✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן קל״ז · כמה פסוקים צריך לקרוא לכל אחד

כמה פסוקים צריך לקרוא לכל אחד — ביום שקורין ג׳ אין קורין פחות מי׳ פסוקים («וידבר» עולה מן המנין), ג׳ לכל עולה (ג׳ ג׳ ד׳), דילג פסוק, קרא ב׳ פסוקים, ההפסק בפרשת פרה, והשני החוזר וקורא
סימן קל״ז · ו׳ סעיפים
כמה פסוקים צריך לקרוא לכל אחד
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

סימן זה מלמד כמה פסוקים קורין בתורה: ביום שקורין ג׳ אין קורין פחות מי׳ פסוקים (ו«וידבר» עולה מן המנין); ג׳ לכל עולה (ג׳ ג׳ ד׳, והקורא ד׳ משובח); מי שדילג פסוק ומתי חוזר; מי שקרא רק ב׳ (או ט׳) פסוקים; ההפסק בפרשת פרה; והשני החוזר וקורא מה שקרא הראשון. טקסט עברי, ביאור והסבר של ו׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.

נושא: כמה פסוקים לכל אחד — י׳ פסוקים, ג׳ לכל עולה, דילג פסוק, פרשת פרה, עולה מן המנין
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן קל״ז · ו׳ סעיפים

עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

לימדונו חז״ל (מגילה כ״א:): הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים — הקורא בתורה לא יפחות משלושה פסוקים [לכל עולה]. הסימן קובע את מנין הפסוקים של קריאת התורה בציבור: עשרה בסך הכול כשקורין ג׳, שלושה לכל אחד, ומה עושין בדילג פסוק, בהפסק ובחזרה. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה למעשה — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.

📑 תוכן הלימוד

א. ו׳ הסעיפים — עשרה פסוקים (סעיף א׳), ג׳ לכל עולה (סעיף ב׳), דילג פסוק (סעיף ג׳), ב׳ או ט׳ פסוקים (סעיף ד׳), פרשת פרה (סעיף ה׳), השני החוזר וקורא (סעיף ו׳)
1. מקרה מעשי — מנין העשרה פסוקים והשלושה לכל עולה (ג׳ ג׳ ד׳)
2. מקרה מעשי — פסוק שדילג: מתי חוזרים (מנחה ושני וחמישי לעומת שבת)
3. מקרה מעשי — השני החוזר וקורא: הכלל של עולה מן המנין
+ שאלות להבנה ולהעמקה

א. כמה פסוקים לכל אחד — ו׳ הסעיפים

כַּמָּה פְּסוּקִים צָרִיךְ לִקְרוֹא לְכָל אֶחָד — לקריאת התורה בציבור שיעור מינימלי: עשרה פסוקים בסך הכול ביום שקורין ג׳ (שני וחמישי ומנחה בשבת), ולא פחות משלושה פסוקים לכל עולה. ומכאן דיני החזרה בדילג פסוק, מי שלא קרא כשיעור, ההפסק בקריאה מיוחדת (פרשת פרה), והשני החוזר וקורא מה שכבר קרא הראשון (עולה מן המנין).

סעיף א׳ — עשרה פסוקים: אין פחות מי׳

ביום שקורין ג׳ אין קורין פחות מי׳ פסוקים, ו«וידבר» עולה מן המנין; ואי סליק עניינא בבציר מי׳ פסוקים, כגון פרשת עמלק שאין בה אלא ט׳ פסוקים — שפיר דמי.
סעיף א׳: ביום שקורין בו שלושה עולים אין קורין פחות מעשרה פסוקים (אין קורין פחות מי׳ פסוקים), ו«וידבר» (פסוק הפתיחה של הענין) עולה מן המנין. ואי סליק עניינא בבציר מי׳ פסוקים — כגון פרשת עמלק שאין בה אלא ט׳ פסוקים — שפיר דמי (כשר).
השיעור הבסיסי: עשרה פסוקים כשיש שלושה עולים. פסוק שהוא פתיחה בלבד, כגון «וידבר ה׳ אל משה», עולה מן המנין של העשרה. ואם הענין הוא ענין שלם ובכל זאת פחות מעשרה פסוקים — הדוגמה הידועה היא פרשת עמלק, שאין בה אלא תשעה פסוקים ואין חותכין אותה — שפיר דמי.

