✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן קס״ט · דין שמש הסעודה
דין שמש הסעודה — כל דבר שיש לו ריח והאדם תאב לו צריך ליתן ממנו לשמש מיד, ומדת חסידות מכל מין ומין מפני עגמת נפש ; ולא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך ; והשמש מברך בורא פרי הגפן על כל כוס לפי שהוא כנמלך
סימן קס״ט · ג׳ סעיפים
דין שמש הסעודה
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד כיצד נוהגים בשמש המשמש בסעודה: נותנים לו מיד מכל מין ומין של דבר נאה ומבושם (מִדַּת חֲסִידוּת), מפני עָגְמַת נֶפֶשׁ — שלא יצטער בראותו אחרים אוכלים ; אין נותנים לו פרוסת פת אלא אם נטל ידיו, ואין נותנים לאכול אלא למי שיודע בו שיברך ; וברכות השמש — מברך על כל כוס (כנמלך). טקסט עברי, ביאור והסבר של ג׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: שמש הסעודה — נתינה לשמש, למי שיודע שיברך, ברכות השמש
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן קס״ט · ג׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
לאחר ברכת המוציא (קס״ו-קס״ז) ומיני הפת (קס״ח), מקדיש השולחן ערוך סימן קצר להנהגה נאה שבסעודה: היחס אל השמש (שמש) המשרת בסעודה. שלושה סעיפים: מה נותנים לו (מכל מין ומין, מפני עגמת נפש), למי מותר ליתן לאכול (למי שיברך), וכיצד מברך השמש את ברכותיו. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. נתינה לשמש (סעיף א׳) — נותנים לשמש מכל מין ומין, וגדריו
ב. למי נותנים לאכול (סעיף ב׳) — למי מותר ליתן לאכול
ג. ברכות השמש (סעיף ג׳) — ברכות השמש והזימון
1-2. מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. נתינה לשמש
שַׁמָּשׁ — המשרת המשמש את המסובין בסעודה (המביא את המנות ומוזג את היין). הסימן קובע את ההנהגה כלפיו: מה נותנים לו, מתי, ובאיזה תנאי ; ואחר כך למי, באופן כללי יותר, מותר ליתן לאכול, וכיצד השמש עצמו מברך את ברכותיו.
סעיף א׳ — כל דבר שיש לו ריח : נתינה מכל מין ומין, מפני עגמת נפש
כל דבר שמביאין לפני האדם שיש לו ריח והאדם תאב לו צריך ליתן ממנו לשמש מיד ומדת חסידות הוא ליתן לו מיד מכל מין ומין ולא יתן לו כל זמן שהכוס בידו או ביד ב״ה [ודוקא לשמש אבל לאחר שבסעודה מותר ליתן בכי האי גונא] הר״י ס״פ אלו דברים ואסור ליתן לו פרוסת פת אא״כ יודע בו שנטל ידיו.
ביאור: כל דבר שמביאין לפני האדם שיש לו ריח והאדם תאב לו — צריך ליתן ממנו לשמש מיד ; ומדת חסידות היא ליתן לו מיד מכל מין ומין. אבל אינו נותן לו כל זמן שהכוס בידו או ביד בעל הבית. ומה שנאמר דוקא בשמש, אבל לאחר שבסעודה מותר ליתן אף באופן כזה (הגהת רמ״א בשם הר״י, סוף פרק אלו דברים). ואסור ליתן לו פרוסת פת אלא אם כן יודעים בו שנטל ידיו.
ליתן מכל מין. כשמביאים דבר מבושם ונחמד, נותנים מיד חלק לשמש, ומדת חסידות ליתן לו מכל מין ומין — כדי לחוס עליו מפני עגמת נפש, שלא יצטער בראותו את המסובין אוכלים ואין נותנים לו. אין נותנים לו כל זמן שהכוס בידו (שלו או של בעל הבית), ואין נותנים לו פת אלא אם יודעים בו שנטל ידיו.
ב. למי נותנים לאכול
סעיף ב׳ — לא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך
לא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך. ויש מקילין אם נותן לעני בתורת צדקה [הר״י ס״פ אלו דברים].
ביאור: לא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך. ויש מקילין אם נותן לעני בתורת צדקה (הגהת רמ״א בשם הר״י, סוף פרק אלו דברים).
שלא להכשיל. אין נותנים לאכול אלא למי שיודעים בו שיברך — שלא להיות שותף למי שיאכל בלא ברכה (משום "לפני עיוור לא תתן מכשול"). והרמ״א מביא המקילין כשנותנים לעני בתורת צדקה: שם חובת הצדקה גוברת, ומותר ליתן לו אף בלא ודאות זו.
