Niveau 4 — Daat HaRav (Admour HaZaken) — Siman ק״ס · אֵיזוֹ מַיִם כְּשֵׁרִים וְאֵיזוֹ פְּסוּלִים לִנְטִילָה

אֵיזוֹ מַיִם כְּשֵׁרִים וְאֵיזוֹ פְּסוּלִים לִנְטִילָה, וּבוֹ י״ט סְעִיפִים:מַיִם שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶם, בֵּין מֵחֲמַת מְקוֹמָם בֵּין מֵחֲמַת דָּבָר שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן, כְּגוֹן שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן דְּיוֹ אוֹ קוֹמוֹס אוֹ יַיִן וְשֵׁכָר וְשִׁנּוּ מַרְאֵיהֶן — פְּסוּלִים לִנְטִילַת יָדַיִם. אֲבָל אִם נָפַל לְתוֹכָם עָפָר וָטִיט, אַף עַל פִּי שֶׁעֲכָרוּם — כְּשֵׁרִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר (לְפִי שֶׁגִּדּוּל הַמַּיִם הוּא בְּעָפָר וָטִיט וְדַרְכָּם בְּכָךְ, וְאֵין זֶה חָשׁוּב שִׁנּוּי). וְאִם נִשְׁתַּנּוּ מֵחֲמַת עָשָׁן אוֹ דָּבָר אַחֵר — פְּסוּלִים. אֲבָל אִם נִשְׁתַּנּוּ מֵחֲמַת עַצְמָן — כְּשֵׁרִים. וַאֲפִלּוּ נִשְׁתַּנּוּ שִׁנּוּי הַפּוֹסֵל, אִם אַחַר כָּךְ חָזְרוּ לִבְרִיָּתָן — חָזְרוּ לְכַשְׁרוּתָן:

מַיִם שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶם. De l’eau dont l’aspect a changé — par son emplacement ou par un corps tombé dedans (encre, gomme, vin, bière) qui en a modifié la couleur — est invalide pour la netila. Mais si de la terre ou de la boue y est tombée et l’a seulement troublée — elle reste valide (la croissance de l’eau se fait dans la terre et la boue, ce n’est pas un vrai changement). Changée par la fumée ou une autre chose → invalide ; changée d’elle-même → valide. Et même après un changement disqualifiant, si elle est ensuite revenue à son état naturel — elle redevient valide.

עָשָׂה בַּמַּיִם מְלָאכָה, אוֹ שֶׁשָּׁרָה בָּהֶם פִּתּוֹ, אֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן לִשְׁרוֹת בִּכְלִי זֶה וְנָפַל לַשֵּׁנִי — פְּסוּלִים לִנְטִילַת יָדַיִם, לְפִי שֶׁכְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה בַּמַּיִם דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ צֹרֶךְ בּוֹ — נַעֲשׂוּ כְּשׁוֹפְכִין שֶׁעוֹמְדִין לִשְׁפִיכָה, וְאֵין נוֹטְלִין בְּשׁוֹפְכִין. אֲבָל אִם לֹא נִתְכַּוֵּן לִשְׁרוֹת כְּלָל, רַק שֶׁנָּפַל פַּת לַמַּיִם וְנִשְׁרוּ בָּהֶם — כְּשֵׁרִים, שֶׁלֹּא עֲשָׂאָם שׁוֹפְכִין. וְיֵשׁ מִי שֶׁפּוֹסֵל גַּם בָּזֶה. וְיֵשׁ לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים:

מַיִם שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהֶם מְלָאכָה. Qui a fait un travail avec l’eau, ou y a trempé son pain — même s’il voulait tremper dans un récipient et que le pain est tombé dans un autre — elle est invalide, car l’eau employée pour un besoin devient comme des eaux usées (שׁוֹפְכִין) vouées à être jetées, et l’on ne se lave pas avec des eaux usées. Mais s’il n’avait nulle intention de tremper et que le pain y est simplement tombé — valide. Yech mi shepposel même ici ; et il y a lieu d’être indulgent (בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים).

אִם הֵדִיחַ בָּהֶם כֵּלִים אוֹ יְרָקוֹת — פְּסוּלִים. וְאִם הָיוּ כֵּלִים מוּדָחִים אוֹ חֲדָשִׁים, אוֹ יְרָקוֹת מוּדָחִים וּנְקִיִּים — כְּשֵׁרִים, שֶׁאֵין זוֹ נִקְרֵאת מְלָאכָה לִפְסֹל הַמַּיִם מִשּׁוּם שׁוֹפְכִין, הוֹאִיל וְאֵין בָּהּ צֹרֶךְ, שֶׁמִּבַּלְעֲדֶיהָ הָיוּ כְּבָר נְקִיִּים. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם שָׁרָה בָּהֶם הַיְרָקוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְמְשׁוּ, וְכֵן אִם נָתַן בָּהֶם כֵּלִים שֶׁנִּתְבַּקְּעוּ בִּימוֹת הַחַמָּה כְּדֵי שֶׁיִּתְכַּוְּצוּ — הֲרֵי זוֹ מְלָאכָה וּפְסוּלִים. וְכֵן אִם נָתַן כְּלִי שֶׁל יַיִן לְתוֹךְ הַמַּיִם לְצַנְּנוֹ — פְּסוּלִים. אֲבָל נָתַן בָּהֶם דָּגִים חַיִּים שֶׁלֹּא יָמוּתוּ — אֵין זוֹ מְלָאכָה, שֶׁאֵין הַמַּיִם פּוֹעֲלִין בָּהֶם כְּלָל, רַק מַצִּילִין אוֹתָן מִמִּיתָה, וְגַם אֵינָן נִקְרָאִים שׁוֹפְכִין. וְכֵן אִם נָתַן לְתוֹכָם דָּבָר הַמֵּרִיחַ כְּדֵי שֶׁיָּרִיחוּ — כְּשֵׁרִים, שֶׁהֲרֵי אֵינָן שׁוֹפְכִין שֶׁהֵם כִּמְאוּסִים, אֲבָל כָּאן נִתְכַּוֵּן לְהַשְׁבִּיחָם:

הֵדִיחַ בָּהֶם כֵּלִים אוֹ יְרָקוֹת. S’il y a rincé des ustensiles ou des légumes — invalide. Mais si les ustensiles étaient déjà rincés ou neufs, ou les légumes propres — valide, car ce n’est pas un « travail » (nul besoin, ils étaient déjà propres). Toutefois s’il y a fait tremper des légumes pour qu’ils ne se fanent pas, ou des ustensiles fendus pour qu’ils se resserrent — c’est un travail, invalide ; de même un récipient de vin plongé pour le rafraîchir. Mais y mettre des poissons vivants pour qu’ils ne meurent pas n’est pas un travail (l’eau n’agit pas sur eux) ; y mettre une substance odorante pour les parfumer — valide (amélioration).

אִם הַמַּיִם בִּכְלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁנָתוֹת וְנָתַן לְתוֹכוֹ בָּשָׂר וְעוֹלִין הַמַּיִם עַד הַשְּׁנָתוֹת וּבָזֶה יוֹדֵעַ מִשְׁקָלוֹ — הֲרֵי זוֹ עֲשִׂיַּת מְלָאכָה בַּמַּיִם, וּפְסוּלִין לִנְטִילַת יָדַיִם (אֲבָל אִם הָיָה יוֹדֵעַ מִשְׁקַל הַמַּיִם וְשָׁקַל הַבָּשָׂר כְּנֶגְדָּם — כְּשֵׁרִים, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית הַמְּלָאכָה בְּגוּפָן):

כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁנָתוֹת. Si l’eau est dans un récipient gradué et qu’il y met de la viande, l’eau montant jusqu’aux marques pour en connaître le poids — c’est faire un travail dans l’eau, invalide. (Mais s’il connaissait déjà le poids de l’eau et a pesé la viande en regard — valide, le travail n’ayant pas été fait dans leur corps.)

אִם הִטְבִּיל בָּהֶם הַנַּחְתּוֹם אֶת הַגְּלוּסְקִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶם — פְּסוּלִים. אֲבָל אִם טָבַל בָּהֶם יָדָיו וְטָח פְּנֵי הַגְּלוּסְקִין, אוֹ שֶׁחָפַן מֵהֶם בְּחָפְנָיו — הַמַּיִם הַנִּשְׁאָרִים בַּכְּלִי לֹא נַעֲשָׂה בָּהֶם מְלָאכָה, שֶׁטְּבִילַת יָדָיו בָּהֶם אֵינָהּ קְרוּיָה מְלָאכָה עַד שֶׁיָּדִיחָן בָּהֶם, וְהוּא שֶׁהָיוּ מְלֻכְלָכוֹת תְּחִלָּה, לְפִיכָךְ כְּשֵׁרִים אִם לֹא נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן. אֲבָל אִם הֵדִיחַ בָּהֶם יָדָיו מֵהַבָּצֵק הַדָּבוּק בָּהֶם — פְּסוּלִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֲדָחַת יָדַיִם אֵינָהּ חֲשׁוּבָה מְלָאכָה לִפְסֹל הַמַּיִם לִנְטִילַת יָדַיִם, כֵּיוָן שֶׁעַכְשָׁו רוֹצֶה בָּהֶם גַּם כֵּן לִטֹּל יָדָיו (וּפְסוּל מְלָאכָה אֵינָהּ מִשּׁוּם שׁוֹפְכִין, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ מִתּוֹרַת מַיִם כְּשֶׁנַּעֲשָׂה בָּהֶם אֵיזוֹ מְלָאכָה, וּכְשֶׁהֵדִיחַ אוֹ נָטַל בָּהֶם יָדָיו — לֹא נִשְׁתַּנּוּ מִתּוֹרַת מַיִם לְעִנְיַן נְטִילַת יָדַיִם). וּלְפִי סְבָרָא זוֹ אֵין אִסּוּר לִטֹּל יָדָיו מִמַּיִם שֶׁנָּטַל בָּהֶם חֲבֵרוֹ וְנִתְקַבְּלוּ לְמַטָּה בִּכְלִי, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁנִּטְמְאוּ הַמַּיִם עַל יְדֵי חֲבֵרוֹ אִם לֹא שָׁפַךְ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת, וּמַיִם הַשְּׁנִיִּים אֵינָן מְטַהֲרִים אֶלָּא הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּד בִּלְבַד. אֲבָל אִם שָׁפַךְ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת, שֶׁאֵין כָּאן מַיִם טְמֵאִים כְּלָל — מֻתָּר. וְהָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה (דְּדַוְקָא כְּשֶׁאַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה נוֹטְלִין כְּאַחַת, שֶׁחֲשׁוּבִים כְּיָד אַחַת — אֵין חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם מְלָאכָה, אֲבָל בְּלָאו הָכִי חוֹשְׁשִׁין). וְלָכֵן אָסוּר לִטֹּל בְּמַיִם שֶׁנָּטַל חֲבֵרוֹ וְנִתְקַבְּלוּ לְמַטָּה בִּכְלִי, אֲפִלּוּ שָׁפַךְ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהֶם מְלָאכָה, שֶׁטִּהֲרוּ הַיָּדַיִם לַאֲכִילָה, וְנַעֲשׂוּ שׁוֹפְכִין:

נַחְתּוֹם שֶׁהִטְבִּיל גְּלוּסְקִין. Si le boulanger y a trempé ses pains — invalide, même sans changement de couleur. Mais s’il y a trempé ses mains et lissé la surface des pains, ou y a puisé à pleines paumes — l’eau restée dans le récipient n’a pas subi de travail (tremper les mains n’est un travail que si elles étaient d’abord sales), donc valide si la couleur n’a pas changé. Mais s’il y a rincé la pâte collée à ses mains — invalide, même sans changement. Yech omrim : rincer les mains n’est pas un travail disqualifiant (puisqu’il veut aussi s’en servir pour la netila) ; ha-ikkar comme le premier avis.

אֲבָל הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכִּסֵּא — יָכוֹל לִשְׁאֹב בְּחָפְנָיו מַיִם מִן הַדְּלִי לְטַהֵר יָדָיו, וּשְׁאָר הַמַּיִם שֶׁבַּדְּלִי כְּשֵׁרִים לִנְטִילַת יָדַיִם לַסְּעוּדָה (מִפְּנֵי שֶׁלֹּא טִהֵר יָדָיו בַּמַּיִם הַנִּשְׁאָרִים בַּדְּלִי אֶלָּא בַּמַּיִם שֶׁבְּחָפְנָיו. אֲבָל אִם הִטְבִּילָן בַּדְּלִי לְטַהֲרָן — הֲרֵי נַעֲשָׂה מְלָאכָה בְּכָל הַמַּיִם שֶׁבַּדְּלִי. וַאֲפִלּוּ לֹא הָיוּ יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת מַמָּשׁ, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ צֹרֶךְ לְנַקּוֹתָן בְּמַיִם מִשּׁוּם שֶׁנָּגְעוּ בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת — נַעֲשׂוּ הַמַּיִם כְּשׁוֹפְכִין, כְּמוֹ הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁהוּא צֹרֶךְ לוֹ, אֲפִלּוּ הוּא דְּבַר הָרְשׁוּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, כָּל שֶׁכֵּן נִקָּיוֹן זֶה שֶׁהוּא חוֹבָה, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְהָדִיחַ כֵּלִים מוּדָחִים, שֶׁאֵין צֹרֶךְ בַּהֲדָחָה זוֹ):

הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכִּסֵּא. Celui qui sort des toilettes peut puiser à pleines paumes l’eau du seau pour se purifier les mains, et le reste de l’eau du seau demeure valide pour la netila du repas (car il n’a pas purifié ses mains dans l’eau restée dans le seau, mais dans l’eau de ses paumes). Mais s’il a immergé ses mains dans le seau pour les purifier — un travail a été fait dans toute l’eau du seau (ce nettoyage étant un besoin, voire une obligation).

מַיִם שֶׁלִּפְנֵי הַנַּפָּח, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶם — פְּסוּלִים, מִפְּנֵי שֶׁבְּיָדוּעַ שֶׁנֶּעֶשְׂתָה בָּהֶם מְלָאכָה, דְּהַיְנוּ שֶׁכִּבָּה בָּהֶם בַּרְזֶל. וְשֶׁלִּפְנֵי הַסַּפָּר, אִם נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶם — פְּסוּלִים, וְאִם לָאו — כְּשֵׁרִים, כִּי מַה שֶּׁהַסַּפָּר טוֹבֵל יָדָיו בָּהֶם לְהַשְׁרוֹת בָּהֶם הַשְּׂעָרוֹת — דּוֹמֶה לְטוֹבֵל יָדוֹ וְטָח פְּנֵי הַגְּלוּסְקִים, שֶׁמַּיִם הַנִּשְׁאָרִים לֹא נַעֲשָׂה בָּהֶם מְלָאכָה:

מַיִם שֶׁלִּפְנֵי הַנַּפָּח. L’eau devant le forgeron est invalide même sans changement de couleur, car on sait qu’un travail y a été fait (il y a éteint du fer). Celle devant le barbier : si la couleur a changé — invalide ; sinon — valide, car y tremper les mains pour humecter les cheveux ressemble à tremper la main et lisser la surface des pains, où l’eau restante n’a pas subi de travail.

מַיִם כְּשֵׁרִים שֶׁנָּתַן לְתוֹכָן מְעַט מַיִם פְּסוּלִים — בְּטֵלִים בְּרֹב. וַאֲפִלּוּ אִם הַפְּסוּלִים מַשְׁלִימִים לְשִׁעוּר רְבִיעִית — אֵין לָחֹשׁ בִּנְטִילַת יָדַיִם לְחֻלִּין. לְפִיכָךְ, מַיִם שֶׁשָּׁתוּ מֵהֶם בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף — אֵין לְפָסְלָם מִשּׁוּם מְלֶאכֶת הַשְּׁתִיָּה שֶׁנֶּעֶשְׂתָה בִּמְעַט מַיִם שֶׁהֻחְזַר מִפִּיהֶם לַכְּלִי, כְּמוֹ שֶׁהוּא דֶּרֶךְ בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף בִּשְׁתִיָּתָן, שֶׁמַּגְבִּיהִין פִּיהֶם לְאַחַר שֶׁקָּלְטוּ מִן הַמַּיִם וְהַמַּיִם נוֹפְלִין מִפִּיהֶם, כִּי מַיִם אֵלּוּ בְּטֵלִים בְּרֻבָּם. וְיֵשׁ פּוֹסְלִים בְּשָׁתָה מֵהֶם כֶּלֶב אוֹ חֲזִיר, מִפְּנֵי שֶׁנִּמְאָסִים, וַהֲרֵי הֵם כְּשׁוֹפְכִים. וְיֵשׁ לָחֹשׁ לְדִבְרֵיהֶם:

בָּטֵל בְּרֹב. De l’eau valide dans laquelle on a versé un peu d’eau invalide — annulée par la majorité, même si l’eau invalide complète la mesure d’un révi‘it : pour la netila de chulin, nulle crainte. Ainsi l’eau où ont bu un animal, une bête ou un oiseau n’est pas invalidée (le peu recraché de leur bouche est annulé dans la majorité). Yech poslim si un chien ou un porc y a bu (répugnance → comme des eaux usées) ; il y a lieu de le craindre.

אֵין הַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת אֶלָּא בְּמַיִם שְׁאוּבִין, בֵּין שֶׁהֵם בְּכֵלִים בֵּין שֶׁהֵם בְּקַרְקַע, כְּשֶׁנֶּעֶשְׂתָה בָּהֶם הַמְּלָאכָה, וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלָן בִּכְלִי לִטֹּל מֵהֶם. אֲבָל אִם עָשָׂה מְלָאכָה בְּמֵי מִקְוֶה אוֹ מַעְיָן בְּעוֹדָם מְחֻבָּרִים — לֹא נִפְסְלוּ. אֲבָל שִׁנּוּי מַרְאֶה פּוֹסֵל גַּם בְּעוֹדָם מְחֻבָּרִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? לִנְטִילַת יָדַיִם, אֲבָל לְהַטְבִּיל בָּהֶם יָדָיו — רַשַּׁאי אִם כְּשֵׁרִים לִטְבִילַת הַגּוּף, כְּגוֹן מַעְיָן, שֶׁאֵין שִׁנּוּי מַרְאֶה פּוֹסֵל בּוֹ, אוֹ מִקְוֶה שֶׁנִּשְׁתַּנָּה מַרְאֵה הַמַּיִם מֵחֲמַת דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, כְּגוֹן הֲדָחַת סַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים, אוֹ שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכָם מֵי צֶבַע, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן ר״א:

אֵין מְלָאכָה פּוֹסֶלֶת אֶלָּא בִּשְׁאוּבִין. Le « travail » ne disqualifie que l’eau puisée (dans un récipient ou au sol) sur laquelle on se lave ensuite. Mais un travail fait dans un mikveh ou une source tant que l’eau y est reliée (מְחֻבָּרִים) ne la disqualifie pas — alors que le changement de couleur disqualifie même reliée. Cela pour la netila ; pour y immerger les mains, c’est permis si l’eau est valide pour l’immersion du corps (une source, ou un mikveh dont la couleur a changé par une chose sans substance).

