Niveau 4 — Daat HaRav (Admour HaZaken) — Siman קפ״ד · לִקְבֹּעַ בְּרָכָה בִּמְקוֹם סְעוּדָה

לִקְבֹּעַ בְּרָכָה בִּמְקוֹם סְעוּדָה, וְעַד כַּמָּה יָכוֹל לְבָרֵךְ, וּמִי שֶׁשָּׁכַח וְלֹא בֵּרַךְ, וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:
כְּבָר נִתְבָּאֵר בְּסִימָן קע״ח שֶׁכָּל דָּבָר הַטָּעוּן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו בִּמְקוֹמוֹ — טָעוּן לְבָרֵךְ אַחֲרָיו קֹדֶם שֶׁיַּעֲקֹר מִמְּקוֹמוֹ לְכַתְּחִלָּה.
וְאִם שָׁכַח וְעָקַר מִמְּקוֹמוֹ קֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ — לֹא הִטְרִיחוּהוּ חֲכָמִים לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וּלְבָרֵךְ, אֶלָּא מְבָרֵךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר. וְאִם חָזַר — הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. אֲבָל אִם עָקַר מִמְּקוֹמוֹ בְּמֵזִיד — צָרִיךְ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וּלְבָרֵךְ. וְאִם בֵּרַךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר — יָצָא.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ בְּשׁוֹכֵחַ צָרִיךְ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וּלְבָרֵךְ, וְאִם בֵּרַךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר — יָצָא. וּבְמֵזִיד — אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד לֹא יָצָא, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ בִּמְקוֹמוֹ.
וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, סְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל. וּבְדִיעֲבַד שֶׁכְּבָר בֵּרַךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ בִּמְקוֹמוֹ, אֲפִלּוּ עָקַר מִמְּקוֹמוֹ בְּמֵזִיד. אֲבָל לְכַתְּחִלָּה יַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ, אֲפִלּוּ הוּא שׁוֹגֵג, אִם אֶפְשָׁר לוֹ, שֶׁאֵין לוֹ עִכּוּב מֵחֲמַת הַחֲבוּרָה שֶׁנִּתְלַוּוּ עִמּוֹ בַּדֶּרֶךְ וְאֵינָן רוֹצִים לְהַמְתִּין עָלָיו, שֶׁאָז יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים אִם הָיָה שׁוֹגֵג. וַאֲפִלּוּ בְּמֵזִיד, אִם הוּא רָחוֹק שֶׁעַד שֶׁיַּחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ יִתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו וְלֹא יוּכַל לְבָרֵךְ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ — יְבָרֵךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר.
וְכָל זֶה כְּשֶׁאֵין לוֹ פַּת עוֹד, אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ פַּת עוֹד — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ בְּכָל עִנְיָן, אֶלָּא יֹאכַל מְעַט פַּת בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר וִיבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן לְאַחֲרָיו, שֶׁכָּל דָּבָר הַטָּעוּן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו בִּמְקוֹמוֹ — טָעוּן בַּמָּקוֹם שֶׁגָּמַר אֲכִילָתוֹ, וְלֹא בַּמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל.
וַאֲפִלּוּ אִם בַּמָּקוֹם שֶׁגָּמַר אֵינוֹ אוֹכֵל כַּשִּׁעוּר שֶׁחַיָּב לְבָרֵךְ אַחֲרָיו — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמְּבָרֵךְ בַּמָּקוֹם שֶׁגָּמַר, לְפִי שֶׁמִּכָּל מָקוֹם עִקַּר חִיּוּב בְּרָכָה הָאַחֲרוֹנָה חָל עָלָיו בַּמָּקוֹם שֶׁגּוֹמֵר, שֶׁהֲרֵי קֹדֶם שֶׁגּוֹמֵר אֵין עָלָיו חִיּוּב לְבָרֵךְ, אֶלָּא יָכוֹל לֶאֱכֹל עוֹד כַּמָּה פְּעָמִים וְלִפְטֹר כֻּלָּן בִּבְרָכָה שֶׁיְּבָרֵךְ לִבְסוֹף כֻּלָּן, כָּל שֶׁלֹּא יִתְעַכֵּל הַמָּזוֹן בֵּין אֲכִילָה לַאֲכִילָה, וּבְאוֹתָהּ בְּרָכָה יִתְחַיֵּב אַף בְּלֹא אֲכִילָה זוֹ הָרִאשׁוֹנָה, נִמְצָא שֶׁחִיּוּב הַבְּרָכָה אַחַר אֲכִילָה זוֹ לֹא חָל עָלָיו אֶלָּא כְּשֶׁגּוֹמְרָהּ עַל דַּעַת שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל עוֹד עַד לְאַחַר שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן בְּמֵעָיו. וְאַף גַּם זֹאת, אִם אַחַר כָּךְ נִמְלַךְ לַחֲזֹר וְלֶאֱכֹל — חוֹזֵר, וְנִפְקַע מִמֶּנּוּ הַחִיּוּב לְבָרֵךְ עַד שֶׁיִּגְמֹר. לְפִיכָךְ, כְּשֶׁיֹּאכַל בְּב׳ מְקוֹמוֹת — מְבָרֵךְ בַּמָּקוֹם שֶׁגָּמַר, אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁגָּמַר בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לֶאֱכֹל עוֹד בַּמָּקוֹם הַשֵּׁנִי.
וּמִכָּל מָקוֹם, לְכַתְּחִלָּה אֵינוֹ רַשַּׁאי לַעֲקֹר מִמְּקוֹמוֹ בְּלֹא בְּרָכָה אֲפִלּוּ עַל דַּעַת לַחֲזֹר וְלֶאֱכֹל בַּמָּקוֹם הַשֵּׁנִי וְלִגְמֹר סְעוּדָתוֹ שָׁם וּלְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה דַּעְתּוֹ מִתְּחִלָּה לְכָךְ כְּשֶׁבֵּרַךְ "הַמּוֹצִיא", כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע״ח.
וְכָל זֶה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֲבָל מִזָּוִית לְזָוִית בְּחֶדֶר אֶחָד, אֲפִלּוּ הוּא טְרַקְלִין גָּדוֹל — הַכֹּל מָקוֹם אֶחָד הוּא, וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה רַשַּׁאי לְבָרֵךְ בְּזָוִית אַחֶרֶת.
וַאֲפִלּוּ מִבַּיִת לְחָצֵר, אִם רוֹאֶה אֶת מְקוֹמוֹ — נֶחְשָׁב כְּמָקוֹם אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם. וְאִם אָכַל בְּחֶדֶר אֶחָד [בְּבַיִת] זֶה עַל דַּעַת לְבָרֵךְ בְּחֶדֶר אַחֵר בְּבַיִת זֶה — אֶפְשָׁר שֶׁמּוֹעִיל מַה שֶּׁדַּעְתּוֹ לְבָרֵךְ שָׁם כְּמוֹ שֶׁמּוֹעִיל אִם דַּעְתּוֹ לִגְמֹר סְעוּדָתוֹ שָׁם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם. וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל זֶה כְּשֶׁהַמָּקוֹם שֶׁאוֹכֵל בּוֹ אֵינוֹ נָקִי:

Fixer la bénédiction au lieu du repas, jusqu’à quand on peut bénir, et celui qui a oublié et n’a pas béni ; en trois seifim : Il a déjà été expliqué au siman קע״ח que tout aliment qui requiert une bénédiction finale à son lieu — requiert que l’on bénisse après lui avant de quitter son lieu, lechatchila. Et s’il a oublié et a quitté son lieu avant de bénir — les Sages ne l’ont pas obligé à retourner à son lieu pour bénir, mais il bénit à l’endroit où il s’est souvenu ; et s’il retourne — c’est louable. Mais s’il a quitté son lieu bemezid (volontairement) — il doit retourner à son lieu et bénir ; et s’il a béni à l’endroit où il s’est souvenu — il s’est acquitté. Et il est un avis (yesh omrim) selon lequel, même en oubliant, il doit retourner à son lieu et bénir — et s’il a béni à l’endroit où il s’est souvenu, il s’est acquitté ; mais bemezid, même bediavad il ne s’est pas acquitté, et il doit retourner bénir à son lieu. Quant à la halakha : safek berachot lehakel. Bediavad, quand il a déjà béni à l’endroit où il s’est souvenu — il n’a pas besoin de retourner bénir à son lieu, même