✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן י״ג · דיני ציצית בשבת

דיני ציצית בשבת — היציאה בטלית, טלית מצוייצת כהלכתה אף בזמן הזה, וגדול כבוד הבריות
סימן י״ג · ג׳ סעיפים
דיני ציצית בשבת
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

גישה ראשונה לג׳ הסעיפים: טקסט עברי מנוקד, הסבר פדגוגי שוטף על ד׳ הציציות המעכבות זו את זו — עד שהיוצא בה לרשות הרבים בשבת חייב —, היציאה בטלית מצוייצת כהלכתה (קטן או גדול) אף בזמן הזה שאין לנו תכלת, טלית שאינה מונחת על כתפיו, והיסוד הגדול גדול כבוד הבריות כשנודע לו בשבת שהטלית פסול — וכן מדור של מקרים מעשיים.

נושא: דיני הציצית בשבת — ד׳ ציציות מעכבות, היציאה לרשות הרבים בטלית כשרה, וכבוד הבריות כשנודע שהטלית פסול
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן י״ג · ג׳ סעיפים

עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com

בסימנים הקודמים למדנו כיצד עושים את הציצית ומה פוסל בה. כאן פונה השולחן ערוך לנקודה שבה נפגשים שני עולמות: הציצית ושבת. השאלה המרכזית היא הנשיאה ביום השבת, במקום שאסור לטלטל בו (רשות הרבים). היסוד משולש. ראשית, ד׳ הציציות (ארבע כנפות הטלית) מעכבות זו את זו: כל זמן שאין בה כל הארבע כהלכתה, אין הטלית « בגד מצוייץ » אלא בגד עם חוטים שבשבת נעשים משוי — עד שהיוצא בה לרשות הרבים חייב. שנית, אם הטלית מצוייצת כהלכתה, מותר לצאת בה, קטן או גדול, אף בזמן הזה שאין לנו תכלת — ובלבד שילבשנה כבגד ולא תהא רק מונחת על כתפיו. שלישית, אם נודע לו בשבת שהטלית שעליו פסול, אינו מסירו ברשות הרבים: גדול כבוד הבריות. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה המעשית (מדידת המקום, עירוב) — נפנה אל הוראת הרב.

📑 תוכן הלימוד

א. ד׳ ציציות מעכבות — כל זמן שאין בה כל הארבע כהלכתה, היוצא בה לרשות הרבים בשבת → חייב חטאת (סעיף א)
ב. טלית מצוייצת כהלכתה — מותר לצאת בה לרשות הרבים, קטן או גדול, אף בזמן הזה ; ובלבד שלא תהא מונחת על כתפיו (סעיף ב)
ג. גדול כבוד הבריות — נודע לו בכרמלית שהטלית פסול, לא יסירנו עד שיגיע לביתו ; אף טלית קטן שתחת בגדיו (רמ״א) (סעיף ג)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה

א. ד׳ ציציות מעכבות ; היציאה לרשות הרבים (סעיף א)

טקסט מקורי (סעיף א)

[א] דִּינֵי צִיצִית בְּשַׁבָּת. אַרְבַּע צִיצִיּוֹת מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין בָּהּ כָּל הָאַרְבַּע אֵינָהּ מְצוּיֶּצֶת כְּהִלְכָתָהּ ; וְהַיּוֹצֵא בָּהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּשַׁבָּת חַיָּב חַטָּאת (עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ש״א סְעִיף ל״ח).
[א] דיני ציצית בשבת. ארבע ציציות מעכבות זו את זו, שכל זמן שאין בה כל הארבע — אינה מצוייצת כהלכתה ; והיוצא בה לרשות הרבים בשבת חייב חטאת [עיין לקמן סימן ש״א סעיף ל״ח]. שכן כל עוד אין הטלית מצוייצת כהלכתה, אין החוטים נוי הבגד אלא משוי הנישא עליו.
מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה (meakvin ze et ze) — « מעכבות זו את זו » — ד׳ הציציות של הטלית אינן ארבע מצוות נפרדות אלא מצווה אחת. כל עוד אין ארבעתן מוטלות כהלכתה, אין המצווה מתקיימת כלל — ואין הטלית « בגד מצוייץ ». החוטים שכבר הוטלו אינם « נחשבים » לבדם.
שלושה רעיונות בסעיף:
רְשׁוּת הָרַבִּים (rechout ha-rabim) — « רשות הרבים » — אחד המרחבים שהגדירה הלכת שבת, שבו אסור מן התורה להוציא / לטלטל חפץ (הוצאה). והוא נבדל מן הכרמלית (מרחב ביניים שבו האיסור דרבנן בלבד). לדעת אם מקום פלוני הוא רשות הרבים, כרמלית, או מוקף עירוב, הוא עניין מעשי עדין — נפנים אל הוראת הרב.
סעיף א במשפט אחד : ד׳ ציציות מעכבות — אם חסרה, אין הטלית מצוייצת כהלכתה, ובשבת חוטיה הפסולים משוי ולא נוי ; והיוצא בה לרשות הרבים חייב חטאת.