לֹא תִּקְּנוּ חֲכָמִים נְטִילָה אֶלָּא בְּמַיִם הָרְאוּיִים לִשְׁתִיַּת בְּהֵמָה, אֲבָל מַיִם מְלוּחִים אוֹ מָרִים אוֹ סְרוּחִים עַד שֶׁאֵין הַכֶּלֶב יָכוֹל לִשְׁתּוֹת מֵהֶם — פְּסוּלִים לִנְטִילַת יָדַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֵׁרִים לְמֵי מִקְוֶה לִטְבִילַת כָּל הַגּוּף, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לִטְבִילַת יָדַיִם. וְאִם הֵם עֲכוּרִים מֵחֲמַת טִיט שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהֶם, אִם הַכֶּלֶב יָכוֹל לִשְׁתּוֹת מֵהֶם — כְּשֵׁרִים, בֵּין לִנְטִילַת יָדַיִם בֵּין לִטְבִילָה, וְאִם אֵין הַכֶּלֶב יָכוֹל לִשְׁתּוֹת מֵהֶן — פְּסוּלִים לִשְׁתֵּיהֶם:

מַיִם הָרְאוּיִים לִשְׁתִיַּת בְּהֵמָה. Les Sages n’ont institué la netila qu’avec une eau propre à être bue par un animal. Une eau salée, amère ou putride au point qu’un chien n’en boirait pas — invalide pour la netila, quand bien même valide comme eau de mikveh pour l’immersion du corps. Trouble par de la boue : si un chien peut en boire — valide (netila et immersion) ; sinon — invalide pour les deux.

חַמֵּי טְבֶרְיָא הֵם מָרִים וְאֵין רְאוּיִם לִשְׁתִיַּת הַכֶּלֶב אַף לִכְשֶׁמְּצַנְּנָם, לְפִיכָךְ, אֵין נוֹטְלִין מֵהֶם לַיָּדַיִם. אֲבָל מַטְבִּילִין בָּהֶם כְּשֶׁהֵם בִּמְקוֹם קְבִיעוּתָן, אֲפִלּוּ אֵין בָּהֶם מ׳ סְאָה, שֶׁהַמַּעְיָן מְטַהֵר בְּכָל שֶׁהוּא. אֲבָל אִם הִמְשִׁיךְ אוֹתָם בָּאָרֶץ דֶּרֶךְ חָרִיץ שֶׁבַּקַּרְקַע חוּץ לִמְקוֹמָם וְהִפְסִיקָן מֵהַמַּעְיָן הַנּוֹבֵעַ חֹם — אֵין מַטְבִּילִין בָּהֶן אִם אֵין בָּהֶם מ׳ סְאָה. אֲפִלּוּ לְהָאוֹמְרִים שֶׁאֵין צָרִיךְ מ׳ סְאָה לִטְבִילַת יָדַיִם בִּשְׁאָר מֵי מִקְוֶה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קנ״ט — כָּאן גָּזְרוּ שֶׁמָּא יִטֹּל מֵהֶם גַּם כֵּן בִּכְלִי, כִּי יֹאמַר: מַה לִּי לִטֹּל מֵהֶם לַיָּדַיִם בִּכְלִי, מַה לִּי לְהַטְבִּיל הַיָּדַיִם בְּתוֹכָן, כֵּיוָן שֶׁאֵין בָּהֶם מ׳ סְאָה וּפָסוּל לִטְבִילַת כָּל הַגּוּף, וְאַף עַל פִּי כֵן כְּשֵׁרִים לַיָּדַיִם, אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מ׳ סְאָה שֶׁהוּא שִׁעוּר מִקְוֶה — לֹא יָבֹא לְהָקֵל לִטֹּל מֵהֶם בִּכְלִי מִמַּה שֶּׁמְּקִלִּין לְהַטְבִּיל בָּהֶם כְּשֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שִׁעוּר מִקְוֶה וּרְאוּיִים לִטְבִילַת כָּל הַגּוּף. לְפִיכָךְ, חָרִיץ שֶׁמֵּימָיו מְחֻבָּרִים לְמֵי הַמַּעְיָן הַנּוֹבֵעַ חֹם בְּעִנְיָן שֶׁרָאוּי לִטְבֹּל בּוֹ כָּל הַגּוּף — מַטְבִּילִין בּוֹ אֶת הַיָּדַיִם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף בָּזֶה יֵשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא יָבֹא לְהָקֵל לִטֹּל מֵהֶם בִּכְלִי, לְפִי שֶׁלֹּא יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁמֵּימָיו מְחֻבָּרִים לְמֵי הַמַּעְיָן, וְיֹאמַר: מַה לִּי לִטֹּל מִמֶּנּוּ בִּכְלִי, מַה לִּי לְהַטְבִּיל בְּתוֹכוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵין בּוֹ שִׁעוּר מִקְוֶה שֶׁהוּא מ׳ סְאָה. וְיֵשׁ לָחֹשׁ לְדִבְרֵיהֶם לְכַתְּחִלָּה:

חַמֵּי טְבֶרְיָא. Les eaux chaudes de Tibériade sont amères et impropres au chien même refroidies, on n’en prend donc pas pour les mains. Mais on y immerge les mains à leur emplacement d’origine, même sans quarante séa (la source purifie en toute quantité). Si on les a détournées par un canal hors de leur place, les séparant de la source jaillissante — on n’y immerge pas s’il n’y a pas quarante séa (décret de peur qu’on n’en prenne aussi au récipient). Yech omrim : même reliées à la source, il y a lieu de le craindre le-khatehila.

וְלֹא חַמֵּי טְבֶרְיָא בִּלְבַד, אֶלָּא הוּא הַדִּין כָּל מַיִם שֶׁאֵין רְאוּיִן לִשְׁתִיַּת כֶּלֶב וְאֵין בָּהֶם מ׳ סְאָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְחֻבָּרִים לְמִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מ׳ סְאָה — יֵשׁ לְהַחֲמִיר שֶׁלֹּא לְהַטְבִּיל בָּהֶם. וְכָל מַיִם שֶׁרְאוּיִם לִשְׁתִיַּת הַכֶּלֶב כְּשֶׁהֵם צוֹנְנִים, אֲפִלּוּ הֵם מַעְיָנוֹת חַמִּין — נוֹטְלִין מֵהֶן אֲפִלּוּ בִּכְלִי, וְכָל שֶׁכֵּן חַמֵּי הָאוּר אֲפִלּוּ בְּעוֹדָן חַמִּין. וּמֵי הַיָּם הֵן מְלוּחִין וְאֵינָן רְאוּיִם לִשְׁתִיַּת הַכֶּלֶב, וְאֵין נוֹטְלִין מֵהֶן לַיָּדַיִם בִּכְלִי, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְתִּיחוּ אוֹתָם, שֶׁאָז רְאוּיִם:

כָּל מַיִם שֶׁאֵין רְאוּיִן לְכֶלֶב. Non seulement Tibériade : toute eau impropre au chien et sans quarante séa, même reliée à un mikveh de quarante séa — il y a lieu d’être rigoureux et de ne pas y immerger. Toute eau propre au chien quand elle est froide, fussent des sources chaudes — on en prend même au récipient, et a fortiori l’eau chauffée au feu, même chaude. L’eau de mer est salée, impropre au chien : on n’en prend pas au récipient, sauf après l’avoir portée à ébullition (elle devient alors propre).

סָפֵק נַעֲשָׂה מְלָאכָה בַּמַּיִם שֶׁנָּטַל בָּהֶם סָפֵק לֹא נַעֲשָׂה בָּהֶם, וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בָּהֶם, סָפֵק הָיָה בָּהֶם כְּשִׁעוּר סָפֵק לֹא הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת, וַאֲפִלּוּ סָפֵק נָטַל יָדָיו סָפֵק לֹא נָטַל — טָהוֹר. וְכָל סָפֵק בְּטָהֳרַת יָדַיִם — טָהוֹר, אֲפִלּוּ בְּמַחֲלֹקֶת הַפּוֹסְקִים, מִפְּנֵי שֶׁנְּטִילַת יָדַיִם עִקָּרָהּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וּסְפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְהָקֵל. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁעִם כָּל זֶה אִם יֵשׁ לוֹ מַיִם אֲחֵרִים מְזֻמָּנִים לְפָנָיו — אוֹמְרִים לוֹ: קוּם וּרְחַץ וְהוֹצִיא עַצְמְךָ מִן הַסָּפֵק. (אֲבָל אִם יוֹדֵעַ שֶׁנָּטַל כַּהֲלָכָה וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד בָּהֶן סָפֵק, כְּגוֹן שֶׁנִּסְתַּפֵּק אִם הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם אִם לָאו, אוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁלֹּא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ רַק שֶׁהוֹשִׁיט יָדָיו סָמוּךְ לִמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת וְסָפֵק אִם נָגַע בָּהֶם סָפֵק לֹא נָגַע — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטְּלָן אֲפִלּוּ לָצֵאת יְדֵי סָפֵק, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָן בְּחֶזְקָתָן):

סָפֵק בְּטָהֳרַת יָדַיִם — טָהוֹר. Doute si un travail a été fait dans l’eau, doute s’il y avait la mesure, doute si les mains étaient pures, et même doute s’il s’est lavé ou non — pur. Tout doute concernant la pureté des mains est déclaré pur, même dans une ma‘hloket ha-poskim, car la netila est essentiellement mid’rabbanan et le doute en divrei sofrim s’allège (לְהָקֵל). Yech mi she-omer : néanmoins, s’il a d’autre eau à disposition, on lui dit « lève-toi, lave-toi et sors du doute ». (Mais s’il sait s’être lavé correctement puis qu’un doute est né — il ne se relave pas, car on les maintient dans leur présomption.)

הַשֶּׁלֶג וְהַבָּרָד וְהַכְּפוֹר וְהַגְּלִיד וְהַמֶּלַח, אִם רִסְּקָן עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ מַיִם — נוֹטְלִין מֵהֶם לַיָּדַיִם אִם יֵשׁ בָּהֶם כְּשִׁעוּר. וְכֵן נוֹטְלִין בְּכָל דָּבָר שֶׁבְּרִיָּתוֹ מִן הַמַּיִם, כְּגוֹן יַבְחוּשִׁים אֲדֻמִּים אוֹ שֻׁמַּן דָּג, וְהוּא שֶׁרִסְּקָן עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ מַיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁנּוֹטֵל בִּכְלִי וְשׁוֹפֵךְ עַל יָדָיו — אָז צָרִיךְ רִסּוּק, שֶׁאֵין נְטִילַת יָדַיִם אֶלָּא בְּמַיִם, אֲבָל לְהַטְבִּיל יָדָיו בְּמ׳ סְאָה שֶׁבַּקַּרְקַע — יֵשׁ מַתִּירִין אֲפִלּוּ בְּלֹא רִסּוּק. וְשֶׁלֶג הַמֻּנָּח עַל פְּנֵי הָאָרֶץ, כָּל שֶׁיֵּשׁ מ׳ סְאָה מְחֻבָּר יַחַד אֲפִלּוּ נָמוּךְ מְאֹד — מֻתָּר לְהַטְבִּיל בּוֹ.וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין טְבִילָה אֶלָּא בְּמַיִם, אֶלָּא שֶׁהַשֶּׁלֶג וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִצְטָרְפִין לְהַשְׁלִים לְמ׳ סְאָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְרֻסָּקִים, אֲבָל אֵין טוֹבְלִין בָּהֶם אֶלָּא אִם כֵּן רִסְּקָן עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ מַיִם. וּבִשְׁעַת הַדְּחָק, יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים:

הַשֶּׁלֶג וְהַבָּרָד וְהַכְּפוֹר. La neige, la grêle, le givre, le verglas et le sel, s’il les a broyés jusqu’à devenir de l’eau — on en prend pour les mains s’il y en a la mesure. De même toute chose dont l’origine est l’eau (moucherons rouges, graisse de poisson), broyée en eau. Cela quand on se lave au récipient (le broyage est alors requis, car la netila n’est qu’en eau) ; mais pour immerger les mains dans quarante séa au sol, yech matirin même sans broyage. Neige au sol : dès qu’il y a quarante séa réunis, même très bas — on peut y immerger. Yech omrim : l’immersion n’est qu’en eau, mais la neige s’y adjoint pour compléter les quarante séa. Bishe‘at ha-de‘hak on s’appuie sur le premier avis (lehakel bedivrei sofrim).