s’il a quitté son lieu bemezid. Mais lechatchila il retournera à son lieu et bénira, même s’il est chogeg, si cela lui est possible — c’est-à-dire s’il n’est pas retenu par le groupe qui l’accompagne en chemin et qui ne veut pas l’attendre, car alors il y a lieu de s’appuyer sur le premier avis pour être indulgent en matière rabbinique s’il était chogeg ; et même bemezid, s’il est si loin que d’ici son retour le manger se digérerait dans ses entrailles et il ne pourrait plus bénir (comme cela sera expliqué plus loin) — il bénit à l’endroit où il s’est souvenu. Et tout cela lorsqu’il n’a plus de pain ; mais s’il a encore du pain — il n’a pas besoin de retourner à son lieu en aucune façon : il mange un peu de pain à l’endroit où il s’est souvenu et bénit le birkat hamazon après lui, car tout ce qui requiert une bénédiction finale à son lieu la requiert à l’endroit où il a achevé de manger, et non à l’endroit où il a commencé. Et même si, à l’endroit où il a achevé, il ne mange pas la mesure qui oblige à bénir après — un avis tient qu’il bénit là où il a achevé, car de toute façon l’essentiel de l’obligation de la bénédiction finale s’applique à l’endroit où il termine : avant de terminer il n’a nulle obligation de bénir, mais il peut encore manger plusieurs fois et tout acquitter par la bénédiction finale, tant que le manger ne se digère pas entre deux prises ; il s’avère donc que l’obligation ne s’applique qu’en terminant avec l’intention de ne plus manger jusqu’à digestion — et s’il se ravise ensuite, l’obligation se retire jusqu’à ce qu’il termine. C’est pourquoi, mangeant en deux endroits, il bénit là où il a achevé, quoiqu’en terminant au premier endroit il n’eût pas l’intention de manger au second. Néanmoins, lechatchila, il n’a pas le droit de quitter son lieu sans bénédiction, même dans l’intention de retourner manger au second endroit, d’y achever son repas et d’y bénir — sauf s’il en avait l’intention dès le début, en bénissant « HaMotsi », comme expliqué au siman קע״ח. Et tout cela d’un lieu à un autre ; mais d’un coin à l’autre d’une même pièce, fût-ce un grand salon — tout est un même lieu, et même lechatchila il peut bénir dans un autre coin. Et même de la maison à la cour, s’il voit son lieu — c’est un même lieu, comme expliqué là-bas. Et s’il a mangé dans une pièce de cette maison avec l’intention de bénir dans une autre pièce de cette même maison — il est possible que cette intention soit utile, comme est utile l’intention d’y achever son repas ; et il y a lieu de s’appuyer sur cela lorsque l’endroit où il mange n’est pas propre.

מִן הַתּוֹרָה אֵינוֹ חַיָּב לְבָרֵךְ אַחַר הַמָּזוֹן אֶלָּא אִם כֵּן שָׂבַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ וְגוֹ׳". וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל כְּזַיִת, שֶׁהוּא שִׁעוּר אֲכִילָה, אֲבָל פָּחוֹת מִכְּזַיִת אֵינָהּ נִקְרֵא[ת] אֲכִילָה כְּלָל.
וְדִין צֵרוּף לִכְזַיִת — יִתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״י.
וְאִם נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ וְלֹא יָדַע אִם בֵּרַךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אִם לָאו, אִם אָכַל עַד שֶׁשָּׂבַע — חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ מִסָּפֵק, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק שֶׁל תּוֹרָה. וְאִם לָאו — אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ.
וְכָל מָקוֹם שֶׁחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ — צָרִיךְ לוֹמַר גַּם כֵּן בְּרָכָה רְבִיעִית שֶׁהִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לְזַלְזֵל בָּהּ. וְעוֹד, שֶׁכָּךְ הָיְתָה הַתַּקָּנָה, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁמְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן יְבָרֵךְ ד׳ בְּרָכוֹת:

De la Torah, on n’est tenu de bénir après le repas que si l’on en a été rassasié, ainsi qu’il est dit : « Tu mangeras, tu te rassasieras et tu béniras…  » ; et de par les Sages, on bénit le birkat hamazon sur un kezayit, qui est la mesure d’une « consommation » — mais moins d’un kezayit n’est pas appelé du tout consommation. La règle du cumul jusqu’à un kezayit sera expliquée au siman ר״י. Et si cela lui échappe et qu’il ne sait plus s’il a béni le birkat hamazon ou non : s’il a mangé jusqu’à satiété — il bénit de nouveau, par doute, car c’est un doute de Torah ; sinon — il ne bénit pas de nouveau. Et partout où il bénit de nouveau — il doit dire aussi la quatrième bénédiction, qui est de par les Sages, afin qu’on n’en vienne pas à la mépriser ; et de plus, telle fut l’institution : chaque fois qu’on bénit le birkat hamazon, on dit quatre bénédictions.

עַד אֵימָתַי יָכוֹל לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן? עַד שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו. וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ? כָּל שֶׁאֵינוֹ רָעֵב מֵאוֹתָהּ אֲכִילָה. וּמִשָּׁעָה שֶׁהִתְחִיל לִהְיוֹת רָעֵב, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְעַכֵּל עֲדַיִן לְגַמְרֵי, כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל לְהִתְעַכֵּל — שׁוּב אֵינוֹ מְבָרֵךְ. וְכֵן לְעִנְיַן שְׁתִיָּה וַאֲכִילַת פֵּרוֹת, אִם אֵינוֹ צָמֵא אוֹ רָעֵב וְתָאֵב לְאוֹתָם פֵּרוֹת — יְבָרֵךְ, אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְשַׁעֵר אִם נִתְעַכְּלוּ.
וְכָל זֶה כְּשֶׁאָכַל כָּל צָרְכּוֹ מֵהַלֶּחֶם אוֹ מֵהַפֵּרוֹת, אֲבָל אִם אָכַל מְעַט וְחָפֵץ לֶאֱכֹל עוֹד, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ יוֹתֵר — בָּזֶה אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ רָעֵב וְתָאֵב, כֵּיוָן שֶׁתֵּכֶף הָיְתָה לוֹ גַּם כֵּן תַּאֲוָה, וְאַדְּרַבָּה, בַּאֲכִילָה מַמְשֶׁכֶת לוֹ תַּאֲוָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיְתָה לוֹ קֹדֶם לָכֵן, וְהוּא הַדִּין מִמַּה שֶּׁיִּהְיֶה לוֹ אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיִּתְעַכֵּל זֶה הַמְעַט, וְאִם כֵּן אֵין רְאָיָה כְּלָל מִתַּאֲוָתוֹ שֶׁכְּבָר נִתְעַכֵּל, אֶלָּא שִׁעוּרוֹ עַד כְּדֵי הִלּוּךְ ד׳ מִילִין, שֶׁהוּא שִׁעוּר שָׁעָה וְחֹמֶשׁ, לְפִי מַה שֶּׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תנ״ט.
וְיֵשׁ חוֹלְקִים עַל שִׁעוּר זֶה וּמַצְרִיכִים לְבָרֵךְ מִיָּד בַּאֲכִילָה מוּעֶטֶת, שֶׁגַּם אַחַר הָאֲכִילָה הוּא רָעֵב.
