✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

שלא לדלג בתורה מענין לענין ודיני ההפטרה — עיונים מעמיקים
סימן קמ״ד · ד׳ סעיפים
דילוג בתורה ובנביא · דיני ההפטרה · גלילת ס״ת · פגם בשני ספרים
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קמ״ד — ד׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפלה פרק י״ב), מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
מגילה כ״ד. · מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה · שמא תתבלבל דעת השומעים · כדי שלא יפסיק המתרגם

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of Contents

  1. Introduction to the sugya — גדר הדילוג ודיני ההפטרה ומקורותיו (מגילה כ״ד.), צירי הסימן (ד׳ סעיפים)
  2. מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה — שמא תתבלבל דעת השומעים, חד עניינא, שלא בעל פה (מגילה כ״ד.)
  3. דילוג בנביא — טורח והפסק — שלא ישהא בדילוג, נביא אחד, מנביא לנביא, ותרי עשר
  4. דיני ההפטרה — הפטרת חתן «שוש אשיש», ומחר חודש, ואין למחות בידם (סי׳ תכ״ה, סי׳ תכ״ח)
  5. כבוד הצבור וטורח ציבור — גלילת ס״ת ופגם בשני ספרים · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 The text of the Shulhan Aroukh — the seifim

שֶׁלֹּא לְדַלֵּג בַּתּוֹרָה מֵעִנְיָן לְעִנְיָן וְדִינֵי הַהַפְטָרָה. וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה מפרשה לפרשה בשני עניינים (שמא תתבלבל דעת השומעים), אבל בחד עניינא מדלגין, ובלבד שלא יקרא על פה; ובנביא מדלגין אף בשני עניינים, ובלבד שלא ישהא. ב׳: תוספת פסוקים להפטרה בשבת חתן ובמחר חודש — ואין למחות בידם. ג׳: אין גוללין ס״ת בצבור מפני כבוד הצבור; ובאין אלא אחד — גוללים. ד׳: אין קורין לאדם אחד בשני ספרי תורה משום פגם.

Concise summary:

ד׳ seifim: the siman regulates דילוג (skipping) in the public reading and the דיני ההפטרה: מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה (in two subjects — שמא תתבלבל דעת השומעים — but in one subject, as אחרי מות ואך בעשור, one skips; and never על פה) ; בנביא מדלגין אף בשני עניינים provided he does not tarry (שלא ישהא בדילוג) ; the additions to the haftara (חתן, מחר חודש) and אין למחות בידם ; and finally כבוד הצבור — the rolling of the ס״ת and the פגם of two ספרי תורה for one man.

