✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה — עיונים מעמיקים
סימן ק״ס · ט״ו סעיפים
שינוי מראה · מלאכה נעשתה בהן · שאובין ומקוה · חמי טבריה · ראוי לשתיית הכלב · שיעור רביעית
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ק״ס — ט״ו סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות ברכות והלכות מקואות), רש״י, רשב״א, רבינו יונה, ר״ן, מגן אברהם, ט״ז, אליה רבה, פרי מגדים, משנה ברורה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
חולין ק״ו. · חולין ק״ה: · משנה ידים פרק א׳ (משניות א׳–ה׳)
חמי האור וחמי טבריה וגדרי רב פפא (חולין ק״ו.); המלאכה הפוסלת, שיעור רביעית ושיורי טהרה (ידים פ״א). לשון מרן וההלכה בגוף העמוד (ק״ס א׳–ט״ו).

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table des matières

  1. Introduction à la sugya — גדר המים הכשרים והפסולים לנטילה, שני שערי הפסול: שינוי מראה ומלאכה (ידים פ״א, חולין ק״ה:–ק״ו.), וחקירת גדר «מלאכה פוסלת»
  2. שינוי מראה ומלאכה — «מים שנשתנו מראיהן... פסולים» (סעיף א׳), «עשה בהם מלאכה או ששרה בהן פתו פסולין» (ידים פ״א מ״ג), ומחלוקת שאובין ומקוה (סעיף ה׳)
  3. חמי האור וחמי טבריה — לשון מרן «חמי האור נוטלים מהם לידים» (ק״ס ו׳) ו«חמי טבריה יכול להטביל בהם את הידים אבל ליטול מהם בכלי לא» (ק״ס ז׳), וחקירת רב פפא (במקומן / במנא / בת בירתא) (סעיפים ו׳–ח׳)
  4. גדר «ראוי לשתיית הכלב» ומי פירות — «מים מלוחים או סרוחים או מרים... פסולים» (סעיף ט׳), «כל דבר שתחלתו מן המים» (סעיף י׳), יין ומי פירות בשעת הדחק (סעיף י״ב)
  5. שיעור רביעית — «צריך שיהא במים רביעית» (סעיף י״ג), «מכונס במקום אחד» (סעיף י״ד), חצי לוג ו«שיורי טהרה» (ידים פ״א מ״א) · נפקא מינה למעשה · טבלאות

📜 Le texte du Choulhan Aroukh — les seifim

אֵיזוֹ מַיִם כְּשֵׁרִים וְאֵיזוֹ פְּסוּלִים לִנְטִילָה. וּבוֹ ט״ו סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: מים שנשתנו מראיהן — בין מחמת עצמן, בין מחמת דבר שנפל לתוכן, בין מחמת מקומם — פסולים. ב׳–ד׳: עשה בהם מלאכה, או ששרה בהם פתו, או צינן בהם יין, או הדיח בהם כלים — פסולים; ומים שלפני הנפח והספר. ה׳: אין המלאכה פוסלת אלא בשאובין, לא במקוה ומעיין המחוברים. ו׳–ח׳: חמי האור כשרים אף חמין; חמי טבריה — מטבילין ואין נוטלין בכלי; וטעם פיסולם. ט׳–י״ב: מלוחים ומרים שאין הכלב שותה — פסולים; כל שתחילתו מן המים — כשר; ספק במים טהור; שלג וברד ומלח שריסקן, ויין ומי פירות בשעת הדחק. י״ג–ט״ו: שיעור רביעית מכונס, וחצי לוג.

Résumé concis :

ט״ו seifim : le siman fixe quelles eaux sont valides ou invalides pour la netila : le שינוי מראה (changement de couleur — א׳) ; le פסול מלאכה — eau ayant servi (bain de pâte, rinçage de vaisselle, refroidissement du vin — ב׳–ד׳) ; que «אין המלאכה פוסלת אלא במים שאובים» et non dans un מקוה/מעיין reliés (ה׳) ; les חמי האור valides même chauds et les חמי טבריה (immersion oui, puiser au récipient non — ו׳–ח׳) ; le critère «ראוי לשתיית הכלב» (eaux salées/amères — ט׳) ; «כל דבר שתחלתו מן המים» (י׳) ; et le שיעור רביעית réunie et le חצי לוג (י״ג–ט״ו).

