שולחן ערוך · אורח חיים

Résumé concis :

Un séif : le siman ne demande pas qui se joint au zimoun, mais ce que dit celui qui ne s’y joint pas. Tout dépend de l’instant où il entre — «אם נכנס כשאומר המברך נברך שאכלנו משלו עונה אחריו ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד» (שו״ע או״ח קצ״ח:א), et sinon «ואם נכנס כשאחרים עונים ברוך שאכלנו משלו עונה אחריהם אמן» (שו״ע או״ח קצ״ח:א) — car la Guemara avait déjà tranché en ce sens : «ולא פליגי הא דאשכחינהו דקא אמרי נברך והא דאשכחינהו דקא אמרי ברוך» (ברכות מ״ה ע״ב). Le Rama généralise l’amen — «וכן בכל הברכו׳ שאדם שומע חייב לענות אמן» (רמ״א או״ח קצ״ח:א) ; à dix la formule devient «ואם הם י׳ אומר ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד» (שו״ע או״ח קצ״ח:א) ; et celui qui était là sans manger répond deux fois : «כך הוא עונה אחר המברך ואחר העונים» (שו״ע או״ח קצ״ח:א).