✦ ❖ ✦
DAAT · LEVEL 1 — INTRODUCTION

Siman קנ״ג · Building and using the synagogue

דיני בניין בית הכנסת — building and consecrating a synagogue; the ladder of sanctity (מעלין בקדש ואין מורידין); selling בית הכנסת and using the proceeds; village (כפר) or city (כרך); שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר; the sacred objects (כלי הקודש) and one accustomed to a mitsva
סימן קנ״ג · כ״ב סעיפים
דיני בניין בית הכנסת
🌱 Introductory level · Beginners
✦ ❖ ✦

This siman teaches the laws of the synagogue (בית הכנסת): how it is built and consecrated; the great principle מעלין בקדש ואין מורידין (in sanctity one rises, one does not descend) that governs the sale of the synagogue and its objects and the use of the proceeds; the difference between a village (כפר) and a city (כרך); the authority of the שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר; the status of the sacred objects (כלי הקודש); and one accustomed to a mitsva. Hebrew text, fluent English translation and explanation of the כ״ב seifim, with a section of practical cases.

Topic: Building and using the synagogue — בניין, מכירה, מעלין בקדש, כפר וכרך, שבעה טובי העיר, כלי הקודש
Source: שולחן ערוך אורח חיים סימן קנ״ג · כ״ב סעיפים

Compiled by: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

Our Sages taught (מגילה כ״ו.): מעלין בקדש ואין מורידין — in matters of sanctity one rises, one does not descend. This principle is the thread of the siman: the synagogue and its objects have קדושה, and when one sells them or uses their proceeds, one may only move from a lesser sanctity to a greater one. We study here at the level of principle; for personal conduct, one refers to the custom and to the ruling of the Rav.

📑 Study outline

A. The כ״ב seifim — building and consecrating, the ladder of sanctity, selling the synagogue, village or city, the individual and gifts, פדיון שבויים, forbidding one s share, the sacred objects, one accustomed to a mitsva
1. Practical case — selling a village or a city synagogue (כפר or כרך)
2. Practical case — the proceeds of the sale: rise but do not descend in sanctity
3. Practical case — שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר : who may decide?
+ Comprehension questions and going further

A. The synagogue — the כ״ב seifim

בֵּית הַכְּנֶסֶת — the synagogue — a place of קדושה. Hence the whole siman: above it stands the בית המדרש (house of study), holier still; its objects form a ladder of sanctity (synagogue → תיבה/היכל → מטפחת → ספרים → ספר תורה); and one may never descend a holy thing to a lesser sanctity — מעלין בקדש ואין מורידין.

Séif 1 — Synagogue and beit hamidrash

מותר לעשות מבית הכנסת בית המדרש, אבל לא מבית המדרש בית הכנסת.
Séif 1: one may make a synagogue into a beit hamidrash (house of study), but not the reverse.
The בית המדרש is holier than the synagogue: one may therefore raise a synagogue to the rank of a house of study, but not lower a house of study to a synagogue (מעלין בקדש ואין מורידין).

Séifim 2–6 — The ladder of sanctity and the proceeds of the sale

[ב] בני העיר שמכרו ב״ה יכולים ליקח בדמיו תיבה דהיינו היכל שמניחין בו ס״ת או לוח שמעמידין עליו ס״ת; מכרו תיבה יכולים ליקח בדמיו מטפחת של ס״ת; מכרו מטפחת לוקחין בדמיה ספרים דהיינו שכתוב כל חומש לבדו וכן נביאים וכתובים; מכרו ספרים לוקחים בדמיהם ס״ת. אבל איפכא, להורידן מקדושתן — אסור. ואפי׳ אם קנה בקצת המעות דבר שקדושתו חמורה אין יכולין לשנות המותר לקדושה קלה. [ג] ס״ת שנמצא בו טעות דינו כחומשים (וע״ל סי׳ קמ״ג). [ד] אם הותר לקנות בדמי קדושה אחת קדושה אחרת כיוצא בה יש אוסרים ויש מתירין. [ה] אם גבו מעות לבנות ב״ה או בית המדרש או לקנות תיבה או מטפחת או ס״ת ורצו לשנותן מלצורך מה שגבו אותם אין משנין אלא מקדושה קלה לחמורה; אבל אם עשו בהם הדבר שגבו אותם בשבילם משנין המותר לכל מה שירצו; ואם כשגבו המעות התנו לעשות חפצם ממותר הדמים אפילו קנו ומכרו וחזרו וקנו קדושה במקצת הדמים מותר להוריד המותר; אבל אם לא התנו כשגבו אלא כשמכרו התנו אסור להורידם. הגה: ואם קנו בדמים אלו שגבו עצים ואבנים חלה קדושת הדמים על העצים והאבנים ואסור לשנותן רק לקדושה חמורה ואם הביאו עצים ואבנים לצורך בנין ב״ה אם באו ליד גבאי אסור לשנותן רק לקדושה חמורה וקודם שבאו לידי גבאי מותר לשנותן אבל מכל מקום לא יוכל לחזור בו (ב״י וכן משמע במרדכי ריש פ׳ בני העיר). [ו] מוכרים ב״ה וכן שאר דברים שבקדושה ואפילו ספר תורה להספקת תלמידים או להשיא יתומים בדמיו.
Séif 2: when the townspeople have sold the synagogue, they may acquire with the proceeds a תיבה, that is, the ark (היכל) in which the ספר תורה is placed or the stand (לוח) on which the ספר תורה is set; if they sold the תיבה, they may acquire with its proceeds a מטפחת (wrapping) of the ספר תורה; if they sold the מטפחת, they buy with its proceeds ספרים, that is, where each Chumash is written by itself, and likewise Neviïm and Ketuvim; if they sold ספרים, they buy with their proceeds a ספר תורה. But the reverse — lowering them from their sanctity — is forbidden. And even if one bought, with part of the money, something of grave sanctity, one may not change the remainder (המותר) to a light sanctity. Séif 3: a ספר תורה in which an error was found has the status of Chumashim (and see above, siman קמ״ג). Séif 4: whether it is permitted to buy, with the money of one holy thing, another holy thing of the same rank — some forbid it and some permit it. Séif 5: if they collected money to build a synagogue or a house of study, or to buy a תיבה, a מטפחת or a ספר תורה, and they want to divert it from the purpose for which they collected it, it is changed only from a light sanctity to a grave one; but if they did with it the thing for which they collected it, they change the remainder to whatever they wish; and if, when collecting the money, they stipulated that they could do as they wished with the leftover money, even if they bought, sold and bought again something holy with part of the money, it is permitted to lower the remainder; but if they did not stipulate when collecting, only when selling, it is forbidden to lower it. Gloss (Rama): and if with this collected money they bought wood and stones, the sanctity of the money has passed onto the wood and the stones, and it is forbidden to change them except to a grave sanctity; and if wood and stones were brought for building the synagogue: if they reached the hands of the גבאי, it is forbidden to change them except to a grave sanctity, and before they reached the hands of the גבאי it is permitted to change them; but in any case he cannot retract (Beit Yosef, and so it appears in the Mordechai at the beginning of chapter Benei ha-Ir). Séif 6: one may sell the synagogue, and likewise the other holy things, and even a ספר תורה to support students or to marry off orphans with the proceeds.
There is a hierarchy: synagogue < תיבה/היכל < מטפחת < ספרים < ספר תורה. With the proceeds one only rises (toward the holier); one never descends. The remainder (מותר הדמים) follows the same rule (séif 5), and a ספר תורה found to contain an error has the status of a חומש (séif 3). Two purposes even permit selling a ספר תורה: תלמוד תורה and marrying off orphans (séif 6).

