4 niveaux disponiblesב׳ סעיפיםTalmud Bavli Berakhot · Rambam · Choulhan Aroukh HaRav · Mishna Beroura · Kaf haḤaimחיוב זימון בג׳ · נברך שאכלנו משלו · נברך אלהינו · שלא להוציא עצמו מן הכלל
Le Siman — שולחן ערוך, אורח חיים סימן קצ״ב (ב׳ סעיפים)
היו מסובין שלשה — חייבים בזימון ; אחד מהם אומר נברך שאכלנו משלו, והם עונים ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו, והוא חוזר ואומר כלשונם ופותח בברכת הזן את העולם ; ואם הם ארבעה יכול לומר ברכו שאכלנו משלו, ויותר טוב לומר נברך — שלא להוציא עצמו מן הכלל ; ואם הם עשרה צריך להזכיר את השם ואומר נברך אלהינו, והם עונים ברוך אלהינו, ואין לומר נברך לאלהינו בלמד ; ובין שיהיו עשרה או מאה או אלף או רבוא — כך הם מברכים ; וכל המשנה מן הנוסח הזה, כגון שאומר נברך על המזון שאכלנו, או למי שאכלנו משלו, או מטובו במקום ובטובו, או חיים במקום חיינו — הרי זה בור ; וכשהם עשרה, כיון שמזכירים את השם, יכול לומר נברך אלהינו על המזון שאכלנו משלו. ואם טעה המזמן בעשרה והעונים ולא הזכירו אלהינו — אין יכולים לחזור ; ואם עדיין לא ענו אחריו — יחזור ויזמן בשם.
Et il comporte deux seifim (ב׳ סעיפים) : après avoir réglé la coupe et les ouvriers, le Choulhan Aroukh en vient à la porte d'entrée du Birkat haMazon en commun — le zimoun. Le premier séif fixe d'un trait tout le texte : trois convives y sont tenus, l'un dit נברך שאכלנו משלו et les autres répondent ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ; à quatre on pourrait dire ברכו, mais נברך vaut mieux, pour ne pas s'exclure du groupe ; à dix on mentionne le Nom — נברך אלהינו — mais jamais avec un lamed ; et au-delà de dix, cent, mille ou dix mille ne changent rien. Enfin, qui altère ce texte — על המזון שאכלנו, למי שאכלנו משלו, מטובו, חיים — est un rustre. Le second séif traite de l'erreur : si l'on a omis אלהינו à dix et que l'assemblée a déjà répondu, on ne recommence pas ; si elle n'a pas encore répondu, on recommence avec le Nom.
Les 4 niveaux d'étude — Siman קצ״ב, ב׳ סעיפים
01
Disponible
רמת המתחיל
Base — Débutant & Intermédiaire
Texte hébreu des ב׳ סעיפים avec traduction française fluide. Explication : חיוב הזימון בשלשה, נוסח נברך שאכלנו משלו, נברך או ברכו, אזכרת השם בעשרה, ואין לומר נברך לאלהינו בלמ״ד, הרי זה בור, et טעה המזמן. Cas pratiques du quotidien.
Pilpoul approfondi : חיוב הזימון בשלשה (ברכות מ״ה ע״א) ; נוסח הזימון במשנה (ברכות מ״ט ע״ב) ; נברך או ברכו, ואל יוציא אדם את עצמו מן הכלל ; אזכרת השם בעשרה ודין הלמ״ד — מחלוקת הרמב״ם והמחבר ; «הרי זה בור» (ברכות נ׳ ע״א) ; וטעה המזמן. בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות ברכות פרק ה׳), רא״ש, מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה וביאור הלכה, ערוך השולחן, כף החיים.
Récapitulatif structuré pour révision : le fil des ב׳ סעיפים — חיוב הזימון, נוסח הזימון, נברך או ברכו, אזכרת השם בעשרה, והמשנה מן הנוסח. Conduite למעשה au quotidien, avec renvoi au Rav et lien vers les simanim 191 et 193.
Le Choulhan Aroukh HaRav de l'Admour HaZaken sur Orah Haïm siman 192 : texte intégral et force du psak par rapport au Mehaber — נוסח הזימון, נברך או ברכו, ואזכרת השם בעשרה. Le yesod et la conduite למעשה développés à partir du texte réel du Rav. Pour l'étude approfondie, renvoi à un Rav 'Habad.
Reconstruis ce siman selon les Rabbanim que TU suis. Choisis tes Poskim (Rav Ovadia, l'Admour HaZaken, le Rebbe, Ben Ish Hai, Mishna Berura, Rav Mordekhai Eliyahou…) — l'IA Daat reconstruit le siman avec leurs opinions, leurs raisonnements, et leurs divergences. Si tes Poskim ne traitent pas un point, l'IA te demande avant d'élargir.
היו מסובין שלשה — חייבים בזימון (סעיף א) ; ובמשנה: שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן (ברכות מ״ה ע״א). ובפחות משלשה אין זימון.
נֻסַּח הַזִּמּוּן
le texte du zimoun
המזמן אומר נברך שאכלנו משלו, והם עונים ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו, והוא חוזר כלשונם ופותח בברכה הראשונה (סעיף א).
נְבָרֵךְ אוֹ בָּרְכוּ
« nevarekh » ou « barekhou »
בארבעה יכול לומר ברכו שאכלנו משלו, ויותר טוב לומר נברך — שלא להוציא עצמו מן הכלל (סעיף א) ; ובגמרא: אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל (ברכות מ״ט ע״ב).
אַזְכָּרַת הַשֵּׁם בַּעֲשָׂרָה
la mention du Nom à dix
בעשרה מזכיר את השם — נברך אלהינו, והם עונים ברוך אלהינו ; ואין לומר נברך לאלהינו בלמד ; ומעשרה ולמעלה אין הנוסח משתנה (סעיף א).
Structure du Siman — les ב׳ סעיפים
Séif
Cas
Din
Détail
א׳
חיוב הזימון ונוסחו
✦ נברך שאכלנו משלו
היו מסובין שלשה — חייבים בזימון ; אחד אומר נברך שאכלנו משלו והם עונים ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ; בארבעה יכול לומר ברכו ויותר טוב נברך ; בעשרה מזכיר את השם ואין אומרים בלמד ; והמשנה מן הנוסח הרי זה בור.
ב׳
טעה המזמן בעשרה
אין יכולים לחזור
אם טעה המזמן והעונים ולא הזכירו אלהינו — אין יכולים לחזור ; ואם עדיין לא ענו אחריו — יחזור ויזמן בשם.
ברכת הזימון — la conduite au quotidien
Cas
Source
Conduite
Idée maîtresse
שלשה שאכלו
מחבר · סעיף א׳
✦ חייבים בזימון
Trois convives attablés doivent faire le zimoun ; en dessous de trois, il n'y a pas de zimoun.
נוסח בשלשה
מחבר · סעיף א׳
נברך שאכלנו משלו
Le mezamen dit נברך, l'assemblée répond ברוך, et il répète la formule avant d'ouvrir le Birkat haMazon.
ארבעה
מחבר · סעיף א׳
✦ נברך עדיף
À quatre, « barekhou » est possible mais « nevarekh » vaut mieux : on ne s'exclut pas du groupe.
עשרה
מחבר · סעיף א׳
נברך אלהינו
À dix on mentionne le Nom — mais sans lamed ; et cent, mille ou dix mille ne changent rien au texte.
שינה מן הנוסח
מחבר · סעיפים א׳-ב׳
הרי זה בור
Altérer la formule est une faute de tenue ; et l'oubli du Nom à dix ne se répare que si nul n'a encore répondu.
Questions fréquentes — Siman קצ״ב
Comment fait-on le zimoun à trois selon le Siman 192 ?
Selon le Choulhan Aroukh, Orah Haïm 192:1, trois convives attablés sont tenus au zimoun — « היו מסובין ג׳ חייבים בזימון » (שו״ע או״ח קצ״ב:א) — et le texte en est fixé : « שאומר אחד מהם נברך שאכלנו משלו » (שו״ע או״ח קצ״ב:א), les autres répondant « ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו » (שו״ע או״ח קצ״ב:א) ; puis celui qui mène répète la même formule avant d'ouvrir la première bénédiction. La source en est la michna : « כיצד מזמנין בשלשה אומר נברך » (ברכות מ״ט ע״ב).
Que change-t-on lorsqu'il y a dix convives (Siman 192) ?
Selon le Choulhan Aroukh, Orah Haïm 192:1, à dix on mentionne le Nom : « ואם הם עשרה צריך להזכי׳ את ה׳ שאומ׳ נברך אלהינו » (שו״ע או״ח קצ״ב:א), et l'assemblée répond « ברוך אלהינו » (שו״ע או״ח קצ״ב:א). Mais on ne dit pas le Nom précédé d'un lamed : « ואין לומר נברך לאלהינו בלמ״ד » (שו״ע או״ח קצ״ב:א). Et au-delà de dix le nombre ne change plus rien : « ובין שיהיו עשרה או מאה או אלף או רבוא כך הם מברכים » (שו״ע או״ח קצ״ב:א), conformément à « הלכה כרבי עקיבא » (ברכות נ׳ ע״א).
Que faire si le mezamen a oublié « Elo-hénou » à dix (Siman 192) ?
Selon le Choulhan Aroukh, Orah Haïm 192:2, une fois que l'assemblée a répondu on ne revient plus en arrière — « אם טעה המזמן בעשר׳ והעוני׳ ולא הזכירו אלהינו אין יכולים לחזור » (שו״ע או״ח קצ״ב:ב) ; mais tant que nul n'a répondu, « אבל אם עדיין לא ענו אחריו יחזור ויזמן בשם » (שו״ע או״ח קצ״ב:ב). résumé : le zimoun ne se refait pas rétroactivement, car il n'y a pas de zimoun a posteriori — « אין זמון למפרע » (ברכות נ׳ ע״א).