דף הבית › אורח חיים — יום-יום › סימן ר״ד › רמה 3 — סיכום מקיף

✦ ❖ ✦ ד ע ת · ר מ ה 3 — ס י כ ו ם מ ק י ף ✦ ❖ ✦

סימן ר״ד

דיני הברכות ליתר מאכלים

דיני הברכות ליתר מאכלים. שהכל וארבע משפחותיו (ברכות מ׳ ע״ב) ; חומץ ויין שהחמיץ (בבא בתרא צ״ו ע״א) ; שמרים ותמד (בבא בתרא צ״ו ע״ב) ; מים, רפואה ואונס (ברכות מ״ד ע״א) ; מרקחת, עיקר וטפל וספק ברכה
חזרה מסודרת, זיכרון מהיר, וההנהגה למעשה

המקור: שולחן ערוך, אורח חיים ר״ד — י״ג סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה · DAAT
ללומדים שכבר עמדו על רמות 1 ו-2
daattorah.com

📑 תכנית הסיכום

האקסיומה המרכזית — קו הסימן
טבלת האב של י״ג הסעיפים
שהכל — ארבע המשפחות
חומץ ויין שהחמיץ — אימתי פסק היין מהיות יין
שמרים ותמד — שיעור היין שנשתייר
מים, רפואה ואונס — הברכה הולכת אחר ההנאה
דבש, מרקחת ועיקר וטפל — מי שולט בתערובת
ספק ברכה — פתח המילוט
כללי זהב
סימן לזיכרון
מכשולים שיש להיזהר מהם
ההנהגה למעשה
טבלת הסיכום הסופית

1. האקסיומה המרכזית — קו הסימן

הכלל של סימן ר״ד:

סימן זה (י״ג סעיפים) הוא סימנו של השאר — ומלמד שאף לשאר יש דין. והכל נחתך בו בשאלה אחת הנשאלת שלוש פעמים. (א) היש כאן הנאה? — יש, ואפילו מועטת, ואפילו ברפואה, ואפילו במאכל איסור שנאכל מפני הסכנה — מברך ; אין — אינו מברך כלום. (ב) העדיין שמו עליו? — יין שהחמיץ, שמרים, וחרצנים: עד היכן נשאר המשקה יין. (ג) מי שולט בתערובת? — העיקר נוטל את הברכה והטפל נגרר אחריו. והסעיף האחרון מוסיף את פתח המילוט: בספק — שהכל, הברכה שבדיעבד עולה לכל.

💡 המפתח: שלוש שאלות ומילת מפתח אחת — להכיר את ההנאה ואת מקורה:

ההנאה — מלח וזמית עביד אינש דשדי לפומיה אבל קמחא דשערי הואיל וקשה לקוקיאני לא לבריך עליה כלל קא משמע לן כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי (ברכות ל״ו ע״א).
הרשימה — על דבר שאין גידולו מן הארץ… מברך שהכל (שו״ע או״ח ר״ד:א).
שם היין — אם נתן שלשה מדות מים ומצא ארבעה הוה ליה כיין מזוג ומברך בפה״ג (שו״ע או״ח ר״ד:ה).
העיקר — כל שהוא עיקר ועמו טפיל׳ מברך על העיק׳ ופוטר את הטפילה (שו״ע או״ח ר״ד:יב).
הספק — כל דבר שהוא מסופק בברכתו יברך שהכל (שו״ע או״ח ר״ד:יג).

2. טבלת האב של י״ג הסעיפים

י״ג הסעיפים נחלקים לחמישה בלוקים: הראשון — הרשימה הגדולה ; שלושה שאחריו — יין שהחמיץ ; שניים שאחריהם — שיעור היין שנשתייר ; שלושה שאחריהם — הנאה, אונס וסכנה ; וארבעת האחרונים — תערובת וספק.

