סימן קצ״ו — מי שאכל דבר איסור אם מצטרף לזימון

על פי השולחן ערוך, אורח חיים קצ״ו:א — « אכל דבר איסור אף על פי שאינו אלא מדרבנן אין מזמנין עליו » (שו״ע או״ח קצ״ו:א), ואף ברכה אין בו: « ואין מברכין עליו לא בתחלה ולא בסוף » (שו״ע או״ח קצ״ו:א). ומקורו במשנה: « אכל טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והנכרי אין מזמנין עליו » (ברכות מ״ה ע״א) ; ולשון הרמב״ם: « כל האוכל דבר האסור בין בזדון בין בשגגה אינו מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף » (רמב״ם הלכות ברכות פרק א׳ הלכה י״ט).

על פי השולחן ערוך, אורח חיים קצ״ו:ב — « אם אכל דבר איסור במקום סכנה מברכים עליו » (שו״ע או״ח קצ״ו:ב), ומרן עצמו הפנה: « ועיין לקמן סי׳ ר״ד » (שו״ע או״ח קצ״ו:ב). תמצית: מה שנאכל להצלת נפש אינו עבירה, ואין ברכתו בכלל « אין זה מברך אלא מנאץ » (סנהדרין ו׳ ע״ב).

על פי השולחן ערוך, אורח חיים קצ״ו:ג — כל שהאחד יכול לאכול עם חבירו מצטרפין: « כיון שאותו שאינו נזהר יכול לאכול עם הנזהר וכהן עם הישראל מצטרפין » (שו״ע או״ח קצ״ו:ג) ; וכשאין זה יכול עם זה — « אינם מצטרפין » (שו״ע או״ח קצ״ו:ג). ומקורו בברייתא: « הכל מצטרפין לזימון כהנים לוים וישראלים » (ערכין ד׳ ע״א), וטעמה: « נהי דזר בהדי כהן לא מצי אכיל כהן בהדי זר מצי אכיל » (ערכין ד׳ ע״א). והוסיף הרמ״א: « ודוקא כשכל אחד אוכל מככרו אבל אם אוכלים מככר בעל הבית מצטרפין » (רמ״א או״ח קצ״ו:ג).

על פי השולחן ערוך, אורח חיים קצ״ו:ד — « אין מזמנין על מי שאכל פחות מכזית » (שו״ע או״ח קצ״ו:ד). ושיעורו מן המשנה: « עד כמה מזמנין… עד כזית » (ברכות מ״ה ע״א) ; וכתב הרמב״ם: « אין מזמנין אלא על מי שאכל כזית פת ולמעלה » (רמב״ם הלכות ברכות פרק ה׳ הלכה ח׳).