✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן קפ״ד · לקבוע ברכת המזון במקום סעודה
לקבוע ברכת המזון במקום סעודה ומי ששכח ולא בירך — מברך במקום שאכל, דין מי ששכח ויצא (במזיד ובשוגג), מי שיש לו עוד פת, שבעת המינים, ספק אם בירך (מן התורה), עד שיתעכל המזון, ושיעור אכילה בכזית
סימן קפ״ד · ו סעיפים
לקבוע ברכת המזון במקום סעודה ומי ששכח ולא בירך
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד היכן ועד מתי מברכים ברכת המזון. היסוד: מברך במקום שאכל, קודם שיעקר ממקומו. מי ששכח ויצא — במזיד יחזור למקומו, ובשוגג מחלוקת: להרמב״ם יברך במקום שנזכר ולהרא״ש יחזור. אם יש לו עוד פת — יאכל מעט במקום השני ויברך ; השבעת המינים טעונים ברכה במקומם ; בספק מברך שהיא מן התורה ; ומברך עד שיתעכל המזון ; ושיעור אכילה בכזית. טקסט עברי, ביאור והסבר של ו הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: ברכת המזון במקום סעודה — מברך במקום שאכל, שכח ויצא, ספק מן התורה, שיעור עיכול
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן קפ״ד · ו סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
לאחר דיני כוס ברכת המזון (בסימן הקודם), קובע כאן השולחן ערוך היכן ועד מתי מברכים ברכת המזון. היסוד: מברך במקום שאכל — מי שאוכל במקום אחד צריך לברך (שו״ע או״ח קפ״ד:א). סביב זה מסדר הסימן את דין השוכח ויצא (מחלוקת הרמב״ם והרא״ש), מי שיש לו עוד פת, השבעת המינים, הספק (שברכת המזון מן התורה), השהות עד שיתעכל המזון, ושיעור הכזית. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה האישית — יפנה אל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. מברך במקום שאכל · שכח ויצא (סעיף א) — ברכה במקומו, ומי שיצא
ב. יש לו עוד פת (סעיף ב) — כשיש לו עוד פת
ג. שבעת המינים (סעיף ג) — שבעת המינים וברכתם במקומם
ד. ספק אם בירך (סעיף ד) — הספק, מפני שהיא מן התורה
ה. עד אימתי מברך (סעיף ה) — עד שיתעכל המזון, שיעור עיכול
ו. שיעור אכילה בכזית (סעיף ו) — שיעור הכזית
1-3. מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. מברך במקום שאכל — ברכה במקום האכילה, ומי שיצא
בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בִּמְקוֹם סְעוּדָה — מברכים ברכת המזון במקום שאכל, קודם שיעקר ממקומו. ומקורו במשנה (ברכות נ״ג ע״ב): מי שאכל ושכח ולא בירך — בית שמאי אומרים יחזור למקומו ויברך, ובית הלל אומרים יברך במקום שנזכר. והסימן מברר את הפרטים: מזיד ושוגג, ומחלוקת הרמב״ם והרא״ש.
סעיף א׳ — מברך במקום שאכל · מי ששכח ויצא
מי שאוכל במקום אחד צריך לברך קודם שיעקר ממקומו, ואם יצא ממקומו ולא בירך אם היה במזיד יחזור למקומו ויברך, ואם בירך במקו׳ שנזכר יצא ; ואם היה בשוגג להרמב״ם יברך במקום שנזכר, ולהר״ר יונה והרא״ש גם הוא יחזור למקומו ויברך:
ביאור: מי שאוכל במקום אחד צריך לברך קודם שיעקר ממקומו ; ואם יצא ולא בירך — במזיד יחזור למקומו ויברך, ואם בירך במקום שנזכר יצא ; ובשוגג להרמב״ם יברך במקום שנזכר, ולהר״ר יונה והרא״ש גם הוא יחזור למקומו ויברך.
