✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן י״ח · זמן ציצית

זמן ציצית — לילה לאו זמן ציצית, סדינים, ומאימתי מברך על הציצית בשחר
סימן י״ח · ג׳ סעיפים
זמן ציצית
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

גישה ראשונה לג׳ הסעיפים: טקסט עברי מנוקד, הסבר פדגוגי שוטף על הלילה שאינו זמן ציצית (לילה לאו זמן ציצית) — מחלוקת הרמב״ם והרא״ש (הזמן או הבגד?) ופסק הרמ״א: ספק ברכות להקל, הטלית אחר תפלת ערבית ובליל יום הכיפורים —, הסדינים שאין מטילים בהם ציצית אף שישן בהם בבוקר, ומאימתי מברך בשחר — משיכיר בין תכלת ללבן, מעלות השחר וכן נוהגין, והמשמוש אחר הסליחות — וכן מדור של מקרים מעשיים.

נושא: זמן הציצית — הלילה פטור (מחלוקת רמב״ם / רא״ש ופסק הרמ״א), הסדינים, וזמן הברכה בשחר
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן י״ח · ג׳ סעיפים

עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com

בסימן י״ז למדנו מי חייב בציצית ; כאן פונה השולחן ערוך לשאלת המתי: זמן המצווה. התורה אומרת « וּרְאִיתֶם אֹתוֹ » — המצווה תלויה בראייה, כלומר ביום ; והלילה נתמעט — לילה לאו זמן ציצית. אבל מה נתמעט? הרמב״ם מפרש: הלילה ממעט את הזמן — כל מה שלובש בלילה פטור (אפילו בגד המיוחד ליום), וכל מה שלובש ביום חייב (אפילו בגד המיוחד ללילה). הרא״ש מפרש: התורה מיעטה את כסות הלילה — בגד המיוחד ללילה פטור אף כשלובשו ביום, ובגד יום חייב אף כשלובשו בלילה. הרמ״א מכריע לעניין הברכה: ספק ברכות להקל — אין מברכים אלא במקום שהכל מודים בו: ביום, על בגד המיוחד ליום. ומכאן גם: אחר תפלת ערבית אין לברך עוד, ובערב יום הכיפורים מתעטפים בעוד יום. הסימן מוסיף את דין הסדינים, הפטורים מציצית, וקובע את סף הבוקר: משיכיר בין תכלת ללבן — ולפי המנהג, מעלות השחר. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה המעשית — נפנה אל הוראת הרב.

📑 תוכן הלימוד

א. לילה לאו זמן ציצית — מחלוקת רמב״ם / רא״ש (הזמן או הבגד?) ופסק הרמ״א: ספק ברכות להקל ; אחר ערבית ; ליל יום הכיפורים (סעיף א)
ב. סדינים — אין מטילים בהם ציצית, אף על פי שאדם ישן בהם בבוקר (סעיף ב)
ג. מאימתי מברך בשחר — משיכיר בין תכלת ללבן ; מעלות השחר וכן נוהגין ; סליחות ומשמוש (סעיף ג)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה

א. לילה לאו זמן ציצית: מחלוקת רמב״ם / רא״ש ופסק הרמ״א (סעיף א)

טקסט מקורי (סעיף א)

[א] זְמַן צִיצִית, וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים. לַיְלָה לָאו זְמַן צִיצִית הוּא, דְּאִמְּעִיט מִ«וּרְאִיתֶם אֹתוֹ». לְהָרַמְבָּ״ם — כָּל מַה שֶּׁלּוֹבֵשׁ בַּלַּיְלָה פָּטוּר, אֲפִלּוּ הוּא מְיֻחָד לַיּוֹם ; וּמַה שֶּׁלּוֹבֵשׁ בַּיּוֹם חַיָּב, אֲפִלּוּ מְיֻחָד לַלַּיְלָה. וּלְהָרֹא״שׁ — כְּסוּת הַמְיֻחָד לַלַּיְלָה פָּטוּר, אֲפִלּוּ לוֹבְשׁוֹ בַּיּוֹם ; וּכְסוּת הַמְיֻחָד לַיּוֹם אוֹ לַיּוֹם וְלַיְלָה חַיָּב, אֲפִלּוּ לוֹבְשׁוֹ בַּלַּיְלָה. הַגָּהּ: וּסְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל, עַל כֵּן אֵין לְבָרֵךְ עָלָיו אֶלָּא כְּשֶׁלּוֹבְשׁוֹ בַּיּוֹם וְהוּא מְיֻחָד גַּם כֵּן לַיּוֹם [הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי]. וְאַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן יוֹם הוּא, אֵין לְבָרֵךְ עָלָיו [פִּסְקֵי מַהֲרַא״י סִי׳ קכ״א]. וּבְלֵיל יוֹם הַכִּפּוּרִים יִתְעַטֵּף בְּעוֹד יוֹם וִיבָרֵךְ עָלָיו [תַּשְׁבֵּ״ץ].
[א] זמן ציצית, ובו ג׳ סעיפים. לילה לאו זמן ציצית הוא, דאמעיט מ«וראיתם אותו». להרמב״ם — כל מה שלובש בלילה פטור, אפילו הוא מיוחד ליום ; ומה שלובש ביום חייב, אפילו מיוחד ללילה. ולהרא״ש — כסות המיוחד ללילה פטור, אפילו לובשו ביום ; וכסות המיוחד ליום או ליום ולילה חייב, אפילו לובשו בלילה. הגה: וספק ברכות להקל, על כן אין לברך עליו אלא כשלובשו ביום והוא מיוחד גם כן ליום. ואחר תפלת ערבית, אף על פי שעדיין יום הוא, אין לברך עליו. ובליל יום הכיפורים יתעטף בעוד יום ויברך עליו.
לַיְלָה לָאו זְמַן צִיצִית — « לילה אינו זמן ציצית » — התורה תלתה את מצוות הציצית בראייה: « וּרְאִיתֶם אֹתוֹ » (במדבר ט״ו, ל״ט). והלילה אינו זמן ראייה — ומכאן דרשו חכמים שהלילה נתמעט מן המצווה. וכל שאלת הסעיף היא מה מיעטה התורה: את זמן הלילה, או את בגד הלילה.
המחלוקת — הזמן או הבגד?
בגד יום ביוםבגד יום בלילהבגד לילה ביוםבגד לילה בלילה
רמב״ם (הזמן)חייבפטורחייבפטור
רא״ש (הבגד)חייבחייבפטורפטור
ברכה (רמ״א)מברךאין מברךאין מברךאין מברך
סְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל — « ספק ברכות להקל » — ברכה שנאמרה לחינם חמורה היא (ברכה לבטלה) ; לפיכך, כשנחלקו הפוסקים בעצם החיוב — נמנעים מלברך. כאן: אין מברכים אלא במקום שהרמב״ם והרא״ש מודים בו שיש חיוב — ביום (כהרמב״ם) על בגד המיוחד ליום (כהרא״ש).
שלושת דיני הרמ״א:
סעיף א במשפט אחד: הלילה נתמעט מן הציצית (« וראיתם אותו ») — להרמב״ם הכל תלוי בשעה, ולהרא״ש הכל תלוי בבגד ; ומכוח ספק ברכות להקל פסק הרמ״א שאין מברכים אלא ביום על בגד יום — אין ברכה אחר ערבית, ובערב יום הכיפורים מתעטפים ומברכים בעוד יום.

ב. סדינים: אין מטילים בהם ציצית (סעיף ב)

טקסט מקורי (סעיף ב)

[ב] סְדִינִים, אַף עַל פִּי שֶׁאָדָם יָשֵׁן בָּהֶם בַּבֹּקֶר, אֵין מַטִּילִים בָּהֶם צִיצִית.
[ב] סדינים — אף על פי שאדם ישן בהם בבוקר, אין מטילים בהם ציצית.
סְדִינִים (sedinim) — יריעות פשתן בעלות ארבע כנפות שאדם מתעטף בהן לשינה. מצד ייעודם הם כסות לילה — ולילה לאו זמן ציצית. לפיכך אין מטילים בהם ציצית, אף שיש להם ארבע כנפות.
מה אומר הסעיף:
לזכור: הסדינים, כסות לילה מצד ייעודם, פטורים מן הציצית — אף על פי שאדם ישן בהם עוד בבוקר.

ג. השחר: מאימתי מברך על הציצית (סעיף ג)

טקסט מקורי (סעיף ג)