ב. טלית מצוייצת כהלכתה : מותר לצאת (סעיף ב)

טקסט מקורי (סעיף ב)

[ב] אִם הִיא מְצוּיֶּצֶת כְּהִלְכָתָהּ, מֻתָּר לָצֵאת בָּהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, בֵּין טַלִּית קָטָן בֵּין טַלִּית גָּדוֹל, אֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין לָנוּ תְּכֵלֶת ; רַק שֶׁלֹּא יְהֵא מֻנָּח לוֹ עַל כְּתֵפָיו. וּמוֹקְמִינַן לְטַלִּית אַחֶזְקָתֵיהּ שֶׁהוּא מְצוּיָּץ כְּהִלְכָתוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לְבָדְקוֹ קֹדֶם שֶׁיֵּצֵא בּוֹ.
[ב] אם היא מצוייצת כהלכתה, מותר לצאת בה לרשות הרבים, בין טלית קטן בין טלית גדול, אפילו בזמן הזה שאין לנו תכלת ; רק שלא יהא מונח לו על כתפיו. ומוקמינן לטלית אחזקתיה שהוא מצוייץ כהלכתו, ואין צריך לבודקו קודם שיצא בו.
מֻנָּח עַל כְּתֵפָיו (mounah al ketefav) — « מונח על כתפיו » — הטלית צריכה להיות לבושה כבגד (דרך לבישה), עוטפת את הגוף. אם היא רק מונחת / מוטלת על הכתפיים בלא לבישה, שוב אין זו « לבישת בגד » אלא הוצאת אריג — ובשבת ברשות הרבים הרי זו הוצאה.
מה מתיר הסעיף :
לזכור : טלית מצוייצת כהלכתה, קטן או גדול, יוצאים בה בשבת לרשות הרבים אף בזמן הזה בלא תכלת — ובלבד שילבשנה כבגד ולא מונח על כתפיו ; וסומכים על חזקתה בלא בדיקה.

ג. גדול כבוד הבריות : טלית שנודע פסולה בשבת (סעיף ג)

טקסט מקורי (סעיף ג)

[ג] אִם נוֹדַע לוֹ בְּשַׁבָּת כְּשֶׁהוּא בְּכַרְמְלִית שֶׁהַטַּלִּית שֶׁעָלָיו פָּסוּל, לֹא יְסִירֶנּוּ מֵעָלָיו עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ, דְּגָדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת. הַגָּהּ: אֲפִלּוּ טַלִּית קָטָן שֶׁתַּחַת בְּגָדָיו אֵין צָרִיךְ לִפְשֹׁט, וְהוּא הַדִּין אִם נִפְסַק אֶחָד מִן הַצִּיצִיּוֹת וּמִתְבַּיֵּשׁ לֵישֵׁב בְּלֹא טַלִּית — יָכוֹל לְלָבְשׁוֹ בְּלֹא בְּרָכָה מִכֹּחַ כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת ; וְדַוְקָא בְּשַׁבָּת דְּאָסוּר לַעֲשׂוֹת צִיצִית, אֲבָל בְּחֹל כְּהַאי גַוְנָא אָסוּר.
[ג] אם נודע לו בשבת כשהוא בכרמלית שהטלית שעליו פסול, לא יסירנו מעליו עד שיגיע לביתו, דגדול כבוד הבריות. הגה: אפילו טלית קטן שתחת בגדיו אין צריך לפשוט, והוא הדין אם נפסק אחד מן הציציות ומתבייש לישב בלא טלית — יכול ללובשו בלא ברכה מכוח כבוד הבריות ; ודווקא בשבת דאסור לעשות ציצית, אבל בחול כהאי גוונא אסור.
גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת (gadol kevod ha-briyot) — « גדול כבוד הבריות » — יסוד גדול בתורה: כבוד האדם חשוב כל כך שהוא יכול, במקרים מסוימים, לדחות איסור דרבנן. כאן: להסיר בכרמלית טלית שנמצא פסול יחשׂוף את האדם לעמוד ערום ברבים — ופטרתו ההלכה מלהסירו עד שיגיע לביתו.
שלוש נקודות בסעיף :
כַּרְמְלִית (karmelit) — מרחב ביניים, לא רשות הרבים גמורה ולא רשות היחיד. הטלטול בו אסור רק מדרבנן. ומשום שהאיסור בו דרבנן, יכול כבוד הבריות לדחותו בסעיף שלנו.
לזכור : אם נמצא טלית שעליו פסול בשבת בכרמלית, אינו מסירו עד שיגיע לביתוגדול כבוד הבריות — והרמ״א מרחיב זאת אף לטלית קטן שתחת בגדיו. אבל בחול אין זה נוהג.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — יציאה בשבת בטלית במקום שאין בו עירוב

מצב: בשבת רוצים לצאת לבית הכנסת עם הטלית (גדול או קטן), בשכונה שאינה מוקפת עירוב.
הנהגה: הנקודה המכרעת היא שהטלית תהא מצוייצת כהלכתה (סעיף ב) — ד׳ הציציות כשרות — ושתהא לבושה כבגד ולא רק מונחת על כתפיו. אם חסרה ציצית או שכנף פסולה (סעיף א), נעשים החוטים משוי והיציאה ברשות הרבים חמורה. לדעת אם המקום רשות הרבים, כרמלית, או מוקף עירוב — זו מדידה מקומית: נפנים אל הוראת הרב.

מקרה 2 — נודע בבית הכנסת שהטלית פסול

מצב: בשבת, בבית הכנסת (או בדרך), מבחינים שהטלית שעליו פסול (נפסק ציצית, כנף פסולה).
הנהגה: אם הוא בכרמלית, אינו מסירו ברבים — גדול כבוד הבריות (סעיף ג) — עד שיגיע לביתו. האם להמשיך ללבושו, להיפרד ממנו בצנעה, או לשאול אחר? הדבר תלוי בטיב המקום (רשות הרבים / כרמלית) ובפסול המדויק: הבחנות אלו עדינות, נפנים אל הוראת הרב.

מקרה 3 — טלית קטן שתחת בגדיו ; דין הרמ״א

מצב: לובשים טלית קטן תחת הבגדים ונודע בשבת שהוא פסול, או שנפסק אחד מן הציציות.
הנהגה: לפי הרמ״א (סעיף ג), אין צריך לפושטו מיד — כבוד הבריות שייך אף בטלית קטן שתחת הבגדים. ועוד, אם נפסק אחד מן הציציות ומתבייש לישב בלא טלית, יכול ללובשו בלא ברכה מכוח כבוד הבריות — ודווקא בשבת, שאי אפשר לעשות ציצית ; בחול אסור. עד היכן מגיע ההיתר — נקודה עדינה: נפנים אל הוראת הרב.

שאלות להבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מה פירוש שד׳ הציציות מעכבות (סעיף א)? מדוע נעשים החוטים הפסולים משוי בשבת?
  2. מדוע היוצא ברשות הרבים בטלית כזו חייב חטאת (סעיף א)?
  3. מתי מותר לצאת בטלית בשבת (סעיף ב)? מה פירוש מונח על כתפיו, ומדוע זה משנה הכל?
  4. האם מותר לצאת אף בלא תכלת? האם צריך לבדוק את הטלית קודם היציאה (סעיף ב)?
  5. הסבר גדול כבוד הבריות (סעיף ג): מה עושים בטלית שנמצא פסול בכרמלית? מה אומר הרמ״א בטלית קטן?

להעמיק עוד

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
לחזור לסימן הקודםסימן י״ב →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

סימן י״ג · ג׳ סעיפים · רמה 1 — התחלה
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא