למה רמה 4 המוקדשת לאדמו״ר הזקן ? שולחן ערוך הרב אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך שלם ועצמאי, שכתב אדמו״ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב״ד, תלמיד המגיד ממעזריטש). ייחודו : הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית ייחודית.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון — פסקו הוא ההכרעה. עמוד זה מאסף את דרך הרב בסימן קפ״ד — לִקְבֹּעַ בְּרָכָה בִּמְקוֹם סְעוּדָה, הנפרש אצל הרב לג׳ סְעִיפִים : מִקְּבִיעַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בִּמְקוֹם הַסְּעוּדָה וְדִין מִי שֶׁשָּׁכַח וְעָקַר מִמְּקוֹמוֹ, לְשִׁעוּר הַחִיּוּב (שְׂבִיעָה מִן הַתּוֹרָה, כְּזַיִת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים) וּסְפֵק אִם בֵּרַךְ, וְעַד שְׁאֵלַת עַד אֵימָתַי יָכוֹל לְבָרֵךְ — כָּל שֶׁלֹּא נִתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו.
שולחן ערוך הרב — סימן קפ״ד — לִקְבֹּעַ בְּרָכָה בִּמְקוֹם סְעוּדָה
הטקסט המלא של שולחן ערוך הרב
שולחן ערוך הרב, סימן קפ״ד — לִקְבֹּעַ בְּרָכָה בִּמְקוֹם סְעוּדָה — וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים
טקסט אדמו״ר הזקן עצמו (מקור ספריא Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.184). הסימן כולל ג׳ סעיפים (סעיף k → .184.k).
סעיף א בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בִּמְקוֹם סְעוּדָה, וּמִי שֶׁשָּׁכַח וְעָקַר מִמְּקוֹמוֹ.
לִקְבֹּעַ בְּרָכָה בִּמְקוֹם סְעוּדָה, וְעַד כַּמָּה יָכוֹל לְבָרֵךְ, וּמִי שֶׁשָּׁכַח וְלֹא בֵּרַךְ, וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:
כְּבָר נִתְבָּאֵר בְּסִימָן קע״ח שֶׁכָּל דָּבָר הַטָּעוּן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו בִּמְקוֹמוֹ — טָעוּן לְבָרֵךְ אַחֲרָיו קֹדֶם שֶׁיַּעֲקֹר מִמְּקוֹמוֹ לְכַתְּחִלָּה.
וְאִם שָׁכַח וְעָקַר מִמְּקוֹמוֹ קֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ — לֹא הִטְרִיחוּהוּ חֲכָמִים לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וּלְבָרֵךְ, אֶלָּא מְבָרֵךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר. וְאִם חָזַר — הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. אֲבָל אִם עָקַר מִמְּקוֹמוֹ בְּמֵזִיד — צָרִיךְ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וּלְבָרֵךְ. וְאִם בֵּרַךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר — יָצָא.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ בְּשׁוֹכֵחַ צָרִיךְ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וּלְבָרֵךְ, וְאִם בֵּרַךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר — יָצָא. וּבְמֵזִיד — אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד לֹא יָצָא, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ בִּמְקוֹמוֹ.
וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, סְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל. וּבְדִיעֲבַד שֶׁכְּבָר בֵּרַךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ בִּמְקוֹמוֹ, אֲפִלּוּ עָקַר מִמְּקוֹמוֹ בְּמֵזִיד. אֲבָל לְכַתְּחִלָּה יַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ, אֲפִלּוּ הוּא שׁוֹגֵג, אִם אֶפְשָׁר לוֹ, שֶׁאֵין לוֹ עִכּוּב מֵחֲמַת הַחֲבוּרָה שֶׁנִּתְלַוּוּ עִמּוֹ בַּדֶּרֶךְ וְאֵינָן רוֹצִים לְהַמְתִּין עָלָיו, שֶׁאָז יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים אִם הָיָה שׁוֹגֵג. וַאֲפִלּוּ בְּמֵזִיד, אִם הוּא רָחוֹק שֶׁעַד שֶׁיַּחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ יִתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו וְלֹא יוּכַל לְבָרֵךְ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ — יְבָרֵךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר.
וְכָל זֶה כְּשֶׁאֵין לוֹ פַּת עוֹד, אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ פַּת עוֹד — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ בְּכָל עִנְיָן, אֶלָּא יֹאכַל מְעַט פַּת בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר וִיבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן לְאַחֲרָיו, שֶׁכָּל דָּבָר הַטָּעוּן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו בִּמְקוֹמוֹ — טָעוּן בַּמָּקוֹם שֶׁגָּמַר אֲכִילָתוֹ, וְלֹא בַּמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל.
וַאֲפִלּוּ אִם בַּמָּקוֹם שֶׁגָּמַר אֵינוֹ אוֹכֵל כַּשִּׁעוּר שֶׁחַיָּב לְבָרֵךְ אַחֲרָיו — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמְּבָרֵךְ בַּמָּקוֹם שֶׁגָּמַר, לְפִי שֶׁמִּכָּל מָקוֹם עִקַּר חִיּוּב בְּרָכָה הָאַחֲרוֹנָה חָל עָלָיו בַּמָּקוֹם שֶׁגּוֹמֵר, שֶׁהֲרֵי קֹדֶם שֶׁגּוֹמֵר אֵין עָלָיו חִיּוּב לְבָרֵךְ, אֶלָּא יָכוֹל לֶאֱכֹל עוֹד כַּמָּה פְּעָמִים וְלִפְטֹר כֻּלָּן בִּבְרָכָה שֶׁיְּבָרֵךְ לִבְסוֹף כֻּלָּן, כָּל שֶׁלֹּא יִתְעַכֵּל הַמָּזוֹן בֵּין אֲכִילָה לַאֲכִילָה, וּבְאוֹתָהּ בְּרָכָה יִתְחַיֵּב אַף בְּלֹא אֲכִילָה זוֹ הָרִאשׁוֹנָה, נִמְצָא שֶׁחִיּוּב הַבְּרָכָה אַחַר אֲכִילָה זוֹ לֹא חָל עָלָיו אֶלָּא כְּשֶׁגּוֹמְרָהּ עַל דַּעַת שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל עוֹד עַד לְאַחַר שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן בְּמֵעָיו. וְאַף גַּם זֹאת, אִם אַחַר כָּךְ נִמְלַךְ לַחֲזֹר וְלֶאֱכֹל — חוֹזֵר, וְנִפְקַע מִמֶּנּוּ הַחִיּוּב לְבָרֵךְ עַד שֶׁיִּגְמֹר. לְפִיכָךְ, כְּשֶׁיֹּאכַל בְּב׳ מְקוֹמוֹת — מְבָרֵךְ בַּמָּקוֹם שֶׁגָּמַר, אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁגָּמַר בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לֶאֱכֹל עוֹד בַּמָּקוֹם הַשֵּׁנִי.
וּמִכָּל מָקוֹם, לְכַתְּחִלָּה אֵינוֹ רַשַּׁאי לַעֲקֹר מִמְּקוֹמוֹ בְּלֹא בְּרָכָה אֲפִלּוּ עַל דַּעַת לַחֲזֹר וְלֶאֱכֹל בַּמָּקוֹם הַשֵּׁנִי וְלִגְמֹר סְעוּדָתוֹ שָׁם וּלְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה דַּעְתּוֹ מִתְּחִלָּה לְכָךְ כְּשֶׁבֵּרַךְ "הַמּוֹצִיא", כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע״ח.
וְכָל זֶה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֲבָל מִזָּוִית לְזָוִית בְּחֶדֶר אֶחָד, אֲפִלּוּ הוּא טְרַקְלִין גָּדוֹל — הַכֹּל מָקוֹם אֶחָד הוּא, וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה רַשַּׁאי לְבָרֵךְ בְּזָוִית אַחֶרֶת.
