✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

ספר תורה שנמצא בו טעות ויתר דיני הספר — עיונים מעמיקים
סימן קמ״ג · ה׳ סעיפים
אין קורין בפחות מעשרה · כשרות הספר · נמצא טעות · טעות גמור מול חסר ויתר
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קמ״ג — ה׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, מרדכי, ר״ן, אגור, מהרי״ק, כל בו, אבודרהם, רמב״ן, רשב״א, תרומת הדשן, מהרי״ל, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
מגילה כ״ג: · גיטין ס׳. · דבר שבקדושה בעשרה · דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה · טעות גמור מול חסירות ויתירות · שעת הדחק

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of Contents

  1. Introduction to the sugya — גדר דיני הספר וכשרותו, נמצא טעות, צירי הסימן (ה׳ סעיפים)
  2. מנין הקריאה — אין קורין בפחות מעשרה, יצאו מקצתן גומרין, והקורא יחיד (מגילה כ״ג:)
  3. כשרות הספר — חומש לבדו, בכפרים אין מברכין, מתוך הכתב (גיטין ס׳.)
  4. נמצא טעות בשעת הקריאה — מוציאין ספר תורה אחרת, מהיכן מתחילין, ודין הברכה
  5. טעות גמור מול חסר ויתר — מחלוקת מהרי״ל ובית יוסף, שעת הדחק, קריאה כתיקונה או ברכה לבטלה · טבלאות ומקורות

📜 The text of the Shulhan Aroukh — the seifim

דִּין אִם נִמְצָא סֵפֶר תּוֹרָה מוּטְעֶה וִיתֶר דִּינֵי הַסֵּפֶר. וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: אין קורין בפחות מעשרה גדולים בני חורין; התחילו בעשרה ויצאו מקצתן — גומרין. ב׳: חומש לבדו — אין קורין בו עד שיהיו כל חמשה חומשים תפורים ביחד (ורמ״א: בחומשים שלנו אין לברך). ג׳: אף בכפרים שאין ספר תורה כשר — אין מברכין עליו. ד׳: נמצא טעות בשעת הקריאה — מוציאין ספר תורה אחרת ומתחילין ממקום הטעות; ובאמצע קריאה — גומר בכשר ומברך לאחריה (ורמ״א: דוקא בטעות גמור, לא בחסירות ויתירות). ה׳: אין מי שיודע לקרות אלא אחד — מברך וקורא, וחוזר וחלילה כמספר העולים.

Concise summary:

ה׳ seifim: the siman settles the validity of the scroll and the law of the ספר תורה שנמצא בו טעות: public reading requires עשרה and a valid scroll (a lone חומש, or a printed edition — אין מברכין); if an error is found during the reading, מוציאין ספר תורה אחרת and one resumes from the place of the error, with the laws of the ברכה; and the cardinal distinction between a טעות גמור and mere חסירות ויתירות, the שעת הדחק, and the principle of reading מתוך הכתב.

