✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

באיזה תפילות נושאים כפים — עיונים מעמיקים
סימן קכ״ט · ב׳ סעיפים
שחרית מוסף ונעילה · לא במנחה (שכרות) · מנחת תענית · כהן שעלה
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קכ״ט — ב׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפלה ונשיאת כפים), מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
תענית כ״ו: · שכיחא שכרות באותה שעה · מנחת תענית הסמוכה לשקיעה · חשד

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table des matières

  1. Introduction à la sugya — גדר באיזה תפילות נושאים כפים ומקורותיו (תענית כ״ו:), צירי הסימן (ב׳ סעיפים)
  2. התפילות שיש בהן נשיאת כפים — שחרית מוסף ונעילה, ולא במנחה משום דשכיחא שכרות (תענית כ״ו:)
  3. מנחת תענית ונעילה — הגזירה אטו מנחת שאר ימים, ומנחה הסמוכה לשקיעה
  4. כהן שעבר ועלה במנחה דיום הכפורים — חשד, «אלהינו ואלהי אבותינו», הגהת הרמ״א
  5. נשיאת כפים וזמן התפילה — חקירת היסוד · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 Le texte du Choulhan Aroukh — les seifim

בְּאֵיזֶה תְּפִלּוֹת נוֹשְׂאִים כַּפַּיִם. וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: אין נשיאת כפים אלא בשחרית ומוסף ובנעילה (ביום שיש בו נעילה כגון יום הכפורים), אבל לא במנחה משום דשכיחא שכרות באותה שעה; וגזרו במנחה של תענית אטו מנחת שאר ימים, אבל בתענית שאין בו נעילה — הואיל ומנחתו סמוך לשקיעת החמה, דומה לנעילה ויש בה נשיאת כפים. ב׳: כהן שעבר ועלה לדוכן ביום הכפורים במנחה — נושא כפיו ואין מורידין אותו מפני החשד; ולכן אומרים במנחה ביום הכפורים «אלהינו ואלהי אבותינו».

Résumé concis :

ב׳ seifim : le siman fixe באיזה תפילות נושאים כפים — quelles prières comportent la נשיאת כפים : שחרית, מוסף ונעילה, mais לא במנחה, משום דשכיחא שכרות באותה שעה (crainte que le Cohen ne soit ivre — תענית כ״ו:) ; l exception de la מנחת תענית / יום הכפורים proche du coucher du soleil (דומה לנעילה) ; et le כהן שעבר ועלה à contretemps à מנחה, qui נושא את כפיו ואין מורידין אותו מפני החשד, d où l usage de dire à מנחה du Kippour אלהינו ואלהי אבותינו (הרמ״א).

1. הקדמת הסוגיא — באיזה תפילות נושאים כפים, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בשאלת באיזה תפילות נושאים כפים — לאחר שנתבארו דיני נשיאת כפים לעיל (סי׳ קכ״ח), בא סימן זה לקבוע באילו מן התפילות אומרים ברכת כהנים ובאילו לא. ראש הסימן: «אין נשיאת כפים אלא בשחרית ומוסף ובנעילה» (סעיף א׳), ובו ב׳ סעיפים. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) התפילות הראויות — שחרית, מוסף ונעילה יש בהן נשיאת כפים; (ב) גזירת השכרות — «אבל לא במנחה משום דשכיחא שכרות באותה שעה שמא יהא הכהן שכור» (תענית כ״ו:), ומחמת גזירה זו נמשכים דיני מנחת תענית והכהן שעבר ועלה.
הערה יסודית: ציר הסימן — מה מוציא את המנחה מכלל התפילות. אין המנחה נגרעת מצד עצמה (שהרי מעיקר הדין ראויה היא לנשיאת כפים), אלא מחמת חשש חיצוני — שכיחות השכרות בשעת המנחה. ומשום כך, כל מקום שאין בו חשש שכרות (מנחת תענית הסמוכה לשקיעה, וכהן שכבר עלה) — הדין חוזר להתירו, ובזה תלויים שני הסעיפים.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: הוצאת המנחה מכלל נשיאת כפים — האם מגזירת השכרות בלבד (שנשיאת כפים ראויה בכל תפילה, ורק חשש השיכור מנעה במנחה), או מעצם זיקת נשיאת כפים אל זמן התפילה (שיש תפילות שהן זמן הראוי לברכת כהנים ויש שאינן)? ונפקא מינה במנחת תענית, ובכהן שעבר ועלה במנחה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. התפילות שיש בהן נשיאת כפים — שחרית מוסף ונעילה, ולא במנחה (תענית כ״ו:)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «אין נשיאת כפים אלא בשחרית ומוסף ובנעילה ביום שיש בו נעילה כמו ביום הכפורים אבל לא במנחה משום דשכיחא שכרות באותה שעה שמא יהא הכהן שכור».
שורש הדין — תענית כ״ו: שנינו במשנה בענין נשיאת כפים בתפילות, ובגמרא נתבאר תמצית: מפני מה אין הכהנים נושאים כפיהם במנחה — מפני שהמנחה שעת שכרות היא, שמא יהא הכהן שתוי יין ויעלה לדוכן, ונשיאת כפים בעיא צלותא בכוונה ובלא שכרות. וכן העתיק מרן מן הטור והרמב״ם (הלכות תפלה ונשיאת כפים), שאין נשיאת כפים אלא בשחרית ומוסף ובנעילה, ולא במנחה.
קושיא — מה בין מנחה לשאר תפילות? אם ברכת כהנים חובה על הכהנים בכל עת שהציבור מתפללים, למה נגרעה המנחה? ואם אין השכרות אלא חשש, למה יעקרו מצוה ודאית מפני חשש שאינו ודאי?
תירוץ: אין המנחה נגרעת מצד גדרה, אלא תמצית: לפי שדרך בני אדם לסעוד סעודת הצהריים קודם המנחה ולשתות בה יין, «שכיחא שכרות באותה שעה», והשיכור אסור בנשיאת כפים (כשם שאסור בתפילה). ולפי שהחשש מצוי ורגיל — עשאוהו חכמים כודאי לענין זה וגזרו שלא לישא כפים במנחה, שלא לחלק בין שיכור לשאינו שיכור. אבל בשחרית, מוסף ונעילה — אין שכרות מצויה, ולכן נושאים בהן כפים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — «ביום שיש בו נעילה»: דקדק מרן «ובנעילה ביום שיש בו נעילה כמו ביום הכפורים» — שאין הנעילה תפילה קבועה בכל יום, אלא בימים שתקנוה (יום הכפורים, ובתעניות ציבור כמנהג הראשונים). ומכאן שנשיאת כפים נמשכת אחר עצם התפילה הראויה: כל תפילה שהיא זמן ברכה ואינה שעת שכרות — יש בה נשיאת כפים. ולענין המנהג בגלויות (שאין נושאים כפים אלא ביום טוב) — «והמנהג שלנו כבר נתבאר לעיל בסימן קכ״ח». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — התפילות: (א) שחרית — יש בה נשיאת כפים. (ב) מוסף — יש בה נשיאת כפים. (ג) נעילה — ביום שיש בו נעילה (כיום הכפורים). (ד) מנחה — אין בה, משום שכיחא שכרות (חוץ מן היוצא בסעיף שאחריו). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
אין נשיאת כפים אלא בשחרית ומוסף ובנעילה ביום שיש בו נעילה כמו ביום הכפורים אבל לא במנחה משום דשכיחא שכרות באותה שעה שמא יהא הכהן שכור (תענית כ״ו:).

