✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן י״ד · ציצית שעשאן עכו״ם ונשים וטלית שאולה
ציצית שעשאן עכו״ם ונשים וטלית שאולה — מי עושה את הציצית, הכוונה לשמה, טלית שאולה וטלית של שותפין
סימן י״ד · ה׳ סעיפים
ציצית שעשאן עכו״ם ונשים וטלית שאולה
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לה׳ הסעיפים: טקסט עברי מנוקד, הסבר פדגוגי שוטף על ציצית שעשאו עכו״ם — פסול — ואילו האשה כשרה לעשותן —, הטלת ציציות בלא כוונה (סומכים על הרמב״ם, אבל בלא ברכה), טלית שאולה הפטורה כל שלושים יום (« כסותך » — ולא של אחרים), ליטול טלית חבירו ולברך עליה ובלבד שיקפלנה, וטלית של שותפין החייבת בציצית — וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: מי כשר לעשות את הציצית — עכו״ם פסול, האשה כשרה, הטלה בלא כוונה, טלית שאולה (שלושים יום), ליטול טלית חבירו, וטלית של שותפין
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן י״ד · ה׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
בסימנים הקודמים למדנו כיצד נעשית הציצית — החוטים, הטווייה לשמה, הקשרים. כאן שואל השולחן ערוך: מי רשאי להטילה בבגד, ושל מי צריך הבגד להיות? היסוד כפול. ראשית, עשיית הציצית דורשת בן ברית: « דבר אל בני ישראל » — העכו״ם יצא מן הכלל, ועשייתו פסולה ; האשה, לעומתו, בכלל בני ישראל היא וכשרה — אף שהרמ״א מביא שטוב לכתחילה שיעשו אנשים. וכן דורשת ההטלה כוונה לשמה: הוטלו בלא כוונה, אין סומכים על הרמב״ם אלא באין ציציות אחרות — ובלא ברכה. שנית, אמרה תורה « כסותך » — כסות שלך: הטלית השאולה פטורה שלושים יום ; ואף על פי כן, ליטול טלית חבירו לדבר מצוה — מותר, דניחא ליה לאיניש דליעביד מצוה בממוניה — ובלבד שיקפלנה. ולבסוף, טלית של שותפין חייבת לגמרי: « על כנפי בגדיהם ». אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה המעשית — נפנה אל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. ציצית שעשאו עכו״ם — פסול — « דבר אל בני ישראל » לאפוקי עכו״ם ; האשה כשרה ; הרמ״א: יש מחמירין (סעיף א)
ב. הטיל בלא כוונה — אם אין ציציות אחרות, סומכים על הרמב״ם שמכשיר — אבל בלא ברכה (סעיף ב)
ג. טלית שאולה — פטורה כל שלושים יום (« כסותך » — ולא של אחרים) ; אחר כך חייב מדרבנן ; שאלהּ מצוייצת → מברך מיד (רמ״א) (סעיף ג)
ד. ליטול טלית חבירו — מותר לברך עליה ובלבד שיקפלנה ; וה״ה בתפילין — אבל לא בספרים (רמ״א) (סעיף ד)
ה. טלית של שותפין — חייבת — « על כנפי בגדיהם » (סעיף ה)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. ציצית שעשאו עכו״ם — פסול ; האשה כשרה (סעיף א)
טקסט מקורי (סעיף א)
[א] צִיצִית שֶׁעֲשָׂאוֹ עַכּוּ״ם — פָּסוּל, דִּכְתִיב « דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל » — לְאַפּוּקֵי עַכּוּ״ם ; הָאִשָּׁה כְּשֵׁרָה לַעֲשׂוֹתָן. הַגָּהּ: וְיֵשׁ מַחְמִירִין לְהַצְרִיךְ אֲנָשִׁים שֶׁיַּעֲשׂוּ אוֹתָן, וְטוֹב לַעֲשׂוֹת כֵּן לְכַתְּחִלָּה (מָרְדְּכַי הִלְכוֹת קְטַנּוֹת וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי מֵהִלְכוֹת צִיצִית וְתוֹסָפוֹת דַּף מ״ב).
[א] ציצית שעשאו עכו״ם — פסול, דכתיב « דבר אל בני ישראל » — לאפוקי עכו״ם ; האשה כשרה לעשותן. הגה: ויש מחמירין להצריך אנשים שיעשו אותן, וטוב לעשות כן לכתחילה. כלומר: עשיית הציצית צריכה להיות מעשה ידי בני ישראל — עשאה נכרי, פסולה ; ואילו האשה, שבכלל בני ישראל היא, כשרה לעשותן — אלא שטוב לכתחילה שיעשון אנשים.