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין נְטִילַת יָדַיִם אֶלָּא בְּמַיִם וְלֹא בִּשְׁאָר מַשְׁקִין וּמֵי פֵּרוֹת, לְפִי שֶׁעָשׂוּ נְטִילַת יָדַיִם לְחֻלִּין כִּטְבִילָה לִתְרוּמָה, וְאֵין עוֹשִׂין מִקְוֶה אֶלָּא מִן הַמַּיִם, וַהֲרֵי אֲפִלּוּ מַיִם שֶׁאֵין בָּהֶם מַרְאֵה מַיִם פְּסוּלִים, כָּל שֶׁכֵּן שְׁאָר מַשְׁקִין וּמֵי פֵּרוֹת (וַאֲפִלּוּ יַיִן לָבָן שֶׁדּוֹמֶה מַרְאִיתוֹ לְמַרְאֵה מַיִם, מִכָּל מָקוֹם, אִם הִקְפִּידוּ עַל מַרְאֵה מַיִם — כָּל שֶׁכֵּן עַל גּוּף הַמַּיִם). וְיֵשׁ מַכְשִׁירִין כָּל מֵי פֵּרוֹת לִנְטִילַת יָדַיִם, שֶׁלֹּא פָּסְלוּ שִׁנּוּי מַרְאֶה אֶלָּא בְּמַיִם שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ מִמַּרְאִיתָם, אֲבָל מֵי פֵּרוֹת שֶׁעוֹמְדִים בְּמַרְאִיתָם — שֵׁם מַיִם עֲלֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי נִקְרָא ״מֵי פֵּרוֹת״. אֲבָל בְּיַיִן, אֲפִלּוּ לָבָן — אֵין נוֹטְלִין בּוֹ, בֵּין חַי בֵּין מָזוּג בְּמַיִם, שֶׁאֵין שֵׁם מַיִם עָלָיו כְּלָל. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּשֶׁמֶן וּדְבַשׁ, שֶׁהֲרֵי אֵינָם מְנַקִּים. אֲבָל בְּמֵי דְּבַשׁ (שֶׁקּוֹרִין מע״ד) וְשֵׁכָר נוֹטְלִין [מֵהֶן לַיָּדַיִם], שֶׁהֲרֵי עִקָּרָן מַיִם. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶם — אֵין לָחֹשׁ, כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ לְעִלּוּי. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף הַיַּיִן כָּשֵׁר לִנְטִילַת יָדַיִם, בֵּין חַי בֵּין מָזוּג בְּמַיִם, אֶלָּא שֶׁלְּכַתְּחִלָּה אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מְזַלְזֵל בְּדָבָר חָשׁוּב שֶׁנִּשְׁתַּנָּה לְעִלּוּי, עַד שֶׁקּוֹבֵעַ בְּרָכָה לְעַצְמוֹ לְבָרֵךְ עָלָיו ״בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן״ (מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר מֵי פֵּרוֹת, שֶׁמֻּתָּר לִטֹּל בָּהֶם אִם אֵין לוֹ מַיִם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע״א וקפ״א). אֲבָל בְּדִיעֲבַד אִם נָטַל בְּיַיִן, אֲפִלּוּ אָדֹם — יָדָיו טְהוֹרוֹת. וּבִשְׁעַת הַדְּחָק, יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵי הַמְּקִלִּין בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים לִטֹּל יָדָיו בְּמֵי פֵּרוֹת וְשֵׁכָר וּ[מֵי] דְּבַשׁ אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה (וּבְיַיִן בְּדִיעֲבַד):

אֵין נוֹטְלִין אֶלָּא בְּמַיִם. Yech omrim : la netila n’est qu’en eau, non en d’autres liquides ni jus de fruits (on a fait la netila de chulin comme l’immersion pour la terouma, et l’on ne fait un mikveh que d’eau). Yech ma‘hchirin tous les jus de fruits. Mais le vin (même blanc) — non, ni pur ni coupé d’eau. À plus forte raison l’huile et le miel (qui ne nettoient pas). En revanche l’hydromel (מֵי דְּבַשׁ) et la bière — on en prend, leur fond étant de l’eau. Yech omrim : le vin aussi est valide, mais le-khatehila interdit (pour ne pas mépriser une chose précieuse). Bedi‘avad, s’il s’est lavé au vin même rouge — ses mains sont pures. Bishe‘at ha-de‘hak on s’appuie sur les indulgents pour les jus, la bière et l’hydromel même le-khatehila (et le vin bedi‘avad).