1. הקדמת הסוגיא — דין הדילוג ודיני ההפטרה, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדין הדילוג בקריאת התורה והנביא ובדיני ההפטרה — עד היכן רשאי הקורא לדלג ממקום למקום. ראש הסימן: מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה מפרשה זו לפרשה אחרת (סעיף א׳), ובו ד׳ סעיפים בדיני הדילוג, ההפטרה, גלילת הספר וקריאה בשני ספרים. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) הבנת השומעים — בתורה אין מדלגין בשני עניינים דחיישינן שמא תתבלבל דעת השומעים (מגילה כ״ד.); (ב) טורח והפסק — והוא שלא ישהא בדילוג בענין שיעמדו הציבור בשתיקה, וממנו נובעים גם דיני גלילת הספר מפני כבוד הצבור. ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: דילוג בחד עניינא, דילוג בנביא ובתרי עשר, תוספות ההפטרה, וקריאה בשני ספרי תורה.
הערה יסודית: ציר הסימן — מהו החשש בדילוג. בתורה גזרו על דילוג בשני עניינים משום בלבול השומעים, אבל בחד עניינא מותר. ומנגד יש חשש נוסף שאינו תלוי בבלבול כלל — טורח הציבור העומד בשתיקה בשעת הגלילה, ומכוחו מדדו חכמים כדי שלא יפסיק המתרגם (מגילה כ״ד.). ולזה נפקא מינה בדילוג בנביא (שהותר אף בשני עניינים) ובגלילת ס״ת בצבור.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: איסור הדילוג בתורה — האם מדין חשש בלבול והבנת הענין (שמא תתבלבל דעת השומעים, ונמצא שהחסרון בטיב הקריאה וקליטתה), או מדין הפסק וטורח ציבור (שהשהיית הגלילה מפסקת את סדר הקריאה ומטריחה את הצבור)? ונפקא מינה בדילוג בנביא בשהייה מרובה, ובגלילת ס״ת יחיד לשני עניינים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה — שמא תתבלבל דעת השומעים, חד עניינא (מגילה כ״ד.)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה מפרשה זו לפרשה אחרת; והני מילי בשני עניינים דחיישינן שמא תתבלבל דעת השומעים, אבל בחד עניינא כגון אחרי מות ואך בעשור שהכהן גדול קורא ביום הכפורים מדלגין; והוא שלא יקרא על פה, שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת.»
שורש הדין — משנה מגילה כ״ד.: תמצית: שנינו במשנה (מגילה פרק ד׳) שמדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה, ועד היכן מדלג — כדי שלא יפסיק המתרגם. וטעם החילוק שבתורה הקריאה על הסדר ובבלבול הענינים נפגמת הבנת השומעים, מה שאין כן בנביא. וכן העתיק הרמב״ם (הלכות תפלה פרק י״ב) את דין הדילוג, ומרן העתיק לשון זה, וכתב הבית יוסף מקורו מן הגמרא והראשונים.
קושיא — בתורה אין מדלגין ובחד עניינא מדלגין? אם גזרו על הדילוג בתורה — יהא אסור בכל ענין; ואם משום בלבול הוא, אף בשני עניינים שבנביא יהא אסור. ומאי שנא תורה מנביא, וחד עניינא משני עניינים?
תירוץ: החשש בתורה הוא שמא תתבלבל דעת השומעים — שהצבור מאזין לקריאת התורה כלימוד ענין על סדרו, ובדילוג משני ענינים נפרדים תיטרף דעתם. לפיכך בחד עניינא (כאחרי מות ואך בעשור, ששניהם ענין עבודת יום הכפורים) — אין בלבול, ומדלגין. אבל בנביא — אין הקריאה אלא הפטרה ותוספת, ואין השומעים תולים בה סדר לימוד כבתורה, ולכן מדלגין אף בשני עניינים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — «שלא יקרא על פה»: אף בהיתר הדילוג התנה מרן והוא שלא יקרא על פה, שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת. וטעמו — מדין «דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה», שקריאת התורה בציבור צריכה להיות מן הכתב דוקא. ונפקא מינה בדילוג לענין רחוק שבאותו הספר — שלא ידלגנו על פה אלא יגלול ויקראנו מן הכתב, ומזה באים דיני הגלילה שבסעיף ג׳. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — דילוג בתורה: (א) שני עניינים בתורה — אין מדלגין (שמא תתבלבל דעת השומעים). (ב) חד עניינא (אחרי מות ואך בעשור) — מדלגין. (ג) בכל אופן — שלא יקרא על פה אפילו תיבה אחת. (ד) שיעור הדילוג — כדי שלא יפסיק המתרגם. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה מפרשה זו לפרשה אחרת — והני מילי בשני עניינים דחיישינן שמא תתבלבל דעת השומעים; אבל בחד עניינא מדלגין, ובלבד שלא יקרא על פה, שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת (מגילה כ״ד.; רמב״ם הלכות תפלה פרק י״ב).

3. דילוג בנביא — טורח והפסק «שלא ישהא בדילוג», נביא אחד ותרי עשר

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳ (המשך): «ובנביא מדלגין אפילו בשני עניינים, והוא שלא ישהא בדילוג בענין שיעמדו הציבור בשתיקה; וה״מ בנביא אחד אבל מנביא לנביא אין מדלגין, ובתרי עשר מדלגין מנביא לנביא ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו.»
שורש הדין: תמצית: היתר הדילוג בנביא הוא מן המשנה (מגילה כ״ד.), וגדרו מדוד בשהיית הגלילה — כדי שלא יפסיק המתרגם, שהיה מתרגם פסוק פסוק, ואם ישהה הקורא בדילוג ידום המתרגם ויעמוד הצבור בשתיקה. וחילקו בין נביא אחד (שמדלגין בו) לבין נביא לנביא (שאין מדלגין), ומיעטו את התרי עשר שכולו ספר אחד — שמדלגין בו אף מנביא לנביא, ובלבד שלא יהפוך הסדר לגמרי (מסוף הספר לתחילתו).
קושיא — אם בנביא מדלגין אף בשני עניינים, מאי טעמא «שלא ישהא»? הרי בנביא לא חששו לבלבול השומעים כלל, ומדוע הוסיפו תנאי שלא ישהא בדילוג? ואם משום השהייה — אף בחד עניינא שבתורה יהא אסור לשהות?
תירוץ: שני חששות נפרדים לפנינו. בלבול השומעים — ענינו בטיב הקריאה, ונאמר בתורה ולא בנביא. טורח והפסק — ענינו בזמן, שיעמדו הציבור בשתיקה בעוד הקורא גולל אל מקום הדילוג, ונאמר בכל מקום (אף בנביא). לפיכך בנביא, שאין בו חשש בלבול, עדיין התנו שלא ישהא בדילוג מפני טורח הציבור. ומדד זה הוא כדי שלא יפסיק המתרגם. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — «מנביא לנביא» ותרי עשר: ונפקא מינה בשני ספרים כרוכים יחד, ובדילוג ארוך בתוך נביא אחד. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — דילוג בנביא: (א) בנביא מדלגין אף בשני עניינים. (ב) ובלבד שלא ישהא בדילוג בענין שיעמדו הציבור בשתיקה. (ג) נביא אחד — מדלגין; מנביא לנביא — אין מדלגין. (ד) תרי עשר — מדלגין מנביא לנביא, ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
ובתרי עשר מדלגין מנביא לנביא ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו: בנביא מדלגין אף בשני עניינים והוא שלא ישהא בדילוג בענין שיעמדו הציבור בשתיקה (טורח ציבור, כדי שלא יפסיק המתרגם); וה״מ בנביא אחד אבל מנביא לנביא אין מדלגין.

