✦ ❖ ✦
DAAT · LEVEL 1 — INTRODUCTION
Siman קצ״ד · Three who separated, and the zimun
שלשה שאכלו כאחד ונפרדו לענין הזימון מה דינם — the company that came apart (בטל מהם הזימון), the impossibility of making it up (אין זימון למפרע), the one who blessed first, the Rema's gloss (פרח זימון), the one who went outside (יצא אחד מהם לשוק), the difference between three and ten, and the blessing that cannot be shared
סימן קצ״ד · ג׳ סעיפים
שלשה שאכלו כאחד ונפרדו לענין הזימון מה דינם
🌱 Introductory Level · מתחילים
✦ ❖ ✦
The preceding siman said who joins the zimun. This one says what happens when the company comes apart. Three ate together, forgot, and each blessed for himself: the zimun is lost, and there is no making it up. But if only one got ahead of the others, the two who remain make the zimun with him — they are discharged, he is not. Second case: one has gone outside; they call him, they tell him, he answers from where he is — but with ten he must come back and sit. Third case: none of them knows the whole Birkat haMazon — each says the blessing he knows. Hebrew text, translation and explanation of the ג׳ seifim, with a section of practical cases.
Topic: The company that came apart and the zimun — בטל מהם הזימון, אין זימון למפרע, יצא אחד מהם לשוק, ואין ברכה מתחלקת
Source: שולחן ערוך אורח חיים סימן קצ״ד · ג׳ סעיפים
Compiled by: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
The zimun is not a formula appended to Birkat haMazon: it is the fruit of a table. Three who ate together have formed a company, and it is that company which obligates. Now what was not said in its time is no longer said afterwards: that is what Marimar told the three Sages who had blessed separately — ידי ברכה יצאתם ידי זימון לא יצאתם (Berakhot 45b) —, and to their proposal to start again he answered וכי תימרו ניהדר ונזמן אין זימון למפרע (Berakhot 45b). Hence the three seifim: what is lost, what can still be saved, how far the bond of the company reaches, and what is done when none of them knows the whole text. We study here at the level of principle; for personal conduct, one refers to the ruling of the Rav.
📑 Study outline
A. בטל מהם הזימון (seif 1) — the lost zimun, the one who blessed first, and the Rema's gloss
B. יצא אחד מהם לשוק (seif 2) — the one who went out, and the divide between three and ten
C. אין ברכה אחת מתחלקת (seif 3) — each says the blessing he knows
1-3. Practical cases and comprehension questions
A. בטל מהם הזימון — the lost zimun and what can still be saved
זִמּוּן — the "invitation" that three diners extend to one another before Birkat haMazon. It is not a courtesy but the expression of a קביעות, a bond fixed by the shared meal. Two consequences follow, and our whole siman lives on them: since it is an opening of Birkat haMazon, it can no longer be opened once the blessing has been sealed — אין זימון למפרע; and since it depends on the company, it is enough for the company to come apart for it to disappear. The Gemara says it in both directions: in the name of Marimar, ידי ברכה יצאתם ידי זימון לא יצאתם (Berakhot 45b); and in the name of Rabba Tosfa'a, הני שלשה דכרכי רפתא בהדי הדדי וקדים חד מינייהו ובריך לדעתיה אינון נפקין בזמון דידיה איהו לא נפיק בזמון דידהו לפי שאין זמון למפרע (Berakhot 50a).
Seif 1 — the zimun is void and cannot be made retroactively
שלשה שאכלו כאחד ושכחו ובירך כל אחד לעצמו בטל מהם הזימון ואין יכולים לחזור ולזמן למפרע וכן אם ברכו שני׳ מהם אבל אם שכח אחד מהם ובירך השנים יכולים לזמן עם השלישי אע״פ שכבר בירך יכול לומר ברוך שאכלנו משלו והם יוצאי׳ ידי חובת זימון והוא אינו יוצא ידי זימון שאין זימון למפרע: הגה ואם האחד זימן עם אחרים אף שנים הנשארים אינן יכולים לזמן (ב״י בשם רשב״א):
Seif 1: three who ate together and forgot, each having blessed for himself — the zimun has been lost to them, and they cannot go back and make the zimun retroactively; and the same holds if two of them blessed. But if one of them forgot and blessed, the two may make the zimun with the third, even though he has already blessed: he may say "baruch she'achalnu mishelo", and they are discharged of the obligation of zimun, while he is not discharged, for there is no retroactive zimun. (Gloss: and if that third one already made a zimun with others, even the remaining two may no longer make a zimun — Beit Yossef in the name of the Rashba.)
Three teachings in a single seif. First, what is lost: שלשה שאכלו כאחד ושכחו ובירך כל אחד לעצמו בטל מהם הזימון (שו״ע או״ח קצ״ד:א), and the Mechaber at once closes the door to any remedy — ואין יכולים לחזור ולזמן למפרע (שו״ע או״ח קצ״ד:א). summary: the word is strong — "בטל", annulled: this is not an obligation neglected and still waiting, it is an object that no longer exists. Second, the case of two: וכן אם ברכו שני׳ מהם (שו״ע או״ח קצ״ד:א) — once two have blessed, only one man is left for whom a zimun could serve, and one man does not make a zimun.
Third, what can still be saved: אבל אם שכח אחד מהם ובירך השנים יכולים לזמן עם השלישי (שו״ע או״ח קצ״ד:א). The two who have not yet blessed are still two; they lack a third to answer, and the one who has already blessed can fill that place — אע״פ שכבר בירך יכול לומר ברוך שאכלנו משלו (שו״ע או״ח קצ״ד:א). But the shares are unequal: והם יוצאי׳ ידי חובת זימון והוא אינו יוצא ידי זימון שאין זימון למפרע (שו״ע או״ח קצ״ד:א). The Rambam writes it in the same terms: שלשה שאכלו כאחד וקדם אחד מהן וברך לעצמו מזמנין עליו ויצאו השנים ידי חובת זמון והוא לא יצא בזמון זה שאין זמון למפרע (רמב״ם הלכות ברכות פרק ה׳ הלכה י״ד).
The Rema's gloss adds a case in which even that no longer works: ואם האחד זימן עם אחרים אף שנים הנשארים אינן יכולים לזמן (רמ״א או״ח קצ״ד:א). summary: so long as the third has made no zimun at all, he still has something to give; but once he has been counted in another zimun, he has nothing left to bring to this one. The Gemara uses an image of flight for this: אבל אזמון עלייהו בדוכתייהו פרח זימון מינייהו (Berakhot 50b) — the zimun has "flown away" from them.
summary: the seif reads like a descending ladder. Three who blessed separately: nothing. Two who blessed: nothing. Only one who blessed: the zimun still stands for the other two. And if that "only one" has already served elsewhere: nothing again.
B. יצא אחד מהם לשוק — the one who went outside
Seif 2 — they call him and tell him that they wish to make the zimun
שלשה שאכלו ויצא אחד מהם לשוק קוראי׳ אותו ומודיעים לו שרוצים לזמן כדי שיכוין ויצטרף עמהם ויענה עמהם ברכת זמון ויוצאי׳ ידי חובתן אף על פי שאינו בא ויושב עמהם והני מילי בשלשה אבל בעשרה כיון שצריכין להזכיר את השם אינם מצטרפים עד שיבא וישב עמהם [ועיין לקמן סי׳ ר׳ עד היכן ברכת הזימון]:
Seif 2: three who ate and one of them went out to the market — they call him and inform him that they wish to make the zimun, so that he will have intent, join them, and answer the blessing of the zimun with them; and they are discharged of their obligation even though he does not come and sit with them. And this applies only to three; but with ten, since the Divine Name must be mentioned, they do not join until he comes and sits with them. [And see further, siman 200, as to how far the blessing of the zimun extends.]
The source is explicit in the Gemara: שלשה שאכלו כאחת ויצא אחד מהם לשוק קוראין לו ומזמנין עליו (Berakhot 45b), upon which Abaye specifies והוא דקרו ליה ועני (Berakhot 45b) — they must call him and he must answer. The Mechaber renders these two words as two acts: קוראי׳ אותו ומודיעים לו שרוצים לזמן (שו״ע או״ח קצ״ד:ב) — one does not merely shout his name, one informs him of what is about to happen, כדי שיכוין ויצטרף עמהם ויענה עמהם ברכת זמון (שו״ע או״ח קצ״ד:ב).
What suffices and what does not. For three, the bond of the company holds at a distance: ויוצאי׳ ידי חובתן אף על פי שאינו בא ויושב עמהם (שו״ע או״ח קצ״ד:ב). But as soon as ten are involved, the rule changes: והני מילי בשלשה אבל בעשרה כיון שצריכין להזכיר את השם אינם מצטרפים עד שיבא וישב עמהם (שו״ע או״ח קצ״ד:ב). This is exactly Mar Zutra's distinction: ולא אמרן אלא בשלשה אבל בעשרה עד דניתי (Berakhot 45b), on which the Gemara rules והלכתא כמר זוטרא (Berakhot 45b), and whose reason it gives: כיון דבעי לאדכורי שם שמים בציר מעשרה לאו אורח ארעא (Berakhot 45b).
summary: the Rambam goes one step further and says what the one outside gains as well — שלשה שאכלו ויצא אחד מהן לשוק קוראין לו כדי שיכון לשמע מה שהן אומרים ומזמנין עליו והוא בשוק ויוצא ידי חובתו (רמב״ם הלכות ברכות פרק ה׳ הלכה י״ג) — and he adds that this does not exempt him from Birkat haMazon itself, which he will say at home. And for ten he writes likewise: אבל עשרה שאכלו ויצא אחד מהן לשוק אין מזמנין עליו עד שיחזר למקומו וישב עמהן (רמב״ם הלכות ברכות פרק ה׳ הלכה י״ג).
C. אין ברכה אחת מתחלקת — each says the blessing he knows
Seif 3 — and each one shall recite the blessing that he knows
שלשה שאכלו כאחד ואין א׳ מהם יודע כל ברכת המזון אלא אחד יודע ברכה ראשונה ואחד השנייה ואחד השלישית חייבים בזימון וכל אחד יברך הברכה שיודע ואף על פי שאין בהם מי שיודע ברכה רביעית אין בכך כלום אבל לחצאין אין לברך אם האחד אינו יודע כי אם חצי הברכ׳ שאין ברכ׳ אחת מתחלק׳ לשתי׳:
Seif 3: three who ate together and not one of them knows the whole Birkat haMazon, but one knows the first blessing, another the second and another the third — they are obligated in the zimun, and each one shall recite the blessing that he knows. And even though there is none among them who knows the fourth blessing, it is of no consequence. But they may not bless by halves, if one knows only half a blessing, for a single blessing is not divided between two.
The principle is liberating: partial ignorance does not annul the obligation. שלשה שאכלו כאחד ואין א׳ מהם יודע כל ברכת המזון אלא אחד יודע ברכה ראשונה ואחד השנייה ואחד השלישית חייבים בזימון (שו״ע או״ח קצ״ד:ג), and the remedy follows: וכל אחד יברך הברכה שיודע (שו״ע או״ח קצ״ד:ג). summary: Birkat haMazon is not an indivisible block but a sequence of blessings, each of which is a unit in itself; nothing therefore prevents three mouths from taking turns from one unit to the next.
The fourth blessing is no obstacle: ואף על פי שאין בהם מי שיודע ברכה רביעית אין בכך כלום (שו״ע או״ח קצ״ד:ג). summary: for הטוב והמטיב is not of the Torah as the first three are — the Gemara gives the sign: שהרי פועלים עוקרים אותה (Berakhot 46a), workers, pressed by their labour, uproot it.
The limit: אבל לחצאין אין לברך אם האחד אינו יודע כי אם חצי הברכ׳ שאין ברכ׳ אחת מתחלק׳ לשתי׳ (שו״ע או״ח קצ״ד:ג). summary: what may be shared are the blessings among themselves, not the inside of a blessing. A blessing is one continuous utterance, and two half-utterances from two mouths do not make one. The spirit of the baraita on two diners is the same: אבל אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא (Berakhot 45b) — the one who knows says it, the one who does not is discharged by listening.
The siman in one sentence: the zimun lives off the company — as long as it holds, the zimun holds: the one who went outside is still counted (יצא אחד מהם לשוק), and the one who has already blessed may still serve as a third; but once it has come apart there is no going back (אין זימון למפרע), and if the third has already made a zimun elsewhere the zimun has flown away (פרח זימון). And ignorance does not break the company: each says what he knows, but a blessing is not cut in two.
Practical cases
Case 1 — We forgot the zimun: may we do it now?
Situation: we were three at the table, each of us recited Birkat haMazon on his own, and afterwards we realise that we forgot the zimun.
Conduct: no, it is too late — שלשה שאכלו כאחד ושכחו ובירך כל אחד לעצמו בטל מהם הזימון (שו״ע או״ח קצ״ד:א), and ואין יכולים לחזור ולזמן למפרע (שו״ע או״ח קצ״ד:א). This is already Marimar's answer: ידי ברכה יצאתם ידי זימון לא יצאתם (Berakhot 45b), and וכי תימרו ניהדר ונזמן אין זימון למפרע (Berakhot 45b). The practical lesson is simple: announce the zimun before beginning. For practice, one follows one's Rav.
Case 2 — One of us has already blessed alone
Situation: we are three; one of us, in a hurry, recited Birkat haMazon before us. May the other two still make a zimun?
Conduct: yes — אבל אם שכח אחד מהם ובירך השנים יכולים לזמן עם השלישי (שו״ע או״ח קצ״ד:א); he may lead or answer, for אע״פ שכבר בירך יכול לומר ברוך שאכלנו משלו (שו״ע או״ח קצ״ד:א). But let each know what he gains from it: והם יוצאי׳ ידי חובת זימון והוא אינו יוצא ידי זימון שאין זימון למפרע (שו״ע או״ח קצ״ד:א). And if that third one had already made a zimun elsewhere, it is over for everyone: ואם האחד זימן עם אחרים אף שנים הנשארים אינן יכולים לזמן (רמ״א או״ח קצ״ד:א). For practice, one follows one's Rav.
Case 3 — A diner has stepped outside
Situation: we were three; at the moment of blessing, one of us is already outside. Must we wait until he comes back?
Conduct: with three, no — but it is not enough that he be "somewhere around": קוראי׳ אותו ומודיעים לו שרוצים לזמן כדי שיכוין ויצטרף עמהם ויענה עמהם ברכת זמון (שו״ע או״ח קצ״ד:ב), and then ויוצאי׳ ידי חובתן אף על פי שאינו בא ויושב עמהם (שו״ע או״ח קצ״ד:ב); the Gemara sets the same condition: והוא דקרו ליה ועני (Berakhot 45b). If there are ten and one wishes to make the zimun with the Name, that is another matter: אינם מצטרפים עד שיבא וישב עמהם (שו״ע או״ח קצ״ד:ב). For practice, one follows one's Rav.
Comprehension questions
Check your understanding:
- Why is there no retroactive zimun, and what remains when only one has blessed (seif 1)?
- What does the Rema's gloss change when the third has already made a zimun elsewhere (seif 1)?
- What are the two conditions for counting the one who went outside (seif 2)?
- Why does a group of ten require that he come back and sit (seif 2)?
- Why may the blessings be shared among three, but not one blessing between two (seif 3)?
Going further
If you wish to go deeper into this siman:
📖Join the chavrusa
- 📚 Level 2 — Lamdan: for the pilpul — גדר קביעות החבורה ; אין זימון למפרע ; צירוף היוצא לשוק
- ✨ Level 3 — Synthesis: for review and quick memorization
- 👑 Level 4 — Daat HaRav (Admour HaZaken): the shitah of the Choulhan Aroukh HaRav — שלשה שאכלו כאחד ונפרדו