שִׁעוּר הַמַּיִם שֶׁנּוֹטְלִין מֵהֶם לַיָּדַיִם הוּא, לֹא פָּחוֹת מֵרְבִיעִית הַלֹּג (וְהוּא שִׁעוּר טָהֳרָה מִן הַתּוֹרָה לִטְבִילַת כֵּלִים). וְלֹא הִצְרִיכוּ אֶלָּא שֶׁיְּהֵא רְבִיעִית בַּכְּלִי שֶׁנּוֹטֵל מִמֶּנּוּ, אֲבָל אֵין צָרִיךְ לִשְׁפֹּךְ כָּל הָרְבִיעִית עַל יָדָיו, אֶלָּא אִם כֵּן רוֹצֶה לְטַהֲרָן בִּשְׁטִיפָה אַחַת, אֲבָל אִם רוֹצֶה לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם מַיִם רִאשׁוֹנִים וּשְׁנִיִּים — אֵין צָרִיךְ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּסְפִּיקוּ בְּכָל פַּעַם לִמְשֹׁחַ בְּכָל הַפֶּרֶק הַצָּרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם. וּמַיִם הַנִּשְׁאָרִים בַּכְּלִי שֶׁנָּטַל מִמֶּנּוּ — יָכוֹל לִטֹּל מֵהֶם אִישׁ אַחֵר אִם מַסְפִּיקִים לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם רְבִיעִית, הוֹאִיל וְהֵם בָּאִים מִשִּׁיּוּרֵי טָהֳרָה שֶׁהָיָה בָּהֶם רְבִיעִית כְּשֶׁנָּטַל הָרִאשׁוֹן. וְהוּא שֶׁבָּאִים שְׁנֵיהֶם לִטֹּל יְדֵיהֶם כְּאֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹטְלִין זֶה אַחַר זֶה — מוֹעִיל שִׁיּוּרֵי טָהֳרָה שֶׁל רִאשׁוֹן לְטַהֵר יָד הַשֵּׁנִי בְּפָחוֹת מֵרְבִיעִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין שִׁיּוּרֵי טָהֳרָה שֶׁל הָרִאשׁוֹן מוֹעִילִין בְּנוֹטְלִין זֶה אַחַר זֶה, אֶלָּא אִם כֵּן הַמַּיִם יוֹרְדִים בְּקִלּוּחַ אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי, כְּגוֹן שֶׁפָּשַׁט הָרִאשׁוֹן יָדָיו לִטֹּל וְאַחֵר יוֹצֵק עַל יָדָיו, וְאַחַר כָּךְ פָּשַׁט הַשֵּׁנִי יָדָיו לְמַטָּה מִידֵי הָרִאשׁוֹן וְקִלּוּחַ יוֹרֵד עַל יָדָיו שֶׁל רִאשׁוֹן וּמֵהֶן לְיָדָיו שֶׁל שֵׁנִי — יְדֵי שְׁתֵּיהֶן טְהוֹרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁנִּפְחַת שִׁעוּר הָרְבִיעִית בַּכְּלִי כְּשֶׁמַּגִּיעִים הַמַּיִם לְיָדָיו שֶׁל שֵׁנִי — טְהוֹרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵם בָּאִים מִשִּׁיּוּרֵי טָהֳרָה. וְהוּא שֶׁפָּשַׁט הַשֵּׁנִי יָדָיו סָמוּךְ לִידֵי הָרִאשׁוֹן, שֶׁאָז הֵן נֶחְשָׁבוֹת כְּיָד אַחַת, אֲבָל אִם הָיוּ מְרֻחָקוֹת מִידֵי הָרִאשׁוֹן —לֹא עָלְתָה לוֹ נְטִילָה, לְפִי שֶׁהוּא נוֹטֵל בְּמֵי רְחִיצַת חֲבֵרוֹ (שֶׁהֵם פְּסוּלִים אֲפִלּוּ הֵם מֵי רְבִיעִית, מִשּׁוּם שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהֶם מְלָאכָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה). וַאֲפִלּוּ יְדֵיהֶן סְמוּכוֹת לֹא הִתִּירוּ, אֶלָּא כְּשֶׁנִּתְכַּוְּנוּ מִתְּחִלָּה לִטֹּל כְּאַחַת עַל יְדֵי קִלּוּחַ הַיּוֹרֵד מֵרִאשׁוֹן לְשֵׁנִי, שֶׁאָז חֲשׁוּבוֹת יְדֵיהֶן כְּיָד אַחַת בִּנְטִילָה זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּשַׁט הַשֵּׁנִי יָדָיו עַד אַחַר שֶׁהִתְחִיל כְּבָר הָרִאשׁוֹן לִטֹּל יָדָיו, אֲבָל אִם מִתְּחִלָּה נִתְכַּוֵּן הָרִאשׁוֹן לִטֹּל לְעַצְמוֹ, וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁהִתְחִיל כְּבָר לִטֹּל, פָּשַׁט הַשֵּׁנִי יָדָיו לְמַטָּה מִמֶּנּוּ — אֵינָן חֲשׁוּבוֹת כְּיָד אַחַת. וּלְפִיכָךְ (אִם אֵין הַיּוֹצֵק עַל יְדֵיהֶם שׁוֹפֵךְ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת) — נִטְמְאוּ יְדֵי הַשֵּׁנִי מִמַּיִם הַטְּמֵאִים שֶׁיּוֹרְדִים מִידֵי הָרִאשׁוֹן, וְצָרִיךְ לְנַגְּבָן וְלַחֲזֹר וְלִטְּלָן (וְאַף אִם שׁוֹפֵךְ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת — צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטְּלָן, אֶלָּא שֶׁאֵין צָרִיךְ לְנַגְּבָן תְּחִלָּה). (וְהָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה. וּמִכָּל מָקוֹם, בִּשְׁעַת הַדְּחָק יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים):

שִׁעוּר רְבִיעִית הַלֹּג. La mesure d’eau pour la netila n’est pas moindre qu’un révi‘it hallog (mesure de pureté de la Torah pour l’immersion des ustensiles). On n’exige qu’un révi‘it dans le récipient d’où l’on prend ; il n’est pas nécessaire de verser tout le révi‘it sur les mains, sauf si l’on veut les purifier en un seul rinçage. L’eau restée dans le récipient peut servir à un autre si elle lui suffit, même sans révi‘it, car elle provient de restes de pureté (שִׁיּוּרֵי טָהֳרָה) — à condition que les deux viennent se laver ensemble. Yech omrim : ces restes ne profitent, quand on se lave l’un après l’autre, que si l’eau descend en un même filet (קִלּוּחַ) du premier au second. Ha-ikkar comme le dernier avis ; bishe‘at ha-de‘hak on s’appuie sur le premier (lehakel bedivrei sofrim).