וְאִם אֵרַע שֶׁשָּׁהָה אַחַר אֲכִילָתוֹ — יֹאכַל מְעַט קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן לְהוֹצִיא עַצְמוֹ מִידֵי סָפֵק, שֶׁאֵין אָנוּ בְּקִיאִים בָּזֶה לְשַׁעֵר בְּעַצְמוֹ אִם אֵינוֹ רָעֵב כָּל כָּךְ כְּמוֹ שֶׁהָיָה בִּתְחִלָּה קֹדֶם שֶׁאָכַל, שֶׁאִם הוּא רָעֵב כְּבַתְּחִלָּה — וַדַּאי כְּבָר נִתְעַכֵּל הַמָּזוֹן בְּמֵעָיו, שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ רָעֵב וְאוֹכֵל פֵּרוֹת אוֹ מִינֵי מְתִיקָה לְתַעֲנוּג — הוּא שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת תָּאֵב לָהֶם יוֹתֵר אַחַר הָאֲכִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְעַכְּלָה מִמַּה שֶּׁהָיָה תָּאֵב קֹדֶם לָכֵן, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁטָּעַם טַעֲמָם — נִתְעוֹרֵר לוֹ תַּאֲוָה לָהֶם.
וְכֵן אֲפִלּוּ מִי שֶׁאוֹכֵל לֶחֶם וְאֵינוֹ רָעֵב כְּשֶׁאוֹכֵל מְעַט — מְעוֹרֶרֶת לוֹ אֲכִילָה זוֹ תַּאֲוַת הַמַּאֲכָל, מִפְּנֵי שֶׁפּוֹתַחַת בְּנֵי מֵעָיו וּמַרְחֶבֶת אוֹתָם וִיקַבֵּל הַמַּאֲכָל אַחַר כָּךְ לְתֵאָבוֹן.
אֲבָל מִי שֶׁאָכַל לֶחֶם לְרַעֲבוֹנוֹ — אֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה מוּעֶטֶת מִתְיַשֶּׁבֶת דַּעְתּוֹ מְעַט וְאֵינוֹ רָעֵב כָּל כָּךְ כְּמוֹ שֶׁהָיָה. וַאֲפִלּוּ בִּכְזַיִת שֶׁאֵין בּוֹ כְּדֵי לְהָשִׁיב דַּעְתּוֹ, מִכָּל מָקוֹם, אֵינוֹ רָעֵב כָּל כָּךְ מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁהָיָה. וְכֵן הָאוֹכֵל שְׁאָר מַאֲכָלִים לִרְעָבוֹן.
וְגַם מִי שֶׁאֵינוֹ רָעֵב — אֵין הָאֲכִילָה מְעוֹרֶרֶת לוֹ תַּאֲוַת הַמַּאֲכָל אֶלָּא תֵּכֶף וּמִיָּד אַחַר שֶׁפָּתְחוּ בְּנֵי מֵעָיו, אֲבָל אִם שָׁהָה אַחַר אֲכִילָתוֹ — נִסְתְּמָה אִצְטוֹמְכָא, וְשׁוּב אֵינוֹ חָפֵץ לֶאֱכֹל כָּל כָּךְ, אֲפִלּוּ כְּמוֹ שֶׁהָיָה חָפֵץ קֹדֶם שֶׁאָכַל. וְאִם אַחַר כָּךְ חוֹזֵר וְתָאֵב מְעַט כְּמוֹ קֹדֶם שֶׁאָכַל — וַדַּאי בְּכָךְ נִתְעַכְּלָה אֲכִילָה זוֹ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵךְ.
וְאֵין אָנוּ בְּקִיאִים בָּזֶה, לָכֵן לֹא יִשְׁהֶה כְּלָל אַחַר אֲכִילָה מוּעֶטֶת קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.
וְיֵשׁ לָחֹש לְדִבְרֵיהֶם לְהָקֵל בִּסְפֵק בְּרָכוֹת, שֶׁלֹּא יוּכַל לְבָרֵךְ עַד כְּדֵי הִלּוּךְ ד׳ מִילִין כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.
וְאִם אֵרַע שֶׁשָּׁהָה אַחַר אֲכִילָתוֹ וְחוֹזֵר וְאוֹכֵל לְהוֹצִיא עַצְמוֹ מִידֵי סָפֵק — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ "הַמּוֹצִיא" כָּל שֶׁלֹּא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֲפִלּוּ הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע״ט.
