סימן קל״א · דיני נפילת אפים

📑 תוכן הלימוד

א. נפילת אפים — ח׳ הסעיפים

סעיף א׳ — אין לדבר: הסדר וההטיה על הצד

אין לדבר בין תפלה לנפילת אפים. כשנופל על פניו נהגו להטות על צד שמאל; הגה: וי״א דיש להטות על צד ימין, והעיקר להטות בשחרית כשיש לו תפילין בשמאלו על צד ימין משום כבוד התפילין, ובערבית או כשאין לו תפילין בשמאלו יטה על צד שמאל; ולאחר שנפל על פניו יגביה ראשו ויתחנן מעט מיושב, וכל מקום ומקום לפי מנהגו, ומנהג פשוט לומר ואנחנו לא נדע כו׳ וחצי קדיש אשרי למנצח; ואפילו בימים שאין אומרים תחנון אומרים למנצח, מלבד בראש חודש וחנוכה ופורים וערב פסח וערב יום כפור וט׳ באב.

סעיף ב׳ — נפילת אפים מיושב: ובמקום ספר תורה

נפילת אפים מיושב ולא מעומד; הגה: י״א דאין נפילת אפים אלא במקום שיש ארון וספר תורה בתוכו, אבל בלא זה אומרים תחנה בלא כיסוי פנים וכן נוהגים, וחצר בית הכנסת הפתוח לבית הכנסת, או בשעה שהצבור מתפללין אז אפילו יחיד בביתו אומר תחינה בנפילת אפים.

סעיף ג׳ — אין נפילת אפים בלילה

אין נפילת אפים בלילה, ובלילי אשמורת נוהגים ליפול על פניהם שהוא קרוב ליום.

סעיף ד׳ — בית האבל, חתן ומילה

נהגו שלא ליפול על פניהם לא בבית האבל ולא בבית החתן ולא בבית הכנסת ביום מילה ולא כשיש שם חתן; הגה: ודוקא שהמילה או החתן באותו בית הכנסת, אבל אם אין המילה בבית הכנסת אף על פי שהיא בבית הכנסת האחרת אומרים תחנון, וביום המילה שאין אומרים תחנון דוקא שחרית שמלין אז התינוק, אבל במנחה אף על פי שמתפללין אצל התינוק הנימול אומרים תחנון, מה שאין כן בחתן שאין אומרים תחנון כל היום כשמתפללין אצל החתן, ולא מקרי חתן אלא ביום שנכנס לחופה.

סעיף ה׳ — מילה בתענית צבור

אם חל מילה בתענית צבור מתפללין סליחות ואומרים וידוי ואין נופלין על פניהם, ואין אומרים והוא רחום בשחרית אפילו במקום שנוהגים לאומרו בלא זה.

סעיף ו׳ — הימים שאין נופלים

נהגו שלא ליפול על פניהם בט״ו באב ולא בט״ו בשבט ולא בראש חודש ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה, וי״א גם במנחה שלפניו (וכן נוהגין); בפורים אין נופלים על פניהם; בל״ג בעומר אין נופלין; בערב יום כפור אין נופלים, וכן ערב ראש השנה אפילו שחרית.

סעיף ז׳ — התקופות שאין נופלים

ומנהג פשוט שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן ולא בט׳ באב ולא בין יום הכיפורים לסוכות (ולא מתחלת ראש חודש סיון עד אחר שבועות).

סעיף ח׳ — אדם חשוב ואבן משכית

אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו כשמתפלל על הצבור אלא אם כן הוא בטוח שיענה כיהושע בן נון; הגה: וכן אסור לכל אדם ליפול על פניו בפישוט ידים ורגלים אפילו אם אין שם אבן משכית, אבל אם נוטה קצת על צידו מותר אם אין שם אבן משכית, וכן יעשו ביום הכיפורים כשנופלין על פניהם אם יציעו שם עשבים כדי להפסיק בין הקרקע, וכן נוהגין.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — לאיזה צד מטים

מקרה 2 — יום שאין אומרים בו תחנון

מקרה 3 — הנפילה עצמה (פישוט ידים ורגלים)

שאלות להבנה

להעמיק עוד