סעיף ב׳ — שלושה לכל עולה

אין קורין עם כל אחד פחות מג׳ פסוקים; שנים קורין ג׳ ג׳ ואחד קורא ד׳, ואיזה מהם שקרא ד׳ הרי זה משובח.
סעיף ב׳: אין קורין עם כל אחד פחות משלושה פסוקים; שנים קורין ג׳ ג׳ ואחד קורא ד׳ (כדי להשלים לעשרה), ואיזה מהם שקרא ד׳ הרי זה משובח.
כל עולה קורא לכל הפחות שלושה פסוקים. כדי להשלים לעשרה בשלושה עולים, החלוקה היא ג׳ + ג׳ + ד׳. הסימן מדגיש שאין נפקא מינה מי מהשלושה קורא את הארבעה — ומי שקורא אותם עושה דבר משובח.

סעיף ג׳ — דילג פסוק: החזרה

אם דילג פסוק אחד ולא קראו — אם הוא במנחה בשבת או בשני וחמישי וקרא י׳ פסוקים בלא פסוק המדולג, אינו חוזר; ואם לאו, חוזר. אבל בשבת אפילו דילג פסוק אחד חוזר וקורא, ואפילו אחר שהחזיר את התורה ואמר קדיש חוזר וקורא הוא ושנים עמו, ואפילו הפטיר והתפלל מוסף חוזר וקורא. פרשיות המועדים דינם כמו מנחה בשבת ושני וחמישי, לפי שכבר קראו הפרשיות בשבתות שלהן.
סעיף ג׳: אם דילג פסוק אחד ולא קראו — אם הוא במנחה בשבת או בשני וחמישי וקרא עשרה פסוקים בלא פסוק המדולג, אינו חוזר; ואם לאו, חוזר. אבל בשבת (שחרית) אפילו דילג פסוק אחד חוזר וקורא, ואפילו אחר שהחזיר את התורה ואמר קדיש חוזר וקורא הוא ושנים עמו, ואפילו הפטיר והתפלל מוסף חוזר וקורא. פרשיות המועדים דינם כמו מנחה בשבת ושני וחמישי, לפי שכבר קראו הפרשיות בשבתות שלהן.
הכול תלוי בחשיבות הקריאה. בקריאות ה«רגילות» (מנחה בשבת, שני וחמישי), אם נשארו בכל זאת עשרה פסוקים כשרים בלא המדולג — אינו חוזר. אבל בשבת (שחרית), הקריאה חשובה כל כך שפסוק אחד חסר מחייב לחזור ולקרוא — ואפילו מאוחר, אחר קדיש, הפטרה ומוסף. פרשיות המועדים דינן כקריאה הקלה (כמנחה בשבת), שכבר נקראו בשבתות שלהן.

סעיף ד׳ — קרא ב׳ או ט׳ פסוקים

אם קרא אחד ב׳ פסוקים צריך לחזור ולקרות; ואם לא קראו בין שלשתן אלא ט׳ פסוקים, ג׳ לכל אחד — אינם צריכים לחזור ולקרות, וראיה לדבר פרשת עמלק; אבל אם קראו פחות מט׳ צריכין לחזור ולקרות.
סעיף ד׳: אם קרא אחד [מן העולים] רק שני פסוקים — צריך לחזור ולקרות; ואם לא קראו בין שלשתן אלא תשעה פסוקים, שלושה לכל אחד — אינם צריכים לחזור ולקרות, וראיה לדבר פרשת עמלק [שאין בה אלא תשעה]; אבל אם קראו פחות מתשעה — צריכין לחזור ולקרות.
השיעור האישי — שלושה פסוקים — קבוע: מי שקרא רק שנים חייב לחזור. אבל אם כל אחד מהשלושה קרא שלושה כהוגן ובסך הכול יצאו רק תשעה (במקום עשרה) — אינם חוזרים, והראיה היא פרשת עמלק שאין בה אלא תשעה פסוקים וכשרה. אבל בפחות מתשעה — צריכין לחזור ולקרות.

סעיף ה׳ — פרשת פרה: ההפסק באמצע

אם קרא פרשת פרה ופסק ב«הגר הגר בתוכם» וגלל ספר תורה — חוזר ופותח ומתחיל מראש הפרשה עד «תטמא עד הערב», ומברך לפניה ולאחריה.
סעיף ה׳: אם קרא פרשת פרה ופסק ב«הגר הגר בתוכם» וגלל את ספר התורה — חוזר ופותח ומתחיל מראש הפרשה עד «תטמא עד הערב», ומברך לפניה ולאחריה.
יש קריאות שהן יחידה שאין חותכין במקום הלא נכון. כאן, אם הפסיק מוקדם מדי (ב«הגר הגר בתוכם») וכבר גלל את ספר התורה, אינו מסתפק בהשלמה: מתחיל שוב מראש הפרשה עד נקודת הסיום האמיתית («תטמא עד הערב»), עם ברכה לפניה ולאחריה. זו דוגמה לתיקון קריאה מיוחדת שנחתכה שלא כהוגן.