1. הקדמת הסוגיא — גדר המים הכשרים והפסולים לנטילה

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בהגדרת המים הראויים לנטילת ידים ובפסוליהם — «מים שנשתנו מראיהן... פסולים» (סעיף א׳). ושני שערים כוללים לפסול המים: (א) שינוי מראה — שנשתנה עצם המים, בין מחמת עצמם בין מחמת דבר שנפל לתוכם; (ב) מלאכה — שנעשה בהם שימוש (שריית פת, הדחת כלים, צינון יין). ומקור הדינים במשנה ידים (פרק א׳, משניות א׳–ה׳) ובסוגיית חולין (ק״ה:–ק״ו.), וממנה העתיקו הרמב״ם (הלכות ברכות והלכות מקואות) ומרן. ויסוד הסימן ניצב על חקירת גדר «מלאכה פוסלת»: האם המים יצאו מתורת «מים» (חסרון בעצם המים), או שנמאסו ואינם «מים חשובים» הראויים לטהרה. וממחלוקת זו נובעים דיני שאובין ומקוה, חמי טבריה, ו«ראוי לשתיית הכלב».
הערה יסודית: המים הפסולים לנטילה נחלקים לשני יסודות שונים. שינוי מראה — פסול בעצם החפצא, שנשתנה מראה המים; ולפיכך פוסל אף מחמת מקומם, ואף בלא שנשתמשו בהם. מלאכה — פסול מחמת שימוש, שהמים נטפלו לצורך אחר; ולפיכך נאמר בו «אין המלאכה פוסלת אלא במים שאובים» (סעיף ה׳), ואינו פוסל במחוברים. והחוט המקשר בכל הסימן: האם ראויות המים לנטילה נמדדת בעצם המים (שם «מים» וחשיבותם — «ראוי לשתיית הכלב»), או בדין חיצוני של שאיבה ומלאכה — ולזה נפקא מינות רבות לאורך הסעיפים.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: מהו גדר «מלאכה פוסלת מים לנטילה» — ונפקא מינה: במים שנעשה בהם מלאכה בלא שינוי מראה, ובכלים מודחים או חדשים ש«לא נעשה בהם מלאכה לפיכך כשרים» (סעיף ב׳); וקרוב לזה חילוק שאובין ומקוה (סעיף ה׳). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. שינוי מראה ומלאכה — «עשה בהם מלאכה או ששרה בהן פתו» (ידים פ״א מ״ג)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «מים שנשתנו מראיהן בין מחמת עצמן בין מחמת דבר שנפל לתוכן בין מחמת מקומם פסולים». סעיף ב׳: עשה במים מלאכה או ששרה בהם פתו — פסולים; «ואם הדיח בהם כלים» פסולים, «ואם היו כלים מודחים או חדשים כשרים»; ומים שטבל בהם ידיו וטח פני הגלוסקין — «לא נעשה בהם מלאכה לפיכך כשרים». סעיף ה׳: «אין המלאכה פוסלת אלא במים שאובים... אבל לא במי מקוה או מעיין בעודם מחוברים».
שורש הדין — משנה ידים (פ״א מ״ג–מ״ה): «המים שנפסלו משתיית הבהמה בכלים פסולים ובקרקעות כשרים»; «עשה בהם מלאכה או ששרה בהן פתו פסולין» (מ״ג); «הדיח בהם את הכלים... פסולים הדיח בהם כלים מודחים או חדשים כשרים» (מ״ד); «המים שהנחתום מטביל בהם את הגלוסקין פסולים וכשהוא מדיח את ידיו בהן כשרים» (מ״ה). ומרן העתיק את המשנה להלכה, וכן הרמב״ם (הלכות ברכות פ״ו, והלכות מקואות פ״ז). תמצית: שינוי מראה פוסל אף במחוברים ואף בלא שימוש; מלאכה אינה פוסלת אלא בשאובין.
קושיא — מפני מה «הדיח כלים» פוסל, ו«כלים מודחים או חדשים» כשרים? הרי בשניהם נעשה במים מעשה של הדחה; ומאי שנא מלאכה הפוסלת ממלאכה שאינה פוסלת — והלא נשתמש במים בכל אופן?
תירוץ: גדר «מלאכה» הפוסלת הוא דוקא שימוש המתקן או מנקה את החפץ (הדחת כלים מלוכלכים, שריית פת, צינון יין), שאז המים נטפלו לצורך אחר ונמאסו ויצאו מתורת «מים לנטילה»; אבל הדחת כלים מודחים או חדשים — «לא נעשה בהם מלאכה» של תיקון, שהכלים כבר היו נקיים, ולכן כשרים (סעיף ב׳; ידים פ״א מ״ד). וכן הטובל ידיו וטח פני הגלוסקין — «לא נעשה בהם מלאכה לפיכך כשרים» (סעיף ב׳; ידים פ״א מ״ה). נמצא ש«מלאכה» היינו שימוש המועיל לחפץ, לא כל נגיעה במים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — שאובין ומקוה (סעיף ה׳): מרן פסק «אין המלאכה פוסלת אלא במים שאובים בין שהם בכלים בין שהם בקרקע אבל לא במי מקוה או מעיין בעודם מחוברים», ומקורו במשנה ידים (פ״א מ״ג — «בכלים פסולים ובקרקעות כשרים»). ונפקא מינה למעשה: בור מחובר ומקוה שנעשה בהם מלאכה — כשרים; אבל מים שאובים, בין בכלי בין ששפכן לקרקע, נפסלים במלאכה. תמצית: פסול מלאכה תלוי בשם «שאובין», לא במקום עמידת המים בלבד. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — שאובין ומקוה לצדדי החקירה: לצד שהמלאכה מוציאה את המים מתורת «מים» — יקשה, מדוע במחוברים אין המלאכה פוסלת, והלא אף שם נעשה שימוש? אלא על כרחך שגדר הפסול נאמר בחשיבות מים שאובין העומדים לטהרה, ומחוברים דינם כמעיין שטהרתו מרובה ואין מלאכה מורידתו. ולצד שהפסול מחמת מיאוס — מיושב לאידך גיסא, שדוקא בשאובין המועטים ניכר המיאוס. ונמצא שדין שאובין ומקוה הוא אבן הבוחן לחקירת יסוד הסימן. ועיין בית יוסף ובאחרונים בריש הסימן. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
גדר המים לנטילה: «מים שנשתנו מראיהן... פסולים» (סעיף א׳); ומים שנעשה בהם מלאכה — «עשה בהם מלאכה או ששרה בהן פתו פסולין» (ידים פ״א מ״ג); ו«אין המלאכה פוסלת אלא במים שאובים... אבל לא במי מקוה או מעיין בעודם מחוברים» (סעיף ה׳).

3. חמי האור וחמי טבריה — «נוטלין מהם לידים» (חולין ק״ו.)

לשון השלחן ערוך

סעיף ו׳: «חמי האור נוטלים מהם לידים אפילו הן חמין שהיד סולדת בהם». סעיף ז׳: «חמי טבריה יכול להטביל בהם את הידים אבל ליטול מהם בכלי לא»; ואם המשיכן בחריץ חוץ למקומן והפסיקן מן המעיין, «אם יש בהם שיעור מקוה מטבילין בהם הידים». סעיף ח׳: «טעם פיסול חמי טבריה לנטילה מפני שהם מרים ואינם ראוים לשתיית הכלב».
שורש הדין — חולין ק״ו.: «חמי האור חזקיה אמר אין נוטלים מהן לידים ורבי יוחנן אמר נוטלין מהם לידים» — והלכה כרבי יוחנן, שאף רבן גמליאל וגדולי הגליל היו נוטלין. ובחמי טבריה: «חמי טבריה חזקיה אמר אין נוטלין מהם לידים אבל מטבילין בהם הידים». ופירש רב פפא את גדרי המחלוקת: «במקומן דכולי עלמא לא פליגי דשרי משקל מינייהו במנא דכולי עלמא לא פליגי דאסיר כי פליגי דפסקינהו בבת בירתא». תמצית: הראשונים (רש״י ורשב״א מזה, ורבינו יונה מזה) נחלקו בהמשיכן בחריץ המחובר, וכפי שהביא מרן בסעיף ז׳.
חקירה — גדרי חמי טבריה (רב פפא): שלושה מצבים בחמי טבריה — ונפקא מינה בהמשכת חמי טבריה בחריץ שיש בו שיעור מקוה (סעיף ז׳ — «אם יש בהם שיעור מקוה מטבילין בהם הידים»). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
קושיא — אם חמי האור כשרים אף כשהיד סולדת בהם (סעיף ו׳), למה חמי טבריה פסולים ליטול בכלי? הרי אף חמי טבריה מים חמים ראויים; ומה ראה מרן לחלק ולהתיר בזה טבילה בלבד?
תירוץ: שני פסולים נפרדים נאמרו בחמי טבריה, ואינם בחמי האור: (א) הנוטל מהם בכלי — פסול משום «שאובין», שהמשיכם ופסקם מן המעיין ונעשו כשאובין (רב פפא — «במנא... דאסיר»); (ב) ועוד שורש בעצם המים — «טעם פיסול חמי טבריה... מפני שהם מרים ואינם ראוים לשתיית הכלב» (סעיף ח׳). מה שאין כן חמי האור, שהם מים מתוקים כשרים שאין בהם לא פסול שאיבה ולא מרירות, ולכן נוטלין מהם אף חמין. נמצא שחמי טבריה נדונו בתרתי — פסול דין ופסול חפצא — ומכאן חומרתם היתרה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — חמי טבריה כאבן בוחן לחקירה: חמי טבריה מגלים את שני היסודות שבחקירת הסימן. פסול חפצא — המרירות, שאינם «מים חשובים» הראויים לשתיית כלב (סעיף ח׳); ופסול דין — השאיבה בכלי (סעיף ז׳). ובמקומן, במעיין הנובע, בטל פסול הדין (שאין שאיבה), ונשאר לדון רק מצד עצם המים — ולכן «מטבילין בהם הידים» כמעיין, אף שאין נוטלין. ומזה חיזוק לצד שדין הנטילה תלוי בשם «מים» וחשיבותם, ולא בשאיבה בלבד. ועיין בדברי הראשונים והמגן אברהם בסימן זה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — חמי האור וטבריה: (א) חמי האור — נוטלין מהם אף חמין שהיד סולדת (סעיף ו׳; חולין ק״ו.). (ב) חמי טבריה במקומן — מטבילין בהם הידים, ואין נוטלין בכלי (סעיף ז׳). (ג) המשיכן בחריץ שיש בו שיעור מקוה — מטבילין; אין בו שיעור מקוה — לא (סעיף ז׳). (ד) טעם הפסול — מרירות ואי־ראויות לשתיית הכלב (סעיף ח׳). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
לשון מרן: «חמי האור נוטלים מהם לידים אפילו הן חמין» (ק״ס ו׳); אבל «חמי טבריה יכול להטביל בהם את הידים אבל ליטול מהם בכלי לא» (ק״ס ז׳), «מפני שהם מרים ואינם ראוים לשתיית הכלב» (ק״ס ח׳).

4. גדר «ראוי לשתיית הכלב» ומי פירות — «מים מלוחים או סרוחים או מרים... פסולים» (סעיף ט׳)

לשון השלחן ערוך

סעיף ט׳: «מים מלוחים או סרוחים או מרים שאין הכלב יכול לשתות מהם פסולים לנטילת ידים» — אף שכשרים למי מקוה לטבילה; ואם עכורים מחמת טיט, «אם הכלב יכול לשתות מהם כשרים». סעיף י׳: «נוטלים ידים בכל דבר שתחלתו מן המים» — כגון יבחושים אדומים או שומן דג. סעיף י״ב: שלג וברד ומלח שריסקן עד שנעשו מים — נוטלין מהם; ובמי פירות «יש מי שאומר שכל מי פירות ראוים לנטילת ידים בשעת הדחק».
שורש הדין: גדר «ראוי לשתיית הכלב» מקורו במשנה ידים (פ״א מ״ג) ובברייתא בחולין (ק״ו.) — «מים שנפסלו משתיית בהמה בכלים פסולים בקרקע כשרין»; שהמים צריכים להיות ראויים לשתיית בהמה/כלב, ופסולתם פוסלתם לנטילה. וב«כל דבר שתחלתו מן המים» — כגון יבחושים אדומים ושומן דג (סעיף י׳), שאף שנשתנו, תורת «מים» עליהם, ובלבד שרסקן דלא עדיף משלג. ובמי פירות ויין נחלקו הראשונים, ובשעת הדחק הכשירו (רמ״א, סעיף י״ב). תמצית: מים מלוחים כשרים למקוה ופסולים לנטילה — לפי שבמקוה אין צריך «מים חשובים».
חקירה — «ראוי לשתיית הכלב»: סימן לחשיבות המים או תנאי בפני עצמו? ונפקא מינה: מים עכורים מחמת טיט (סעיף ט׳ — «אם הכלב יכול לשתות מהם כשרים»), ומים מלוחים שהוכשרו למקוה ופסולים לנטילה — ראיה שהתנאי מיוחד לנטילה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — יין ומי פירות לנטילה (סעיף י״ב): נחלקו בהגהת הרמ״א בנטילה שלא במים גמורים — «יש מי שאומר שאין נטילת מים ראשונים אלא במים בלבד»; «וי״א שהיין כשר לנטילת ידים» (אלא שאסור לכתחילה, שלא יהא כמזלזל בדבר חשוב); «ויש מי שאומר שכל מי פירות ראוים לנטילת ידים בשעת הדחק». תמצית: להלכה נוטלין ביין או במי פירות רק בשעת הדחק כשאין מים, וכל שכן בשכר או במי דבש המבושלין שעיקרן מים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — כשרות המים: (א) מלוחים / סרוחים / מרים שאין הכלב שותה — פסולים (ט׳). (ב) עכורים מטיט שהכלב שותה — כשרים (ט׳). (ג) כל שתחילתו מן המים (יבחושים, שומן דג) — כשר (י׳). (ד) שלג, ברד ומלח שריסקן — נוטלין מהם (י״ב). (ה) יין ומי פירות — בשעת הדחק בלבד (רמ״א, י״ב). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«מים מלוחים או סרוחים או מרים שאין הכלב יכול לשתות מהם פסולים לנטילת ידים» (סעיף ט׳); אבל «נוטלים ידים בכל דבר שתחלתו מן המים» (סעיף י׳), ובשעת הדחק «כל מי פירות ראוים לנטילת ידים» (סעיף י״ב).

5. שיעור רביעית — «צריך שיהא במים רביעית» (סעיף י״ג) · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

