין בהם לדבר שבקדושה (קדושה, קדיש, ברכו). ולכתחילה — מקצר ועולה, לקצר כדי לענות בזמן.
סעיף ב׳ — מקום התחנונים: מיד יאמר יהיו לרצון
אין נכון לומר תחנונים קודם יהיו לרצון, אלא אחר סיום י״ח מיד יאמר יהיו לרצון; ואם בא לחזור ולאומרו פעם אחרת אחר התחנונים — הרשות בידו.
סעיף ב׳: אין נכון לומר תחנונים קודם יהיו לרצון, אלא אחר סיום י״ח מיד יאמר יהיו לרצון; ואם בא לחזור ולאומרו פעם אחרת אחר התחנונים — הרשות בידו.
כיוון שיהיו לרצון חותם את התפלה, נכון יותר לאומרו מיד אחר סיום שמונה עשרה, קודם הוספת התחנונים האישיים. והנוהג כן רשאי לחזור ולאומרו פעם שנייה אחר אלהי נצור והתחנונים — הרשות בידו — לחתום שוב את תפלתו בפסוק זה. (וכן ההנהגה למעשה ברבות מן הקהילות: יהיו לרצון פעם ראשונה מיד, ופעם שנייה אחר התחנונים.)
סעיף ג׳ — ד׳ הדברים: עשה למען שמך
הרגיל לומר ד׳ דברים אלו — זוכה ומקבל פני שכינה: עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען קדושתך.
סעיף ג׳: הרגיל לומר ד׳ דברים אלו — זוכה ומקבל פני שכינה: עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען קדושתך.
בסוף התפלה, קודם שיפסע לאחוריו, מוסיפים ד׳ בקשות שאינן נסמכות על זכותנו אלא על שמו של מקום: שמו, ימינו, תורתו וקדושתו. והשולחן ערוך מבטיח לרגיל בהן שכר גדול: זוכה ומקבל פני שכינה. ונוהגים לאומרן בסוף אלהי נצור, סמוך ליהיו לרצון השני ולפסיעות לאחור.
הסימן במשפט אחד: יהיו לרצון מכלל התפלה — אין מפסיקין בין י״ח לבינו (אפילו לקדיש וקדושה), אבל אחריו, קודם התחנונים, שפיר דמי; ובמקום שאומרים אלהי נצור קודם יהיו לרצון (הגה) מפסיקין אף לדבר שבקדושה, ולכתחילה מקצר ועולה; אחר י״ח אומר מיד יהיו לרצון, ורשאי לחזור עליו אחר התחנונים; והרגיל בד׳ דברים (עשה למען שמך) מקבל פני שכינה.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — לענות קדיש / קדושה אחר התפלה
מצב: סיים י״ח אך עדיין לא אמר יהיו לרצון, והציבור אומר קדיש או קדושה. האם יענה ?
הנהגה: כל עוד לא אמר יהיו לרצון — עדיין בתוך התפלה, אינו פוסק. יאמר תחילה יהיו לרצון, ואחריו יענה (שפיר דמי אחר הפסוק). אך במקום שאומרים אלהי נצור ותחנונים קודם יהיו לרצון (הגה), מפסיק לדבר שבקדושה — ולכתחילה מקצר את התחנונים (מקצר ועולה) כדי לענות בזמן. ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 2 — היכן אומרים אלהי נצור והתחנונים
מצב: רוצה להוסיף אלהי נצור ובקשות אישיות אחר התפלה. קודם או אחר יהיו לרצון ?
הנהגה: לדעת המחבר (סעיף ב׳) נכון יותר לומר מיד יהיו לרצון בסיום י״ח, ואחריו התחנונים. ורשאי לחזור ולומר יהיו לרצון אחר אלהי נצור (הרשות בידו). ומנהג אשכנז (הגה) מקדים אלהי נצור ליהיו לרצון. כל אחד לפי מנהג קהילתו והוראת רבו.
מקרה 3 — ד׳ הדברים (עשה למען שמך)
מצב: רוצה לחזק את סיום תפלתו. מה יאמר, ומה מעלתו ?
הנהגה: ירגיל עצמו לומר את ד׳ הבקשות — עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען קדושתך — קודם שיפסע. והשולחן ערוך (סעיף ג׳) מלמד שהרגיל בהן זוכה ומקבל פני שכינה. והן בסוף אלהי נצור ברוב הנוסחאות; ולנוסח המדויק ולסדר — כסידורו וכהוראת רבו.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- למה אין עונים קדיש וקדושה בין י״ח ליהיו לרצון (סעיף א׳) ?
- מה פירוש יהיו לרצון מכלל התפלה הוא, ומה מותר אחר הפסוק ?
- לפי ההגה, למה במקום שאומרים אלהי נצור קודם יהיו לרצון מפסיקין לדבר שבקדושה ?
- היכן נכון יותר לומר יהיו לרצון, והאם רשאי לחזור עליו (סעיף ב׳) ?
- מהם ד׳ הדברים ומה שכר הרגיל בהם לפי השולחן ערוך (סעיף ג׳) ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — יהיו לרצון מכלל התפלה וגדר ההפסק בינו לי״ח ; שם המנהג — יהיו לרצון מיד או תחנונים קודם, שיטת הרשב״א שהביא הב״י ; מקצר ועולה לעומת ההפסק בברכות ק״ש, ועניין ד׳ הדברים ומקבל פני שכינה
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — יהיו לרצון מכלל התפלה, איסור רקיקה קודם שפסע, מקצר ועולה, ד׳ דברים ואלהי עד שלא נוצרתי