אֲבָל כָּל שֶׁוַּדַּאי נִתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבֵּרַךְ עָלָיו — נִסְתַּלְּקָה בְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה. וְכֵן הָרוֹצֶה לִפְטֹר שְׁתֵּי אֲכִילוֹת בִּבְרָכָה אַחַת וְשָׁהָה בֵּינְתַיִם כְּשִׁעוּר עִכּוּל — צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ:

Jusqu’à quand peut-on bénir le birkat hamazon ? Jusqu’à ce que le manger se digère dans ses entrailles. Et quelle en est la mesure ? Tant qu’il n’a pas faim à la suite de ce repas ; et dès l’instant où il commence à avoir faim — même si le manger n’est pas encore entièrement digéré, dès lors que la digestion a commencé — il ne bénit plus. Il en va de même pour la boisson et pour la consommation de fruits : tant qu’il n’a ni soif ni faim ni envie de ces fruits, il bénira, s’il ne sait pas évaluer s’ils sont digérés. Et tout cela lorsqu’il a mangé tout son content du pain ou des fruits ; mais s’il a peu mangé et qu’il désirait manger davantage, seulement qu’il n’avait pas plus — là, on ne peut pas évaluer par « tant qu’il n’a pas faim et envie », puisque aussitôt il avait aussi de l’appétit, et au contraire, en mangeant l’appétit lui croît plus qu’avant, et de même pour l’appétit qu’il aura ensuite quand ce peu se digérera ; il n’y a donc aucune preuve tirée de son appétit que la digestion est déjà faite. Sa mesure est plutôt : le temps de parcourir quatre mil, soit une heure et un cinquième, selon ce qui sera expliqué au siman תנ״ט. Et il en est qui contestent cette mesure et exigent de bénir aussitôt lorsqu’on a peu mangé, car même après ce peu il a faim. Et s’il est arrivé qu’il ait tardé après avoir mangé — il mangera un peu avant le birkat hamazon pour se dégager du doute, car nous ne sommes pas experts pour évaluer par nous-mêmes s’il n’a plus autant faim qu’au début avant de manger : car s’il a aussi faim qu’au début — assurément le manger est déjà digéré dans ses entrailles. Celui qui n’a pas faim et mange des fruits ou des douceurs par plaisir, c’est lui qui peut en avoir plus envie après en avoir mangé, même sans que se soit digéré ce qu’il désirait auparavant, parce qu’ayant goûté leur saveur, l’envie s’en est éveillée. De même, même celui qui mange du pain et n’a pas faim : quand il mange un peu, cette prise éveille en lui l’appétit, car elle ouvre ses entrailles et les élargit, de sorte qu’il reçoive ensuite la nourriture avec appétit. Mais celui qui a mangé du pain pour sa faim — même par une petite prise, son esprit se pose un peu et il n’a plus tout à fait aussi faim ; et même par un kezayit qui ne suffit pas à apaiser son esprit, en tout cas il n’a plus vraiment aussi faim qu’avant. Et de même pour celui qui mange d’autres aliments pour sa faim. Et de plus, celui même qui n’a pas faim — la prise n’éveille en lui l’appétit qu’immédiatement, aussitôt après l’ouverture de ses entrailles ; mais s’il a tardé après avoir mangé, l’estomac s’est refermé, et il ne désire plus manger autant, même autant qu’il le désirait avant de manger. Et si ensuite il se remet à désirer un peu comme avant de manger — assurément cette prise s’est ainsi digérée, et il ne peut plus bénir. Et nous ne sommes pas experts en cela ; c’est pourquoi il ne tardera pas du tout, après une petite prise, avant le birkat hamazon. Et il y a lieu de tenir compte de leur avis pour être indulgent dans le doute des bénédictions : qu’il ne puisse pas bénir au-delà du temps de parcourir quatre mil, selon le premier avis. Et s’il est arrivé qu’il ait tardé après avoir mangé et qu’il se remette à manger pour se dégager du doute — il n’a pas besoin de bénir « HaMotsi » tant qu’il n’a pas détourné son attention ; et un avis (yesh omrim) le dispense même s’il a détourné son attention, comme expliqué au siman קע״ט. Mais dès lors qu’assurément le manger sur lequel il a béni est digéré — la première bénédiction s’est retirée ; et de même, celui qui veut acquitter deux prises par une seule bénédiction et a tardé entre elles la mesure d’une digestion — doit revenir bénir.