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל — « דבר אל בני ישראל » — פרשת ציצית פותחת במילים אלו. הגמרא (מנחות מ״ב ע״א) דורשת מכאן שהעשייה של הציצית צריכה להיות מעשה בני ישראל — לאפוקי עכו״ם: ציצית שעשאה נכרי פסולה. האשה, לעומתו, בכלל בני ישראל היא לגמרי: אף שהיא פטורה מללבוש ציצית (מצות עשה שהזמן גרמא), כשרה היא לעשותן.
שלושה רעיונות בסעיף:
- עכו״ם — פסול : הטלת ציצית על ידי נכרי פוסלת את הציצית — « דבר אל בני ישראל » — לאפוקי עכו״ם.
- האשה כשרה : האשה עושה ציצית — הפטור מלבישה אינו מונע כשרות לעשייה.
- הרמ״א — יש מחמירין : יש המצריכים אנשים ; אין זה מעיקר הדין, אבל טוב לכתחילה לנהוג כן.
סעיף א במשפט אחד : ציצית שעשאו עכו״ם — פסול (« דבר אל בני ישראל » — לאפוקי עכו״ם) ; האשה כשרה לעשותן — ולדעת הרמ״א טוב לכתחילה שיעשון אנשים.
ב. הטיל בלא כוונה : סומכים על הרמב״ם — אבל בלא ברכה (סעיף ב)
טקסט מקורי (סעיף ב)
[ב] הֵטִיל יִשְׂרָאֵל צִיצִיּוֹת בְּבֶגֶד בְּלֹא כַּוָּנָה — אִם אֵין צִיצִיּוֹת אֲחֵרִים מְצוּיִים לְהַכְשִׁירוֹ, יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל הָרַמְבַּ״ם שֶׁמַּכְשִׁיר ; אֲבָל לֹא יְבָרֵךְ עָלָיו.
[ב] הטיל ישראל ציציות בבגד בלא כוונה — אם אין ציציות אחרות מצויות להכשירו, יש לסמוך על הרמב״ם שמכשיר ; אבל לא יברך עליו. כלומר: הוטלו הציציות בלא כוונת לשמה, מחלוקת היא — ובשעת הדחק סומכים על המכשיר, אך מספק אין מברכים.
לִשְׁמָהּ — « לשם מצות ציצית » — אמרה תורה « תעשה לך »: הטלת הציצית צריכה להיעשות לשם מצות ציצית. הוטלה בלא כוונה זו — נחלקו הפוסקים: הרמב״ם מכשיר (ההטלה אינה צריכה כוונה), הרא״ש והתוספות פוסלים (« תעשה » — לשמה). המחבר הכריע דרך פשרה: בשעת הדחק (אין ציציות אחרות מצויות) סומכים על הרמב״ם — אבל כיוון שהספק במקומו עומד, בלא ברכה (ספק ברכות להקל).
מה אומר הסעיף :
- בלא כוונה : ציציות שהוטלו בלא כוונת לשמה — מחלוקת בין הרמב״ם (מכשיר) לרא״ש והתוספות (פוסלים).
- התנאי : אין סומכים על הרמב״ם אלא באין ציציות אחרות מצויות להכשיר את הבגד.
- בלא ברכה : אף אז אין מברכים — הספק במקומו, ומספק אין מברכים.
לזכור : ציציות שהוטלו בלא כוונה אין מכשירים אלא באין ציציות אחרות, בסמיכה על הרמב״ם — ולובשים אז את הטלית בלא ברכה.
ג. טלית שאולה : פטורה כל שלושים יום (סעיף ג)
טקסט מקורי (סעיף ג)
[ג] הַשּׁוֹאֵל מֵחֲבֵרוֹ טַלִּית שֶׁאֵינָהּ מְצֻיֶּצֶת — פָּטוּר מִלְּהָטִיל בָּהּ צִיצִית כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם, דִּכְתִיב « כְּסוּתְךָ » — וְלֹא שֶׁל אֲחֵרִים ; אֲבָל אַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם חַיָּב מִדְּרַבָּנָן, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֵית כְּשֶׁלּוֹ. הַגָּהּ: וְאִם הֶחֱזִירוֹ תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם וְחָזַר וּלְקָחוֹ — אֵינוֹ מִצְטָרֵף, רַק בָּעִינַן שְׁלֹשִׁים יוֹם רְצוּפִים (נִמּוּקֵי יוֹסֵף הִלְכוֹת צִיצִית). שְׁאָלָהּ כְּשֶׁהִיא מְצֻיֶּצֶת — מְבָרֵךְ עָלֶיהָ מִיָּד.
[ג] השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת — פטור מלהטיל בה ציצית כל שלושים יום, דכתיב « כסותך » — ולא של אחרים ; אבל אחר שלושים יום חייב מדרבנן, מפני שנראית כשלו. הגה: ואם החזירו תוך שלושים יום וחזר ולקחו — אינו מצטרף, רק בעינן שלושים יום רצופים (נמוקי יוסף). שאלהּ כשהיא מצוייצת — מברך עליה מיד.