1. הקדמת הסוגיא — דיני כשרות הספר ונמצא טעות, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדין אם נמצא ספר תורה מוטעה ויתר דיני הספר, ובו ה׳ סעיפים. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) כשרות הספר לקריאה ולברכה — שלא לקרות אלא בעשרה ובספר כשר, ושחומש לבדו וספר פסול אין מברכין עליו; (ב) נמצא טעות בשעת הקריאה — שמוציאין ספר תורה אחרת ומתחילין ממקום הטעות, ובאמצע קריאה גומר בכשר. ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: מהו מנין הקריאה, מה כשרות הספר, ומהי גדר הטעות הפוסלת — טעות גמור לעומת חסירות ויתירות שאין הספרים שלנו מדויקים בהן.
הערה יסודית: ציר הסימן — כשרות החפצא של הספר. הקריאה בציבור צריכה ספר כשר, וכל שאין הספר כשר — אין מברכין עליו (חומש לבדו, ובכפרים). ומכאן לצד השני: משנמצא טעות באמצע, יש להעמיד קריאה כשרה בספר אחר; אלא שלא כל פסול שוה — יש טעות המוציאה ספר אחר, ויש חסר ויתר שאין מוציאין עליו, לפי שאין ספרינו מדויקים.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: הקורא בספר פסול — במה נפסל? האם מדין קריאה כתיקונה (שמצות קריאת התורה בציבור אינה מתקיימת אלא בספר כשר, וחסרון בחפצא מבטל עצם הקריאה), או מדין חשש ברכה לבטלה (שהקריאה עצמה קריאה, אלא שאין לברך על ספר שאינו מדויק, שמא ברכה לבטלה)? ונפקא מינה בשעת הדחק שאין לציבור אלא ספר פסול, ובחסירות ויתירות שאין מוציאין עליהן ספר אחר. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. מנין הקריאה — אין קורין בפחות מעשרה, יצאו מקצתן גומרין (מגילה כ״ג:)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «אין קורין בתורה בפחות מעשרה גדולים בני חורין ואם התחילו בעשרה ויצאו מקצתן גומרין.» סעיף ה׳: «בית הכנסת שאין בהם מי שיודע לקרות אלא אחד יברך ויקרא קצת פסוקים ויברך לאחריהם ויחזור לברך תחלה וקורא קצת פסוקים ומברך לאחריהם וכן יעשה כמה פעמים כמספר העולים של אותו היום.»
שורש הדין — מגילה כ״ג: קריאת התורה דבר שבקדושה היא, ואין דבר שבקדושה בפחות מעשרה (משנה מגילה כ״ג:). ומכאן שאין קורין בתורה בציבור אלא בעשרה גדולים בני חורין. וכתבו הראשונים (רמב״ם הלכות תפילה, טור) שאם התחילו בעשרה ויצאו מקצתן — גומרין הקריאה, שכיון שהתחילו בהיתר גומרין. ומרן העתיק לשונו, וכתב הבית יוסף מקורו.
קושיא — יצאו מקצתן ולא נשתייר מנין? אם קריאת התורה דבר שבקדושה שצריך עשרה, וכשיצאו מקצתן שוב אין כאן עשרה — איך גומרין? הרי בטל הדבר שבקדושה!
תירוץ: «התחילו בעשרה» — ההתחלה בהיתר קובעת; כיון שנפתח הדבר שבקדושה בעשרה כשרים, אין היציאה שלאחר מכן מבטלת את מה שכבר הותחל, וגומרין את אותו ענין שהתחילו בו. ומכל מקום «לכתחילה» לא יצאו, ואף הם בכלל «פורש מן הציבור». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — הקורא יחיד (סעיף ה׳): בית הכנסת שאין בו יודע לקרות אלא אחד — אין הדבר סותר את דין העשרה: העשרה שומעים ומצטרפים, והיחיד קורא לכולם, ומברך לפניה ולאחריה על כל עולה ועולה כמספר העולים של אותו היום. וגדר הדבר: הברכות אינן על הגברא הקורא לבדו אלא על עלייתו של כל אחד, ולכן חוזר ומברך בכל פעם. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — מנין הקריאה: (א) פחות מעשרה — אין קורין כלל בברכה. (ב) התחילו בעשרה ויצאו מקצתן — גומרין. (ג) אין יודע אלא אחד — קורא לכל העולים ומברך על כל אחד. (ד) בני חורין וגדולים דוקא. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
אין קורין בתורה בפחות מעשרה גדולים בני חורין (מגילה כ״ג:, דבר שבקדושה בעשרה); התחילו בעשרה ויצאו מקצתן — גומרין, שההתחלה בהיתר קובעת; ובאין יודע אלא אחד — קורא ומברך כמספר העולים.

3. כשרות הספר — חומש לבדו, בכפרים אין מברכין, מתוך הכתב (גיטין ס׳.)

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «אם כתוב כל חומש לבדו אפילו בגלילה כספר תורה אין קורין בו עד שיהיה כל חמשה חומשים תפורים ביחד.» ובהגהת רמ״א: בחומשים שלנו — אף כל חמשה ספרים ביחד — אין לברך עליהם. סעיף ג׳: «אפילו בכפרים שאין נמצא להם ספר תורה כשר אין מברכין עליו.»
שורש הדין — מרדכי, ר״ן ותשובות הרמב״ן: הביא מרן בבית יוסף מן הראשונים (מרדכי בסוף פרק הניזקין ובסוף פרק הקומץ, תשובת הרמב״ן, ר׳ ירוחם, אגור בשם שבלי הלקט, מהרי״ק ומעשה עשה) שאין קורין בברכה אלא בספר תורה שלם — כל חמשה חומשים תפורים ביחד; חומש אחד לבדו, אף שכתוב בגלילה כדין ספר תורה, אין קורין בו. ובכפרים שאין להם ספר כשר — אין מברכין, שלא הקילו משום דוחקם.
חקירה — מהו פסול החומש? ונפקא מינה בחומשים שלנו (מודפסים) שאין בהם קדושת ספר תורה כלל — שאף כל חמשה ביחד אין לברך (רמ״א). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — קריאה מתוך הכתב: במקום שיש ספר תורה ואין שליח ציבור הבקי בנגינה בעל פה — תמצית: נהגו שהשליח ציבור קורא מן החומש המנוקד, והעולה קורא אחריו מן הספר תורה הכשר. ויסוד הדבר — «דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה» (גיטין ס׳.): עיקר קריאת התורה בציבור צריכה להיות מתוך הכתב הכשר, ולכן העולה קורא מן הספר הכשר, והחומש המנוקד אינו אלא לסייע לשליח ציבור בנגינה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — כשרות הספר: (א) חומש לבדו בגלילה — אין קורין בו בברכה. (ב) חמשה חומשים תפורים ביחד — קורין. (ג) חומשים מודפסים שלנו — אין לברך אף על כולם ביחד. (ד) בכפרים בלא ספר כשר — אין מברכין. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
אין קורין בברכה אלא בספר תורה שלם — חומש לבדו «אין קורין בו עד שיהיה כל חמשה חומשים תפורים ביחד»; ובכפרים שאין ספר כשר «אין מברכין עליו»; והעולה קורא מתוך הכתב הכשר (גיטין ס׳.).

