✦ ❖ ✦
DAAT · NIVEAU 1 — INITIATION

Siman קנ״ג · La construction et l usage de la synagogue

דיני בניין בית הכנסת — bâtir et consacrer une synagogue ; l échelle de sainteté (מעלין בקדש ואין מורידין) ; vendre בית הכנסת et l usage du produit de la vente ; village (כפר) ou ville (כרך) ; שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר ; les objets sacrés (כלי הקודש) et celui qui est habitué à une mitsva
סימן קנ״ג · כ״ב סעיפים
דיני בניין בית הכנסת
🌱 Niveau Initiation · מתחילים
✦ ❖ ✦

Ce siman enseigne les lois de la synagogue (בית הכנסת) : comment on la bâtit et on la consacre ; le grand principe מעלין בקדש ואין מורידין (on monte en sainteté, on ne descend pas) qui régit la vente de la synagogue et de ses objets ainsi que l usage du produit ; la différence entre le village (כפר) et la ville (כרך) ; le rôle des שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר ; le statut des objets sacrés (כלי הקודש) ; et celui qui est habitué à une mitsva. Texte hébreu, traduction française et explication des כ״ב seifim, avec une section de cas pratiques.

Sujet : La construction et l usage de la synagogue — בניין, מכירה, מעלין בקדש, כפר וכרך, שבעה טובי העיר, כלי הקודש
Source : שולחן ערוך אורח חיים סימן קנ״ג · כ״ב סעיפים

Compilation : רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

Nos Sages ont enseigné (מגילה כ״ו.) : מעלין בקדש ואין מורידין — en matière de sainteté on monte, on ne descend pas. Ce principe est le fil du siman : la synagogue et ses objets ont une קדושה, et lorsqu on les vend ou qu on en emploie le produit, on ne peut passer que d une sainteté moindre à une plus grande. Nous étudions ici au niveau du principe ; pour la conduite personnelle, on se réfère à la coutume et à la décision du Rav.

📑 Plan de l'étude

A. Les כ״ב seifim — construire et consacrer, l échelle de sainteté, vendre la synagogue, village ou ville, l individu et les dons, פדיון שבויים, interdire sa part, les objets sacrés, la mitsva habituelle
1. Cas pratique — vendre une synagogue de village ou de ville (כפר ou כרך)
2. Cas pratique — le produit de la vente : monter mais non descendre en sainteté
3. Cas pratique — שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר : qui peut décider ?
+ Questions de compréhension et pour aller plus loin

A. La synagogue — les כ״ב seifim

בֵּית הַכְּנֶסֶת — la synagogue — c est un lieu de קדושה. De là découle tout le siman : au-dessus d elle se tient le בית המדרש (maison d étude), plus saint encore ; ses objets forment une échelle de sainteté (synagogue → תיבה/היכל → מטפחת → ספרים → ספר תורה) ; et l on ne peut jamais descendre une chose sainte vers une sainteté moindre — מעלין בקדש ואין מורידין.

Séif 1 — Synagogue et beit hamidrash

מותר לעשות מבית הכנסת בית המדרש, אבל לא מבית המדרש בית הכנסת.
Séif 1 : il est permis de faire d une synagogue un beit hamidrash (maison d étude), mais non l inverse.
Le בית המדרש est plus saint que la synagogue : on peut donc élever une synagogue au rang de maison d étude, mais non abaisser une maison d étude au rang de synagogue (מעלין בקדש ואין מורידין).