כְּסוּתְךָ — וְלֹא שֶׁל אֲחֵרִים — אמרה תורה « גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך »: חובת הציצית על כסות שלך. בגד שאול פטור אפוא מן התורה. אלא שתיקנו חכמים שאחר שלושים יום מתחייב מדרבנן — שכן היא נראית כשלו, ויתמהו הרואים על טלית הנלבשת בלא ציצית.
ארבע נקודות בסעיף :
- פטור מן התורה : טלית שאולה שאינה מצוייצת — פטורה : « כסותך » — ולא של אחרים.
- אחר ל׳ יום — חייב מדרבנן : היא נראית כשלו (נראית כשלו), ולכן חייבוה חכמים.
- שלושים יום רצופים (רמ״א) : החזירה וחזר ולקחה — אין הימים מצטרפים ; בעינן ל׳ יום רצופים.
- שאלהּ מצוייצת (רמ״א) : מברך עליה מיד — המשאיל השאילה לשם קיום המצוה.
לזכור : טלית שאולה בלא ציצית פטורה שלושים יום (« כסותך » — ולא של אחרים) ; אחר שלושים יום רצופים — חייב מדרבנן מפני שנראית כשלו ; ושאלהּ מצוייצת — מברך עליה מיד (רמ״א).
ד. ליטול טלית חבירו ולברך עליה — ובלבד שיקפלנה (סעיף ד)
טקסט מקורי (סעיף ד)
[ד] מֻתָּר לִטֹּל טַלִּית חֲבֵרוֹ וּלְבָרֵךְ עָלֶיהָ, וּבִלְבַד שֶׁיְּקַפֵּל אוֹתָהּ אִם מְצָאָהּ מְקֻפֶּלֶת. הַגָּהּ: וְהוּא הַדִּין בִּתְפִלִּין (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פֶּרֶק הַסְּפִינָה) ; אֲבָל אָסוּר לִלְמֹד מִסְּפָרִים שֶׁל חֲבֵרוֹ בְּלֹא דַּעְתּוֹ, דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יִקְרַע אוֹתָם בְּלִמּוּדוֹ (נִמּוּקֵי יוֹסֵף הִלְכוֹת קְטַנּוֹת).
[ד] מותר ליטול טלית חבירו [שלא מדעתו] ולברך עליה, ובלבד שיקפל אותה אם מצאה מקופלת. הגה: והוא הדין (וה״ה) בתפילין ; אבל אסור ללמוד מספרים של חבירו בלא דעתו, דחיישינן שמא יקרע אותם בלימודו.
נִיחָא לֵיהּ דְּלֶעֱבֵיד מִצְוָה בְּמָמוֹנֵיהּ — « נוח לו שתיעשה מצוה בממונו » — זו החזקה העומדת ביסוד הסעיף: חזקה על הבעלים שניחא ליה שישתמשו בממונו לדבר מצוה, אף בלא רשות מפורשת. אלא שיש לחזקה גבולות: צריך לקפלה (להחזירה כפי שמצאה), לא להוציאה למקום אחר — ובמקום שיש חשש הפסד, כספרים העלולים להיקרע, בטלה החזקה — ואסור.
מה מתיר הסעיף — ומה אוסר :
- טלית חבירו — מותר : נוטלה לדבר מצוה ומברך עליה — ניחא ליה דליעביד מצוה בממוניה.
- התנאי : לקפלה אם מצאה מקופלת — להחזירה כפי שנטלה.
- תפילין — וה״ה (רמ״א) : אותה חזקה שייכת אף בתפילין (ודיניהם מתבארים לקמן, סימן כ״ה).
- ספרים — לא (רמ״א) : ללמוד מספרי חבירו בלא דעתו אסור — חיישינן שמא יקרעו בלימוד.
לזכור : ליטול טלית חבירו ולברך עליה — מותר (ניחא ליה), ובלבד שיקפלנה ; וה״ה בתפילין — אבל לא בספרים, מחשש קריעה (רמ״א).
ה. טלית של שותפין — חייבת בציצית (סעיף ה)
טקסט מקורי (סעיף ה)
[ה] טַלִּית שֶׁל שֻׁתָּפִין חַיֶּבֶת בְּצִיצִית, דִּכְתִיב « עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם ».
[ה] טלית של שותפין חייבת בציצית, דכתיב « על כנפי בגדיהם » — לשון רבים, לרבות בגד השותפין.