4. נמצא טעות בשעת הקריאה — מוציאין ספר תורה אחרת, מהיכן מתחילין, ודין הברכה

לשון השלחן ערוך

סעיף ד׳: «אם נמצא טעות בספר תורה בשעת קריאה מוציאין ספר תורה אחרת ומתחילין ממקום שנמצא הטעות ומשלימין הקורים על אותם שקראו במוטעה; ואם נמצא טעות באמצע קריאה הקורא גומר קריאתו בספר הכשר ומברך לאחריה ואינו חוזר לברך לפניה.»
שורש הדין — מרדכי פרק ב׳ דמגילה: הביא מרן דין נמצא טעות בשעת הקריאה — שמוציאין ספר תורה אחרת ומתחילין ממקום הטעות, ומשלימין הקוראים על אותם שכבר קראו במוטעה. ובאמצע קריאת עולה — הקורא גומר קריאתו בכשר ומברך לאחריה בלבד, ואינו חוזר לברך לפניה, שברכתו הראשונה עלתה לו. והוסיף רמ״א (מרדכי פרק ב׳ דמגילה): אם כבר קראו עמו שלשה פסוקים ואפשר להפסיק — פוסקים שם ומברך לאחריה, ומשלימין המנין בספר האחר שמוציאין.
קושיא — למה אינו חוזר לברך לפניה? הרי משנמצא הספר פסול, נמצא שכל מה שקרא עד עתה בספר מוטעה כמאן דליתיה, וברכתו הראשונה נאמרה על קריאה פסולה; ואם כן משעובר לספר הכשר יתחיל קריאה חדשה ויברך לפניה מחדש!
תירוץ: אין הברכה נעקרת. הברכה שלפניה חלה על עצם עלייתו ותקנת הקריאה, וכיון שכבר בירך והתחיל בהיתר — משלים באותו ספר כשר בלא ברכה חדשה, שברכה שלפניה כבר יצאה. ומברך לאחריה על הכל, שהיא ברכת הסיום. ולזה חילקו: אם אפשר להפסיק לאחר שלשה פסוקים — מפסיק ומברך לאחריה, ואם לאו — גומר בכשר ומברך לאחריה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — «מתחילין ממקום שנמצא הטעות»: אין מתחילין בספר האחר מראש הקריאה, אלא ממקום הטעות ואילך, ומשלימין הקוראים על מה שקראו כבר בכשר שקדם לטעות. שכל מה שנקרא קודם הטעות במקום שהספר כשר — קריאה מעליא היא, ואין צריך לחזור עליו; ורק ממקום הטעות והלאה יש להעמיד קריאה כשרה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — נמצא טעות: (א) נמצא טעות — מוציאין ספר תורה אחרת ומתחילין ממקום הטעות. (ב) באמצע קריאה — גומר בכשר, מברך לאחריה, ואינו חוזר לברך לפניה. (ג) קראו עמו שלשה פסוקים ואפשר להפסיק — פוסק ומברך לאחריה. (ד) משלימין המנין בספר האחר. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
נמצא טעות בשעת הקריאה — «מוציאין ספר תורה אחרת ומתחילין ממקום שנמצא הטעות»; ובאמצע קריאה גומר בכשר ומברך לאחריה, ואינו חוזר לברך לפניה (מרדכי פרק ב׳ דמגילה).