4. דיני ההפטרה — הפטרת חתן «שוש אשיש» ומחר חודש, ואין למחות בידם

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «נוהגין בשבת שיש בו חתן לומר אחר הפטרת השבוע שנים או שלשה פסוקים מהפטרת שוש אשיש; וכשחל ר״ח בשבת וביום א׳ אחר שמפטירין ההפטרה בשבת אומרים פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת ויאמר לו יהונתן מחר חודש; ואין למחות בידם (ועיין לעיל סי׳ תכ״ה ובסוף סי׳ תכ״ח).»
שורש הדין ומעמד ההפטרה: תמצית: ההפטרה תקנת חכמים היא, וכמה מנהגי תוספת נהגו בה — בשבת חתן מוסיפים מהפטרת «שוש אשיש» (ישעיה ס״א), ובחל ראש חודש בשבת ולמחרתו ביום ראשון מוסיפים פסוקי «מחר חודש» (שמואל א׳ כ׳). ומרן פסק ואין למחות בידם — שאין מוחין במנהג זה. ובלשון «הפטרה» העיר מרן שהוא מלשון סילוק (כ«אין מפטירין אחר הפסח»), כלומר סילוק תפילת שחרית וחתימת הקריאה בנביא.
קושיא — הרי דילוג בנביא הותר רק «שלא ישהא», ואיך מוסיפין פסוקים מהפטרה אחרת? תוספת «שוש אשיש» או «מחר חודש» היא מעבר לענין אחר בנביא, ולכאורה יש בו טורח והפסק; ולמה נהגו כן ואין למחות?
תירוץ: אין כאן דילוג של גלילה ושהייה, אלא תוספת קצרה — שנים או שלשה פסוקים, או פסוק ראשון ופסוק אחרון — הנאמרת אחר גמר ההפטרה, בלא שהיית הצבור בשתיקה. ולפי שההפטרה מנהג ותוספת, יש בה מקום למנהגי המקומות; ולכן פסק מרן ואין למחות בידם, והפנה לדיני ראש חודש (סי׳ תכ״ה) וסופו של סי׳ תכ״ח לבירור המנהג. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — גדר תוספות ההפטרה: דנו האחרונים (מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, כף החיים) בגדרי מנהגים אלו: יש שדקדקו שאין אומרים אלא ראש וסוף ההפטרה הנדחית (כמחר חודש) שלא להאריך; ויש שהרחיבו במנהג החתן. ובכל אלו העיקר ואין למחות בידם, ולענין קדימת ההפטרה הראויה עי׳ סי׳ תכ״ה וסי׳ תכ״ח. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — דיני ההפטרה: (א) שבת חתן — מוסיפין שנים או שלשה פסוקים מ«שוש אשיש». (ב) ר״ח בשבת וביום א׳ — פסוק ראשון ואחרון מ«מחר חודש». (ג) בכל אלו — אין למחות בידם. (ד) לבירור סדר ההפטרות — עי׳ סי׳ תכ״ה וסי׳ תכ״ח. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
נוהגין בשבת שיש בו חתן לומר אחר הפטרת השבוע שנים או שלשה פסוקים מהפטרת שוש אשיש; ובחל ראש חודש בשבת ולמחרתו מוסיפין מ«מחר חודש», ואין למחות בידם — שההפטרה תקנת חכמים ומנהג, ויש בה מקום לתוספת (סי׳ תכ״ה, סי׳ תכ״ח).

