✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

כמה פסוקים צריך לקרוא לכל אחד — עיונים מעמיקים
סימן קל״ז · ו׳ סעיפים
שיעור י׳ פסוקים · חלוקת הקרואים · דילג פסוק · הקורא מה שקרא הראשון
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קל״ז — ו׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפילה פרק י״ב), לבוש, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
מגילה כ״א.-כ״א: · אין פוחתין מי׳ פסוקים · וידבר עולה מן המנין · עשרה בטלנים / עשרת הדברות / עשרה מאמרות · פרשת עמלק ט׳ פסוקים

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמה לסוגיא — גדר שיעור הקריאה לכל עולה ומקורותיו (מגילה כ״א:), צירי הסימן (ו׳ סעיפים)
  2. שיעור י׳ פסוקים — אין פוחתין מי׳ ביום שקורין ג׳, וידבר עולה מן המנין, פרשת עמלק, וטעם השיעור (מגילה כ״א:)
  3. חלוקת הפסוקים בין הקרואים — ג׳ ג׳ ד׳, הקורא ד׳ משובח, ולא יפחות מג׳ (זיקה לסי׳ קל״ח)
  4. דילג פסוק ופרשת פרה — אימתי חוזר: שבת לעומת מנחה ושני-וחמישי (סעיפים ג׳, ה׳)
  5. הקורא השני מה שקרא הראשון — עולה מן המנין, פרי החג · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 לשון השולחן ערוך — הסעיפים

כַּמָּה פְּסוּקִים צָרִיךְ לִקְרוֹת לְכָל אֶחָד. וּבוֹ ו׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: ביום שקורין ג׳ — אין קורין פחות מי׳ פסוקים, וידבר עולה מן המנין; סליק ענינא בבציר (פרשת עמלק, ט׳ פסוקים) — שפיר דמי. ב׳: אין קורין עם כל אחד פחות מג׳ פסוקים; שנים ג׳ ג׳ ואחד ד׳, והקורא ד׳ משובח. ג׳: דילג פסוק — במנחת שבת ובשני וחמישי אם קרא י׳ בלא המדולג אינו חוזר; בשבת אפילו דילג פסוק אחד חוזר. ד׳: קרא אחד ב׳ פסוקים — חוזר; קראו ט׳ (ג׳ לכל אחד) אינם חוזרים (ראיה מפרשת עמלק). ה׳: פסק בפרשת פרה בהגר הגר — חוזר ומתחיל מראש הפרשה. ו׳: הקורא השני מה שקרא הראשון — הוסיף ג׳ (או ב׳ במקום דלא אפשר) עולה מן המנין.

הביאור בקצרה:

ו׳ סעיפים: הסימן קובע כמה פסוקים קורין לכל עולה ולכלל הקריאה. שיעור כללי — ביום שקורין ג׳, אין קורין פחות מי׳ פסוקים (« וידבר » עולה מן המנין; ואם נגמר הענין בפחות, כפרשת עמלק בת ט׳ פסוקים, שפיר דמי); שיעור לכל עולה — לא פחות מג׳ פסוקים, שנים ג׳ ג׳ ואחד ד׳, והקורא ד׳ משובח; ואחר כך דילג פסוק (אימתי חוזר — החילוק בין שבת למנחה ושני-וחמישי), פרשת פרה, והקורא השני מה שקרא הראשון (אימתי עולה מן המנין).