[ג] מֵאֵימָתַי מְבָרֵךְ עַל הַצִּיצִית בַּשַּׁחַר — מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת שֶׁבָּהּ לְלָבָן שֶׁבָּהּ. הַגָּהּ: וְאִם לוֹבְשׁוֹ מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר וְאֵילָךְ, יֵשׁ אוֹמְרִים דִּמְבָרֵךְ עָלָיו, וְכֵן נוֹהֲגִין [מָרְדְּכַי פֶּרֶק ב׳ דִּמְגִלָּה]. וְאִם לְבָשׁוֹ קֹדֶם לָכֵן, כְּגוֹן בִּסְלִיחוֹת, לֹא יְבָרֵךְ עָלָיו, וּכְשֶׁיָּאִיר הַיּוֹם יְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ וִיבָרֵךְ [תַּשְׁבֵּ״ץ].
[ג] מאימתי מברך על הציצית בשחר — משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה. הגה: ואם לובשו מעלות השחר ואילך, יש אומרים (י״א) דמברך עליו — וכן נוהגין. ואם לבשו קודם לכן, כגון בסליחות, לא יברך עליו ; וכשיאיר היום ימשמש בו ויברך.
מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן — « משיכיר בין תכלת ללבן » — סף הבוקר שקבע המחבר: יש די אור כדי להבחין, בחוטי הציצית, בין חוט התכלת לחוט הלבן. וזהו שוב העיקרון « וּרְאִיתֶם אֹתוֹ »: זמן הציצית מתחיל משאפשר לראותה.
עֲלוֹת הַשַּׁחַר — « עלות השחר » — אור היום הראשון, קודם הנץ החמה וקודם משיכיר. ליום ההלכתי כמה ספים: עלות השחר (האור עולה), משיכיר (מבחינים), ואחר כך הנץ החמה. הרמ״א מביא את הדעה (י״א) שמעלות השחר כבר התחיל היום לעניין ציצית — וכן נוהגין.
שלושת זמני הבוקר:
יְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ — « ימשמש בו » — המשמוש: ליטול את הציציות בידו ולמשמש בהן כשיאיר היום. מעשה זה קושר את הברכה אל המצווה: האחיזה בחוטים בשעה שמתחיל זמנם מאפשרת שהברכה תחול על הטלית שכבר לבש [תשב״ץ].
לזכור: בשחר מברך על הציצית משיכיר בין תכלת ללבן ; והמנהג כדעה המתירה מעלות השחר ; ואם לבשו קודם עלות השחר (סליחות) — לא יברך, וכשיאיר היום יעשה משמוש ויברך.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — ברכה על טלית קטן בבוקר: מאימתי?

מצב: משכימים קום ולובשים את הטלית קטן ; מאיזו שעה אפשר לברך?
הנהגה: דין המחבר (סעיף ג) קובע משיכיר בין תכלת ללבן — משיש די אור להבחין בין התכלת ללבן שבחוטים. הרמ״א מביא את המנהג לברך מעלות השחר (וכן נוהגין). קודם עלות השחר — אין מברכים. חישוב הזמנים המדויק לפי המקום והעונה תלוי בלוח המקומי: נפנים אל הוראת הרב.

מקרה 2 — סליחות קודם עלות השחר: טלית בלא ברכה, ואחר כך משמוש

מצב: שליח הציבור (או מי שנוהג בטלית) מתעטף בטלית לסליחות הנאמרות קודם עלות השחר.
הנהגה: זהו המקרה המפורש ברמ״א (סעיף ג): הלובש קודם עלות השחר — לובש בלא ברכה, שעדיין אין זה זמן ציצית. ואחר כך, כשיאיר היום, ימשמש בציציות (משמוש) ויברך. ולמנהגי כל קהילה (מי מברך, על איזו טלית) — נפנים אל הוראת הרב.

מקרה 3 — הטלית שנשארת בערב: מעריב, ערב יום הכיפורים

מצב: נשארים עטופים בטלית עד תפלת ערבית — או שרוצים להתעטף בטלית לתפלת ליל יום הכיפורים. האם עדיין מברכים?
הנהגה: לפי הרמ״א (סעיף א), אחר תפלת ערבית אין מברכים עוד על הטלית — אף על פי שעדיין יום הוא. בערב יום הכיפורים, שמתעטפים בטלית לכל תפלת הערב, מקפידים להתעטף ולברך בעוד יום [תשב״ץ]. מקרי הגבול (יום הנוטה לערוב, טלית שחוזרים ולובשים אחר צאת הכוכבים) עדינים הם: נפנים אל הוראת הרב.

שאלות להבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מאיזה פסוק למדו שלילה לאו זמן ציצית (סעיף א)? מה הקשר בין המצווה לראייה?
  2. פרט את המחלוקת: לפי הרמב״ם, מה דינו של בגד יום שלובשים אותו בלילה? ולפי הרא״ש? ובגד לילה שלובשים אותו ביום?
  3. מדוע פסק הרמ״א שאין מברכים אלא ביום על בגד יום? מה פירוש ספק ברכות להקל?
  4. מדוע אין מברכים אחר ערבית, אף שעדיין יום הוא? מה עושים בערב יום הכיפורים (סעיף א)? ומדוע הסדינים פטורים, אף שישן בהם בבוקר (סעיף ב)?
  5. מהו סף הבוקר לפי המחבר (סעיף ג)? מה מביא הרמ״א על עלות השחר? ומה יעשה מי שלבש את טליתו בסליחות, קודם עלות השחר?

להעמיק עוד

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
להמשיך לסימן הבא← סימן י״ט
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

סימן י״ח · ג׳ סעיפים · רמה 1 — התחלה
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא