✦ ❖ ✦
DAAT · NIVEAU 1 — INITIATION
Siman קנ״א · La sainteté de la synagogue
דיני קדושת בית הכנסת — les lois de la sainteté de la synagogue et de la maison d étude : on ne s y comporte pas avec légèreté (אין נוהגין בהם קלות ראש), on n y mange ni n y dort, on n en fait pas un raccourci ; on peut y étudier ; et leur sainteté demeure même après leur ruine
סימן קנ״א · י״ב סעיפים
דיני קדושת בית הכנסת
🌱 Niveau Initiation · מתחילים
✦ ❖ ✦
Ce siman enseigne l honneur dû à la synagogue et à la maison d étude : אין נוהגין בהם קלות ראש — on ne s y comporte pas avec légèreté (ni rire, ni bavardage oiseux) ; on n y mange, n y boit ni n y dort ; on peut néanmoins y étudier, car הישיבה בהם מצוה. On n en fait pas un raccourci (קפנדריא), on l honore en la balayant, et אפילו לאחר שחרבו עדיין הם בקדושתן — même en ruine elle garde sa sainteté. Texte hébreu, traduction française et explication des י״ב סעיפים, avec une section de points pratiques.
Sujet : La sainteté de la synagogue — קלות ראש, אכילה ושינה, קפנדריא, מנהגי כבוד וקדושה בחורבנן
Source : שולחן ערוך אורח חיים סימן קנ״א · י״ב סעיפים
Compilation : רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
La synagogue (בית הכנסת) et la maison d étude (בית המדרש) sont des lieux saints, un « petit sanctuaire » (מקדש מעט). Ce siman enseigne le respect que l on doit leur témoigner : on ne s y comporte pas avec légèreté (אין נוהגין בהם קלות ראש), on n y fait pas ce qui relève du profane, mais on peut — et l on doit — y étudier et y prier. Nous étudions ici au niveau du principe ; pour la conduite personnelle, on se réfère à la coutume du lieu et à la décision du Rav.
📑 Plan de l'étude
A. Les seifim — קלות ראש (א), בית מדרש של יחיד (ב), שינה (ג), לצורך ב״ה (ד), קפנדריא (ה), מקל ותרמיל (ו), רקיקה (ז), טיט (ח), מנהגי כבוד (ט), קדושה בחורבנן (י), תנאי בבנין (יא), עליות שעל גביו (יב)
1. Point pratique — la tenue et les paroles dans la synagogue
2. Point pratique — dormir, manger, traverser
3. Point pratique — l honneur du lieu et sa sainteté même en ruine
+ Questions de compréhension et pour aller plus loin
A. La sainteté de la synagogue — les י״ב סעיפים
קְדֻשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת — la sainteté de la synagogue — douze seifim qui déclinent un même principe : la synagogue et la maison d étude réclament la gravité (אין נוהגין בהם קלות ראש) et sont réservées à ce qui touche le saint — la prière et l étude (הישיבה בהם מצוה) — à l exclusion des usages profanes ; et cette sainteté est si forte qu elle demeure même dans la ruine (אפילו לאחר שחרבו עדיין הם בקדושתן).
Séif א׳ — אין נוהגין בהם קלות ראש
בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והתול ושיחה בטילה ואין אוכלין ושותים בהם ולא מתקשטין בהם ולא מטיילין בהם ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ות״ח ותלמידיהם מותרים לאכול ולשתות בהם מדוחק (וי״א דבבית המדרש אפי׳ שלא מדוחק שרי) ואין מחשבין בהם חשבונות אלא אם כן הם של מצוה כגון קופה של צדקה ופדיון שבויים ואין מספידין בהם אלא אם כן יהיה ההספד לאחד מגדולי העיר שכל בני העיר מתקבצים ובאים להספידו ואם צריך ליכנס בהם לצרכו כגון לקרא לאדם יכנס ויקרא מעט או יאמר דבר שמועה ואח״כ יקראנו כדי שלא יהא נראה כאלו נכנס לצרכו ואם אינו יודע לא לקרות ולא לשנות יאמר לא׳ מהתינוקות קרא לי פסוק שאתה קורא בו או ישהה מעט ואח״כ יצא שהישיבה בהם מצוה שנאמר אשרי יושבי ביתך (ושיעור הישיבה כדי הלוך שני פתחים).
On ne se comporte pas dans les synagogues et les maisons d étude avec légèreté — ni rire (שחוק), ni moquerie (התול), ni conversation oiseuse (שיחה בטילה). On n y mange ni n y boit, on ne s y pare pas, on ne s y promène pas, et on n y entre pas pour se protéger du soleil ou de la pluie. Les talmidei ḥakhamim et leurs élèves y sont autorisés à manger et boire מדוחק (en cas de nécessité) ; certains permettent dans la בית המדרש même sans nécessité. On n y fait pas de comptes, sauf ceux d une mitsva (caisse de tsedaka, rachat de captifs), et pas de hesped, sauf pour un des grands de la ville. Si l on doit y entrer pour son affaire (appeler quelqu un), on lira d abord un peu ou dira un mot de Torah. Car l étude y est une mitsva, comme il est dit אשרי יושבי ביתך.
Séif ב׳ — קדושת בית המדרש של יחיד
י״א שמה ששנינו בקדושת בתי מדרשות ר״ל של רבים דומיא דב״ה אבל יחיד הקובע מדרש בביתו לצרכו אין לו קדושה כ״כ.
Certains disent que la sainteté attribuée aux maisons d étude vise celles du public (של רבים), semblables à la synagogue ; mais un particulier qui installe une salle d étude chez lui, pour son propre usage, אין לו קדושה כ״כ — elle n a pas une sainteté aussi grande.
Séif ג׳ — אין ישנים בבית הכנסת
אין ישנים בב״ה אפילו שינת עראי אבל בבית המדרש מותר.
On ne dort pas dans la synagogue, même un sommeil de passage (שינת עראי) ; mais dans la maison d étude (בית המדרש) c est permis — car ceux qui y étudient de longues heures ont parfois besoin de s assoupir un instant.
Séif ד׳ — לצורך בית הכנסת מותר
לצורך ב״ה מותר לאכול ולישן בתוכו ומטעם זה ישנים בליל יום הכפורים בב״ה ואפילו לצורך מצוה אחרת כגון כשנקבצים לעבר השנה בב״ה מותר לאכול שם.
Pour les besoins de la synagogue elle-même (לצורך ב״ה), il est permis d y manger et d y dormir : c est pourquoi l on dort dans la synagogue la nuit de Yom Kippour (pour la garder et prolonger la prière). Et même pour une autre mitsva — comme lorsqu on se réunit pour fixer l année (לעבר השנה) — il est permis d y manger.
Séif ה׳ — קפנדריא : ne pas en faire un raccourci
היו לב״ה שני פתחים לא יכנס בפתח זה לעשותו דרך לצאת בפתח השני לקצר דרכו ואם היה הדרך עובר קודם שנבנה ב״ה מותר וכן אם לא נכנס בו תחלה כדי לקצר דרכו מותר לעשותו דרך וכשנכנס בו להתפלל מותר למי שנכנס בפתח זה לצאת בפתח אחר.
Si la synagogue a deux portes, on n y entre pas par l une pour en faire un chemin et ressortir par l autre afin d abréger sa route (לקצר דרכו) — c est le קפנדריא. Mais si le chemin passait déjà avant la construction, c est permis ; de même, si l on n y est pas entré d abord dans ce but ; et celui qui y est entré pour prier peut ressortir par l autre porte.
Séif ו׳ — entrer avec son bâton et sa besace
מותר ליכנס בב״ה במקלו ובתרמילו ובאפונדתו (פי׳ מיני כיסים תרגום ובילקוט ובתרמילו) ויש אוסרים ליכנס בו בסכין ארוך או בראש מגולה.
Il est permis d entrer dans la synagogue avec son bâton (מקלו), sa besace (תרמילו) et sa ceinture-bourse (אפונדתו). Certains interdisent d y entrer avec un long couteau (car la prière prolonge la vie, l arme l abrège) ou la tête découverte.
Séif ז׳ — cracher dans la synagogue
יכול לרוק בו ובלבד שישפשפנו ברגליו או יהיה שם גמי שאם ירוק לתוכו לא יהא נראה.
On peut cracher dans la synagogue — mais à condition de l écraser du pied (שישפשפנו ברגליו), ou qu il y ait là un tapis de jonc (גמי) de sorte que, si l on y crache, cela ne se voie pas. L essentiel : ne rien laisser d inconvenant à la vue.
Séif ח׳ — nettoyer la boue de ses pieds
טיט שעל רגליו ראוי לקנחו קודם שיכנס להתפלל וראוי שלא יהא עליו ולא על בגדיו שום לכלוך.
La boue (טיט) qui est sur ses pieds, il convient de la nettoyer avant d entrer prier ; et il convient qu il n y ait sur lui ni sur ses vêtements aucune saleté — par respect pour le lieu et pour Celui devant qui l on se tient.
Séif ט׳ — balayer et allumer des lumières
נוהגים בהם כבוד לכבדן ולרבצן [פי׳ כבוד נקוי הבית. ריבוץ זריקת המים על פני הקרקע] ונוהגין להדליק בהם נרות לכבדן.
On les traite avec honneur : on les balaie (לכבדן — nettoyer la maison) et on les arrose (לרבצן — répandre de l eau au sol pour abattre la poussière) ; et il est d usage d y allumer des lumières (נרות) pour les honorer.
Séif י׳ — la sainteté demeure même en ruine
אפי׳ לאחר שחרבו עדיין הם בקדושתן וכשם שנוהגים בהם כבוד בישובן כך נוהגים בחרבנם חוץ מכבוד ורבוץ ואם עלו בהם עשבים תולשים אותם ומניחים אותם במקומן משום עגמת נפש כדי שיראו העם ותעיר רוחם וישתדלו לבנותה.
Même après leur ruine, les synagogues gardent leur sainteté (עדיין הם בקדושתן) : comme on les honore lorsqu elles sont debout, on les honore dans leur ruine — hormis le balayage et l arrosage (qui n ont plus lieu d être). Si des herbes y poussent, on les arrache mais on les laisse sur place — משום עגמת נפש, pour que le peuple le voie, que son cœur s émeuve, et qu il s efforce de la reconstruire.
Séif י״א — la condition posée à la construction
אם בשעת בנין ב״ה התנו עליו להשתמש בו מותר להשתמש בו בחרבנו אבל בישובו לא מהני תנאה ואפילו בחורבנו לתשמיש מגונה כגון זריעה וחשבונות של רבים לא מהני תנאה בד״א בבתי כנסיות שבחוצה לארץ אבל בבתי כנסיות שבא״י לא מהני שום תנאי.
Si, au moment de la construction, on a posé une condition (תנאה) d y faire des usages ordinaires, cela permet de s en servir dans sa ruine — mais pas tant qu elle est debout (בישובו לא מהני תנאה). Même en ruine, pour un usage avilissant (semer, comptes du public), la condition ne sert à rien. Tout cela pour les synagogues de ḥoutz laarets ; mais pour celles d Erets Israël, לא מהני שום תנאי — aucune condition ne sert.
Séif י״ב — les étages au-dessus de la synagogue (Rama)
יש ליזהר מלהשתמש בעליות שעל גבי ב״ה תשמיש קבוע של גנאי כגון לשכב שם ושאר תשמישים יש להסתפק אם מותר להשתמש שם: הגה וכל זה דוקא בב״ה קבוע שנבנה מתחלה לכך אבל בית שיחדו לאחר שנבנה לב״ה מותר לשכב עליו (פסקי מהר״י).
Il faut prendre garde de ne pas faire des étages situés au-dessus de la synagogue un usage avilissant et permanent — comme y coucher ; pour les autres usages, il y a doute. Rama : tout cela concerne une synagogue bâtie dès l origine pour cela ; mais une maison qu on a désignée comme synagogue après sa construction, on peut coucher au-dessus (פסקי מהר״י).
Le siman en une phrase : la synagogue et la maison d étude sont saintes — אין נוהגין בהם קלות ראש, on n y mange ni n y dort ni n en fait un raccourci ; mais הישיבה בהם מצוה — on y étudie et on y prie ; on les honore en les balayant et en les éclairant, et אפילו לאחר שחרבו עדיין הם בקדושתן.
Points pratiques
Point 1 — La tenue et les paroles dans la synagogue
Situation : on entre dans la synagogue avant l office ; peut-on y bavarder, plaisanter, régler ses affaires en attendant ?
Conduite : non — אין נוהגין בהם קלות ראש : ni rire, ni moquerie, ni conversation oiseuse ; on n y règle pas ses comptes profanes. Le lieu appelle la gravité. En revanche, on peut et on doit y étudier et y prier : שהישיבה בהם מצוה. Un ת״ח peut y manger מדוחק ; pour l application concrète, on suit son Rav.
Point 2 — Dormir, manger, traverser
Situation : peut-on somnoler pendant un discours, ou traverser la synagogue pour gagner du temps sur son chemin ?
Conduite : on ne dort pas dans la synagogue, même un instant (אפילו שינת עראי) — dans la בית המדרש c est permis ; pour les besoins de la synagogue (Yom Kippour), on peut y dormir et y manger. Et on n en fait pas un raccourci (קפנדריא) : entrer par une porte pour ressortir par l autre et abréger sa route est interdit, sauf si le chemin préexistait ou si l on y était entré pour prier.
Point 3 — L'honneur du lieu, même en ruine
Situation : une synagogue est détruite ou abandonnée ; a-t-elle encore un statut ? Et comment honore-t-on une synagogue debout ?
Conduite : on l honore en la balayant, en l arrosant et en y allumant des lumières ; on nettoie la boue de ses pieds avant d y prier. Et אפילו לאחר שחרבו עדיין הם בקדושתן : même en ruine, elle garde sa sainteté ; les herbes qui y poussent, on les arrache mais on les laisse sur place משום עגמת נפש, pour inciter à la reconstruire. Pour tout cas concret, on suit son Rav.
Questions de compréhension
Vérifie ta compréhension :
- Que recouvre l interdiction de קלות ראש dans la synagogue, et cite trois exemples du seif.
- Pourquoi peut-on manger et dormir dans la synagogue la nuit de Yom Kippour ?
- Qu est-ce que le קפנדריא, et dans quels cas est-il permis de traverser la synagogue ?
- Quelle différence le siman fait-il entre la בית הכנסת et la בית המדרש quant au sommeil ?
- Que signifie אפילו לאחר שחרבו עדיין הם בקדושתן, et pourquoi laisse-t-on les herbes sur place ?
Pour aller plus loin
Si tu veux approfondir ce siman :
📖Rejoindre la khavroutha
- 📚 Niveau 2 — Lamdan : pour le pilpoul — קדושת בית הכנסת ובית המדרש (מגילה כ״ח.) ; ההבחנה בין בית הכנסת לבית המדרש ; ת״ח מדוחק וי״א דבבית המדרש אפי׳ שלא מדוחק (ר״ן פרק בני העיר) ; קפנדריא, קדושה בחורבנן ודין התנאי (בחו״ל מול א״י)
- ✨ Niveau 3 — Synthèse : pour la révision et la mémorisation rapide
- 👑 Niveau 4 — Daat HaRav (Admour HaZaken) : page-passerelle — l Admour HaZaken n a pas rédigé ce siman dans son Choul'han Aroukh ; renvoi aux Niveaux 1-3 et à son Siddour