אֲבָל יוֹתֵר מִשְּׁנַיִם אֵינָן יְכוֹלִים לִטֹּל מֵרְבִיעִית, וַאֲפִלּוּ מֵרְבִיעִית וּמֶחֱצָה, עַד שֶׁיִּהְיֶה חֲצִי לֹג, שֶׁאַף שֶׁלֹּא הִקְפִּידוּ חֲכָמִים עַל שִׁעוּר הַמַּיִם שֶׁיַּגִּיעוּ לְיָדָיו רַק שֶׁיִּהְיֶה רְבִיעִית בַּכְּלִי, מִכָּל מָקוֹם, חָשׁוּ חֲכָמִים אִם יִטְּלוּ רַבִּים מִמַּיִם מוּעָטִים, שֶׁמָּא לֹא יְדַקְדְּקוּ יָפֶה לִטֹּל כָּל הַפֶּרֶק, שֶׁכָּל אֶחָד יְצַמְצֵם הַמַּיִם כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר לַחֲבֵרוֹ. אַךְ אִם הָיָה רְבִיעִית וּמֶחֱצָה, וְנָטַל הָרִאשׁוֹן חֲצִי רְבִיעִית וְנִשְׁאַר בַּכְּלִי רְבִיעִית — יְכוֹלִים שְׁנַיִם לִטֹּל מֵרְבִיעִית זוֹ עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר, כְּמוֹ אִלּוּ הָיְתָה רְבִיעִית לְבַדָּהּ מִתְּחִלָּה בַּכְּלִי. וּמֵחֲצִי לֹג יְכוֹלִים לִטֹּל אֲפִלּוּ ד׳ עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְלֹא ה׳, שֶׁמָּא יְצַמְצְמוּ הַמַּיִם. וּמִלֹּג יְכוֹלִים לִטֹּל כַּמָּה בְּנֵי אָדָם, כָּל זְמַן שֶׁמַּסְפִּיקִין הַמַּיִם לִשְׁפֹּךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד עַל יָדָיו ג׳ פְּעָמִים אוֹ ב׳ פְּעָמִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס״ב. וְהוּא הַדִּין שֶׁיְּכוֹלִים ד׳ וְה׳ לְהַנִּיחַ יְדֵיהֶם זֶה בְּצַד זֶה אוֹ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה וְלִטֹּל כְּאֶחָד, שֶׁכֻּלָּן חֲשׁוּבוֹת כְּיָד אַחַת וְאֵין מְטַמְּאוֹת זוֹ אֶת זוֹ. וּבִלְבַד שֶׁיַּרְפּוּ יְדֵיהֶם, בְּעִנְיָן שֶׁיַּגִּיעוּ הַמַּיִם לְכָל יָד וָיָד בְּלִי שׁוּם חֲצִיצַת יָד אַחֶרֶת:

יוֹתֵר מִשְּׁנַיִם. Plus de deux personnes ne peuvent se laver d’un révi‘it, ni même d’un révi‘it et demi, jusqu’à un demi-log (les Sages ont craint qu’à plusieurs sur peu d’eau, chacun ne rogne sa part). Mais si, sur un révi‘it et demi, le premier a pris un demi-révi‘it et qu’il reste un révi‘it — deux peuvent encore s’y laver. D’un demi-log, quatre peuvent se laver, non cinq ; d’un log, autant de personnes qu’il en faut, tant que l’eau suffit à verser sur chacun deux ou trois fois. De même quatre ou cinq peuvent poser leurs mains côte à côte ou l’une sur l’autre et se laver ensemble (toutes comptent comme une seule main), pourvu qu’ils desserrent les mains pour que l’eau atteigne chacune sans interposition.

שִׁעוּר רְבִיעִית שֶׁאָמְרוּ, צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מְכֻנָּס בְּמָקוֹם אֶחָד, שֶׁאִם נָטַל מִשְּׁמִינִית וְחָזַר וְנָטַל מִשְּׁמִינִית (וַאֲפִלּוּ נָטַל מִשְּׁתֵּיהֶן בְּבַת אַחַת, כְּגוֹן שֶׁאֲחֵרִים יוֹצְקִים עַל יָדוֹ וְהַקִּלּוּחַ מִתְעָרֵב) — יָדָיו טְמֵאוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיוּ:

מְכֻנָּס בְּמָקוֹם אֶחָד. La mesure d’un révi‘it doit être rassemblée en un seul endroit : s’il a pris d’un huitième puis de nouveau d’un huitième (et même les deux d’un coup, d’autres versant sur sa main et les filets se mêlant) — ses mains restent impures comme elles étaient.

רְבִיעִית שֶׁאָמְרוּ, בֵּין לְנוֹטֵל ב׳ יָדָיו בֵּין לְנוֹטֵל יָדוֹ אַחַת בִּלְבַד, בֵּין לְיָדָיו שֶׁל גָּדוֹל בֵּין לְיָדָיו שֶׁל קָטָן. נָטְלוּ ב׳ בְּנֵי אָדָם זֶה יָדוֹ אַחַת וְזֶה יָדוֹ אַחַת, וְאַחַר כָּךְ חָזַר הַשֵּׁנִי וְנָטַל יָדוֹ הַשֵּׁנִית — הֲרֵי אֵלּוּ כְּג׳ בְּנֵי אָדָם, שֶׁיָּדוֹ הַשֵּׁנִית נֶחֱשֶׁבֶת כְּיָד אָדָם אַחֵר, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נָטַל מִתְּחִלָּה אֶלָּא יָדוֹ אַחַת. וּלְפִיכָךְ, אִם הָיָה בַּכְּלִי חֲצִי לֹג — יָדָיו טְהוֹרוֹת, וְאִם לָאו — אֵין יָדוֹ הַשְּׁנִיָּה טְהוֹרָה, שֶׁאֵין נוֹטְלִין בְּפָחוֹת מֵחֲצִי לֹג יוֹתֵר מִשְּׁנֵי בְּנֵי אָדָם, שֶׁמָּא יְצַמְצְמוּ הַמַּיִם, וְכָאן יֵשׁ לָחֹשׁ גַּם כֵּן שֶׁמָּא יְצַמְצֵם, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל שְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת:

רְבִיעִית לְגָדוֹל וּלְקָטָן. Le révi‘it prescrit vaut aussi bien pour qui lave ses deux mains que pour une seule, pour les mains d’un adulte comme d’un enfant. Si deux personnes se sont lavé chacune une main, puis que la seconde revient laver sa seconde main — elles sont comme trois personnes (sa seconde main compte comme une autre personne). Aussi, s’il y avait un demi-log dans le récipient — ses mains sont pures ; sinon, sa seconde main ne l’est pas, car on ne se lave pas à plus de deux personnes avec moins d’un demi-log (crainte qu’on ne rogne l’eau).