וַאֲפִלּוּ מִבַּיִת לְחָצֵר, אִם רוֹאֶה אֶת מְקוֹמוֹ — נֶחְשָׁב כְּמָקוֹם אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם. וְאִם אָכַל בְּחֶדֶר אֶחָד [בְּבַיִת] זֶה עַל דַּעַת לְבָרֵךְ בְּחֶדֶר אַחֵר בְּבַיִת זֶה — אֶפְשָׁר שֶׁמּוֹעִיל מַה שֶּׁדַּעְתּוֹ לְבָרֵךְ שָׁם כְּמוֹ שֶׁמּוֹעִיל אִם דַּעְתּוֹ לִגְמֹר סְעוּדָתוֹ שָׁם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם. וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל זֶה כְּשֶׁהַמָּקוֹם שֶׁאוֹכֵל בּוֹ אֵינוֹ נָקִי:
סעיף ב מִן הַתּוֹרָה עַל הַשְּׂבִיעָה, מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים עַל כְּזַיִת, וְסָפֵק אִם בֵּרַךְ.
מִן הַתּוֹרָה אֵינוֹ חַיָּב לְבָרֵךְ אַחַר הַמָּזוֹן אֶלָּא אִם כֵּן שָׂבַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ וְגוֹ׳". וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל כְּזַיִת, שֶׁהוּא שִׁעוּר אֲכִילָה, אֲבָל פָּחוֹת מִכְּזַיִת אֵינָהּ נִקְרֵא[ת] אֲכִילָה כְּלָל.
וְדִין צֵרוּף לִכְזַיִת — יִתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״י.
וְאִם נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ וְלֹא יָדַע אִם בֵּרַךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אִם לָאו, אִם אָכַל עַד שֶׁשָּׂבַע — חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ מִסָּפֵק, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק שֶׁל תּוֹרָה. וְאִם לָאו — אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ.
וְכָל מָקוֹם שֶׁחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ — צָרִיךְ לוֹמַר גַּם כֵּן בְּרָכָה רְבִיעִית שֶׁהִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לְזַלְזֵל בָּהּ. וְעוֹד, שֶׁכָּךְ הָיְתָה הַתַּקָּנָה, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁמְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן יְבָרֵךְ ד׳ בְּרָכוֹת:
סעיף ג עַד אֵימָתַי יָכוֹל לְבָרֵךְ — עַד שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו.
עַד אֵימָתַי יָכוֹל לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן? עַד שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו. וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ? כָּל שֶׁאֵינוֹ רָעֵב מֵאוֹתָהּ אֲכִילָה. וּמִשָּׁעָה שֶׁהִתְחִיל לִהְיוֹת רָעֵב, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְעַכֵּל עֲדַיִן לְגַמְרֵי, כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל לְהִתְעַכֵּל — שׁוּב אֵינוֹ מְבָרֵךְ. וְכֵן לְעִנְיַן שְׁתִיָּה וַאֲכִילַת פֵּרוֹת, אִם אֵינוֹ צָמֵא אוֹ רָעֵב וְתָאֵב לְאוֹתָם פֵּרוֹת — יְבָרֵךְ, אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְשַׁעֵר אִם נִתְעַכְּלוּ.
וְכָל זֶה כְּשֶׁאָכַל כָּל צָרְכּוֹ מֵהַלֶּחֶם אוֹ מֵהַפֵּרוֹת, אֲבָל אִם אָכַל מְעַט וְחָפֵץ לֶאֱכֹל עוֹד, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ יוֹתֵר — בָּזֶה אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ רָעֵב וְתָאֵב, כֵּיוָן שֶׁתֵּכֶף הָיְתָה לוֹ גַּם כֵּן תַּאֲוָה, וְאַדְּרַבָּה, בַּאֲכִילָה מַמְשֶׁכֶת לוֹ תַּאֲוָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיְתָה לוֹ קֹדֶם לָכֵן, וְהוּא הַדִּין מִמַּה שֶּׁיִּהְיֶה לוֹ אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיִּתְעַכֵּל זֶה הַמְעַט, וְאִם כֵּן אֵין רְאָיָה כְּלָל מִתַּאֲוָתוֹ שֶׁכְּבָר נִתְעַכֵּל, אֶלָּא שִׁעוּרוֹ עַד כְּדֵי הִלּוּךְ ד׳ מִילִין, שֶׁהוּא שִׁעוּר שָׁעָה וְחֹמֶשׁ, לְפִי מַה שֶּׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תנ״ט.