סעיף י״ג: «צריך שיהא במים רביעית», והני מילי לאחד; אבל לשנים שבאו ליטול כאחד — האחרון אין צריך, ואפילו בזה אחר זה, «ובלבד שלא יפסיק הקילוח», מפני שהם באים משיורי טהרה; ועל דרך זה נוטלין מחצי לוג לשלושה ולארבעה. סעיף י״ד: «צריך שיהא רביעית מכונס במקום אחד שאם נטל משמינית וחזר ונטל משמינית ידיו טמאות כשהיו». סעיף ט״ו: רביעית בין לגדול בין לקטן; ואין נוטלין בפחות מחצי לוג יותר משני בני אדם.
שורש הדין — משנה ידים (פ״א מ״א): «מי רביעית נותנין לידים לאחד אף לשנים מחצית לוג לשלשה או לארבעה מלוג לחמשה ולעשרה ולמאה», ורבי יוסי מוסיף «ובלבד שלא יפחות לאחרון שבהם מרביעית». ומכאן שיעורי הסימן, ומרן העתיק המשנה להלכה. וסברת «באים משיורי טהרה» — שהמים ששימשו לראשון (משנטל ברביעית) עולים אף לשני — מבוארת בגמרא ובראשונים. תמצית: השיעור רביעית לנטילה ראשונה, וההמשך «משיורי טהרה».
חקירה — שיעור רביעית: מדה בכמות המים או בפעולת הטהרה? ונפקא מינה בנוטל משמינית ושמינית (סעיף י״ד — פסול), ובשנים הנוטלים כאחד או בזה אחר זה בלא הפסק הקילוח (סעיף י״ג — כשר). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
קושיא — אם צריך רביעית, איך מ«חצי לוג» נוטלין שלושה וארבעה? חצי לוג הוא שתי רביעיות; ואם צריך רביעית לכל אחד, כיצד יטלו בו שלושה או ארבעה, והלא אין רביעית לכל יד?
תירוץ: משום «שיורי טהרה»: כיון שהראשון נטל כשהיה בכלי רביעית והוכשרו ידיו, המים היורדים אחריו על יד השני «באים משיורי טהרה» ואינם צריכים רביעית שלמה, «ובלבד שלא יפסיק הקילוח» (סעיף י״ג); וכן «מחצית לוג לשלושה או לארבעה» (ידים פ״א מ״א) כשמספיקים לשפוך על כל יד. אבל בנטל משמינית וחזר ונטל משמינית — אין כאן לא רביעית מכונסת ולא שיורי טהרה, ו«ידיו טמאות כשהיו» (סעיף י״ד). נמצא ששיעור רביעית עיקרו לנטילה הראשונה, וההמשך מדין המשכת טהרה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
שינוי מראה מים שנשתנו מראיהן — פסולים, בין מחמת עצמם, מדבר שנפל, או מקומם (סעיף א׳).
מלאכה נעשתה בהן שרה בהם פתו / הדיח כלים מלוכלכים / צינן יין — פסולים; כלים מודחים או חדשים — כשרים (ב׳–ד׳).
שאובין ומקוה המלאכה פוסלת בשאובין בלבד, לא במקוה ומעיין המחוברים (ה׳).
חמי האור וטבריה חמי האור — נוטלין אף חמין; חמי טבריה — מטבילין הידים ואין נוטלין בכלי (ו׳–ח׳).
ראוי לשתיית הכלב מלוחים/מרים שאין הכלב שותה — פסולים; עכורים מטיט שהכלב שותה — כשרים (ט׳).
שיעור רביעית מכונס במקום אחד; מחצי לוג לשלושה וארבעה מדין שיורי טהרה (י״ג–ט״ו).

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
שינוי מראה מים שנשתנו מראיהן — פסולים ק״ס סעיף א׳ (ידים פ״א מ״ג)
מלאכה נעשתה בהן שרה פתו / הדיח כלים / הטביל גלוסקין — פסולים ק״ס סעיפים ב׳–ד׳ (ידים פ״א מ״ג–מ״ה)
שאובין ומקוה אין המלאכה פוסלת אלא בשאובין ק״ס סעיף ה׳ (ידים פ״א מ״ג)
חמי האור וטבריה נוטלין מחמי האור; חמי טבריה מטבילין ולא בכלי ק״ס סעיפים ו׳–ח׳ (חולין ק״ו.)
ראוי לשתיית הכלב מלוחים ומרים פסולים; כל שתחילתו מן המים כשר ק״ס סעיפים ט׳–י׳ (חולין ק״ו.; ידים פ״א)
שיעור רביעית רביעית מכונס; חצי לוג משיורי טהרה ק״ס סעיפים י״ג–ט״ו (ידים פ״א מ״א)
גמרא ומשנה: חולין ק״ו. · חולין ק״ה: · משנה ידים פרק א׳ (משניות א׳–ה׳) — חמי האור וחמי טבריה וגדרי רב פפא (חולין ק״ו.); המלאכה הפוסלת, שיעור רביעית ושיורי טהרה (ידים פ״א). ולשון מרן וההלכה בגוף העמוד (ק״ס א׳–ט״ו).
ראשונים ומרן: רש״י · רשב״א · רבינו יונה · ר״ן · רמב״ם (הלכות ברכות פ״ו, והלכות מקואות) · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · אליה רבה · פרי מגדים · משנה ברורה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן ק״ס · איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l'accueil · סימן ק״ס · ♥ Soutenir

📖Rejoindre une 'havrouta