1. הקדמת הסוגיא — שיעור הקריאה לכל עולה, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בשיעור הקריאה שבתורה — כמה פסוקים חייבים לקרות ביום שקורין בו, וכמה לכל עולה ועולה. ראש הסימן: «ביום שקורין ג׳ אין קורין פחות מי׳ פסוקים» (סעיף א׳), ובו ו׳ סעיפים בדיני השיעור והחלוקה. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) שיעור כללי — תמצית : אין פוחתין מי׳ פסוקים ביום שקורין ג׳ (מקורו במגילה כ״א:), שיעור קבוע לכלל הקריאה; (ב) שיעור לכל עולה — לא פחות מג׳ פסוקים, וחלוקתם בין הקרואים. ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: וידבר מן המנין, פרשת עמלק, דילג פסוק, פרשת פרה, והקורא השני מה שקרא הראשון.
הערה יסודית: ציר הסימן — שני שיעורים נפרדים ומצטרפים: שיעור כללי (י׳ פסוקים לכל הקריאה של אותו יום) ושיעור פרטי (ג׳ לכל עולה). ולזה נפקא מינה כשנתקיים האחד ולא חברו — כגון שקראו ט׳ פסוקים בלבד (ג׳ ג׳ ג׳): יש בו שיעור פרטי לכל אחד אך חסר מן השיעור הכללי, ובזה דנו הסעיפים א׳ וד׳ מן פרשת עמלק.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: «אין קורין פחות מי׳ פסוקים» — האם השיעור מדין תקנת קריאה קבועה (מספר שתיקנו כדי שתהא הקריאה חשובה וניכרת, ואינו תלוי בענין), או מדין הענין הנקרא (שיעור הבא לוודא שנקרא ענין שלם, ומשום כך במקום שנגמר הענין בפחות — סגי)? ונפקא מינה בפרשה קטנה שנגמר ענינה, ובהיכן שאפשר להוסיף ולא הוסיפו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. שיעור י׳ פסוקים — וידבר עולה מן המנין, פרשת עמלק, וטעם השיעור (מגילה כ״א:)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «ביום שקורין ג׳ אין קורין פחות מי׳ פסוקים, וידבר עולה מן המנין, ואי סליק ענינא בבציר מי׳ פסוקים כגון פרשת עמלק שאין בה אלא ט׳ פסוקים שפיר דמי.»
שורש הדין — מגילה כ״א:: תמצית : שנינו שאין פוחתין מעשרה פסוקים בבית הכנסת, ופסוק «וידבר» עולה למנין העשרה. וכן הביא הרמב״ם (הלכות תפילה פרק י״ב) שיעור זה בדיני קריאת התורה. ומרן העתיק לשון הסוגיא, וכתב הבית יוסף מקורו מן הטור והראשונים.
מחלוקת אמוראים — כנגד מי י׳ פסוקים? (מגילה כ״א:): תמצית : נחלקו כנגד מה תיקנו שיעור עשרה — רבי יהושע בן לוי אמר כנגד עשרה בטלנים שבבית הכנסת; רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות; ורבי לוי אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. ולשלושתם השיעור עשרה, ונפקא מינה לענין רמז וטעם הקריאה.
קושיא — אם י׳ פסוקים מעכב, היאך «שפיר דמי» בט׳? מאחר שתיקנו שלא לפחות מעשרה — אם השיעור מעכב, אף בפרשת עמלק שאין בה אלא ט׳ פסוקים לא יהא רשאי, ואם אינו מעכב, למה נצריך עשרה בעלמא?
תירוץ: תמצית : שיעור העשרה נאמר בסתם, במקום שאפשר להוסיף ולהשלים; אבל פרשת עמלק ענין שלם וסגור הוא בפני עצמו, ואין ראוי לחצות ענין או לצרף אליו מן הענין שאחריו, ולפיכך «סליק ענינא בבציר מי׳ פסוקים... שפיר דמי». נמצא שאין השיעור מעכב במקום שנגמר הענין. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — «וידבר עולה מן המנין»: אף שפסוק הפתיחה «וידבר ה׳ אל משה לאמר» אינו אלא לשון סיפור ופתיחה בעלמא, ואין בו מגוף הענין — מכל מקום מונין אותו בכלל העשרה, שכל פסוק שבתורה חשוב לענין המנין. ולמדנו שאין השיעור תלוי בתוכן הפסוק אלא במספר הפסוקים הנקראים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«ביום שקורין ג׳ אין קורין פחות מי׳ פסוקים, וידבר עולה מן המנין» — שיעור קבוע לכלל הקריאה; ובמקום שנגמר הענין בפחות (פרשת עמלק, ט׳ פסוקים) «שפיר דמי», שאין השיעור מעכב היכן שסליק ענינא.

3. חלוקת הפסוקים בין הקרואים — ג׳ ג׳ ד׳, הקורא ד׳ משובח, ולא יפחות מג׳

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «אין קורין עם כל אחד פחות מג׳ פסוקים, שנים קורין ג׳ ג׳ ואחד קורא ד׳, ואיזה מהם שקרא ד׳ הרי זה משובח.»
שורש הדין: תמצית : כשם שנתנו שיעור לכלל הקריאה (י׳ פסוקים), כך נתנו שיעור לכל עולה בפני עצמו — שלא יקרא עם כל אחד פחות מג׳ פסוקים. וכיון שהעשרה אינם מתחלקים בשוה לשלושה קרואים (ג׳ פעמים שלוש הן ט׳ בלבד), על כרחך אחד מן השלושה קורא ד׳, ונמצאו י׳. וכן פסק הרמב״ם (הלכות תפילה פרק י״ב).
קושיא — ומדוע «איזה מהם שקרא ד׳ הרי זה משובח»? מאחר שההכרח הוא שאחד יקרא ד׳ להשלים העשרה — מה שבח יש בדבר, והלא בהכרח נעשה כן? ועוד, איזה מן השלושה עדיף שיקרא הד׳?
תירוץ: תמצית : אין השבח על עצם קריאת הד׳ (שהיא מוכרחת), אלא על הריבוי בתורה — שכל המוסיף בקריאה משובח, וכל אחד מן הקרואים ראוי לזכות בתוספת. ונחלקו האחרונים איזה מהם עדיף שירבה — האמצעי, או כל מי שירצה; והכל לשבח, ולא לעיכובא. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — שיעור ג׳ פסוקים לכל עולה: ונפקא מינה בקורא עם עולה יחיד בפרשה קצרה, ובחיבור הפרשיות. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — חלוקת הקרואים: (א) כל עולה — לא פחות מג׳ פסוקים. (ב) שלושה קרואים — שנים ג׳ ג׳ ואחד ד׳, להשלים עשרה. (ג) הקורא ד׳ — הרי זה משובח, ולא לעיכובא. (ד) שלא יפחות מג׳ פסוקים סמוך לפרשה (פתוחה או סתומה) — עי׳ סי׳ קל״ח. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«אין קורין עם כל אחד פחות מג׳ פסוקים, שנים קורין ג׳ ג׳ ואחד קורא ד׳» — שיעור לכל עולה להשלים העשרה; «ואיזה מהם שקרא ד׳ הרי זה משובח» — לשבח ולריבוי, ולא לעיכובא.

4. דילג פסוק ופרשת פרה — אימתי חוזר: שבת לעומת מנחה ושני-וחמישי (סעיפים ג׳, ה׳)