מברכין במקום הסעודה: מי שאוכל במקום אחד צריך לברך קודם שיעקר ממקומו (שו״ע או״ח קפ״ד:א). ומי שיצא ולא בירך — במזיד: אם היה במזיד יחזור למקומו ויברך ; ובשוגג מחלוקת — להרמב״ם יברך במקום שנזכר, ולהרא״ש גם הוא יחזור למקומו ויברך. ומקורו במשנה (ברכות נ״ג ע״ב).
הגהת הרמ״א (רמ״א או״ח קפ״ד:א) מבארת את החלוקה: קולא זו לברך במקום שנזכר אינה אלא תמצית לדעת הרמב״ם — דאף בשוגג יחזור למקומו לכתחלה, ובמזיד אף בדיעבד לא יצא אם בירך במקום אחר (טור).
ב. יש לו עוד פת — כשיש לו עוד פת
סעיף ב׳ — במה דברים אמורים · יש לו עוד פת
במה דברים אמורים כשאין לו פת עוד אבל אם יש לו פת עוד יאכל במקום השני מעט ויברך רק שלא יהא רעב מאכיל׳ ראשונ׳:
ביאור: במה דברים אמורים (שצריך לחזור למקומו)? כשאין לו פת עוד ; אבל אם יש לו פת עוד — יאכל במקום השני מעט ויברך שם, רק שלא יהא רעב מאכילה ראשונה (שעדיין לא נתעכלה).
דין החזרה למקום אינו אלא כשאין לו עוד פת: במה דברים אמורים כשאין לו פת עוד. אבל אבל אם יש לו פת עוד יאכל במקום השני מעט ויברך — מצרף את המקום החדש לסעודתו ומברך שם, רק שלא יהא רעב מאכילה ראשונה (כל זמן שלא נתעכלה).
ג. שבעת המינים — שבעת המינים
סעיף ג׳ — שבעת המינים / חמשת מיני דגן
י״א שכל שבעת המינים טעונים ברכה לאחריהם במקומם וי״א דחמשת מיני דגן דוקא:
ביאור: יש אומרים שכל שבעת המינים טעונים ברכה לאחריהם במקומם (במקום שאכלם) ; ויש אומרים דחמשת מיני דגן דוקא.
האם דין « ברכה במקומו » נאמר גם חוץ מן הפת? י״א שכל שבעת המינים טעונים ברכה לאחריהם במקומם — לדעה אחת, כל שבעת המינים טעונים ברכה אחרונה במקום אכילתם ; וי״א דחמשת מיני דגן דוקא — ולדעה אחרת, רק חמשת מיני דגן.
ד. ספק אם בירך — הספק, שהיא מן התורה
סעיף ד׳ — אכל ואינו יודע אם בירך
אכל ואינו יודע אם בירך ברכת המזון אם לאו צריך לברך מספק מפני שהיא מן התורה:
ביאור: מי שאכל ואינו יודע אם בירך ברכת המזון אם לאו — צריך לברך מספק, מפני שהיא (ברכת המזון) מן התורה.
הספק נוטה לחיוב: אכל ואינו יודע אם בירך ברכת המזון אם לאו — צריך לברך מספק מפני שהיא מן התורה. כיון שברכת המזון חובה מן התורה (ספק דאורייתא לחומרא), חוזר ומברך בספק — בשונה מברכות דרבנן שהספק בהן להקל.
ה. עד אימתי מברך — עד שיתעכל המזון
סעיף ה׳ — עד שיתעכל המזון · שיעור עיכול
עד אימתי יכול לברך עד שיתעכל המזון שבמעיו וכמה שיעורו כל זמן שאינו רעב מחמת אותה אכילה ומשעה שהתחיל להיות רעב אע״פ שלא נתעכל עדיין לגמרי כנתעכל לגמרי דיינינן ליה וכן נמי לענין אכילת פירות ושתיית יין אם אינו רעב ולא צמא ותאב לאות׳ פירות יברך אם אינו יודע לשער אם נתעכלו:
ביאור: עד אימתי יכול לברך? עד שיתעכל המזון שבמעיו. וכמה שיעורו? כל זמן שאינו רעב מחמת אותה אכילה. ומשעה שהתחיל להיות רעב — אף על פי שלא נתעכל עדיין לגמרי — כנתעכל לגמרי דיינינן ליה. וכן לענין אכילת פירות ושתיית יין: אם אינו רעב ולא צמא ותאב לאותם פירות — יברך, אם אינו יודע לשער אם נתעכלו.
