סימן קצ״ה — חבורות שאוכלים בהרבה מקומות מה דינם

על פי השולחן ערוך, אורח חיים קצ״ה:א, הכל תלוי בראייה — « שתי חבורות שאוכלות בבית אחד או בשני בתים » (שו״ע או״ח קצ״ה:א), ו« אם מקצתן רואים אלו את אלו מצטרפות לזימון » (שו״ע או״ח קצ״ה:א) ; ואם לאו — « ואם לאו אינם מצטרפות » (שו״ע או״ח קצ״ה:א). ומקורו במשנה: « בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו » (ברכות נ׳ ע״א), ובאין רואין — « אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן » (ברכות נ׳ ע״א).

על פי השולחן ערוך, אורח חיים קצ״ה:א — « ואם יש שמש אחד לשתיהן הוא מצרפן » (שו״ע או״ח קצ״ה:א), ובתנאי « וכגון שנכנסו מתחלה על דעת להצטרף יחד » (שו״ע או״ח קצ״ה:א). וכן שנינו בברייתא: « אם יש שמש ביניהם » (ברכות נ׳ ע״ב), « שמש מצרפן » (ברכות נ׳ ע״ב). והביא מרן דעה מצמצמת: « ויש מי שאומר שאם רשות הרבים מפסקת בין שני הבתים אינם מצטרפין בשום ענין » (שו״ע או״ח קצ״ה:א).

על פי השולחן ערוך, אורח חיים קצ״ה:ג — « כל היכא שמצטרפות שתי חבורות צריך שישמעו שתיהן דברי המברך ברכת זימון בביאור » (שו״ע או״ח קצ״ה:ג). והוסיף הרמ״א: « ובשאר ברכת המזון יברך כל א׳ לעצמו » (רמ״א או״ח קצ״ה:ג), ואם ירצו שיוציאם המזמן — « צריכים שישמעו כל ברכת המזון » (רמ״א או״ח קצ״ה:ג), « דבלא זה לא יצאו כלל » (רמ״א או״ח קצ״ה:ג). תמצית: וכבר כתב הרמב״ם « והוא שישמעו שתיהן כל דברי המברך בבאור » (רמב״ם הלכות ברכות פרק ה׳ הלכה י״ב).