וְיֵשׁ חוֹלְקִים עַל שִׁעוּר זֶה וּמַצְרִיכִים לְבָרֵךְ מִיָּד בַּאֲכִילָה מוּעֶטֶת, שֶׁגַּם אַחַר הָאֲכִילָה הוּא רָעֵב.
וְאִם אֵרַע שֶׁשָּׁהָה אַחַר אֲכִילָתוֹ — יֹאכַל מְעַט קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן לְהוֹצִיא עַצְמוֹ מִידֵי סָפֵק, שֶׁאֵין אָנוּ בְּקִיאִים בָּזֶה לְשַׁעֵר בְּעַצְמוֹ אִם אֵינוֹ רָעֵב כָּל כָּךְ כְּמוֹ שֶׁהָיָה בִּתְחִלָּה קֹדֶם שֶׁאָכַל, שֶׁאִם הוּא רָעֵב כְּבַתְּחִלָּה — וַדַּאי כְּבָר נִתְעַכֵּל הַמָּזוֹן בְּמֵעָיו, שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ רָעֵב וְאוֹכֵל פֵּרוֹת אוֹ מִינֵי מְתִיקָה לְתַעֲנוּג — הוּא שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת תָּאֵב לָהֶם יוֹתֵר אַחַר הָאֲכִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְעַכְּלָה מִמַּה שֶּׁהָיָה תָּאֵב קֹדֶם לָכֵן, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁטָּעַם טַעֲמָם — נִתְעוֹרֵר לוֹ תַּאֲוָה לָהֶם.
וְכֵן אֲפִלּוּ מִי שֶׁאוֹכֵל לֶחֶם וְאֵינוֹ רָעֵב כְּשֶׁאוֹכֵל מְעַט — מְעוֹרֶרֶת לוֹ אֲכִילָה זוֹ תַּאֲוַת הַמַּאֲכָל, מִפְּנֵי שֶׁפּוֹתַחַת בְּנֵי מֵעָיו וּמַרְחֶבֶת אוֹתָם וִיקַבֵּל הַמַּאֲכָל אַחַר כָּךְ לְתֵאָבוֹן.
אֲבָל מִי שֶׁאָכַל לֶחֶם לְרַעֲבוֹנוֹ — אֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה מוּעֶטֶת מִתְיַשֶּׁבֶת דַּעְתּוֹ מְעַט וְאֵינוֹ רָעֵב כָּל כָּךְ כְּמוֹ שֶׁהָיָה. וַאֲפִלּוּ בִּכְזַיִת שֶׁאֵין בּוֹ כְּדֵי לְהָשִׁיב דַּעְתּוֹ, מִכָּל מָקוֹם, אֵינוֹ רָעֵב כָּל כָּךְ מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁהָיָה. וְכֵן הָאוֹכֵל שְׁאָר מַאֲכָלִים לִרְעָבוֹן.
וְגַם מִי שֶׁאֵינוֹ רָעֵב — אֵין הָאֲכִילָה מְעוֹרֶרֶת לוֹ תַּאֲוַת הַמַּאֲכָל אֶלָּא תֵּכֶף וּמִיָּד אַחַר שֶׁפָּתְחוּ בְּנֵי מֵעָיו, אֲבָל אִם שָׁהָה אַחַר אֲכִילָתוֹ — נִסְתְּמָה אִצְטוֹמְכָא, וְשׁוּב אֵינוֹ חָפֵץ לֶאֱכֹל כָּל כָּךְ, אֲפִלּוּ כְּמוֹ שֶׁהָיָה חָפֵץ קֹדֶם שֶׁאָכַל. וְאִם אַחַר כָּךְ חוֹזֵר וְתָאֵב מְעַט כְּמוֹ קֹדֶם שֶׁאָכַל — וַדַּאי בְּכָךְ נִתְעַכְּלָה אֲכִילָה זוֹ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵךְ.
וְאֵין אָנוּ בְּקִיאִים בָּזֶה, לָכֵן לֹא יִשְׁהֶה כְּלָל אַחַר אֲכִילָה מוּעֶטֶת קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.
וְיֵשׁ לָחֹש לְדִבְרֵיהֶם לְהָקֵל בִּסְפֵק בְּרָכוֹת, שֶׁלֹּא יוּכַל לְבָרֵךְ עַד כְּדֵי הִלּוּךְ ד׳ מִילִין כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.
וְאִם אֵרַע שֶׁשָּׁהָה אַחַר אֲכִילָתוֹ וְחוֹזֵר וְאוֹכֵל לְהוֹצִיא עַצְמוֹ מִידֵי סָפֵק — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ "הַמּוֹצִיא" כָּל שֶׁלֹּא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֲפִלּוּ הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע״ט.
אֲבָל כָּל שֶׁוַּדַּאי נִתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבֵּרַךְ עָלָיו — נִסְתַּלְּקָה בְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה. וְכֵן הָרוֹצֶה לִפְטֹר שְׁתֵּי אֲכִילוֹת בִּבְרָכָה אַחַת וְשָׁהָה בֵּינְתַיִם כְּשִׁעוּר עִכּוּל — צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ:
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
הנהגה מעשית לחב״ד
נקודות הנהגה הנובעות ישירות מסימן קפ״ד ברגישות אדמו״ר הזקן וחב״ד — מוצגות ברמת העיקרון, ומפנות לרב לפרטי המקרים.
לחסיד חב״ד — סימן קפ״ד (לִקְבֹּעַ בְּרָכָה בִּמְקוֹם סְעוּדָה)
- ① סעיף א. מְבָרְכִין בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בִּמְקוֹם הַסְּעוּדָה. מִי שֶׁשָּׁכַח וְעָקַר מִמְּקוֹמוֹ בְּשׁוֹגֵג — מְבָרֵךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר (וְאִם חָזַר, מְשֻׁבָּח) ; וּבְמֵזִיד — חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ. וּלְהֲלָכָה, סְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל — בְּדִיעֲבַד אֵינוֹ חוֹזֵר, וּלְכַתְּחִלָּה חוֹזֵר אִם אֶפְשָׁר ; וְאִם יֵשׁ לוֹ פַּת, אוֹכֵל מְעַט וּמְבָרֵךְ שָׁם. וּמִזָּוִית לְזָוִית בְּחֶדֶר אֶחָד, אוֹ מִבַּיִת לְחָצֵר אִם רוֹאֶה מְקוֹמוֹ — מָקוֹם אֶחָד הוּא.
- ② סעיף ב. מִן הַתּוֹרָה אֵין הַחִיּוּב אֶלָּא בִּשְׂבִיעָה (« וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ ») ; וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים עַל כְּזַיִת. נִסְתַּפֵּק אִם בֵּרַךְ — אִם שָׂבַע, חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ מִסָּפֵק (סָפֵק שֶׁל תּוֹרָה) ; וְאִם לָאו, אֵינוֹ חוֹזֵר. וְכָל שֶׁחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ — אוֹמֵר גַּם הַבְּרָכָה הָרְבִיעִית.
- ③ סעיף ג. יָכוֹל לְבָרֵךְ כָּל שֶׁלֹּא נִתְעַכֵּל הַמָּזוֹן, הַיְנוּ כָּל שֶׁאֵינוֹ רָעֵב מֵאוֹתָהּ אֲכִילָה ; וְשִׁעוּרוֹ כְּדֵי הִלּוּךְ ד׳ מִילִין (שָׁעָה וְחֹמֶשׁ). מִי שֶׁשָּׁהָה — יֹאכַל מְעַט קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן לְהוֹצִיא עַצְמוֹ מִידֵי סָפֵק, וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ « הַמּוֹצִיא » כָּל שֶׁלֹּא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ.
⚠ חלק זה מציג את הנהגת חב״ד המבוססת על שולחן ערוך הרב, סימן קפ״ד (הטקסט האמיתי מובא ב§1). אין הוא מחליף הכרעת רב למקרה פרטי. לכל שאלה מעשית — מְקוֹם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, מִי שֶׁשָּׁכַח וְעָקַר מִמְּקוֹמוֹ, שִׁעוּר הַחִיּוּב, סְפֵק אִם בֵּרַךְ וְשִׁעוּר הַזְּמַן לְבָרֵךְ — יש לשאול את רבך, ולחב״ד רב חב״די.