Séifim 7–9 — Village (כפר) or city (כרך) · שבעה טובי העיר

[ז] והא דב״ה נמכר הני מילי של כפרים שאין באים אנשים ממקומות אחרים שלא נעשית אלא לבני הכפרים לבדם (ואפי׳ בנו אותם משל אחרים) (מרדכי ישן בשם ראבי״ה) ולכן יכולים למכרו; ומכל מקום המעות נשארים בקדושתן ואינם רשאים להורידן מקדושתן, והיינו כשמכרו בני העיר שלא מדעת פרנסיהם, והוא הדין אם מכרו ז׳ טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר; אבל אם הסכימו שבעה טובי העיר באותו מכר והיו במעמד אנשי העיר רשאים להוציא המעות לכל מה שירצו; ואם קבלו עליהם בני העיר בפירוש במכר זה כל מה שיעשו אפילו יחיד מה שעשה עשה. הגה: וכל ששבעה טובי העיר מוכרים בפירסום מקרי במעמד אנשי העיר ואינן צריכין לומר הן או לאו (מרדכי). אבל של כרכים שבאים שם ממקומות אחרים אפילו בנו אותו משלהם אינו נמכר אא״כ תלו אותו בדעת היחיד שאז יעשה בו היחיד מה שירצה בהסכמת הצבור; וה״ה לכל דברי קדושה שנזכרו כאן דכולהו גרירי בתר בית הכנסת. הגה: יחיד שבנה ב״ה ונתנה לקהל דינה כב״ה של קהל אבל אם שייר לעצמו בה שום כח אין לה מכר כי אם על פי הקהל ועל פיו או יורשיו (א״ז והגהות אשר״י פ׳ בני העיר); וכל זה לא מיירי אלא כשיש להם ב״ה אחרת אבל אם אין להם רק ב״ה אחת אסור למכרו דהא אפילו לסתרו אסור עד שיבנו אחרת (רבי׳ ירוחם נ״ג ח״ה וב״י בשם הרמב״ן); כל דבר שבקדושה שנמכר ומותר לשנותו נמכר בלא הכרזה ואין בו אונאה אבל דבר שאסור לשנותו לקדושה קלה צריך הכרזה (תשובת רשב״א סי׳ תתר״ד). [ח] בנו בית סתם והקדישו אח״כ לב״ה דינו כב״ה אבל אינו קדוש עד שיתפללו בו אפי׳ אם בנאוהו לשם ב״ה; וכיון שהתפללו בו אפי׳ אורחים לפי שעה כיון שהיה מיוחד לתפלה קדוש; ואם לפי שעה הקדישו הכל לפי מה שאמרו. [ט] כשמוכרים אנשי הכפר ב״ה יכולים למכרו ממכר עולם והלוקח יעשה בו מה שירצה, חוץ ממרחץ ובורסקי ובית הטבילה ובית הכסא; ואם מכרוהו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר יעשה הלוקח אפי׳ אלו הארבעה דברים.
Séif 7: what was said, that the synagogue may be sold, applies only to that of villages (כפרים), to which people do not come from other places, for it was made only for the inhabitants of the villages alone (and even if they built it with [the money of] others) (old Mordechai, in the name of the Raavya); therefore they may sell it; but in any case the money remains in its sanctity, and they have no right to lower it from its sanctity — that is, when the townspeople sold it without the consent of their leaders (פרנסיהם), and likewise if the seven notables of the town sold it not in the presence of the townspeople; but if the שבעה טובי העיר (seven notables) agreed to that sale and it was במעמד אנשי העיר (in the presence of the community), they may spend the money on whatever they wish; and if the townspeople explicitly accepted upon themselves, for this sale, whatever they would do, then even an individual — what he did is done. Gloss (Rama): and whenever the seven notables sell publicly, it is called במעמד אנשי העיר, and they need not say yes or no (Mordechai). The Mehaber continues: but that of large cities (כרכים), to which people come from other places, even if they built it with their own money, is not sold, unless they made it dependent on the decision of an individual, in which case that individual will do with it as he wishes with the agreement of the community; and the same applies to all the holy things mentioned here, for they all follow the synagogue. Gloss (Rama): an individual who built a synagogue and gave it to the community — it has the status of a community synagogue; but if he reserved for himself any power in it, it can be sold only by decision of the community and by his own or that of his heirs (Or Zarua and Hagahot Asheri, chapter Benei ha-Ir). And all this applies only when they have another synagogue; but if they have only one synagogue, it is forbidden to sell it, since it is forbidden even to demolish it until they build another (Rabbeinu Yerucham, נ״ג ח״ה, and Beit Yosef in the name of the Ramban). Any holy thing that is sold and that may be changed [in use] is sold without public announcement (הכרזה) and is not subject to overcharge (אונאה); but a thing that may not be changed to a light sanctity requires a public announcement (Responsa of the Rashba, siman תתר״ד). Séif 8: if they built an ordinary building and then consecrated it as a synagogue — its status is that of a synagogue, but it is sanctified only once one has prayed in it, even if they built it for the sake of a synagogue; and once people have prayed in it — even passing guests —, since it was designated for prayer, it is holy; and if they consecrated it only for a time, everything follows what they said. Séif 9: when the villagers sell the synagogue, they may sell it as a permanent sale (ממכר עולם), and the buyer will do with it as he wishes, except [making it] a bathhouse, a tannery, a ritual bath or a latrine; but if the שבעה טובי העיר (seven notables) sold it במעמד אנשי העיר (in the presence of the community), the buyer may do even these four things.
A village synagogue belongs to its inhabitants alone: it is saleable, but the money keeps its sanctity — unless the שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר sold it, in which case the community may use the proceeds as it wishes. A city synagogue is not saleable (it belongs to the wider public). The presence of the notables and the community is the strongest degree of authority.
And the sanctity of a place takes hold through use: it is the prayer that consecrates — even that of passing guests — once the place was designated for it.

Séifim 10–12 — The individual, gifts, exchanges and loans

[י] יש אומרים דיחיד בשלו אפי׳ ס״ת מותר למכרו ולעשות בדמיו כל מה שירצה, כל שלא הקדישו לקרות ברבים; ויש מי שאוסר אלא אם כן ללמוד תורה או לישא אשה. [יא] בית הכנסת או לבנים ועצים מב״ה ישן שסתרו יכולים ליתן במתנה, דאי לאו דהוה להו הנאה מיניה לא הוו יהבי ליה הדר הוה ליה כמכר, וכן יכולים להחליפם באחרים והם יוצאים לחולין; אבל אסור למשכנן או להשכירן או להשאילן אפילו ע״י שבעה טובי העיר שעדיין נשארין בקדושתן שאין כאן דבר אחר שתחול קדושתן עליו. הגה: ודוקא בדרך שמורידן מקדושתן אבל מותר להשאיל אפילו ס״ת לקרות בה אפי׳ משל רבים ליחיד (ב״י בשם א״ח). [יב] מי שיש לו תנאי עם הקהל שלא יוכל לבנות ב״ה כי אם הוא וזרעו אינו יכול למכור זכותו לאחר.
Séif 10: some say that an individual, with what is his — even a ספר תורה — is permitted to sell it and do with its proceeds whatever he wishes, as long as he has not consecrated it for public reading; and there is one who forbids it, except in order to study Torah or to marry a wife. Séif 11: a synagogue, or the bricks and beams of an old synagogue that was demolished, may be given as a gift — for if they did not derive benefit from it they would not give it to him, so it is in effect a sale — and likewise they may be exchanged for others, and they go out to profane status; but it is forbidden to pledge, rent or lend them, even through the seven notables of the town, for they still remain in their sanctity, since there is nothing else here onto which their sanctity could pass. Gloss (Rama): and this only in a way that lowers them from their sanctity; but it is permitted to lend even a ספר תורה to read from it, even one of the community to an individual (Beit Yosef in the name of the Orchot Chaim). Séif 12: one who has an agreement with the community that he alone and his descendants shall build the synagogue cannot sell that right to another.
A private possession not dedicated to the public retains a latitude that communal property lacks. Gift and exchange are allowed (as they yield an equivalent benefit, like a sale), but pledge, rental and loan are not — except lending a ספר תורה to read from, which does not lower it (Rama). And a personal right tied to the synagogue is not transferable.

Séifim 13 & 14 — פדיון שבויים and the gift of land

[יג] גבו מעות לבנין ב״ה ובא להם דבר מצוה מוציאין בה המעות. קנו אבנים וקורות לא ימכרם לדבר מצוה אלא לפדיון שבויים, אע״פ שהביאו האבנים וגדרום ואת הקורות ופסלום והתקינו הכל לבנין ב״ה מוכרים הכל לפדיון שבויים בלבד; אבל אם בנו וגמרו לא ימכרו ב״ה אלא יגבו לפדיון מן הצבור. [יד] ראובן שאמר קרקע זו אני נותן לבנות עליה ב״ה ולא רצו עכו״ם להניחם לבנות ב״ה והקהל אומרים לבנות עליו בית לת״ת וראובן אומר אדעתא דהכי לא נדרתי, לא מצי ראובן הדר ביה; ואם ראובן לא היה דר שם היו יכולים לשנותה, ואם הוא מבני אותה העיר אינם רשאים לשנותה אם הוא עומד וצווח (פי׳ וצועק) אא״כ יש שם חבר עיר דכל מאי דאתי אדעתא דידיה אתי. (ושבעה טובי עיר דינם כחבר עיר) (מרדכי ריש פ׳ בני העיר).
Séif 13: if they collected money to build a synagogue and a matter of mitsva presented itself to them, they use the money for it; if they bought stones and beams, they shall not be sold for a matter of mitsva, but only for פדיון שבויים (the ransom of captives): even if they had brought the stones and cut them (וגדרום), and the beams and hewn them (ופסלום), and prepared everything for the building of the synagogue, they sell everything for the ransom of captives only; but if they built and finished, they shall not sell the synagogue, but shall collect for the ransom from the community. Séif 14: Reuven said: this land I give to build a synagogue on it; the non-Jews (עכו״ם) did not want to let them build the synagogue, and the community says to build on it a house for Torah study (ת״ת), while Reuven says: it was not with this in mind that I vowed — Reuven cannot retract. And if Reuven did not live there, they could change its use; but if he is one of the people of that town, they may not change its use if he stands and protests (וצווח, that is, cries out), unless there is a חבר עיר there, for whatever comes [as a gift] comes relying on his judgment. (And the seven notables of the town have the status of a חבר עיר) (Mordechai, beginning of chapter Benei ha-Ir).
As long as it is only money that was collected, it may be redirected to another mitsva; but once it has become stones and beams designated for the building, only the supreme mitsva of ransoming captives prevails; and once the synagogue is built and finished, one does not sell it even for that — one collects separately. The gift of land (séif 14): the giver cannot retract by invoking his original intent.