Séifim 2–6 — L échelle de sainteté et le produit de la vente

[ב] בני העיר שמכרו ב״ה יכולים ליקח בדמיו תיבה דהיינו היכל שמניחין בו ס״ת או לוח שמעמידין עליו ס״ת; מכרו תיבה יכולים ליקח בדמיו מטפחת של ס״ת; מכרו מטפחת לוקחין בדמיה ספרים דהיינו שכתוב כל חומש לבדו וכן נביאים וכתובים; מכרו ספרים לוקחים בדמיהם ס״ת. אבל איפכא, להורידן מקדושתן — אסור. ואפי׳ אם קנה בקצת המעות דבר שקדושתו חמורה אין יכולין לשנות המותר לקדושה קלה. [ג] ס״ת שנמצא בו טעות דינו כחומשים (וע״ל סי׳ קמ״ג). [ד] אם הותר לקנות בדמי קדושה אחת קדושה אחרת כיוצא בה יש אוסרים ויש מתירין. [ה] אם גבו מעות לבנות ב״ה או בית המדרש או לקנות תיבה או מטפחת או ס״ת ורצו לשנותן מלצורך מה שגבו אותם אין משנין אלא מקדושה קלה לחמורה; אבל אם עשו בהם הדבר שגבו אותם בשבילם משנין המותר לכל מה שירצו; ואם כשגבו המעות התנו לעשות חפצם ממותר הדמים אפילו קנו ומכרו וחזרו וקנו קדושה במקצת הדמים מותר להוריד המותר; אבל אם לא התנו כשגבו אלא כשמכרו התנו אסור להורידם. הגה: ואם קנו בדמים אלו שגבו עצים ואבנים חלה קדושת הדמים על העצים והאבנים ואסור לשנותן רק לקדושה חמורה ואם הביאו עצים ואבנים לצורך בנין ב״ה אם באו ליד גבאי אסור לשנותן רק לקדושה חמורה וקודם שבאו לידי גבאי מותר לשנותן אבל מכל מקום לא יוכל לחזור בו (ב״י וכן משמע במרדכי ריש פ׳ בני העיר). [ו] מוכרים ב״ה וכן שאר דברים שבקדושה ואפילו ספר תורה להספקת תלמידים או להשיא יתומים בדמיו.
Séif 2 : quand les habitants d une ville ont vendu la synagogue, ils peuvent acquérir avec le produit une תיבה, c est-à-dire l arche (היכל) où l on dépose le ספר תורה ou le pupitre (לוח) sur lequel on pose le ספר תורה ; s ils ont vendu la תיבה, ils peuvent acquérir avec son produit un מטפחת (housse) du ספר תורה ; s ils ont vendu le מטפחת, ils achètent avec son produit des ספרים, c est-à-dire où chaque Houmach est écrit séparément, et de même Neviïm et Ketouvim ; s ils ont vendu des ספרים, ils achètent avec leur produit un ספר תורה. Mais l inverse — les faire descendre de leur sainteté — est interdit. Et même si l on a acheté, avec une partie de l argent, une chose de sainteté grave, on ne peut affecter le reste (המותר) à une sainteté légère. Séif 3 : un ספר תורה dans lequel on a trouvé une faute a le statut des Houmachim (et voir plus haut, siman קמ״ג). Séif 4 : est-il permis d acheter, avec l argent d une chose sainte, une autre chose sainte de même rang ? Certains l interdisent et certains le permettent. Séif 5 : s ils ont collecté de l argent pour bâtir une synagogue ou une maison d étude, ou pour acheter une תיבה, un מטפחת ou un ספר תורה, et qu ils veulent le détourner de l usage pour lequel ils l ont collecté, on ne le change que d une sainteté légère vers une sainteté grave ; mais s ils en ont fait la chose pour laquelle ils l ont collecté, on change le reste pour tout ce qu ils veulent ; et si, en collectant l argent, ils ont stipulé de faire ce qu ils voudraient du reste de l argent, même s ils ont acheté, vendu, puis racheté une chose sainte avec une partie de l argent, il est permis de faire descendre le reste ; mais s ils n ont pas stipulé en collectant, et seulement en vendant, il est interdit de le faire descendre. Glose (Rama) : et s ils ont acheté avec cet argent collecté du bois et des pierres, la sainteté de l argent s est portée sur le bois et les pierres, et il est interdit de les changer, sinon pour une sainteté grave ; et si l on a apporté du bois et des pierres pour la construction de la synagogue : s ils sont parvenus entre les mains du גבאי, il est interdit de les changer, sinon pour une sainteté grave, et avant qu ils ne soient parvenus entre les mains du גבאי, il est permis de les changer ; mais en tout cas, il ne peut se rétracter (Beit Yossef, et ainsi ressort-il du Mordekhaï au début du chapitre Bené ha-Ir). Séif 6 : on peut vendre la synagogue, et de même les autres choses saintes, et même un ספר תורה, pour l entretien d élèves ou pour marier des orphelins avec le produit.
Il y a une hiérarchie : synagogue < תיבה/היכל < מטפחת < ספרים < ספר תורה. Avec le produit on ne monte (vers plus saint) — jamais on ne descend. Le résidu (מותר הדמים) suit la même règle (séif 5), et un ספר תורה comportant une faute a le statut d un חומש (séif 3). Deux buts autorisent même de vendre un ספר תורה : תלמוד תורה et marier des orphelins (séif 6).

Séifim 7–9 — Village (כפר) ou ville (כרך) · שבעה טובי העיר

[ז] והא דב״ה נמכר הני מילי של כפרים שאין באים אנשים ממקומות אחרים שלא נעשית אלא לבני הכפרים לבדם (ואפי׳ בנו אותם משל אחרים) (מרדכי ישן בשם ראבי״ה) ולכן יכולים למכרו; ומכל מקום המעות נשארים בקדושתן ואינם רשאים להורידן מקדושתן, והיינו כשמכרו בני העיר שלא מדעת פרנסיהם, והוא הדין אם מכרו ז׳ טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר; אבל אם הסכימו שבעה טובי העיר באותו מכר והיו במעמד אנשי העיר רשאים להוציא המעות לכל מה שירצו; ואם קבלו עליהם בני העיר בפירוש במכר זה כל מה שיעשו אפילו יחיד מה שעשה עשה. הגה: וכל ששבעה טובי העיר מוכרים בפירסום מקרי במעמד אנשי העיר ואינן צריכין לומר הן או לאו (מרדכי). אבל של כרכים שבאים שם ממקומות אחרים אפילו בנו אותו משלהם אינו נמכר אא״כ תלו אותו בדעת היחיד שאז יעשה בו היחיד מה שירצה בהסכמת הצבור; וה״ה לכל דברי קדושה שנזכרו כאן דכולהו גרירי בתר בית הכנסת. הגה: יחיד שבנה ב״ה ונתנה לקהל דינה כב״ה של קהל אבל אם שייר לעצמו בה שום כח אין לה מכר כי אם על פי הקהל ועל פיו או יורשיו (א״ז והגהות אשר״י פ׳ בני העיר); וכל זה לא מיירי אלא כשיש להם ב״ה אחרת אבל אם אין להם רק ב״ה אחת אסור למכרו דהא אפילו לסתרו אסור עד שיבנו אחרת (רבי׳ ירוחם נ״ג ח״ה וב״י בשם הרמב״ן); כל דבר שבקדושה שנמכר ומותר לשנותו נמכר בלא הכרזה ואין בו אונאה אבל דבר שאסור לשנותו לקדושה קלה צריך הכרזה (תשובת רשב״א סי׳ תתר״ד). [ח] בנו בית סתם והקדישו אח״כ לב״ה דינו כב״ה אבל אינו קדוש עד שיתפללו בו אפי׳ אם בנאוהו לשם ב״ה; וכיון שהתפללו בו אפי׳ אורחים לפי שעה כיון שהיה מיוחד לתפלה קדוש; ואם לפי שעה הקדישו הכל לפי מה שאמרו. [ט] כשמוכרים אנשי הכפר ב״ה יכולים למכרו ממכר עולם והלוקח יעשה בו מה שירצה, חוץ ממרחץ ובורסקי ובית הטבילה ובית הכסא; ואם מכרוהו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר יעשה הלוקח אפי׳ אלו הארבעה דברים.
Séif 7 : ce qui a été dit, que la synagogue peut être vendue, ne vaut que pour celle des villages (כפרים), où l on ne vient pas d autres lieux, car elle n a été faite que pour les seuls habitants des villages (et même s ils l ont bâtie avec [l argent] d autres) (Mordekhaï ancien, au nom du Raavia) ; c est pourquoi ils peuvent la vendre ; mais de toute façon l argent reste dans sa sainteté, et ils n ont pas le droit de le faire descendre de sa sainteté — c est-à-dire lorsque les habitants l ont vendue sans l accord de leurs responsables (פרנסיהם), et il en va de même si les sept notables de la ville l ont vendue hors de la présence des gens de la ville ; mais si les שבעה טובי העיר (sept notables) ont approuvé cette vente et que c était במעמד אנשי העיר (en présence de la communauté), ils peuvent employer l argent à tout ce qu ils veulent ; et si les habitants ont accepté expressément, pour cette vente, tout ce qu ils feraient, alors même un particulier — ce qu il a fait est fait. Glose (Rama) : et chaque fois que les sept notables vendent publiquement, cela s appelle במעמד אנשי העיר, et ils n ont pas besoin de dire oui ou non (Mordekhaï). Suite du Mehaber : mais celle des grandes villes (כרכים), où l on vient d autres lieux, même s ils l ont bâtie de leurs propres deniers, n est pas vendue, sauf s ils l ont fait dépendre de la décision d un particulier, auquel cas ce particulier en fera ce qu il voudra avec l accord de la communauté ; et il en va de même de toutes les choses saintes mentionnées ici, car toutes suivent la synagogue. Glose (Rama) : un particulier qui a bâti une synagogue et l a donnée à la communauté — elle a le statut d une synagogue de la communauté ; mais s il s y est réservé un quelconque droit, elle ne peut être vendue que sur décision de la communauté et sur la sienne ou celle de ses héritiers (Or Zaroua et Hagahot Acheri, chapitre Bené ha-Ir). Et tout cela ne vaut que lorsqu ils ont une autre synagogue ; mais s ils n en ont qu une seule, il est interdit de la vendre, puisqu il est interdit même de la démolir avant d en avoir bâti une autre (Rabbénou Yerouham, נ״ג ח״ה, et Beit Yossef au nom du Ramban). Toute chose sainte qui est vendue et qu il est permis de changer [d affectation] se vend sans annonce publique (הכרזה) et n est pas sujette à la lésion (אונאה) ; mais une chose qu il est interdit de changer pour une sainteté légère requiert une annonce publique (Responsa du Rachba, siman תתר״ד). Séif 8 : s ils ont bâti un bâtiment ordinaire puis l ont consacré comme synagogue — son statut est celui d une synagogue, mais il n est sanctifié que lorsqu on y a prié, même s ils l ont bâti au nom d une synagogue ; et dès lors qu on y a prié — même des hôtes de passage —, puisqu il était destiné à la prière, il est saint ; et s ils ne l ont consacré que pour un temps, tout dépend de ce qu ils ont dit. Séif 9 : quand les gens du village vendent la synagogue, ils peuvent la vendre à titre définitif (ממכר עולם), et l acheteur en fera ce qu il veut, sauf [pour en faire] un bain, une tannerie, un bain rituel ou des latrines ; mais si ce sont les שבעה טובי העיר (sept notables) qui l ont vendue במעמד אנשי העיר (en présence de la communauté), l acheteur pourra faire même ces quatre choses.
La synagogue de village appartient à ses habitants seuls : elle est vendable, mais l argent garde sa sainteté — sauf si les שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר l ont vendue, auquel cas la communauté peut employer le produit à sa guise. La synagogue de grande ville n est pas vendable (elle appartient au public entier). Cette présence des notables et de la communauté est le degré d autorité le plus fort.
Et la sainteté d un lieu ne prend qu à l usage : c est la prière qui consacre — même celle d hôtes de passage — dès lors que le lieu était destiné à cela.

Séifim 10–12 — L individu, les dons, les échanges et les prêts

[י] יש אומרים דיחיד בשלו אפי׳ ס״ת מותר למכרו ולעשות בדמיו כל מה שירצה, כל שלא הקדישו לקרות ברבים; ויש מי שאוסר אלא אם כן ללמוד תורה או לישא אשה. [יא] בית הכנסת או לבנים ועצים מב״ה ישן שסתרו יכולים ליתן במתנה, דאי לאו דהוה להו הנאה מיניה לא הוו יהבי ליה הדר הוה ליה כמכר, וכן יכולים להחליפם באחרים והם יוצאים לחולין; אבל אסור למשכנן או להשכירן או להשאילן אפילו ע״י שבעה טובי העיר שעדיין נשארין בקדושתן שאין כאן דבר אחר שתחול קדושתן עליו. הגה: ודוקא בדרך שמורידן מקדושתן אבל מותר להשאיל אפילו ס״ת לקרות בה אפי׳ משל רבים ליחיד (ב״י בשם א״ח). [יב] מי שיש לו תנאי עם הקהל שלא יוכל לבנות ב״ה כי אם הוא וזרעו אינו יכול למכור זכותו לאחר.
Séif 10 : certains disent qu un particulier, pour ce qui est à lui — même un ספר תורה —, a le droit de le vendre et de faire de son produit tout ce qu il veut, tant qu il ne l a pas consacré à la lecture publique ; et il en est un qui l interdit, sauf pour étudier la Torah ou pour épouser une femme. Séif 11 : une synagogue, ou les briques et poutres d une vieille synagogue démolie, on peut les donner en cadeau — car s ils n en tiraient pas un avantage, ils ne les lui donneraient pas, et cela revient donc à une vente — et de même on peut les échanger contre d autres, et elles sortent au profane ; mais il est interdit de les mettre en gage, de les louer ou de les prêter, même par les sept notables de la ville, car elles restent encore dans leur sainteté, puisqu il n y a pas ici d autre chose sur laquelle leur sainteté puisse se porter. Glose (Rama) : et cela seulement d une manière qui les fait descendre de leur sainteté ; mais il est permis de prêter même un ספר תורה pour y lire, même celui de la communauté à un particulier (Beit Yossef au nom des Orhot Haïm). Séif 12 : celui qui a un accord avec la communauté que lui seul et sa descendance bâtiront la synagogue ne peut vendre ce droit à un autre.
Un bien privé non voué au public garde une latitude que le bien communautaire n a pas. Le don et l échange sont admis (car ils procurent un bénéfice équivalent, comme une vente), mais le gage, la location et le prêt ne le sont pas — sauf prêter un ספר תורה pour y lire, ce qui ne l abaisse pas (Rama). Un droit personnel lié à la synagogue n est pas cessible.

Séifim 13 & 14 — פדיון שבויים et le don d un terrain

[יג] גבו מעות לבנין ב״ה ובא להם דבר מצוה מוציאין בה המעות. קנו אבנים וקורות לא ימכרם לדבר מצוה אלא לפדיון שבויים, אע״פ שהביאו האבנים וגדרום ואת הקורות ופסלום והתקינו הכל לבנין ב״ה מוכרים הכל לפדיון שבויים בלבד; אבל אם בנו וגמרו לא ימכרו ב״ה אלא יגבו לפדיון מן הצבור. [יד] ראובן שאמר קרקע זו אני נותן לבנות עליה ב״ה ולא רצו עכו״ם להניחם לבנות ב״ה והקהל אומרים לבנות עליו בית לת״ת וראובן אומר אדעתא דהכי לא נדרתי, לא מצי ראובן הדר ביה; ואם ראובן לא היה דר שם היו יכולים לשנותה, ואם הוא מבני אותה העיר אינם רשאים לשנותה אם הוא עומד וצווח (פי׳ וצועק) אא״כ יש שם חבר עיר דכל מאי דאתי אדעתא דידיה אתי. (ושבעה טובי עיר דינם כחבר עיר) (מרדכי ריש פ׳ בני העיר).
Séif 13 : s ils ont collecté de l argent pour bâtir une synagogue et qu une chose de mitsva se présente à eux, ils y emploient l argent ; s ils ont acheté des pierres et des poutres, on ne les vendra pas pour une chose de mitsva, mais seulement pour פדיון שבויים (le rachat de captifs) : même s ils ont apporté les pierres et les ont taillées (וגדרום), et les poutres et les ont équarries (ופסלום), et ont tout préparé pour la construction de la synagogue, ils vendent tout pour le rachat de captifs seulement ; mais s ils ont bâti et achevé, ils ne vendront pas la synagogue, mais collecteront pour le rachat auprès de la communauté. Séif 14 : Reuven a dit : ce terrain, je le donne pour y bâtir une synagogue ; les non-Juifs (עכו״ם) n ont pas voulu les laisser bâtir la synagogue, et la communauté dit d y bâtir une maison pour l étude de la Torah (ת״ת), tandis que Reuven dit : ce n est pas dans cette intention que j ai fait le vœu — Reuven ne peut pas se rétracter. Et si Reuven n habitait pas là, ils pouvaient en changer l affectation ; mais s il est des habitants de cette ville, ils n ont pas le droit d en changer l affectation s il se tient là et proteste (וצווח, c est-à-dire crie), à moins qu il n y ait là un חבר עיר, car tout ce qui vient [en don] vient en se fiant à son avis. (Et les sept notables de la ville ont le statut du חבר עיר) (Mordekhaï, début du chapitre Bené ha-Ir).
Tant que ce n est que de l argent collecté, on peut le rediriger vers une autre mitsva ; mais une fois qu il est devenu pierres et poutres destinées au bâtiment, seule la mitsva suprême du rachat de captifs l emporte ; et une fois la synagogue bâtie et achevée, on ne la vend même pas pour cela — on collecte à part. Le don d un terrain (séif 14) : le donateur ne peut se rétracter en invoquant son intention initiale.

Séifim 15–17 — On ne peut interdire sa part

[טו] אין אדם יכול לאסור חלקו מב״ה ולא מהספרים, ואם אסר — אינו כלום. [טז] מי שהשאיל ביתו לב״ה ויש לו מריבה עם אחד מהקהל אינו יכול לאסרה אא״כ יאסרנו לכל הקהל כאחד. הגה: ודוקא שהשאיל תחלה סתם אבל אם התנה מתחלה שכל זמן שירצה למחות יהא בידו למחות או שלא השאיל להם בפירוש אלא הניחם ליכנס לביתו הרשות בידו למחות כמו שירצה (מהר״ם פאדווא סי׳ פ״ה). [יז] מי שהיה בביתו ב״ה ימים רבים אין הצבור רשאים לשנותו בבית אחר.
Séif 15 : nul ne peut interdire sa part de la synagogue ni des livres ; s il l a interdite — cela n a aucune valeur. Séif 16 : celui qui a prêté sa maison pour servir de synagogue et qui est en querelle avec l un de la communauté ne peut la [lui] interdire, à moins de l interdire à toute la communauté ensemble. Glose (Rama) : et cela seulement s il l a prêtée au départ sans précision ; mais s il a stipulé dès le départ que, chaque fois qu il voudrait s y opposer, il aurait le pouvoir de s y opposer, ou s il ne la leur a pas prêtée expressément mais les a seulement laissés entrer dans sa maison, il a le droit de s y opposer comme il le veut (Maharam de Padoue, siman פ״ה). Séif 17 : celui qui a eu une synagogue chez lui de longues années — la communauté n a pas le droit de la déplacer ailleurs.
La synagogue appartient à la collectivité : un individu ne peut donc pas en interdire sa quote-part (un נדר sur ce qui n est pas exclusivement à lui n a pas de prise). Même celui qui a prêté sa propre maison ne peut en punir un seul membre par ressentiment ; et un usage établi de longue date ne se déplace pas au gré de la communauté.

Séifim 18–21 — Les objets sacrés (כלי הקודש)

[יח] יש מי שאומר שכלי הקודש של כסף שנהגו להביאם תמיד לבית הכנסת בחגים אין יכולים להוציא לחולין ולמכרם, והקהל יכולים לתפשם שישארו בחזקת הקדש אחר מיתת המקדיש. [יט] יש מי שאומר שאם ימצא אחר מיתת אדם כתב כתוב שהקדיש כלים ואין עליו עדים ולא מסרו להקהל אפילו הכי הוי הקדש. [כ] יש מי שאומר שס״ת שהוחזק שהיה של אבותיו של ראובן אין הצבור יכולים להחזיק בו. [כא] אין לקנות מעילים שנשתמש בהם הדיוט לתשמיש קדושה. הגה: אסור לעשות מאתנן זונה או מחיר כלב דבר של מצוה כגון ב״ה או ס״ת; ודוקא מהאתנן עצמה אבל אם נתנו לה מעות באתנן מותר לקנות בהן דבר מצוה; ולא מקרי זונה אלא איסור ערוה אבל אלו הפנויות הקדשות שמקדישות דבר מותר לקבל מהן (רבי׳ ירוחם נ״ג ח״א).
Séif 18 : certains disent que les objets sacrés d argent qu on a coutume d apporter toujours à la synagogue pour les fêtes — on ne peut les rendre profanes ni les vendre, et la communauté peut les saisir pour qu ils restent en statut de הקדש après la mort de celui qui les a consacrés. Séif 19 : certains disent que si l on trouve, après la mort de quelqu un, un écrit attestant qu il a consacré des objets, sans témoins et sans qu il les ait remis à la communauté, c est tout de même un הקדש. Séif 20 : certains disent que la communauté ne peut s emparer d un ספר תורה dont il est établi qu il appartenait aux ancêtres de Reuven. Séif 21 : il ne faut pas acheter, pour un usage sacré, des manteaux dont un profane s est servi. Glose (Rama) : il est interdit de faire du salaire d une prostituée (אתנן זונה) ou du prix d un chien (מחיר כלב) une chose de mitsva, comme une synagogue ou un ספר תורה ; et cela seulement de l אתנן lui-même, mais si on lui a donné de l argent comme אתנן, il est permis d en acheter une chose de mitsva ; et l on n appelle זונה [à cet égard] que [celle dont l union est] un interdit d ערוה, mais ces femmes non mariées qui se prostituent (הפנויות הקדשות) et qui consacrent quelque chose, il est permis de le recevoir d elles (Rabbénou Yerouham, נ״ג ח״א).
Un usage régulier (les fêtes) fixe la sainteté des objets d argent, qu on ne peut plus profaner. La consécration (הקדש) prend même par un simple écrit retrouvé ; ce qui est resté un bien de famille ne devient pas communautaire ; et l on écarte de l usage sacré tout ce qui porte une trace d avilissement ou de faute (מעילים, אתנן).

Séif 22 — Celui qui est habitué à une mitsva

אדם שהוא רגיל בשום מצוה כגון גלילה ואירעו אונס או עוני ונתנו הקהל המצוה לאחר ואח״כ העשיר ורצה שיחזירו לו המצוה: אם בשעה שנתנו הקהל המצוה לשני היה סיפק ביד הראשון לתת מה שהיה נותן בכל שנה ולא חפץ בה ונתרצה הוא עם שאר הקהל לתת לאחר — איבד זכותו; אבל אם כשנתנוה לשני לא היה ביד הראשון סיפק לתת מה שהיה נותן ועתה שיש בידו רוצה לזכות במצותו ולחזור וליתן מה שהיה נותן תחלה — חוזר למצותו.
Séif 22 : celui qui est habitué à une certaine mitsva — par exemple la גלילה (rouler le ספר תורה) — et qu un empêchement ou la pauvreté l a atteint, si bien que la communauté a donné la mitsva à un autre, puis qu il s est enrichi et veut qu on lui rende la mitsva : si, au moment où la communauté a donné la mitsva au second, le premier avait les moyens de donner ce qu il donnait chaque année et n en a pas voulu, et s est accordé avec le reste de la communauté pour la donner à un autre — il a perdu son droit ; mais si, quand on l a donnée au second, le premier n avait pas les moyens de donner ce qu il donnait, et que maintenant qu il les a, il veut acquérir sa mitsva et redonner ce qu il donnait auparavant — il revient à sa mitsva.
Un droit acquis à une mitsva (comme la גלילה) se conserve tant qu on n y a pas renoncé volontairement. S il a cédé la mitsva alors qu il pouvait encore l assumer — il l a perdue ; mais s il l a laissée par pure contrainte (pauvreté), il la retrouve dès qu il le peut à nouveau.
Le siman en une phrase : la synagogue et ses objets ont une קדושה ; on peut la faire בית המדרש mais non l inverse, et elle se consacre par la prière ; on ne fait avec le produit de la vente que monter en sainteté (מעלין בקדש ואין מורידין) ; la synagogue de village est vendable (pleinement par les שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר), celle de ville non ; on ne peut ni interdire sa part ni descendre les objets sacrés de leur sainteté ; et un droit à une mitsva se perd par renoncement, non par contrainte.

Cas pratiques

Cas 1 — Vendre une synagogue : village ou ville ?

Situation : une communauté veut vendre son ancienne synagogue. Le peut-elle, et l acheteur peut-il en faire n importe quel usage ?
Conduite : une synagogue de village (כפר), faite pour ses seuls habitants, peut être vendue ; mais l acheteur ne l affectera pas à un usage avilissant (bain, tannerie, מקוה, latrines) — sauf si elle a été vendue par les שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר. Une synagogue de grande ville (כרך), où viennent des gens d ailleurs, n est pas vendable. Pour la mise en pratique, on suit son Rav.

Cas 2 — Le produit de la vente

Situation : ils ont vendu un objet sacré (par ex. une מטפחת) et veulent employer l argent. À quoi peuvent-ils l affecter ?
Conduite : seulement à une sainteté supérieure — מעלין בקדש ואין מורידין. Avec le prix d une מטפחת on achète des ספרים ou un ספר תורה, jamais l inverse. Le résidu suit la même règle. Deux buts permettent même de vendre un ספר תורה : תלמוד תורה et marier des orphelins. Pour les détails, on suit son Rav.

Cas 3 — שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר

Situation : qui a l autorité de décider de la vente et de l usage du produit — n importe quel responsable, ou toute la communauté ?
Conduite : le degré le plus fort est celui des שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר — sept notables agissant en présence (et avec l accord) de la communauté. Là, on peut employer le produit à tout usage et l acheteur même aux quatre usages avilissants. Sans cette présence, l argent garde sa sainteté. Pour les cas concrets, on suit son Rav.

Questions de compréhension

Vérifie ta compréhension :
  1. Pourquoi peut-on faire d une synagogue un בית המדרש mais non l inverse (séif 1) ?
  2. Quelle est l échelle de sainteté des objets, et que signifie מעלין בקדש ואין מורידין (séifim 2–6) ?
  3. Quelle différence entre la synagogue d un כפר et celle d un כרך quant à la vente (séifim 7 & 9) ?
  4. Qu apporte la présence des שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר (séifim 7 & 9) ?
  5. Quand celui qui était habitué à une mitsva la retrouve-t-il, et quand l a-t-il perdue (séif 22) ?

Pour aller plus loin

Si tu veux approfondir ce siman :
Continuer vers le siman suivantSiman 154 →
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן קנ״ג · כ״ב סעיפים · Niveau 1 — Initiation
♥ Soutenir DAAT
📖Rejoindre la khavroutha