שולחן ערוך · אורח חיים

Résumé concis :

ג׳ seifim : le siman fixe les conditions du צירוף de deux compagnies. Le critère est la vue — «אם מקצתן רואים אלו את אלו מצטרפות לזימון» (שו״ע או״ח קצ״ה:א) — et il vaut même hors d'une seule salle, «שתי חבורות שאוכלות בבית אחד או בשני בתים» (שו״ע או״ח קצ״ה:א) ; à défaut, «ואם לאו אינם מצטרפות» (שו״ע או״ח קצ״ה:א). Un serviteur commun supplée à la vue — «ואם יש שמש אחד לשתיהן הוא מצרפן» (שו״ע או״ח קצ״ה:א), comme dans la beraïta «שמש מצרפן» (ברכות נ׳ ע״ב) — sous condition : «וכגון שנכנסו מתחלה על דעת להצטרף יחד» (שו״ע או״ח קצ״ה:א). Un avis ferme la porte : «ויש מי שאומר שאם רשות הרבים מפסקת בין שני הבתים אינם מצטרפין בשום ענין» (שו״ע או״ח קצ״ה:א). Le séif 2 réunit dedans et dehors — «אם המברך יושב על מפתן הבית הוא מצרפן» (שו״ע או״ח קצ״ה:ב) ; et le séif 3 pose la condition de tout : «צריך שישמעו שתיהן דברי המברך ברכת זימון בביאור» (שו״ע או״ח קצ״ה:ג), le Rama ajoutant «ובשאר ברכת המזון יברך כל א׳ לעצמו» (רמ״א או״ח קצ״ה:ג).