5. טעות גמור מול חסר ויתר — מחלוקת מהרי״ל ובית יוסף, שעת הדחק, קריאה כתיקונה או ברכה לבטלה

לשון השלחן ערוך

הגהת רמ״א (סעיף ד׳): «והא דמוציאין אחר דוקא שנמצא טעות גמור אבל משום חסירות ויתירות אין להוציא אחר שאין ספרי התורה שלנו מדויקים כל כך שנאמר שהאחר יהיה יותר כשר.» ובשעת הדחק שאין לציבור אלא ספר פסול ואין מי שיתקננו — יש אומרים לקרות בו בציבור ולברך עליו (כל בו ואבודרהם), ויש פוסלין (תשובת הרשב״א ותרומת הדשן). «ואם חומש אחד שלם בלא טעות יש להקל לקרות באותו חומש אף על פי שיש טעויות באחרים.»
שורש הדין — אגור, ריא״ז, ר״ן ותרומת הדשן: הביא רמ״א (אגור ופסקי מהרי״א, ריא״ז) שאין מוציאין ספר אחר אלא בטעות גמור; אבל חסירות ויתירות — שאין ספרי התורה שלנו מדויקים בהן — אין מוציאין, שמא האחר גרוע ממנו. ומהרי״ל פסק שאין להביא ספר תורה אחר כלל, ובית יוסף פסק שצריך להוציא אחר; ולכן חילק רמ״א בין טעות גמור לחסר ויתר. ובשעת הדחק — מחלוקת כל בו ואבודרהם (מקילין לקרות ולברך) עם הרשב״א ותרומת הדשן (פוסלין).
חקירה — קריאה בספר פסול: קריאה כתיקונה או ברכה לבטלה? מחלוקת כל בו ואבודרהם עם הרשב״א ותרומת הדשן תלויה בחקירת היסוד: וההבחנה בין טעות גמור לחסר ויתר נובעת מכאן: טעות גמור — משתנה הענין והתיבה, ואין זו קריאה כתיקונה; אבל חסר ויתר (יתרון או חסרון אות שאין הענין משתנה) — אין מוציאין עליו, שאין ספרינו מדויקים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — גדר «טעות גמור»: דנו האחרונים (מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, כף החיים) בגדר הטעות המוציאה ספר אחר: יש שדקדקו שאינו אלא בשינוי תיבה או משמעות (טעות גמור), אבל חילוף מלא וחסר וכיוצא — בכלל חסירות ויתירות שאין מוציאין עליהן; ויש שהחמירו בטעויות מסוימות אף שאין הענין משתנה. ולענין חומש שלם בלא טעות — יש להקל לקרות בו אף שיש טעויות באחרים (ר״ן). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
מוציאין ספר אחר דוקא ב«טעות גמור», אבל ב«חסירות ויתירות» אין מוציאין, שאין ספרינו מדויקים; ובשעת הדחק — מחלוקת אם קורין בפסול ומברכין (כל בו, אבודרהם) או פוסלין (רשב״א, תרומת הדשן), ותלוי אם הפסול מדין קריאה כתיקונה או מחשש ברכה לבטלה.

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
מנין הקריאה אין קורין בפחות מעשרה; יצאו מקצתן גומרין קמ״ג סעיף א׳ (מגילה כ״ג:; רמב״ם; טור)
חומש לבדו ובכפרים עד שיהיו חמשה חומשים תפורים; אין מברכין על פסול קמ״ג סעיפים ב׳-ג׳ (מרדכי; ר״ן; רמב״ן; אגור)
נמצא טעות בקריאה מוציאין אחר, מתחילין ממקום הטעות, ומברך לאחריה קמ״ג סעיף ד׳ (מרדכי פרק ב׳ דמגילה; בית יוסף)
טעות גמור מול חסר ויתר מוציאין רק בטעות גמור, לא בחסירות ויתירות קמ״ג סעיף ד׳ ברמ״א (אגור; ריא״ז; מהרי״ל; בית יוסף)
שעת הדחק וחומש שלם מחלוקת אם קורין בפסול ומברכין; חומש שלם — יש להקל קמ״ג סעיף ד׳ ברמ״א (כל בו, אבודרהם; רשב״א, תרומת הדשן; ר״ן)
גמרא: מגילה כ״ג: · גיטין ס׳. (דבר שבקדושה בעשרה; דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה)
ראשונים ומרן: מרדכי · ר״ן · תשובת הרמב״ן · אגור · מהרי״ק · כל בו · אבודרהם · רשב״א · תרומת הדשן · מהרי״ל · ריא״ז · טור · בית יוסף · שלחן ערוך
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים
← Level 3 — Synthèse Level 1 — Base →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן קמ״ג · ספר תורה שנמצא בו טעות · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Home · סימן קמ״ג · ♥ Support

📖Join a 'havrouta