סעיף ו׳ — עולה מן המנין: השני החוזר וקורא

הקורא בתורה ראשון, וקורא השני מה שקרא הראשון — אם הוסיף על מה שקרא הראשון שלשה פסוקים, או אפילו שנים במקום דלא אפשר, אותו שני עולה מן המנין; ואם לאו, אינו עולה מן המנין, חוץ מפרי החג משום דלא אפשר.
סעיף ו׳: הקורא בתורה ראשון, והשני קורא מה שקרא הראשון — אם הוסיף על מה שקרא הראשון שלושה פסוקים, או אפילו שנים במקום דלא אפשר, אותו שני עולה מן המנין; ואם לאו, אינו עולה מן המנין, חוץ מפרי החג משום דלא אפשר.
כאשר עולה שני חוזר וקורא ענין שכבר קראו הראשון, אינו «עולה» כעולה נפרד אלא אם הביא חידוש: שלושה פסוקים נוספים לכל הפחות — או שנים בלבד במקום שאי אפשר אחרת (דלא אפשר). ואם לאו אינו עולה מן המנין. היוצא מן הכלל הוא פרי החג (קרבנות סוכות), שמבנהו מחייב חזרות סמוכות.
הסימן במשפט אחד: לשלושה עולים קורין לכל הפחות עשרה פסוקים («וידבר» עולה מן המנין), שלושה לכל אחד (ג׳ ג׳ ד׳, והקורא ד׳ משובח); הדילג פסוק חוזר בשבת אף על פסוק אחד, אבל לא במנחה ושני וחמישי אם נשארו עשרה; מי שקרא רק שנים חוזר, אבל תשעה בסך הכול כשר (ראיה: עמלק); ההפסק בפרשת פרה מתוקן מראש הפרשה; והשני החוזר וקורא אינו עולה מן המנין אלא אם הוסיף שלושה פסוקים (או שנים בדלא אפשר, כפרי החג).

מקרים מעשיים

מקרה 1 — מנין העשרה פסוקים והשלושה לכל עולה

מצב: מכינים קריאה של שני וחמישי (שלושה עולים). כמה פסוקים, וכיצד לחלקם ?
הנהגה: לכל הפחות עשרה פסוקים בסך הכול, ולא פחות משלושה לכל עולה — כלומר ג׳ ג׳ ד׳. פסוק פתיחה כ«וידבר» עולה מן העשרה. ואם הענין השלם הוא בדיוק תשעה פסוקים (כעמלק), כשר. ולחלוקה המעשית של פרשה — כהוראת הרב.

מקרה 2 — פסוק שדילג

מצב: הבעל קורא נוכח שדילג פסוק. האם צריך לחזור ?
הנהגה: תלוי בקריאה. במנחה בשבת, שני וחמישי — אם נשארו עשרה פסוקים כשרים בלא המדולג, אינו חוזר. בשבת (שחרית) חוזר וקורא אף על פסוק אחד חסר, ואפילו אחר קדיש, הפטרה ומוסף. פרשיות המועדים כדין הקל. ולמעשה — כהוראת הרב.

מקרה 3 — השני החוזר וקורא (עולה מן המנין)

מצב: מזמינים לעולה שני ענין שכבר קראו. האם עלייה זו «נמנית» ?
הנהגה: השני עולה מן המנין רק אם הוסיף לכל הפחות שלושה פסוקים על מה שקרא הראשון — או שנים בלבד במקום שאי אפשר (דלא אפשר), כפרי החג. ואם לאו, אינו עולה. ולמקרים המעשיים — כהוראת הרב.

שאלות להבנה

בדוק את הבנתך:
  1. כמה פסוקים לפחות קורין כשיש שלושה עולים, והאם «וידבר» עולה מן המנין (סעיף א׳) ?
  2. כיצד מחלקים את עשרת הפסוקים בין שלושת העולים, ומי משובח (סעיף ב׳) ?
  3. למה חוזרים בשבת על פסוק אחד שדילג, ולא במנחה ושני וחמישי (סעיף ג׳) ?
  4. מי שקרא רק שני פסוקים — האם חוזר ? ותשעה בסך הכול (סעיף ד׳) ?
  5. מתי השני החוזר וקורא עולה «מן המנין», ומהו היוצא מן הכלל (סעיף ו׳) ?

להעמיק עוד

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
להמשיך לסימן הבא← סימן קל״ח
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן קל״ז · ו׳ סעיפים · רמה 1 — התחלה
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא