שולחן ערוך · אורח חיים

Concise summary:

ו׳ seifim: one says the birkat hamazon where one ate — «מי שאוכל במקום אחד צריך לברך» (קפ״ד:א), and one who left without blessing: mezid returns, shogeg — a dispute of the Rambam and the Rosh. If he still has bread, «יאכל במקום השני מעט ויברך» (קפ״ד:ב). The seven species are blessed at their place (קפ״ד:ג). In doubt, «צריך לברך מספק מפני שהיא מן התורה» (קפ״ד:ד). One blesses «עד שיתעכל המזון שבמעיו» (קפ״ד:ה), and the measure of eating is «בכזית» (קפ״ד:ו).