סימן קכ״ד — דין הנהגת שליח ציבור ודין עניית אמן

דין הנהגת שליח ציבור בשמונה עשרה ברכות ודין עניית אמן. ובו י״ב סעיפים: לאחר שסיימו הציבור תפלתן יחזיר ש״ץ התפלה, שאם יש מי שאינו יודע להתפלל יכוין למה שהוא אומר ויוצא בו, וצריך המכוין לכוין מראש עד סוף ואינו מפסיק ואינו משיח; ש״ץ שנכנס ומצא צבור שהתפללו בלחש יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם ואינו צריך לחזור בלחש, וכן בשעת הדחק; קהל שכולם בקיאים אף על פי כן חוזר ש״ץ התפלה כדי לקיים תקנת חכמים, ואין להמתין על היחידים המאריכים; כשש״ץ חוזר התפלה הקהל שותקין ומכוונים לברכות ועונין אמן, ואם אין ט׳ מכוונים קרוב להיות ברכותיו לבטלה; על כל ברכה שאדם שומע אומר ברוך הוא וברוך שמו; ויענו אמן אחר כל ברכה בכוונה; לא ישיח שיחת חולין בשעת החזרה, וילמד בניו הקטנים לענות אמן; לא יענה אמן חטופה ולא קטופה ולא יתומה, אלא ארוכה קצת כדי לומר אל מלך נאמן; אם יש מהעונין שמאריכין יותר מדאי אין המברך צריך להמתין; מי ששכח יעלה ויבא או דבר שצריך לחזור בשבילו יכוין וישמע מש״ץ כל י״ח ברכות וש״ץ מוציאו; סיים ש״ץ ברכה וקודם שכלתה עניית אמן מפי רוב הצבור סיים זה תפלתו עונה עמהם; העונה אמן לא יגביה קולו יותר מהמברך.