סימן קנ״ד · תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת

📑 תוכן הלימוד

א. תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת — ט״ו הסעיפים

סעיף א׳ — רחבה של עיר והארון

רַחֲבָה שֶׁל עִיר, אף על פי שמתפללין בה בתעניות, אין בה משום קדושה, מפני שהיא עראי; וכן בתים וחצרות שמתקבצים בהם להתפלל באקראי, אין בהם שום קדושה. הגה: ויש אומרים דלא מקרי ארון הקודש אלא אם הוא כמין ארגז שאינו עשוי רק לכבוד התורה, אבל ארון הבנוי בחומה שנעשה לשמירה לא מקרי תשמישי קדושה, וכל שכן אם הספרים מתקלקלים בו דמותר ליטלו משם.

סעיף ב׳ — השוכרים בית

הַשּׂוֹכְרִים בית ומתפללים בו, אין לו דין בית הכנסת.

סעיף ג׳ — תשמישי קדושה: לב הסימן

תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה, כגון תיק של ספרים ומזוזות ורצועות תפילין, וארגז שנותנין בו ספר תורה או חומש, וכסא שנותנין עליו ספר תורה, ווילון שתולין לפני ההיכל, יש בהן קדושה וצריך לגנזן. הגה: ודוקא הדבר שמניחין בו דבר הקדושה בעצמו לפעמים, או שנעשה לכבוד, כגון המכסה שעל הקרשים של הספרים; אבל אותו מכסה שהוא לשמור אותו מכסה שעל הקרשים, לא מיקרי תשמיש, דהוי תשמיש דתשמיש, וכל כיוצא בזה. ואסור לכבס מטפחת של ספר תורה במי רגלים מפני הכבוד.

סעיף ד׳ — מטפחות שבלו

מִטְפְּחוֹת ספר תורה שבלו, יכולים לעשות מהן תכריכין למת מצוה, וזו היא גניזתן.

סעיף ה׳ — ספר תורה שבלה

סֵפֶר תּוֹרָה שבלה, מניחין אותו בכלי חרס וגונזין אותו בקבר תלמיד חכם, אפילו אינו אלא שונה הלכות ולא שימש תלמידי חכמים.

סעיף ו׳ — מעלין בקודש

אֵין עוֹשִׂין מתיבה כסא לספר תורה, אבל מותר לעשות מתיבה גדולה קטנה; וכן מותר לעשות מכסא גדול כסא קטן, אבל אסור לעשות ממנו שרפרף לכסא. וכן מותר לעשות מוילון גדול וילון קטן, או לעשות ממנו כיס לספר תורה, אבל לעשות ממנו כיס לחומש אסור. הגה: ופרוכת שאנו תולין לפני הארון אין לו קדושת ארון רק קדושת בית הכנסת, וכן הכלונסות שבו תולין הפרוכת; ומכל מקום אסור לעשות מהם העצים שמסמנים בו הקריאה לחובת היום, שאינן קדושים כמו הם.

סעיף ז׳ — הבימה

הַבִּימָה, כגון בימה שהיו עושים למלך, אין בה קדושת ארון אלא קדושת בית הכנסת.

סעיף ח׳ — תנאי

הָאָרוֹן וכל מה שעושים לספר תורה, מועיל בו תנאי להשתמש בו שאר תשמיש אפילו דחול. הגה: ונהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדושה, כגון מטפחות של ספרים ושלחן שבבית הכנסת ומעילים של ספר תורה; וכתבו הטעם, משום דכיון שנהגו כן ואי אפשר ליזהר, לב בית דין מתנה עליהם מעיקרא, כדי שלא יבואו בני אדם לידי תקלה; ואף על גב דלא התנו, כאילו התנו דמי.

סעיף ט׳ — מטפחות שהוקדשו

הַמִּתְנַדְּבִים ספר תורה ומניחים מטפחות בבית הכנסת, מותר להשתמש בהן כל ספר וספר, שלדעת כן הוקדשו; אבל המניחים בביתם ואחר כך מקדישין, כיון שעל דעת אותו ספר נעשה ונשתמש בו אותו ספר, אסור להניחו בספר תורה אחר; ויש מתירין.

סעיף י׳ — עטרות ספר תורה

הַנּוֹהֲגִים להניח עטרות ספר תורה בראש הקורא בסיום התורה, אין מוחין בידם; אבל המניחים אותם בראשי חתנים דעלמא, מוחין בידם.

סעיף י״א — נרות של עכו״ם

נֵרוֹת של שעוה שנתנום עובדי כוכבים לעבודת אלילים, וכיבן שמשן ונתנן או מכרן לישראל, אסור להדליקם בבית הכנסת. הגה: אף על פי שמותרים להדיוט. מומר או עובד כוכבים שנתן שעוה או נר לבית הכנסת, אסור להדליקו.

סעיף י״ב — עכבר בשמן

עַכְבָּר שנמצא בשמן של בית הכנסת, אם הוא מאוס, אסור להדליקו בבית הכנסת.

סעיף י״ג — נר של בית הכנסת

נֵר של בית הכנסת, מותר לקרות לאורו.

סעיף י״ד — נר הדיוט

אֵין מַדְלִיקִין נר של הדיוט מנר של בית הכנסת. ויש מי שאומר דהני מילי בעוד שדולקין למצותן, אבל כשצריך לכבותן, מותר. הגה: מיהו לא נהגו ליזהר בכך, ומדליקין בהן נר שהוא לצורך גדול; ואפשר גם כן שדעת בית דין מתנה בכך, וכן בכל הדברים שנהגו להקל בדברים כאלו אולי הוא מהאי טעמא.

סעיף ט״ו — בני כרך

בְּנֵי כְרַךְ שקנו ספר תורה והתנו שאם יצא אחד מן הכרך שהנשארים יתנו לו חלקו, והוקרו הספרים, אם יצא אחד מהם, אין נותנין לו אלא מה שנתן בלבד.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — מטפחת שבלתה

מקרה 2 — שינוי תשמיש קדושה

מקרה 3 — הנאה מדברי קדושה

שאלות להבנה

להעמיק עוד