3. מנחת תענית ונעילה — הגזירה «אטו מנחת שאר ימים», ומנחה הסמוכה לשקיעה

לשון השלחן ערוך

המשך סעיף א׳: «וגזרו במנחה של תענית אטו מנחת שאר ימים אבל בתענית שאין בו נעילה הואיל ותפלת המנחה סמוך לשקיעת החמה היא דומה לתפלת נעילה ואינה מתחלפת במנחה של שאר ימים הילכך יש בה נשיאת כפים; והמנהג שלנו כבר נתבאר לעיל בסימן קכ״ח».
שורש הדין: תמצית: במנחת תענית עצמה אין חשש שכרות (שהרי מתענים), ומן הדין ראויה היתה לנשיאת כפים; אלא שגזרו עליה «אטו מנחת שאר ימים» — שלא יבואו ללמוד ממנה גם למנחת חול שיש בה שכרות. ובזה חילקו: תענית שיש בה נעילה (או שמתפללים מנחתה בעוד היום גדול) — מתחלפת היא במנחת שאר ימים ולכן גזרו; אבל תענית שאין בה נעילה — מנחתה סמוכה לשקיעת החמה, «דומה לתפלת נעילה ואינה מתחלפת במנחה של שאר ימים», ולכן «יש בה נשיאת כפים».
קושיא — סתירה בגזירה? אם גזרו במנחת תענית «אטו מנחת שאר ימים» — למה לא גזרו בתענית שאין בה נעילה, והרי אף היא מנחה היא? ואם אין ההתחלפות חוששת אלא לדמיון הזמן — למה גזרו כלל בתענית שיש בה נעילה, והרי אין בה שכרות?
תירוץ: יסוד הגזירה — חשש ההתחלפות, שלא יִדְמֶה בעיני העם מנחת התענית למנחת שאר ימים ויאמרו: אף במנחת חול נושאים כפים. תמצית: כל שמתפללים המנחה בעוד היום גדול (כדרך מנחת חול) — מתחלפת ולכן גזרו; אבל תענית שאין בה נעילה, שמאחרים מנחתה סמוך לשקיעה — ניכרת היא ואינה מתחלפת, «דומה לתפלת נעילה», ולכן יש בה נשיאת כפים. הא למדת שהגזירה תלויה בסימן ההיכר של זמן התפילה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — גדרי מנחת התענית והמנהג: דנו הפוסקים (בית יוסף, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, כף החיים) בפרטי הדין: איזו תענית קרויה «שיש בה נעילה», ומה דין מנחת תענית ציבור בזמן הזה, ולענין המנהג שבגלויות שאין נושאים כפים כלל אלא ביום טוב שבו שרויים בשמחה — «והמנהג שלנו כבר נתבאר לעיל בסימן קכ״ח». ולענין נעילה וזמנה עי׳ סי׳ תרכ״ג. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — מנחת תענית: (א) מנחת חול — אין בה, משום שכרות. (ב) מנחת תענית שיש בה נעילה — אין בה במנחה (גזירה אטו מנחת שאר ימים). (ג) מנחת תענית שאין בה נעילה, הסמוכה לשקיעה — יש בה נשיאת כפים (דומה לנעילה). (ד) המנהג בגלויות — עי׳ סי׳ קכ״ח. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
וגזרו במנחה של תענית אטו מנחת שאר ימים אבל בתענית שאין בו נעילה הואיל ותפלת המנחה סמוך לשקיעת החמה היא דומה לתפלת נעילה ואינה מתחלפת במנחה של שאר ימים הילכך יש בה נשיאת כפים.

4. כהן שעבר ועלה במנחה דיום הכפורים — חשד, «אלהינו ואלהי אבותינו» (הרמ״א)

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «כהן שעבר ועלה לדוכן ביום הכפורים במנחה כיון שהדבר ידוע שאין שם שכרות הרי זה נושא את כפיו ואין מורידין אותו מפני החשד שלא יאמרו פסול הוא ולכך הורידוהו». הגה (רמ״א): «ולכן אומרים במנחה ביום כפורים אלהינו ואלהי אבותינו אף על גב דאין ראוי לנשיאת כפים מכל מקום הואיל ואם עלה לא ירד מקרי קצת ראוי... וכן נוהגין במדינות אלו אף על פי שיש חולקים».
שורש הדין: תמצית: כיון שביום הכפורים אין שכרות מצויה (שהכל מתענים) — בטל טעם הגזירה בכהן זה שכבר עלה; ואילו ירידתו תגרום חשד, שיאמרו הרואים «פסול הוא ולכך הורידוהו». לפיכך «אין מורידין אותו», אלא נושא את כפיו. והרמ״א הוסיף מן ההגהות מיימוני, שמטעם זה נהגו לומר במנחת יום הכפורים «אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת», אף שאין המנחה ראויה לנשיאת כפים — «הואיל ואם עלה לא ירד מקרי קצת ראוי».
קושיא — אם אין ראוי, למה אומרים «אלהינו ואלהי אבותינו»? אין אומרים תפילת «אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת» אלא בזמן הראוי לנשיאת כפים; ואם המנחה אינה זמן נשיאת כפים — היאך אומרים אותה בה?
תירוץ: תמצית: אף שאין המנחה זמן נשיאת כפים מן הסתם, מכל מקום ביום הכפורים «הואיל ואם עלה לא ירד» — הרי היא «קצת ראוי» לנשיאת כפים, ובמדרגה זו של «קצת ראוי» די כדי לומר «אלהינו ואלהי אבותינו». נמצא שאמירת «אלהינו ואלהי אבותינו» מודדת את זיקת התפילה לברכת כהנים: כל שיש בה צד ראוי — אומרים; וזהו טעם הרמ״א «וכן נוהגין במדינות אלו אף על פי שיש חולקים». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — כהן שעלה: (א) עלה במנחת יום הכפורים — נושא כפיו ואין מורידין אותו (מפני החשד). (ב) טעם ההשארה — «שלא יאמרו פסול הוא». (ג) אמירת «אלהינו ואלהי אבותינו» במנחת הכפורים — «מקרי קצת ראוי». (ד) מנהג מדינות אלו — «אף על פי שיש חולקים». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
כהן שעבר ועלה לדוכן ביום הכפורים במנחה כיון שהדבר ידוע שאין שם שכרות הרי זה נושא את כפיו ואין מורידין אותו מפני החשד שלא יאמרו פסול הוא ולכך הורידוהו; ולכן אומרים במנחה ביום כפורים אלהינו ואלהי אבותינו... מקרי קצת ראוי (רמ״א).

5. נשיאת כפים וזמן התפילה — חקירת היסוד · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

עיקרי הסימן: «אין נשיאת כפים אלא בשחרית ומוסף ובנעילה... אבל לא במנחה משום דשכיחא שכרות (א׳); וגזרו במנחה של תענית אטו מנחת שאר ימים, אבל בתענית שאין בו נעילה... יש בה נשיאת כפים (א׳); כהן שעבר ועלה... נושא את כפיו ואין מורידין אותו מפני החשד, ואומרים אלהינו ואלהי אבותינו (ב׳).»
שורש הדין — נשיאת כפים וזמן התפילה: תמצית: מן הסוגיא (תענית כ״ו:) עולה שנשיאת כפים נמשכת אחר התפילה — «כל תפילה» שהיא זמן ברכה. וההוצאה של המנחה אינה מגדר התפילה אלא מגזירת השכרות, ולכן כל מקום שנסתלק חשש השכרות (מנחת תענית סמוכה לשקיעה, כהן שעלה) חוזר הדין. אבל מדברי הרמ״א «מקרי קצת ראוי» נשמע שאף המנחה אינה זמן ראוי גמור, וכל היתרה בה אינו אלא «קצת». והשוה סי׳ קכ״ח (דיני נשיאת כפים והמנהג) וסי׳ תרכ״ג (נעילה).
חקירה — רתיחת היסוד: ונפקא מינה בכהן שעלה במנחת הכפורים, ובמנחת תענית, ובנוסח «אלהינו ואלהי אבותינו». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
שחרית · מוסף · נעילה יש בהן נשיאת כפים (ביום שיש בו נעילה, כיום הכפורים) — תענית כ״ו:.
מנחת חול אין בה נשיאת כפים, «משום דשכיחא שכרות באותה שעה».
מנחת תענית שיש בה נעילה — אין (גזירה אטו מנחת שאר ימים); שאין בה נעילה וסמוכה לשקיעה — יש בה (דומה לנעילה).
כהן שעבר ועלה במנחת הכפורים נושא את כפיו ואין מורידין אותו מפני החשד («שלא יאמרו פסול הוא»).
«אלהינו ואלהי אבותינו» במנחת הכפורים אומרים — «מקרי קצת ראוי», וכן נוהגין במדינות אלו (רמ״א).

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
התפילות שיש בהן נשיאת כפים שחרית, מוסף ונעילה — כן; מנחה — לא קכ״ט סעיף א׳ (תענית כ״ו:; רמב״ם הלכות תפלה ונשיאת כפים; טור)
טעם המנחה שכיחא שכרות באותה שעה, שמא יהא הכהן שכור קכ״ט סעיף א׳ (תענית כ״ו:; בית יוסף)
מנחת תענית גזירה אטו מנחת שאר ימים; שאין בה נעילה וסמוכה לשקיעה — יש בה קכ״ט סעיף א׳ (בית יוסף; מגן אברהם; משנה ברורה)
כהן שעבר ועלה במנחה נושא את כפיו ואין מורידין מפני החשד קכ״ט סעיף ב׳ (מרן; הגהות מיימוני)
«אלהינו ואלהי אבותינו» מקרי קצת ראוי; וכן נוהגין במדינות אלו קכ״ט סעיף ב׳ הגה (רמ״א; סי׳ קכ״ח; סי׳ תרכ״ג)
גמרא: תענית כ״ו: (התפילות שיש בהן נשיאת כפים; מנחה שעת שכרות; מנחת תענית)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפלה ונשיאת כפים) · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · הגהות מיימוני · רמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן קכ״ט · באיזה תפילות נושאים כפים · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l'accueil · סימן קכ״ט · ♥ Soutenir

📖Rejoindre une 'havrouta