לשון השלחן ערוך

סעיף ג׳: «אם דילג פסוק אחד ולא קראו, אם הוא במנחה בשבת או בשני וחמישי וקרא י׳ פסוקים בלא פסוק המדולג אינו חוזר, ואם לאו חוזר; אבל בשבת אפילו דילג פסוק אחד חוזר וקורא, ואפילו אחר שהחזיר את התורה ואמר קדיש חוזר וקורא הוא ושנים עמו, ואפילו הפטיר והתפלל מוסף חוזר וקורא.» ופרשיות המועדים דינם כמנחה בשבת ושני וחמישי, לפי שכבר קראו הפרשיות בשבתות שלהן.
סעיף ה׳: «אם קרא פרשת פרה ופסק בהגר הגר בתוכם וגלל ספר תורה, חוזר ופותח ומתחיל מראש הפרשה עד תטמא עד הערב, ומברך לפניה ולאחריה.»
שורש הדין: תמצית : חילקו הראשונים והפוסקים בין קריאת שבת שחרית — שהיא חובת היום וסדר הפרשה, ובה כל דילוג מעכב — לבין מנחת שבת ושני וחמישי, שאינה אלא קריאה בעלמא מתקנת עזרא, שבה כל שקרא עשרה פסוקים בלא הפסוק המדולג אינו חוזר. וכן דין פרשיות המועדים כמנחת שבת, הואיל וכבר נקראו במקומן. וכל זה הביא מרן על פי הטור והבית יוסף.
קושיא — מ״ש שבת ממנחה ושני וחמישי לענין החזרה? אם חסרון פסוק פוגם בקריאה — אף במנחה ובשני וחמישי יחזור; ואם אינו פוגם כל שקרא עשרה — אף בשבת שחרית לא יחזור. ומאי שנא דבשבת «אפילו דילג פסוק אחד חוזר»?
תירוץ: תמצית : קריאת שבת שחרית עיקרה השלמת סדר הפרשה כתקנתה, וכל פסוק ממנה מעכב, ולכן אף אחר שהחזיר את התורה ואמר קדיש — חוזר וקורא. אבל מנחת שבת ושני וחמישי אינן אלא קריאה שתיקן עזרא שלא יעברו ג׳ ימים בלא תורה, ובהן העיקר שיעור העשרה בלבד, וכל שקרא עשרה בלא המדולג — אינו חוזר. ופרשיות המועדים כמנחה, שכבר יצאו ידי סדר הפרשה בשבתן. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — פרשת פרה שפסק בהגר הגר: תמצית : הפוסק באמצע פרשת פרה בפסוק «הגר הגר בתוכם» וכבר גלל ספר תורה — אין די בהשלמה מן המקום שפסק, אלא «חוזר ופותח ומתחיל מראש הפרשה עד תטמא עד הערב, ומברך לפניה ולאחריה», שיהא ענין שלם ומבורך. ולמדנו שקריאה חשובה טעונה ענין שלם עם ברכותיה, ולא קטע מקוטע. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — דילג ופרה: (א) מנחת שבת / שני וחמישי — קרא י׳ בלא המדולג, אינו חוזר; פחות מכן, חוזר. (ב) שבת שחרית — אפילו דילג פסוק אחד חוזר וקורא הוא ושנים עמו, ואפילו לאחר קדיש, הפטרה ומוסף. (ג) פרשיות המועדים — כמנחת שבת. (ד) פסק בפרשת פרה וגלל — חוזר לראש הפרשה ומברך לפניה ולאחריה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
דילג פסוק — «במנחה בשבת או בשני וחמישי וקרא י׳ פסוקים בלא פסוק המדולג אינו חוזר»; «אבל בשבת אפילו דילג פסוק אחד חוזר וקורא» — שקריאת שבת שחרית סדרה מעכב; ופרשת פרה שפסק וגלל — «חוזר ומתחיל מראש הפרשה... ומברך לפניה ולאחריה».

5. הקורא השני מה שקרא הראשון — עולה מן המנין, פרי החג · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

סעיף ו׳: «הקורא בתורה ראשון וקורא השני מה שקרא הראשון, אם הוסיף על מה שקרא הראשון שלשה פסוקים או אפילו שנים במקום דלא אפשר, אותו שני עולה מן המנין, ואם לאו אינו עולה מהמנין, חוץ מפרי החג משום דלא אפשר.»
שורש הדין: תמצית : השני שקרא מה שכבר קרא הראשון — אין קריאתו החוזרת עולה בפני עצמה, אלא אם כן הוסיף עליה שיעור קריאה חשובה: שלושה פסוקים חדשים, או אפילו שנים במקום שאי אפשר בשלושה. ובזה אותו שני «עולה מן המנין», ואם לא הוסיף כשיעור — אינו עולה. ויוצא מן הכלל פרי החג, שבהם הפרשיות קצרות ודומות ואי אפשר בענין אחר, ולכן אף במיעוט עולה מן המנין.
קושיא — למה מונים שלושה, ובמקום דלא אפשר די בשנים? אם שלושה פסוקים הם שיעור העולה — אף במקום דלא אפשר יבעו שלושה; ואם די בשנים — למה בעלמא נצריך שלושה? ומאי גדר «מקום דלא אפשר»?
תירוץ: תמצית : שיעור העולה לכתחילה שלושה פסוקים (כדין סעיף ב׳), וכל שהוסיף שלושה חדשים הרי זו קריאה חשובה בפני עצמה ועולה מן המנין. אבל במקום שאי אפשר להוסיף שלושה — כפרי החג, שהפרשיות קצרות ודומות — הקילו בשנים, שאין להצריך מה שאין בו. ולזה «חוץ מפרי החג משום דלא אפשר», ששם הדבר מוכרח ואין בו זלזול. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
שיעור כללי ביום שקורין ג׳ — אין קורין פחות מי׳ פסוקים, וידבר עולה מן המנין (מגילה כ״א:).
סליק ענינא בפחות נגמר הענין בפחות מעשרה (פרשת עמלק, ט׳ פסוקים) — שפיר דמי.
שיעור לכל עולה לא פחות מג׳ פסוקים; שנים ג׳ ג׳ ואחד ד׳, והקורא ד׳ משובח.
דילג פסוק מנחת שבת / שני וחמישי — קרא י׳ בלא המדולג אינו חוזר; שבת שחרית — אפילו פסוק אחד חוזר.
פרשת פרה שפסק וגלל חוזר לראש הפרשה עד «תטמא עד הערב», ומברך לפניה ולאחריה.
הקורא השני מה שקרא הראשון הוסיף ג׳ (או ב׳ במקום דלא אפשר) — עולה מן המנין; חוץ מפרי החג משום דלא אפשר.

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
שיעור י׳ פסוקים אין פוחתין מי׳, וידבר עולה מן המנין קל״ז סעיף א׳ (מגילה כ״א:; רמב״ם תפילה פרק י״ב)
סליק ענינא בפחות פרשת עמלק ט׳ פסוקים — שפיר דמי קל״ז סעיפים א׳, ד׳ (טור; בית יוסף)
חלוקת הקרואים ג׳ לכל עולה, ואחד ד׳; הקורא ד׳ משובח קל״ז סעיף ב׳ (מגילה כ״א:; רמב״ם)
דילג פסוק שבת שחרית מעכב; מנחה ושני-וחמישי — י׳ בלא המדולג קל״ז סעיף ג׳ (טור; בית יוסף)
הקורא השני מה שקרא הראשון הוסיף ג׳ (או ב׳ דלא אפשר) — עולה מן המנין קל״ז סעיף ו׳ (בית יוסף; פרי החג)
גמרא: מגילה כ״א.-כ״א: (אין פוחתין מי׳ פסוקים; וידבר עולה מן המנין; טעם השיעור — עשרה בטלנים / עשרת הדברות / עשרה מאמרות; שלושה קרואים)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפילה פרק י״ב) · רי״ף · רא״ש · טור · בית יוסף · שלחן ערוך
פוסקים ונושאי כלים: לבוש · מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים
לדעת אדמו״ר הזקן: סימן זה הוא מן הסימנים שלא נכתבו בשולחן ערוך שלו — עי׳ רמה 4 — עמוד-מעבר ומנהגו בסידורו.
← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן קל״ז · כמה פסוקים צריך לקרוא לכל אחד · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · לעמוד הבית · סימן קל״ז · ♥ לתמיכה

📖הצטרפות לחברותא