Pourquoi un niveau 4 dédié à l’Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken n’est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c’est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l’Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l’Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l’autorité décisionnaire. Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman קכ״ט — בְּאֵיזֶה תְּפִלּוֹת נוֹשְׂאִים כַּפַּיִם. Chez le Rav, le siman se déploie en ב׳ סְעִיפִים (deux seifim) : le זְמַן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם (שַׁחֲרִית, מוּסָף וּנְעִילָה, לֹא בְּמִנְחָה מִשּׁוּם שִׁכְרוּת) avec la גְּזֵרַת מִנְחַת תַּעֲנִית, puis le דִּין הַכֹּהֵן שֶׁעָבַר וְעָלָה לַדּוּכָן בְּמִנְחַת יוֹם הַכִּפּוּרִים et le מִנְהַג ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״.
→ Lire la préface générale sur la chitah de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן קכ״ט — בְּאֵיזֶה תְּפִלּוֹת נוֹשְׂאִים כַּפַּיִם
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן קכ״ט — בְּאֵיזֶה תְּפִלּוֹת נוֹשְׂאִים כַּפַּיִם — וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים
Texte de l’Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.129), suivi de notre traduction française. Le siman comporte deux seifim (ב׳ סְעִיפִים ; seif k → .129.k).
סעיף א אֵין נְשִׂיאַת כַּפַּיִם אֶלָּא בְּשַׁחֲרִית מוּסָף וּנְעִילָה ; לֹא בְּמִנְחָה מִשּׁוּם שִׁכְרוּת.
בְּאֵיזֶה תְּפִלּוֹת נוֹשְׂאִים כַּפַּיִם וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים:אֵין נְשִׂיאַת כַּפַּיִם אֶלָּא בְּשַׁחֲרִית וּמוּסָף וּנְעִילָה בְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְעִילָה כְּגוֹן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֲבָל לֹא בְּמִנְחָה, מִפְּנֵי שֶׁהַשִּׁכְרוּת מְצוּיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְשֶׁמָּא יִהְיֶה הַכֹּהֵן שִׁכּוֹר. וְגָזְרוּ בְּמִנְחָה שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים וּשְׁאָר תַּעֲנִית צִבּוּר שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן נְעִילָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקע״ט אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם חֲשַׁשׁ שִׁכְרוּת, גְּזֵרָה מִשּׁוּם מִנְחָה שֶׁל שְׁאָר יָמִים, לְפִי שֶׁבְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְעִילָה מִתְפַּלְלִים מִנְחָה בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל כְּדֵי לְהַתְחִיל נְעִילָה קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה וּמִתְחַלֶּפֶת הִיא בְּמִנְחָה שֶׁל שְׁאָר יָמִים, שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִים לְהִתְפַּלֵּל בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל מִפְּנֵי אוֹתָם שֶׁרוֹצִים לֶאֱכֹל אַחַר כָּךְ, שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל קֹדֶם תְּפִלַּת הַמִּנְחָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר סִימָן רל״ב. אֲבָל בְּתַעֲנִית שֶׁאֵין בָּהֶם נְעִילָה, הוֹאִיל וּתְפִלַּת הַמִּנְחָה הוּא סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה — הִיא דּוֹמָה לִתְפִלַּת נְעִילָה וְאֵינָהּ מִתְחַלֶּפֶת בְּמִנְחָה שֶׁל שְׁאָר הַיָּמִים, לְפִיכָךְ יֵשׁ בָּהּ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם:
זְמַן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם. Il n’y a de נשיאת כפים qu’à שַׁחֲרִית, מוּסָף וּנְעִילָה, un jour qui comporte נעילה (comme Yom Kippour) ; mais pas à מנחה, car l’ivresse (שִׁכְרוּת) est fréquente à cette heure et le kohen risque d’être שיכור. On a décrété [pas de נשיאת כפים] à la מנחה de Yom Kippour et des autres תַּעֲנִית צִבּוּר qui comportent נעילה (comme il sera expliqué au siman תקע״ט), bien qu’il n’y ait pas de crainte d’ivresse — גְּזֵרָה à cause de la מנחה des jours ordinaires : car un jour qui comporte נעילה, on prie מנחה tant que le jour est encore grand (בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל) afin de commencer נעילה avant le coucher du soleil, et elle se confondrait avec la מנחה des jours ordinaires (qu’on avait coutume de prier tôt à cause de ceux qui veulent manger ensuite, puisqu’il est interdit de manger avant מנחה, siman רל״ב). Mais dans une תענית qui ne comporte pas נעילה, puisque מנחה est proche du coucher du soleil — elle ressemble à נעילה et ne se confond pas avec la מנחה des jours ordinaires, donc il y a נשיאת כפים.
סעיף ב כֹּהֵן שֶׁעָבַר וְעָלָה בְּמִנְחַת יוֹם הַכִּפּוּרִים — אֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ.
כֹּהֵן שֶׁעָבַר וְעָלָה לַדּוּכָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּמִנְחָה, כֵּיוָן שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין שָׁם שִׁכְרוּת — הֲרֵי זֶה נוֹשֵׂא כַּפָּיו וְאֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ פָּסוּל הוּא וּלְכָךְ הוֹרִידוּהוּ. וְלָכֵן נוֹהֲגִים בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לוֹמַר ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ כו׳״ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּמִנְחָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אוֹמְרִים אֶלָּא בִּזְמַן הָרָאוּי לִנְשִׂיאַת כַּפַּיִם, מִכָּל מָקוֹם הוֹאִיל וְאִם עָלָה לֹא יֵרֵד וְנוֹשֵׂא כַּפָּיו — נִקְרָא קְצָת רָאוּי לִנְשִׂיאַת כַּפַּיִם:
עָבַר וְעָלָה. Un kohen qui a transgressé et est monté au דוכן à la מנחה de Yom Kippour — puisqu’il est connu qu’il n’y a pas là d’ivresse — il fait נשיאת כפים et on ne le fait pas descendre, à cause du soupçon (חֲשָׁד) : qu’on ne dise pas qu’il est פָּסוּל et que c’est pour cela qu’on l’a fait descendre. C’est pourquoi on a coutume, dans ces pays, de dire ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ כו׳״ à la מנחה de Yom Kippour — bien qu’on ne le dise qu’à un moment רָאוּי לִנְשִׂיאַת כַּפַּיִם, néanmoins, puisque s’il est monté il ne redescend pas et fait נשיאת כפים — c’est נִקְרָא קְצָת רָאוּי (un peu apte) à la נשיאת כפים.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim קכ״ט (édition Kehot, ב׳ סְעִיפִים). Traduction française : DAAT. Aucun passage n’est cité hors de ce texte vérifiable.
היסוד — בְּאֵיזֶה תְּפִלּוֹת נוֹשְׂאִים כַּפַּיִם
Le yesod : en quelles prières on fait נשיאת כפים
La lecture de l’Admour HaZaken sur ce siman se déploie autour de trois axes. D’abord le זְמַן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם (שַׁחֲרִית, מוּסָף וּנְעִילָה) et le טַעַם de l’exclusion de מנחה (חֲשַׁשׁ שִׁכְרוּת). Ensuite la גְּזֵרַת מִנְחַת תַּעֲנִית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ נְעִילָה אַטּוּ מנחה של שאר ימים, avec la distinction de la תענית שאין בה נעילה. Enfin le דִּין הַכֹּהֵן שֶׁעָבַר וְעָלָה et la חֲשָׁד qui fonde le מִנְהַג ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״.
זְמַן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם — שַׁחֲרִית מוּסָף וּנְעִילָה
Le temps de נשיאת כפים — Shacharit, Musaf et Neila
Le principe. נְשִׂיאַת כַּפַּיִם seulement à שַׁחֲרִית, מוּסָף et נְעִילָה (un jour qui a נעילה) ; לֹא בְּמִנְחָה, מִפְּנֵי שֶׁהַשִּׁכְרוּת מְצוּיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה — le kohen risque d’être שיכור (סעיף א).
La conséquence. Le טעם n’est pas dans la prière elle-même mais dans l’heure : ce qui exclut מנחה, c’est le חֲשַׁשׁ שִׁכְרוּת de l’après-midi. Cf. siman 128 (דיני נשיאת כפים).
גְּזֵרַת מִנְחַת תַּעֲנִית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ נְעִילָה
Le décret sur la Mincha du jour de jeûne à Neila
Le principe. On a décrété [pas de נשיאת כפים] à la מנחה de Yom Kippour et des תַּעֲנִית צִבּוּר שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן נְעִילָה — bien qu’il n’y ait pas là חֲשַׁשׁ שִׁכְרוּת — גְּזֵרָה מִשּׁוּם מִנְחָה שֶׁל שְׁאָר יָמִים, car on la prie בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל et elle se confond avec la מנחה ordinaire (סעיף א).
La conséquence. Mais une תענית שֶׁאֵין בָּהּ נְעִילָה — dont la מנחה est סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה — ressemble à נעילה, ne se confond pas, לְפִיכָךְ יֵשׁ בָּהּ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם. Cf. siman 128 (זמן וכשרות הכהן).
עָבַר וְעָלָה — ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״
Il est monté — « Elokeinou vé-Elokei avoteinou »
Le principe. Un kohen שֶׁעָבַר וְעָלָה לַדּוּכָן à מנחת יום הכיפורים — puisqu’il est יָדוּעַ qu’il n’y a pas là שכרות — נוֹשֵׂא כַּפָּיו וְאֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד (סעיף ב).
La conséquence. Puisque אִם עָלָה לֹא יֵרֵד, cette מנחה est נִקְרָא קְצָת רָאוּי לִנְשִׂיאַת כַּפַּיִם ; c’est pourquoi on dit ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ״. Cf. siman 130 (המשך דיני הכהנים).
Renvoi à l’étude. La portée de ce siman — le זְמַן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם, la גְּזֵרַת מִנְחָה et le דִּין הַכֹּהֵן שֶׁעָבַר וְעָלָה — touche à la conduite du כֹּהֵן dans les différentes תפילות. Cette page le présente au niveau du principe attesté dans le texte du Rav, sans rien ajouter d’inventé. Pour l’étude approfondie et la conduite personnelle, étudier avec un Rav de Habad et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l’Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l’Admour HaZaken avec celles du Mehaber, de la Mishna Beroura (משנה ברורה) et de l’Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) sur les points-clés du siman קכ״ט. La ligne Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav telle qu’elle ressort de ses deux seifim.
| Sujet | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | Voie de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| זְמַן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם וְטַעַם הַשִּׁכְרוּת | או״ח קכ״ט — נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בְּשַׁחֲרִית מוּסָף וּנְעִילָה, לֹא בְּמִנְחָה מִשּׁוּם שֶׁכִּיחָא שִׁכְרוּת. | מ״ב קכ״ט — גֶּדֶר חֲשַׁשׁ הַשִּׁכְרוּת שֶׁבְּשָׁעַת הַמִּנְחָה. | ערוה״ש קכ״ט — טַעַם מְנִיעַת נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בְּמִנְחָה. | Voie de l’Admour HaZaken — אֵין נְשִׂיאַת כַּפַּיִם אֶלָּא בְּשַׁחֲרִית וּמוּסָף וּנְעִילָה, אֲבָל לֹא בְּמִנְחָה מִפְּנֵי שֶׁהַשִּׁכְרוּת מְצוּיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (סעיף א). |
| גְּזֵרַת מִנְחַת תַּעֲנִית וְהַחִלּוּק | או״ח קכ״ט — גָּזְרוּ בְּמִנְחָה שֶׁל תַּעֲנִית אַטּוּ מִנְחָה שֶׁל שְׁאָר יָמִים ; תַּעֲנִית שֶׁאֵין בָּהּ נְעִילָה יֵשׁ בָּהּ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם. | מ״ב קכ״ט — פְּרָטֵי הַתַּעֲנִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ וְשֶׁאֵין בָּהֶן נְעִילָה. | ערוה״ש קכ״ט — הַהַכְרָעָה בְּמִנְחַת תַּעֲנִית לְעִנְיַן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם. | Voie de l’Admour HaZaken — גְּזֵרָה מִשּׁוּם מִנְחָה שֶׁל שְׁאָר יָמִים (מִתְפַּלְלִים בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל) ; אֲבָל תַּעֲנִית שֶׁאֵין בָּהּ נְעִילָה סָמוּךְ לִשְׁקִיעָה — יֵשׁ בָּהּ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם (סעיף א). |
| עָבַר וְעָלָה וּמִנְהַג ״אֱלֹהֵינוּ״ | או״ח קכ״ט — עָבַר וְעָלָה בְּמִנְחַת יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ ; רמ״א — אוֹמְרִים ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״. | מ״ב קכ״ט — טַעַם הַחֲשָׁד שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ פָּסוּל הוּא. | ערוה״ש קכ״ט — גֶּדֶר ״קְצָת רָאוּי״ לִנְשִׂיאַת כַּפַּיִם. | Voie de l’Admour HaZaken — אֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי הַחֲשָׁד ; וְלָכֵן אוֹמְרִים ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ״, שֶׁנִּקְרָא קְצָת רָאוּי (סעיף ב). |
Tableau établi à partir du texte du Mehaber (Orah Haïm קכ״ט, source Sefaria) et des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefila 15 et 14, Rosh, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Taanit כ״ו, Meguila כ״א). La colonne de l’Admour HaZaken s’appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav (ב׳ סְעִיפִים) reproduit au §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Trois orientations qui caractérisent la sensibilité de l’Admour HaZaken sur ce siman. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s’appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — זְמַן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם
Ligne 1 — le temps de נשיאת כפים
Principe du siman : נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בְּשַׁחֲרִית מוּסָף וּנְעִילָה ; לֹא בְּמִנְחָה (סעיף א).
Lecture du Rav : le טעם est le חֲשַׁשׁ שִׁכְרוּת de l’heure de מנחה, non la nature de la prière. Cf. siman 128.
Conséquence pratique : à שחרית et מוסף (et נעילה) — נשיאת כפים ; à מנחה d’un jour ordinaire — non.
קו ב — גְּזֵרָה וְחִלּוּק הַתַּעֲנִיּוֹת
Ligne 2 — décret et distinction des jeûnes
Principe du siman : מִנְחַת תַּעֲנִית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ נְעִילָה — נֶאֶסְרָה אַטּוּ מנחה של שאר ימים ; שֶׁאֵין בָּהּ נְעִילָה — יֵשׁ בָּהּ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם (סעיף א).
Lecture du Rav : le critère est l’heure de la prière : בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל (se confond) contre סָמוּךְ לִשְׁקִיעָה (ressemble à נעילה). Cf. siman 128.
Conséquence pratique : pas de נשיאת כפים à מנחת יום הכיפורים ; oui à מנחת un jeûne sans נעילה, proche du coucher.
קו ג — חֲשָׁד וּמִנְהַג ״אֱלֹהֵינוּ״
Ligne 3 — חשד et coutume de « Elokeinou »
Principe du siman : עָבַר וְעָלָה בְּמִנְחַת יוֹם הַכִּפּוּרִים — אֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי הַחֲשָׁד (סעיף ב).
Lecture du Rav : puisque אִם עָלָה לֹא יֵרֵד — נִקְרָא קְצָת רָאוּי, ce qui fonde le מנהג de dire ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ״. Cf. siman 130.
Conséquence pratique : à מנחת יום הכיפורים, le שליח ציבור dit ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ״.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Des points de conduite qui découlent directement du siman קכ״ט dans la sensibilité de l’Admour HaZaken et de Habad — présentés au niveau du principe, en renvoyant au Rav pour le détail des cas.
Pour le Hassid Habad — Siman קכ״ט (בְּאֵיזֶה תְּפִלּוֹת נוֹשְׂאִים כַּפַּיִם)
- ① שַׁחֲרִית וּמוּסָף. נְשִׂיאַת כַּפַּיִם à שַׁחֲרִית et מוּסָף ; et à נְעִילָה un jour qui a נעילה (Yom Kippour). Fondement : SA HaRav קכ״ט séif א.
- ② מִנְחָה שֶׁל שְׁאָר יָמִים. Pas de נשיאת כפים à la מנחה des jours ordinaires — מִשּׁוּם שֶׁהַשִּׁכְרוּת מְצוּיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. Fondement : SA HaRav קכ״ט séif א.
- ③ מִנְחַת יוֹם הַכִּפּוּרִים. Pas de נשיאת כפים à la מנחה de Yom Kippour et des תעניות qui ont נעילה — גְּזֵרָה אַטּוּ מנחה של שאר ימים. Fondement : SA HaRav קכ״ט séif א.
- ④ תַּעֲנִית שֶׁאֵין בָּהּ נְעִילָה. Sa מנחה (סָמוּךְ לִשְׁקִיעָה) ressemble à נעילה — יֵשׁ בָּהּ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם. Fondement : SA HaRav קכ״ט séif א.
- ⑤ עָבַר וְעָלָה וְ״אֱלֹהֵינוּ״. Kohen monté à מנחת יום הכיפורים — אֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ (חֲשָׁד) ; et on dit ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ״ (קְצָת רָאוּי). Fondement : SA HaRav קכ״ט séif ב.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken, siman קכ״ט (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — le זְמַן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם, la גְּזֵרַת מִנְחָה, le דִּין הַכֹּהֵן שֶׁעָבַר וְעָלָה — consulter ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.