סימן ר״ג — דיני ברכת פירות הארץ

לפי השולחן ערוך אורח חיים ר״ג:ב-ג הרי הם פירות הארץ: « על תותים הגדלים בסנה בורא פרי האדמה » (שו״ע או״ח ר״ג:ב), וכן « על המאוזי״ש בורא פרי האדמה » (שו״ע או״ח ר״ג:ג). וההגה נתנה את הגדר: « דלא מקרי עץ אלא שמוציא עליו מעצו » (רמ״א או״ח ר״ג:ב), ו« אבל מה שמוציא עליו משרשיו לא מקרי עץ » (רמ״א או״ח ר״ג:ב) ; וטעמה: « והני כיון דכלה עציו לגמרי בחורף והדר פרח משרשיו מברכים עליו בורא פרי האדמה » (רמ״א או״ח ר״ג:ב). ושורש הדבר בגמרא: « אבל היכא דכי שקלת ליה לפירי ליתיה לגווזא דהדר מפיק לא מברכינן עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה » (ברכות מ׳ ע״ב).

לפי השולחן ערוך אורח חיים ר״ג:ד-ה: « על פירות שמוציאין אילני סרק שהכל » (שו״ע או״ח ר״ג:ד), ו« בני אסא אע״ג דבשלן והויין כפירות אינו מברך אלא שהכל » (שו״ע או״ח ר״ג:ה). והבית יוסף נתן את הטעם: « האוכל ממה שמוציאים אילני סרק אין מברכין עליהם אלא שהכל דלא חשיבי לברוכי בפה״ע » (בית יוסף או״ח סימן ר״ג), ובבני אסא: « וכיון דאמרי׳ הדס וערבה אינם עושים פירות שמע מינה דפירות בני אסא לאו פירות נינהו » (בית יוסף או״ח סימן ר״ג). והמשנה ברורה פירש מה הם: « בני אסא היינו ענבים קטנים שרגילין להמצא בהדסים » (משנה ברורה, מ״ב ר״ג:ו).

לפי השולחן ערוך אורח חיים ר״ג:ו-ח: « על זנגביל שמרקחים אותו כשהוא רטוב בפה״א » (שו״ע או״ח ר״ג:ו), ואף ביבש — « ונראה דה״ה אם מרקחים אותו יבש כיון שע״י כך הוא ראוי לאכילה » (שו״ע או״ח ר״ג:ו), ולפיכך « הזנגביל עיקר ומברך עליו בורא פרי האדמה » (שו״ע או״ח ר״ג:ו). ובבשמים: « בשמים שחוקים ומעורבים עם סוקר הבשמים עיקר » (שו״ע או״ח ר״ג:ז), ו« ומברך עליהם כדין ברכת אותן בשמים » (שו״ע או״ח ר״ג:ז). ולבסוף « צנון מברך עליו בפה״א » (שו״ע או״ח ר״ג:ח). ושורשם בגמרא: « האי המלתא דאתיא מבי הנדואי שריא ומברכינן עלה בורא פרי האדמה » (ברכות ל״ו ע״ב), ו« דהא צנון סופו להקשות ומברכינן עליה בורא פרי האדמה » (ברכות ל״ו ע״א).