יכול לברך עד שיתעכל המזון: עד אימתי יכול לברך עד שיתעכל המזון שבמעיו. ושיעורו: וכמה שיעורו כל זמן שאינו רעב מחמת אותה אכילה — וכן בגמרא בשם רבי יוחנן, כל זמן שאינו רעב (ברכות נ״ג ע״ב). וומשעה שהתחיל להיות רעב — כנתעכל לגמרי דיינינן ליה.
ו. שיעור אכילה — שיעור הכזית
סעיף ו׳ — שיעור אכילה בכזית
שיעור אכיל׳ לברך עליה ברכ׳ המזון בכזית:
ביאור: שיעור אכילה לברך עליה ברכת המזון — בכזית.
תמצית: שיעור הפת המחייב בברכת המזון הוא כזית — בכזית (שו״ע או״ח קפ״ד:ו). בפחות מכזית — אין מברכין ברכת המזון.
הסימן במשפט אחד: מברכים ברכת המזון במקום שאכל, קודם שיעקר ; מי שיצא ולא בירך — במזיד יחזור, ובשוגג מחלוקת (הרמב״ם יברך במקום שנזכר, הרא״ש יחזור) ; יש לו עוד פת — יאכל מעט ויברך במקום השני ; השבעת המינים טעונים ברכה במקומם ; בספק מברך מפני שהיא מן התורה ; מברך עד שיתעכל המזון ; ושיעור אכילה בכזית.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — יצאתי מהשלחן בלי לברך
מצב: אכלתי פת, קמתי ויצאתי, ורק בחוץ נזכרתי שלא בירכתי ברכת המזון. מה אעשה?
הנהגה: לפי המקרה — אם יצאתי במזיד, יחזור למקומו ויברך (סעיף א) ; ואם שכחתי, מחלוקת: להרמב״ם יברך במקום שנזכר, ולהרא״ש אחזור. למעשה — יפנה לרב.
מקרה 2 — נשאר לי עוד פת
מצב: עברתי לחדר אחר ונשאר לי עוד פת. האם עלי לחזור למקומי לברך?
הנהגה: לא בהכרח — אם יש לו פת עוד יאכל במקום השני מעט ויברך (סעיף ב): אוכל מעט במקום החדש ומברך שם, רק שלא יהא רעב מאכילה ראשונה. למעשה — יפנה לרב.
מקרה 3 — איני זוכר אם בירכתי
מצב: אכלתי סעודת פת ואיני זוכר אם בירכתי ברכת המזון. האם אחזור ואברך?
הנהגה: כן — צריך לברך מספק מפני שהיא מן התורה (סעיף ד), כל זמן שלא נתעכל המזון (עד שיתעכל המזון, סעיף ה) ואכלתי לפחות כזית (סעיף ו). למעשה — יפנה לרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- היכן מברכין ברכת המזון, ומה דין מי שיצא במזיד בלי לברך (סעיף א)?
- מי ששכח: מהי מחלוקת הרמב״ם והרא״ש (סעיף א)?
- מה עושה מי שיש לו עוד פת (סעיף ב)?
- מדוע מברכין בספק, ומה תפקיד « מן התורה » (סעיף ד)?
- עד אימתי יכול לברך, ומהו שיעור האכילה הנצרך (סעיפים ה-ו)?
להעמקה נוספת
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖הצטרפות לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — גדר מברך במקום שאכל ; מחלוקת הרמב״ם והרא״ש בשוגג ; ברכת המזון מן התורה ושיעור עיכול
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולזכירה מהירה
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת שולחן ערוך הרב — דין מברך במקום שאכל ושיעור עיכול