בִּגְדֵיהֶם — « בגדיהם » — לשון הרבים שבכתוב מרבה בגד הנקנה בשותפות. וזה היפוכה של הטלית השאולה שבסעיף ג: שם אין הבגד שלו כלל (« כסותך » — ולא של אחרים), ולכן פטור ; כאן כל שותף בעלים גמור הוא — הטלית « כסותך » של כל אחד, והחובה חלה.
שתי נקודות בסעיף :
- חייבת : טלית של שותפין חייבת בציצית לגמרי — « על כנפי בגדיהם ».
- ההבדל מסעיף ג : השואל אינו בעלים (פטור) ; השותף בעלים הוא (חייב) — השותפות אינה מחלישה את ה« כסותך ».
לזכור : טלית של שותפין — חייבת בציצית : « על כנפי בגדיהם » — שכל שותף בעלים גמור הוא, שלא כשואל שבסעיף ג.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — קניית ציציות קשורות : מי עשאן?
מצב: קונים טלית קטן או טלית גדול מצוייצים, או חוטים קשורים ועומדים.
הנהגה: יסוד סעיף א הוא שההטלה צריכה להיות מעשה בני ישראל ולשמה — ציצית שקשרהּ נכרי פסולה. יש להקפיד אפוא לקנות ציציות עם הכשר מהימן המעיד שנקשרו בידי יהודי לשמה. והאם אשה רשאית לקושרן? מעיקר הדין — כשרה ; אלא שהמנהג, על פי הרמ״א, להעדיף לכתחילה אנשים. ולמעשה — נפנים אל הוראת הרב.
מקרה 2 — שאילת טלית של בית הכנסת או של חבר לעלייה לתורה
מצב: נקרא לעלות לתורה ואין טליתו עמו ; נוטל את טלית בית הכנסת, או שואל של חבר — מצוייצת ועומדת.
הנהגה: לפי הרמ״א (סעיף ג), השואל טלית מצוייצת — מברך עליה מיד : המשאיל משאילה לשם המצוה. האם מברכים על טלית בית הכנסת, העומדת לרשות הכל, ולעלייה בלבד? המנהגים חלוקים ותלויים באופן העיטוף : הפרטים עדינים, נפנים אל הוראת הרב.
מקרה 3 — נטילת טלית של אחר בבית הכנסת בלא רשות
מצב: בבית הכנסת אין טלית בהישג יד ; טליתו של מתפלל אחר מונחת, מקופלת, על מקומו.
הנהגה: לפי סעיף ד — מותר לדבר מצוה : ניחא ליה, חזקה שהבעלים מסכים — ובלבד שיקפלנה אם מצאה מקופלת, ולא יוציאנה למקום אחר. והוא הדין בתפילין (רמ״א). אבל ספרים — לא : ללמוד מספרי חבירו בלא דעתו אסור, מחשש קריעה. ובמקום ספק (חפץ חדש, בעלים המקפיד) — נפנים אל הוראת הרב.
מקרה 4 — טלית המוחזקת יותר משלושים יום
מצב: שאלו (או שכרו) טלית שאינה מצוייצת — כבגד — ומחזיקים בה יותר משלושים יום.
הנהגה: כל שלושים יום — פטורה : « כסותך » — ולא של אחרים (סעיף ג). אחר שלושים יום רצופים (רמ״א : החזירה וחזר ולקחה — מונים מחדש) — חייב מדרבנן, מפני שנראית כשלו. האם שכירות כשאילה? כיצד מונים את הימים? נקודות עדינות הן : נפנים אל הוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מדוע ציצית שעשאו עכו״ם — פסול (סעיף א)? מאיזה פסוק נלמד? ומדוע האשה כשרה?
- מה דין ציציות שהוטלו בלא כוונה (סעיף ב)? על מי סומכים, באיזה תנאי — ומדוע בלא ברכה?
- מדוע טלית שאולה פטורה (סעיף ג)? מה מתחדש אחר שלושים יום, ולמה? ומה אומר הרמ״א בשאלהּ כשהיא מצוייצת?
- מדוע מותר ליטול טלית חבירו ולברך עליה (סעיף ד)? מה התנאים — ומדוע הספרים יוצאים מן הכלל?
- מדוע טלית של שותפין חייבת (סעיף ה)? במה היא שונה מן הטלית השאולה שבסעיף ג?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — הדרשה דבר אל בני ישראל (מנחות מ״ב) וההשוואה לתפילין (קשירה) ולספר תורה (כתיבה) ; מחלוקת רמב״ם / רא״ש בתעשה — לשמה ; כסותך ולא של אחרים (חולין קל״ו) ושלושים הימים ; וניחא ליה דליעביד מצוה בממוניה וגבולותיו
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — פסול העכו״ם (עשייה לשמה), האשה והיש מחמירין, ההטלה בלא כוונה, הטלית השאולה (שלושים יום), נטילת טלית חבירו וקיפולה, וטלית של שותפין