5. כבוד הצבור וטורח ציבור — גלילת ס״ת ופגם בשני ספרים · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

סעיפים ג׳-ד׳: «אין גוללין ס״ת בצבור מפני כבוד הצבור, ואם אין להם אלא ס״ת אחד והם צריכים לקרות בשני עניינים גוללים וידחה כבוד הצבור. אין קורין לאדם אחד בשני ספרי תורה משום פגמו של ראשון (פירוש שנראה כפוגם ומטיל דופי בראשון), אבל שלשה גברי בשלשה ספרים כגון ר״ח טבת שחל להיות בשבת ליכא משום פגם.»
שורש הדין — כבוד הצבור וטורח ציבור: תמצית: אין גוללין הספר בציבור, שהצבור ממתין ועומד בשתיקה בעוד הגלילה, ויש בזה טורח וזלזול מפני כבוד הצבור; אך בשעת הצורך, כשאין אלא ספר אחד וצריך לקרות בשני עניינים — גוללים, וכבוד הצבור נדחה מפני חובת הקריאה. ודין הפגם — שקריאת אדם אחד בשני ספרים נראית כמטילה דופי בראשון (כאילו נמצא בו פסול), ולכן אין קורין; אבל בשלושה גברי בשלושה ספרים (כר״ח טבת שחל בשבת, שהוא גם חנוכה) ליכא פגם, שכל אחד קורא בספרו.
קושיא — למה בגלילה כבוד הצבור נדחה, ובפגם אין קורין כלל? בגלילת ס״ת התירו במקום צורך (ספר אחד), ומדוע בשני ספרים לאדם אחד לא התירו אף במקום צורך? ומאי שנא כבוד הצבור (הנדחה) מן הפגם (שאינו נדחה)?
תירוץ: אין הענינים שווים. גלילת ס״ת — טורח וכבוד הצבור בלבד, וכבוד הצבור נדחה מפני חובת קריאת שני הענינים (ובכל אופן אין ברירה אחרת). אבל הפגם — חשש זלזול בספר הראשון (שנראה כפוגם ומטיל דופי בראשון), ומאחר שאפשר לקרות בשני ספרים על ידי שני בני אדם, אין מטריחין להביא אדם אחד לשני ספרים; וכל שיש דרך אחרת, אין דוחין את הפגם. ובשלושה גברי בשלושה ספרים — ממילא ליכא פגם. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
דילוג בתורה אין מדלגין בשני עניינים (שמא תתבלבל דעת השומעים), ובחד עניינא מדלגין; ושלא על פה (מגילה כ״ד.).
דילוג בנביא מדלגין אף בשני עניינים, ובלבד שלא ישהא; נביא אחד — כן, מנביא לנביא — לא, ותרי עשר — כן (לא מסוף לתחילה).
תוספות ההפטרה שבת חתן «שוש אשיש», ר״ח שחל בשבת ויום א׳ «מחר חודש» — ואין למחות בידם (סי׳ תכ״ה, תכ״ח).
גלילת ס״ת אין גוללין בצבור מפני כבוד הצבור; ובאין אלא ספר אחד לשני עניינים — גוללים, וכבוד הצבור נדחה.
אדם אחד בשני ספרים אין קורין משום פגם הראשון; אבל שלשה גברי בשלשה ספרים (ר״ח טבת שבשבת) — ליכא פגם.

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
דילוג בתורה ובנביא אין מדלגין בתורה בשני עניינים, ומדלגין בנביא קמ״ד סעיף א׳ (מגילה כ״ד.; רמב״ם הלכות תפלה פרק י״ב)
חד עניינא ושלא על פה אחרי מות ואך בעשור מדלגין, ולא יקרא על פה קמ״ד סעיף א׳ (מגילה כ״ד.; טור; בית יוסף)
תוספות ההפטרה הפטרת חתן ומחר חודש — ואין למחות בידם קמ״ד סעיף ב׳ (סי׳ תכ״ה; סי׳ תכ״ח; מגן אברהם)
גלילת ס״ת כבוד הצבור, ובצורך נדחה קמ״ד סעיף ג׳ (מגילה כ״ד.; משנה ברורה)
פגם בשני ספרים אין קורין לאדם אחד בשני ספרים; שלשה בשלשה — אין פגם קמ״ד סעיף ד׳ (בית יוסף; מגן אברהם; משנה ברורה)
גמרא: מגילה כ״ד. (מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה; שיעור הדילוג כדי שלא יפסיק המתרגם; גלילת ס״ת וכבוד הצבור)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפלה פרק י״ב) · טור · בית יוסף · שלחן ערוך
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים
The shitah of the Alter Rebbe: on this siman, Level 4 Daat HaRav serves as a bridge page — this siman was not written in the Shulchan Aruch HaRav by the Alter Rebbe; the bridge refers the reader to the study of the Mehaber and its commentators.
← Level 3 — Synthèse Level 1 — Base →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן קמ״ד · שלא לדלג בתורה ודיני ההפטרה · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Home · סימן קמ״ד · ♥ Support

📖Join a 'havrouta