✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן י״ז · מי הם חייבין בציצית
מי הם חייבין בציצית — הסומא, נשים ועבדים, טומטום ואנדרוגינוס, והקטן הלומד להתעטף
סימן י״ז · ג׳ סעיפים
מי הם חייבין בציצית
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לג׳ הסעיפים: טקסט עברי מנוקד, הסבר פדגוגי שוטף על הסומא החייב בציצית — שנתרבה מ«אשר תכסה בה», ו«וראיתם אותו» בא למעט כסות לילה —, נשים ועבדים הפטורים (מ״ע שהזמן גרמא) עם הגהת הרמ״א על הברכה ועל היוהרא, טומטום ואנדרוגינוס המתעטפים בלא ברכה, והקטן היודע להתעטף — החינוך ושיעורו של הרמ״א — וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: מי הם חייבין בציצית — הסומא חייב, נשים ועבדים פטורים, טומטום ואנדרוגינוס מתעטפים בלא ברכה, והאב מחנך את בנו למצווה
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן י״ז · ג׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
בסימנים הקודמים למדנו כיצד עושים את הציצית וכיצד מתעטפים בה. כאן שואל השולחן ערוך שאלת יסוד: מי הם חייבין בציצית — מי מחויב במצווה זו? שלושה לימודים. ראשית, הסומא חייב: אף על גב דכתיב «וראיתם אותו», ריבתה אותו תורה מ«אשר תכסה בה» — ו«וראיתם אותו» בא באמת למעט כסות לילה (עיין סימן 18). שנית, נשים ועבדים פטורים, שהציצית מצות עשה שהזמן גרמא; הרמ״א מלמד שאישה הרוצה בכך רשאית להתעטף ולברך, אלא שלבישת ציצית מחזי כיוהרא — וכל שכן שאין זו חובת גברא (עיין סימן 19). הטומטום והאנדרוגינוס, שדינם ספק, מתעטפים בלא ברכה. שלישית, קטן היודע להתעטף: אביו לוקח לו ציצית לחנכו למצווה (חינוך). אנו לומדים כאן ברמת העיקרון, בכבוד לכל אחד ואחת; ולהנהגה המעשית — נפנה אל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. סומא חייב — נתרבה מ«אשר תכסה בה»; ו«וראיתם אותו» בא למעט כסות לילה (סעיף א)
ב. נשים ועבדים פטורים — מ״ע שהזמן גרמא; הרמ״א: הברכה אפשרית אך מחזי כיוהרא; טומטום ואנדרוגינוס — ספק, בלא ברכה (סעיף ב)
ג. קטן היודע להתעטף — אביו לוקח לו ציצית לחנכו; שיעורו של הרמ״א (סעיף ג)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. סומא חייב בציצית (סעיף א)
טקסט מקורי (סעיף א)
מִי הֵם חַיָּבִין בְּצִיצִית. וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:
[א] אַף עַל גַּב דִּכְתִיב « וּרְאִיתֶם אֹתוֹ », סוּמָא חַיָּב בְּצִיצִית, מִפְּנֵי שֶׁנִּתְרַבָּה מֵ« אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ » ; וּקְרָא דְּ« וּרְאִיתֶם אֹתוֹ » אִצְטְרִיךְ לְמַעֵט כְּסוּת לַיְלָה (עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן י״ח).
מי הם חייבין בציצית — ג׳ סעיפים. [א] אף על גב שכתוב «וראיתם אותו», הסומא חייב בציצית, מפני שנתרבה מ«אשר תכסה בה»; והפסוק «וראיתם אותו» נצרך למעט כסות לילה [עיין לקמן סימן י״ח]. שכן לא הראייה מחייבת אלא הכיסוי — והסומא מתכסה בבגדו ככל אדם.
סוּמָא (souma) — « העיוור » — מי שניטל ממנו מאור העיניים. אפשר היה לחשוב שמצוות ציצית תלויה בראייה — «וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה׳». התורה מלמדת להפך: הסומא מתכסה בבגדו ככל אדם («אשר תכסה בה»), ולפיכך הוא חייב לגמרי — לובש טלית ומברך עליה ככל איש.
שלושה רעיונות בסעיף:
- השאלה: הפסוק «וראיתם אותו» נראה כתולה את המצווה בראייה — האם הסומא פטור?
- הריבוי: הפסוק «אשר תכסה בה» בא לרבות את הסומא — הכיסוי בבגד הוא המחייב, והסומא מתכסה ככל אדם.
- תפקיד «וראיתם אותו»: הפסוק בא למעט כסות לילה — הלילה הוא שמחוץ למצווה, לא הסומא (הפרטים בסימן 18).
כְּסוּת לַיְלָה (kesout layla) — « בגד הלילה » — בגד המיועד ללילה. הפסוק «וראיתם אותו» — «וראיתם» — מלמד שמצוות ציצית נוהגת בזמן שרואים בו, כלומר ביום, ולא בכסות לילה. הזיקה הזו לזמן היא שעושה את הציצית מצות עשה שהזמן גרמא — המפתח לסעיף הבא. פרטי כסות לילה נלמדים בסימן 18.
סעיף א במשפט אחד: הסומא חייב לגמרי בציצית — נתרבה מ«אשר תכסה בה» — ולובש טלית בברכה ככל אדם; «וראיתם אותו» בא למעט כסות לילה (סימן 18), לא את הסומא.
ב. נשים ועבדים פטורים ; טומטום ואנדרוגינוס (סעיף ב)
טקסט מקורי (סעיף ב)
[ב] נָשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא. הַגָּה: וּמִכָּל מָקוֹם אִם רוֹצִים לְעָטְפוֹ וּלְבָרֵךְ עָלָיו — הָרְשׁוּת בְּיָדָם, כְּמוֹ בִּשְׁאָר מִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא ; אַךְ מֶחֱזֵי כְּיוּהֲרָא, וְלָכֵן אֵין לָהֶן לִלְבֹּשׁ צִיצִית, הוֹאִיל וְאֵינוֹ חוֹבַת גַּבְרָא. טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס חַיָּבִין מִסָּפֵק, וְיִתְעַטְּפוּ בְּלֹא בְּרָכָה. הַגָּה: וּלְפִי מַה שֶּׁנָּהֲגוּ נָשִׁים לְבָרֵךְ בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא — גַּם הֵם יְבָרְכוּ.
[ב] נשים ועבדים פטורים, מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. הגה: ומכל מקום אם רוצים להתעטף ולברך — הרשות בידן, כמו בשאר מצוות עשה שהזמן גרמא; אך הדבר נראה כיוהרא, ולכן אין להן ללבוש ציצית, הואיל ואין זו חובת גברא (שאין אדם חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית). טומטום ואנדרוגינוס חייבין מספק, ויתעטפו בלא ברכה. הגה: ולפי מה שנהגו נשים לברך במצוות עשה שהזמן גרמא — גם הם יברכו.
מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא — « מצוות עשה שהזמן גורם לה » — מצוות עשה הנוהגת רק בזמנים מסוימים (ביום ולא בלילה, בחג ולא בכל השנה). הכלל: נשים פטורות ממנה. הציצית בכללן, שהרי כסות לילה נתמעטה (סעיף א) — המצווה נוהגת ביום ולא בלילה. הפטור אינו הרחקה חלילה: זהו המבנה שנתנה התורה למצווה זו.
מה אומר הסעיף — צעד אחר צעד:
- הפטור: נשים ועבדים פטורים — הציצית מ״ע שהזמן גרמא.
- הרשות (רמ״א): אישה הרוצה להתעטף ולברך — הרשות בידה, כבשאר מ״ע שהזמן גרמא (כמנהג אשכנז בלולב ובשופר).
- הריסון (רמ״א): בציצית דווקא — מחזי כיוהרא; לכן אין להן ללובשה, וכל שכן שאין זו חובת גברא.
- טומטום ואנדרוגינוס: דינם ספק — חייבין מספק ומתעטפים בלא ברכה; והרמ״א מעיר שלפי מנהג הנשים המברכות — גם הם יברכו.
יוּהֲרָא (yohara) — « התהדרות » — הצגת חסידות שאינה נדרשת, הפגנת יראת שמים כלפי חוץ. ההלכה רגישה לממד זה: הנהגה של רשות המתבלטת עלולה לאבד את ערכה. לכן הרמ״א, אף שהוא מכיר ברשות האישה להתעטף ולברך, מסיק שבציצית — הנלבשת ונראית — אין מקום לכך.
חוֹבַת גַּבְרָא (ḥovat gavra) — « חובת האדם » — הציצית אינה מחייבת את האדם כשלעצמו: אין אדם חייב לקנות טלית כדי להתחייב במצווה. רק אם לובשים בגד של ארבע כנפות — הבגד טעון ציצית, כדברי השולחן ערוך לקמן בסימן 19. ומאחר שאף איש אינו חייב לקנות לו טלית, אישה הקונה לה טלית במיוחד — נראית על אחת כמה וכמה כמפגינה חסידות יתרה.
טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס — שני מעמדות שההלכה דנה בהם בדיוק ובכבוד: הטומטום — מי שסימניו מכוסים ולא נודע אם זכר הוא או נקבה; האנדרוגינוס — יש לו סימני שניהם. מאחר שדינם ספק, נוהגת בהם חומרת הספק: חייבים בציצית מספק — אך בלא ברכה, שאין מברכים מספק.
לזכור: נשים ועבדים פטורים מן הציצית (מ״ע שהזמן גרמא); הרמ״א מכיר ברשות האישה להתעטף ולברך, אך מסיק שאין מקום לכך — יוהרא, והציצית אינה חובת גברא (סימן 19). טומטום ואנדרוגינוס חייבין מספק ומתעטפים בלא ברכה.
ג. קטן היודע להתעטף — החינוך (סעיף ג)
טקסט מקורי (סעיף ג)
[ג] קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְהִתְעַטֵּף — אָבִיו צָרִיךְ לִקַּח לוֹ צִיצִית לְחַנְּכוֹ. הַגָּה: וְדַוְקָא כְּשֶׁיּוֹדֵעַ לַעֲטֹף שְׁתֵּי צִיצִיּוֹת לְפָנָיו וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרָיו, וְיוֹדֵעַ לֶאֱחֹז הַצִּיצִיּוֹת בְּיָדוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע.
[ג] קטן היודע להתעטף — אביו צריך לקנות לו ציצית כדי לחנכו. הגה: ודווקא כשהוא יודע לעטוף שתי ציציות לפניו ושתיים לאחריו, ויודע לאחוז את הציציות בידו בשעת קריאת שמע.
חִנּוּךְ (ḥinoukh) — « חינוך למצוות » — הקטן עדיין אינו מחויב במצוות; אבל משהגיע לגיל שבו הוא יכול לקיים מצווה כהלכתה, מוטל על הוריו — מדרבנן — לחנכו בה, להרגילו בנועם, כדי שבהגיעו למצוות תהא שגורה וחביבה עליו. בציצית אין הסף גיל קבוע אלא יכולת: לדעת להתעטף.
מה אומר הסעיף:
- חובת האב: משעה שהקטן יודע להתעטף, אביו לוקח לו ציצית — זהו החינוך.
- שיעורו של הרמ״א: « יודע להתעטף » — היינו לסדר שתי ציציות לפניו ושתיים לאחריו — ללבוש את הבגד כצורתו.
- ובשעת קריאת שמע: לדעת לאחוז את הציציות בידו בשעת ק״ש — סימן שהוא בשל לחיות את המצווה, ולא רק ללבוש את הבגד.
לזכור: משעה שהקטן יודע להתעטף — שתי ציציות לפניו, שתיים לאחריו, ולאחוז את הציציות בשעת ק״ש (רמ״א) — אביו לוקח לו ציצית לחנכו למצווה: החינוך.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — הסומא והטלית בבית הכנסת
מצב: מתפלל סומא שואל אם עליו ללבוש טלית ואם יברך עליה — שהרי נאמר «וראיתם אותו».
הנהגה: הוא חייב לגמרי (סעיף א) — ריבתה אותו תורה מ«אשר תכסה בה»: הכיסוי בבגד הוא המחייב, לא הראייה. לפיכך לובש טלית בברכה ככל אדם; «וראיתם אותו» בא למעט כסות לילה (סימן 18), לא את הסומא.
מקרה 2 — אישה המבקשת ללבוש טלית
מצב: אישה, הקשורה בכנות לתפילה, שואלת אם תוכל ללבוש טלית בבית הכנסת ולברך עליה.
הנהגה: מצד העיקרון מכיר הרמ״א (סעיף ב) ברשותה, כבשאר מ״ע שהזמן גרמא; אך הוא מסיק שבציצית — הנראית לעין ושאינה חובת גברא — הדבר מחזי כיוהרא, ואין מקום לכך. השאלה נוגעת במנהגי הקהילות (אשכנז / ספרד בברכת הנשים) ודורשת עדינות: נפנים אל הוראת רב הקהילה.
מקרה 3 — מאיזה גיל קונים טלית קטן לבן?
מצב: הורים שואלים מאיזה גיל עליהם לקנות טלית קטן לבנם הצעיר.
הנהגה: הסף אינו גיל שבלוח השנה אלא יכולת (סעיף ג): משעה שהילד יודע להתעטף — לפי הרמ״א, לסדר שתי ציציות לפניו ושתיים לאחריו, ולאחוז את הציציות בידו בשעת ק״ש — אביו לוקח לו ציצית לחינוך. והכל בנועם: התכלית שתהא המצווה שגורה וחביבה עליו.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מדוע אפשר היה לחשוב שהסומא פטור מציצית, ומאיזה פסוק הוא נתרבה (סעיף א)?
- מה בא אפוא למעט הפסוק וראיתם אותו (סעיף א), ולאיזה סימן מפנה השולחן ערוך?
- מדוע נשים ועבדים פטורים מציצית (סעיף ב)? מה מתיר הרמ״א, ומדוע הוא מסיים ביוהרא?
- מה פירוש שהציצית אינה חובת גברא (סעיף ב)? כיצד נוהגים טומטום ואנדרוגינוס, ומדוע בלא ברכה?
- ממתי חייב האב לקנות ציצית לבנו (סעיף ג)? מהו שיעורו של הרמ״א?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — הדרשה במנחות מ״ג: «וראיתם אותו» מול «אשר תכסה בה»; מדוע הציצית זמן גרמא (הזיקה לכסות לילה); מחלוקת הרמב״ם ורבנו תם בברכת הנשים והיוהרא המיוחדת לציצית (חובת מנא ולא חובת גברא); הספק של טומטום ואנדרוגינוס; ושיעורו של הרמ״א בחינוך (סוכה מ״ב)
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — הסומא שנתרבה מאשר תכסה בה, נשים ועבדים (הברכה והיוהרא), טומטום ואנדרוגינוס בלא ברכה, והקטן היודע להתעטף