Séifim 15–17 — One cannot forbid one s share

[טו] אין אדם יכול לאסור חלקו מב״ה ולא מהספרים, ואם אסר — אינו כלום. [טז] מי שהשאיל ביתו לב״ה ויש לו מריבה עם אחד מהקהל אינו יכול לאסרה אא״כ יאסרנו לכל הקהל כאחד. הגה: ודוקא שהשאיל תחלה סתם אבל אם התנה מתחלה שכל זמן שירצה למחות יהא בידו למחות או שלא השאיל להם בפירוש אלא הניחם ליכנס לביתו הרשות בידו למחות כמו שירצה (מהר״ם פאדווא סי׳ פ״ה). [יז] מי שהיה בביתו ב״ה ימים רבים אין הצבור רשאים לשנותו בבית אחר.
Séif 15: no one may forbid his share of the synagogue or of the books; if he forbade it — it is of no effect. Séif 16: one who lent his house to serve as a synagogue and is in a quarrel with one of the community cannot forbid it [to him], unless he forbids it to the whole community together. Gloss (Rama): and this only if he lent it at first without specification; but if he stipulated from the outset that whenever he wished to object it would be in his power to object, or if he did not lend it to them explicitly but merely let them enter his house, he has the right to object as he wishes (Maharam of Padua, siman פ״ה). Séif 17: one who has had a synagogue in his house for many years — the community has no right to move it elsewhere.
The synagogue belongs to the collective: an individual therefore cannot forbid his own portion (a נדר has no hold on what is not exclusively his). Even one who lent his own house cannot punish a single member out of resentment; and a long-established use is not moved at the community s whim.

Séifim 18–21 — The sacred objects (כלי הקודש)

[יח] יש מי שאומר שכלי הקודש של כסף שנהגו להביאם תמיד לבית הכנסת בחגים אין יכולים להוציא לחולין ולמכרם, והקהל יכולים לתפשם שישארו בחזקת הקדש אחר מיתת המקדיש. [יט] יש מי שאומר שאם ימצא אחר מיתת אדם כתב כתוב שהקדיש כלים ואין עליו עדים ולא מסרו להקהל אפילו הכי הוי הקדש. [כ] יש מי שאומר שס״ת שהוחזק שהיה של אבותיו של ראובן אין הצבור יכולים להחזיק בו. [כא] אין לקנות מעילים שנשתמש בהם הדיוט לתשמיש קדושה. הגה: אסור לעשות מאתנן זונה או מחיר כלב דבר של מצוה כגון ב״ה או ס״ת; ודוקא מהאתנן עצמה אבל אם נתנו לה מעות באתנן מותר לקנות בהן דבר מצוה; ולא מקרי זונה אלא איסור ערוה אבל אלו הפנויות הקדשות שמקדישות דבר מותר לקבל מהן (רבי׳ ירוחם נ״ג ח״א).
Séif 18: some say that silver sacred objects that one is accustomed always to bring to the synagogue on the festivals — one may not render them profane or sell them, and the community may seize them so that they remain in the status of הקדש after the death of the one who consecrated them. Séif 19: some say that if, after a person s death, a writing is found stating that he consecrated objects, without witnesses and without his having handed them to the community, it is nonetheless a הקדש. Séif 20: some say that the community cannot take hold of a ספר תורה established to have belonged to Reuven s forefathers. Séif 21: one should not buy, for sacred use, cloaks that a layman used. Gloss (Rama): it is forbidden to make, from the hire of a harlot (אתנן זונה) or the price of a dog (מחיר כלב), a thing of mitsva such as a synagogue or a ספר תורה; and this only from the hire itself, but if they gave her money as hire, it is permitted to buy a thing of mitsva with it; and a זונה is so called [in this respect] only [where the union is] a prohibition of ערוה, but from these unmarried women who prostitute themselves (הפנויות הקדשות) and consecrate something, it is permitted to accept it (Rabbeinu Yerucham, נ״ג ח״א).
A regular use (the festivals) fixes the sanctity of the silver objects, which can no longer be made profane. Consecration (הקדש) takes hold even by a mere writing found; what has remained a family possession does not become communal; and one keeps away from sacred use anything bearing a trace of degradation or sin (מעילים, אתנן).

Séif 22 — One accustomed to a mitsva

אדם שהוא רגיל בשום מצוה כגון גלילה ואירעו אונס או עוני ונתנו הקהל המצוה לאחר ואח״כ העשיר ורצה שיחזירו לו המצוה: אם בשעה שנתנו הקהל המצוה לשני היה סיפק ביד הראשון לתת מה שהיה נותן בכל שנה ולא חפץ בה ונתרצה הוא עם שאר הקהל לתת לאחר — איבד זכותו; אבל אם כשנתנוה לשני לא היה ביד הראשון סיפק לתת מה שהיה נותן ועתה שיש בידו רוצה לזכות במצותו ולחזור וליתן מה שהיה נותן תחלה — חוזר למצותו.
Séif 22: one accustomed to a certain mitsva — for example the גלילה (rolling up the ספר תורה) — whom a mishap or poverty struck, so that the community gave the mitsva to another, and who then grew wealthy and wishes the mitsva to be returned to him: if, at the time the community gave the mitsva to the second, the first had the means to give what he used to give each year and did not want it, and agreed with the rest of the community to give it to another — he has forfeited his right; but if, when they gave it to the second, the first did not have the means to give what he used to give, and now that he has them he wishes to acquire his mitsva and give again what he used to give before — he returns to his mitsva.
An acquired right to a mitsva (like the גלילה) is retained as long as one has not voluntarily renounced it. If he gave up the mitsva while he could still assume it — he has lost it; but if he let it go out of sheer constraint (poverty), he recovers it as soon as he is able again.
The siman in one sentence: the synagogue and its objects have קדושה; one may make it a בית המדרש but not the reverse, and it is consecrated by prayer; with the proceeds of a sale one only rises in sanctity (מעלין בקדש ואין מורידין); a village synagogue is saleable (fully by the שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר), a city one is not; one may neither forbid one s share nor lower the sacred objects from their sanctity; and a right to a mitsva is lost by renunciation, not by constraint.

Practical cases

Case 1 — Selling a synagogue: village or city?

Situation: a community wants to sell its old synagogue. May it, and may the buyer put it to any use?
Conduct: a village synagogue (כפר), made for its inhabitants alone, may be sold; but the buyer will not put it to a degrading use (bathhouse, tannery, מקוה, latrine) — unless it was sold by the שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר. A large city synagogue (כרך), to which people come from elsewhere, is not saleable. For the practical application, one follows one s Rav.

Case 2 — The proceeds of the sale

Situation: they sold a holy object (e.g. a מטפחת) and wish to use the money. To what may they apply it?
Conduct: only to a higher sanctity — מעלין בקדש ואין מורידין. With the price of a מטפחת one buys ספרים or a ספר תורה, never the reverse. The remainder follows the same rule. Two purposes even permit selling a ספר תורה: תלמוד תורה and marrying off orphans. For the details, one follows one s Rav.

Case 3 — שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר

Situation: who has the authority to decide on the sale and the use of the proceeds — any official, or the whole community?
Conduct: the strongest degree is that of the שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר — seven notables acting in the presence (and with the consent) of the community. There, one may use the proceeds for any purpose and the buyer even for the four degrading uses. Without this presence, the money keeps its sanctity. For concrete cases, one follows one s Rav.

Comprehension questions

Check your understanding:
  1. Why may one make a synagogue into a בית המדרש but not the reverse (séif 1)?
  2. What is the ladder of sanctity of the objects, and what does מעלין בקדש ואין מורידין mean (séifim 2–6)?
  3. What is the difference between a כפר synagogue and a כרך one regarding sale (séifim 7 & 9)?
  4. What does the presence of the שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר add (séifim 7 & 9)?
  5. When does one who was accustomed to a mitsva recover it, and when has he lost it (séif 22)?

Going further

If you wish to deepen this siman:
Continue to the next simanSiman 154 →
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן קנ״ג · כ״ב סעיפים · Level 1 — Introduction
♥ Support DAAT
📖Join the khavroutha