שולחן ערוך · אורח חיים

מי שהכניס אוכלין ומשקין בלא ברכה — עיונים מעמיקים

סימן קע״ב · ב׳ סעיפים

ברכת הנהנין · אוכלין ומשקין · בולען · יפלטנו

עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים

⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡

✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקת המחבר והרמ״א,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קע״ב — ב׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות ברכות), מגן אברהם, ט״ז, אליה רבה, פרי מגדים, משנה ברורה, ערוך השלחן, כף החיים

שורש הדין:
גדר חובת ברכה עובר לעשייתן — לשון מרן «שכח והכניס משקין לתוך פיו בלא ברכה בולען ואינו מברך עליהם ברכה ראשונה» (שו״ע או״ח קע״ב:א) · לשון הרמ״א «וי״א דמברך עליהם וכן נראה עיקר» (רמ״א או״ח קע״ב:א)

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table des matières

Introduction à la sugya — גדר חובת הברכה עובר לעשייתן, וחקירת היסוד כשכבר הכניס לפיו (הפסד ברכה / מיאוס / בל תשחית)
משקין — בולען ומחלוקת המחבר והרמ״א — «שכח והכניס משקין לתוך פיו בלא ברכה בולען ואינו מברך עליהם ברכה ראשונה» (שו״ע או״ח קע״ב:א), «וי״א דמברך עליהם וכן נראה עיקר» (רמ״א או״ח קע״ב:א)
אוכלין — יפלטנו או מסלקו לצד אחר — «שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה» (שו״ע או״ח קע״ב:ב), «אם הוא דבר שאינו נמאס אם יפלטנו יפלטנו ויברך עליו» (קע״ב:ב), «ואם הוא דבר שנמאס מסלקו לצד אחר ומברך» (קע״ב:ב) · נפקא מינה למעשה · טבלאות

📜 Le texte du Choulhan Aroukh — les seifim

מי שהכניס אוכלין ומשקין בלא ברכה. וּבוֹ ב״ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳ (משקין): שכח והכניס משקין לתוך פיו בלא ברכה — בולען, ואינו מברך עליהם ברכה ראשונה ; והרמ״א מכריע דמברך עליהם, וכן נראה עיקר. סָעִיף ב׳ (אוכלין): שכח והכניס אוכלין — אם דבר שאינו נמאס לפולטו, יפלטנו ויברך ; ואם דבר שנמאס, מסלקו לצד אחר ומברך.

Résumé concis :

ב׳ seifim : ce siman traite du cas où l'on a oublié de bénir et l'aliment ou la boisson est déjà en bouche. (1) Boisson (מַשְׁקִין) : le Mehaber écrit qu'on l'avale (בּוֹלְעָן) sans bénédiction première — car on ne recrache pas une boisson — tandis que le Rama tranche qu'on bénit malgré tout (וכן נראה עיקר). (2) Aliment solide (אוֹכְלִין) : s'il n'est pas répugnant de le recracher, on le recrache et l'on bénit (יִפְלְטֶנּוּ וִיבָרֵךְ) ; s'il est répugnant, on le déplace sur le côté de la bouche et l'on bénit (מְסַלְּקוֹ לְצַד אַחֵר). Le fond de la sugya : préserver la bénédiction עובר לעשייתן autant que possible, sans tomber dans le gaspillage (בל תשחית) ni la répugnance (מיאוס).

1. הקדמת הסוגיא — גדר ברכה עובר לעשייתן כשכבר הכניס לפיו

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדין מי ששכח לברך והכניס לפיו — לשון מרן «שכח והכניס משקין לתוך פיו בלא ברכה» (שו״ע או״ח קע״ב:א). ובו ב״ סעיפים, וכולם ענף אחד: כיצד לתקן ברכת הנהנין שנשכחה כשהמאכל כבר בפה. שהרי הכלל הוא לברך עובר לעשייתן — קודם ההנאה — ומי ששכח, נמצא נהנה מן העולם הזה בלא ברכה. ושלושה שיקולים מתנגשים כאן: תיקון הברכה (שיברך אם אפשר), איסור בל תשחית (שלא לאבד המאכל), ומיאוס (שלא לפלוט דבר מאוס). וההכרעה משתנה בין משקין לאוכלין.

הערה יסודית: ברכת הנהנין תיקנוה חכמים שלא יהנה אדם מן העולם הזה בלא ברכה, ותקנתה עובר לעשייתן. תמצית: מי שכבר הכניס לפיו — עבר זמן «עובר לעשייתן» לגבי מה שבפיו, ונשאלת השאלה אם עוד יש תקנה. והנה במשקין ובאוכלין חלוק הדין: משקין אי אפשר לפולטן דרך כבוד, ולכן נחלקו המחבר והרמ״א אם בולען בלא ברכה או מברך ; ואוכלין אפשר לפולטן או לסלקן, ולכן לכל הדעות מברך. וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: מי שכבר הכניס לפיו בלא ברכה — האם עדיין מוטלת עליו חובת הברכה, או שנפקעה —

(א) עדיין חייב וצריך לתקן — חובת הברכה עומדת כל זמן שלא בלע ונהנה גמור, ולכן באוכלין «יפלטנו ויברך עליו» (שו״ע או״ח קע״ב:ב), ואף במשקין דעת הרמ״א «וי״א דמברך עליהם וכן נראה עיקר» (רמ״א או״ח קע״ב:א).
(ב) נפקעה החובה או נדחית — כיון שכבר בפיו ואי אפשר לברך כראוי, דעת המחבר במשקין «בולען ואינו מברך עליהם ברכה ראשונה» (שו״ע או״ח קע״ב:א), שאין לברך על מה שכבר בפה בדרך שאינה הוגנת.

ונפקא מינה: אם יברך על המשקה שבפיו ; ומה הדין באוכל שנמאס. ולכל אלו יש לדון לפי צד תיקון הברכה מול צד המיאוס ובל תשחית. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. משקין — «בולען ואינו מברך» ומחלוקת המחבר והרמ״א (שו״ע או״ח קע״ב:א)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳ (שו״ע או״ח קע״ב:א): «שכח והכניס משקין לתוך פיו בלא ברכה», «בולען ואינו מברך עליהם ברכה ראשונה». הגה (רמ״א שם): «וי״א דמברך עליהם וכן נראה עיקר».

שורש הדין (הראשונים שציין הרמ״א): תמצית: הרמ״א ציין את מקור דעתו — הרשב״א בשם הראב״ד, והרא״ש, וכן דעת הרמב״ם בהלכות ברכות — שסוברים שאף כשכבר הכניס לפיו מברך, שעדיין לא נגמרה הנאתו עד שיבלע, וברכה על מה שבפיו ברכה היא. ומנגד נקט מרן שבמשקין בולען ואינו מברך, שאין דרך לברך על משקה שבפה, ולא לפולטו משום מיאוס ובל תשחית.

חקירה — «בולען» של המחבר: מפני שנפקעה הברכה או מפני שאי אפשר לברך?

צד א׳ — נפקעה: כיון שכבר בפיו ונהנה גרונו, שוב אין ברכה ראשונה שייכת, ולכן «בולען ואינו מברך עליהם ברכה ראשונה» (שו״ע או״ח קע״ב:א) — לא רק שאין דרך, אלא שאין חיוב.
צד ב׳ — מניעה טכנית: החיוב עומד, אלא שאי אפשר לקיימו כראוי — שלפלוט משקה מאוס ומבזה, ולברך על מה שבפה קשה ; ולפי זה אילו היה אפשר היה מברך, וזהו שורש הכרעת הרמ״א.

ונפקא מינה: אם נאמר כצד ב׳, מובן היטב שהרמ״א חולק וסובר «וי״א דמברך עליהם וכן נראה עיקר» (רמ״א או״ח קע״ב:א) — שהחיוב במקומו, ואפשר לברך אף על מה שבפה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

מחלוקת המחבר והרמ״א:

דעת המחבר: «בולען ואינו מברך עליהם ברכה ראשונה» (שו״ע או״ח קע״ב:א) — במשקין אין מברך, שכבר בפיו ואין דרך לברך עליו.
דעת הרמ״א: «וי״א דמברך עליהם וכן נראה עיקר» (רמ״א או״ח קע״ב:א) — מברך אף על המשקין, שהחיוב במקומו.

תמצית: להלכה, בני אשכנז נוהגים כרמ״א לברך, ובני ספרד יש לדון לפי הוראת הרב ; ויש שכתבו לצאת מספק על ידי כוונה שלא לצאת, וכיוצא בזה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
«שכח והכניס משקין לתוך פיו בלא ברכה בולען ואינו מברך עליהם ברכה ראשונה» (שו״ע או״ח קע״ב:א) — דעת המחבר ; «וי״א דמברך עליהם וכן נראה עיקר» (רמ״א או״ח קע״ב:א) — הכרעת הרמ״א, שהחיוב לברך עומד אף כשכבר בפיו.

3. אוכלין — «יפלטנו ויברך» או «מסלקו לצד אחר ומברך» (שו״ע או״ח קע״ב:ב)

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳ (שו״ע או״ח קע״ב:ב): «שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה», «אם הוא דבר שאינו נמאס אם יפלטנו יפלטנו ויברך עליו», «ואם הוא דבר שנמאס מסלקו לצד אחר ומברך».

שורש הדין: תמצית: באוכלין הכל מודים שמברך, שהרי אפשר לתקן — או בפליטה או בסילוק לצד. וזה שלא כמשקין שנחלקו בהם, לפי שבמשקין אין תקנה מעשית לברך כראוי, אבל באוכל מוצק יש. ומחלק מרן בין אוכל שאינו נמאס (שיפלטנו לגמרי) לבין אוכל שנמאס (שאין פולטו אלא מסלקו לצד).

קושיא — למה באוכל שאינו נמאס «יפלטנו» לגמרי, ולא די בסילוק לצד כמו בנמאס?

תירוץ: כשאפשר לפלוט בלא מיאוס, עדיף לפלוט ולברך על האוכל כשהוא לפניו — שתהא הברכה עובר לעשייתן ממש, ואחר כך יחזור ויאכלנו כדין. אבל כשהאוכל נמאס בפליטתו, אי אפשר לפולטו (משום מיאוס ובל תשחית), ולכן די בלשון מרן «מסלקו לצד אחר ומברך» (שו״ע או״ח קע״ב:ב) — מרחיקו לצד אחד של הפה, שאין הברכה נאמרת מתוך אכילה ממש, ומברך. נמצא ששני האופנים תכליתם אחת: לברך על הנאתו קודם שיבלע, כל אחד לפי מה שאפשר. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

פלפול — מדוע חלוק דין אוכלין ממשקין? במשקין נחלקו המחבר והרמ״א, ובאוכלין הכל מודים שמברך. והטעם: לשון מרן באוכלין «אם הוא דבר שאינו נמאס אם יפלטנו יפלטנו ויברך עליו» (שו״ע או״ח קע״ב:ב) — שיש דרך מעשית להעמיד הברכה עובר לעשייתן, בין בפליטה בין בסילוק. אבל משקה אי אפשר לפולטו (שיימאס ויאבד) ולא לסלקו לצד כאוכל מוצק, ולכן דעת המחבר «בולען ואינו מברך» (שו״ע או״ח קע״ב:א). הרי שהחילוק אינו בעצם החיוב אלא באפשרות המעשית לתקנו — ובזה תלויה גם מחלוקת המחבר והרמ״א במשקין. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — למעשה: (א) משקה שנכנס לפה בלא ברכה — לדעת המחבר «בולען ואינו מברך» (קע״ב:א), ולדעת הרמ״א «מברך עליהם» (קע״ב:א). (ב) אוכל שאינו נמאס — «יפלטנו ויברך עליו» (קע״ב:ב). (ג) אוכל שנמאס — «מסלקו לצד אחר ומברך» (קע״ב:ב). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — הדינים ומקורותיהם

הענין	הדין	המקור
משקין — דעת המחבר	«בולען ואינו מברך עליהם ברכה ראשונה»	שו״ע או״ח קע״ב:א
משקין — דעת הרמ״א	«וי״א דמברך עליהם וכן נראה עיקר»	רמ״א או״ח קע״ב:א
אוכלין שאינו נמאס	«יפלטנו ויברך עליו»	שו״ע או״ח קע״ב:ב
אוכלין שנמאס	«מסלקו לצד אחר ומברך»	שו״ע או״ח קע״ב:ב

ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות ברכות) · הרשב״א בשם הראב״ד · רא״ש · טור (או״ח קע״ב) · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א

פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · אליה רבה · פרי מגדים · באר היטב · שערי תשובה · משנה ברורה · ערוך השלחן · כף החיים

← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →

~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן קע״ב · מי שהכניס אוכלין ומשקין בלא ברכה · ⚡ רמה 2 — למדן

⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

📖Rejoindre une 'havrouta