סימן קצ״ב — ברכת זימון בשלשה או בעשרה

על פי השולחן ערוך, אורח חיים קצ״ב:א — « היו מסובין ג׳ חייבים בזימון » (שו״ע או״ח קצ״ב:א), ונוסחו קבוע: « שאומר אחד מהם נברך שאכלנו משלו » (שו״ע או״ח קצ״ב:א), והם עונים « ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו » (שו״ע או״ח קצ״ב:א) ; והוא חוזר ואומר כלשונם ופותח בברכה הראשונה. ומקורו במשנה: « כיצד מזמנין בשלשה אומר נברך » (ברכות מ״ט ע״ב).

על פי השולחן ערוך, אורח חיים קצ״ב:א, בעשרה מזכירין את השם: « ואם הם עשרה צריך להזכי׳ את ה׳ שאומ׳ נברך אלהינו » (שו״ע או״ח קצ״ב:א), והם עונים « ברוך אלהינו » (שו״ע או״ח קצ״ב:א) ; ו« ואין לומר נברך לאלהינו בלמ״ד » (שו״ע או״ח קצ״ב:א). ומעשרה ולמעלה אין הנוסח משתנה — « ובין שיהיו עשרה או מאה או אלף או רבוא כך הם מברכים » (שו״ע או״ח קצ״ב:א), וכדאמר רבא « הלכה כרבי עקיבא » (ברכות נ׳ ע״א).

על פי השולחן ערוך, אורח חיים קצ״ב:ב — « אם טעה המזמן בעשר׳ והעוני׳ ולא הזכירו אלהינו אין יכולים לחזור » (שו״ע או״ח קצ״ב:ב) ; « אבל אם עדיין לא ענו אחריו יחזור ויזמן בשם » (שו״ע או״ח קצ״ב:ב). תמצית: אין הזימון נעשה למפרע — « אין זמון למפרע » (ברכות נ׳ ע״א).