ג. ברכות השמש
סעיף ג׳ — השמש מברך על כל כוס : כנמלך והזימון
השמש מברך בורא פרי הגפן על כל כוס וכוס שיתנו לו לפי שהוא כנמלך וברכה אחרונה אינו מברך אלא לבסוף ואינו צריך לברך על כל פרוסה ופרוסה אם יש אדם חשוב בסעודה שיודע שיתנו לו כל צרכו מפת ואם אין אדם חשוב בסעודה צריך לברך על כל פרוסה ופרוסה כמו על היין. הגה שנים שהיו אוכלין ביחד השמש אוכל עמהם בלא נטילת רשות כדי שיצטרפו לזמון [וע״ל סי׳ ק״ע סכ״א].
ביאור: השמש מברך בורא פרי הגפן על כל כוס וכוס שנותנים לו, לפי שהוא כנמלך ; וברכה אחרונה אינו מברך אלא לבסוף. ואינו צריך לברך על כל פרוסה ופרוסה אם יש אדם חשוב בסעודה, שהוא יודע שיתנו לו כל צרכו מן הפת ; ואם אין אדם חשוב בסעודה, צריך לברך על כל פרוסה ופרוסה כמו על היין. ועוד: שנים שהיו אוכלין יחד — השמש אוכל עמהם בלא נטילת רשות, כדי שיצטרפו לזימון (וְעַיֵּן לעיל סימן ק״ע סעיף כ״א).
מברך על כל כוס. השמש אינו יודע אם יתנו לו עוד לשתות: לכן כל כוס היא לו כנמלך (כנמלך), ומברך בורא פרי הגפן בכל פעם ; והברכה אחרונה — לבסוף בלבד. ובפת תלוי במסובין: אם יש אדם חשוב — שיודע שיתנו לו כל צרכו — אינו צריך לברך על כל פרוסה ; ואם לאו, מברך על כל פרוסה כמו על היין. וסוף: שני אוכלים יכולים להניח לשמש לאכול עמהם בלא רשות, כדי להצטרף לזימון שלושה.
הסימן במשפט אחד: כלפי השמש (שמש) יש תביעת עדינות — ליתן לו מיד מכל מין נאה (מדת חסידות, מפני עגמת נפש), ולא כל זמן שהכוס בידו, ולא פת בלא שיודעים שנטל ידיו ; ואין נותנים לאכול אלא למי שיודע בו שיברך (וברמ״א מקילין בעני בתורת צדקה) ; והשמש מברך על כל כוס (כנמלך), ברכה אחרונה לבסוף, ומצטרף לזימון.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — לשרת בסעודה בעדינות
מצב: מלצר (או עוזר) משרת בסעודה אצלי. האם עליי לחשוב עליו בשעה שהמסובין אוכלים ?
הנהגה: כן — מדת חסידות ליתן לו מיד חלק מכל מין נאה ומבושם (מכל מין ומין), מפני עגמת נפש, שלא יצטער בראותו אחרים אוכלים. אין משרתים אותו כל זמן שהכוס בידו, ואין נותנים לו פת אלא אם יודעים שנטל ידיו. ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 2 — למי נותנים לאכול, וברכות השמש
מצב: האם מותר לי לתת אוכל למי שאיני יודע אם יברך ? והמלצר — האם יברך על כל כוס ?
הנהגה: בעיקרון אין נותנים לאכול אלא למי שיברך (סעיף ב׳) ; אך לעני, בתורת צדקה, יש מקילין. והשמש מברך בורא פרי הגפן על כל כוס שנותנים לו (שהוא כנמלך), וברכה אחרונה לבסוף ; ועל הפת — רק אם אין אדם חשוב בסעודה. ולפרטים — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מה נותנים לשמש, ומדוע (מהו הטעם, עגמת נפש) — סעיף א׳ ?
- באילו שני תנאים אין נותנים לשמש (הכוס, הפת) — סעיף א׳ ?
- למי מותר ליתן לאכול, ומהי הקולא בעני (סעיף ב׳) ?
- מדוע מברך השמש על כל כוס (כנמלך), ומתי רק על הפת (סעיף ג׳) ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — גדר עגמת נפש וטעם הנתינה לשמש ; לא יתן לאכול אלא למי שיודע שיברך ; דין כנמלך וברכה על כל כוס
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 🌉 רמה 4 — דעת הרב : עמוד גשר — אדמו״ר הזקן לא כתב סימן זה בשולחן ערוך הרב שלו ; הפניה לרמות 1-3 ולסידור אדמו״ר הזקן