סעיף	המקרה	לב ההלכה	סימן
א׳	רשימת השהכל	על דבר שאין גידולו מן הארץ כגון בשר בהמה חיה ועוף דגים ביצים חלב גבינה (שו״ע או״ח ר״ד:א) ; ועל החומץ שעירבו במים שראוי לשתות מברך שהכל (שו״ע או״ח ר״ד:א).	שאין גידולו מן הארץ
ב׳	חומץ לבדו	על החומץ לבדו אינו מברך כלום מפני שהוא מזיקו (שו״ע או״ח ר״ד:ב).	מזיקו
ג׳	ריחיה חלא וטעמיה חמרא	ריחיה חלא [פירוש חומץ] וטעמיה חמרא חמרא הוא ומברך עליו בפה״ג (שו״ע או״ח ר״ד:ג).	הטעם מכריע
ד׳	שנמנעים לשתותו	כל שבני אדם נמנעים לשתותו מפני חמיצותו אין מברכין עליו בורא פרי הגפן [אלא שהכל] (שו״ע או״ח ר״ד:ד).	דעת בני אדם
ה׳	שמרי יין	שמרי יין מברך עליהם בפה״ג (שו״ע או״ח ר״ד:ה) ; אם נתן שלשה מדות מים ומצא ארבעה הוה ליה כיין מזוג ומברך בפה״ג (שו״ע או״ח ר״ד:ה).	רמא תלתא ואתא ארבעה
ו׳	תמד	תמד שעושים מחרצנים שנותנים עליהם מים דינם כשמרים (שו״ע או״ח ר״ד:ו) ; אבל אם לא נדרכו אלא ברגל אפי׳ נתן שלשה מדות מים ולא מצא אלא ג׳ או פחות מברכין עליו בפה״ג שיין הוא והמים נבלעים בזגים ובמה שיוצא יש בו יין מרובה (שו״ע או״ח ר״ד:ו).	נדרכו ברגל
ז׳	מים	השותה מים לצמאו מברך שהכל ולאחריו בנ״ר (שו״ע או״ח ר״ד:ז) ; אבל אם חנקתיה אומצא ושותה מים להעביר האומצא אינו מברך לא לפניו ולא לאחריו (שו״ע או״ח ר״ד:ז).	לצמאו
ח׳	אוכל לרפואה	כל האוכלין והמשקין שאדם אוכל ושותה לרפואה אם טעמם טוב והחיך נהנה מהם מברך עליו תחלה וסוף (שו״ע או״ח ר״ד:ח) ; אם אנסוהו לאכול או לשתות אע״ג דהחיך נהנה ממנו אינו מברך עליו הואיל ונאנס על כך (רמ״א או״ח ר״ד:ח).	החיך נהנה
ט׳	איסור מפני הסכנה	אכל מאכל או משקה של איסור מפני הסכנה מברך עליו תחלה וסוף (שו״ע או״ח ר״ד:ט).	התירא קאכיל
י׳	דבש דבורים	דבש דבורים הרי הוא כשאר דבש ואינו מברך אלא שהכל (שו״ע או״ח ר״ד:י).	אין גידולו מן הארץ
י״א	מרקחת בדבש	הפירות והעשבים הם עיקר והדבש טפל אפי׳ הם כתושי׳ ביותר (שו״ע או״ח ר״ד:יא) ; הלכך מברך על חבושים וגינדא״ש בפה״ע ועל עשבים בורא פרי האדמה ועל של ורדים בורא פרי האדמה (שו״ע או״ח ר״ד:יא).	הדבש טפל
י״ב	עיקר וטפל	כל שהוא עיקר ועמו טפיל׳ מברך על העיק׳ ופוטר את הטפילה (שו״ע או״ח ר״ד:יב) ; אבל אם עירב כדי ליתן טעם בתערובות הרי הוא עיקר (שו״ע או״ח ר״ד:יב).	מגמת התערובת
י״ג	ספק ברכה	כל דבר שהוא מסופק בברכתו יברך שהכל (שו״ע או״ח ר״ד:יג).	כדיעבד דמי

⚖ 2. טבלת האב של י״ג הסעיפים

יש הנאה → מברך ← ומה מברך? מה שאין לו שם מיוחד: שהכל → ואין הנאה כלל: אינו מברך כלום — חומץ לבדו, ומים על אומצא → ובשם היין: הטעם מכריע, ורמא תלתא ואתא ארבעה, ולפי מנהג המקום → ובתמד שנדרך ברגל, אף בפחות → ובתערובת: הבא לדבק, לריח ולצבע — טפלה, והבא לטעם — עיקר → ובספק: שהכל.

3. שהכל — ארבע המשפחות

📜 הכלל — ועל דבר שאין גדולו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו (ברכות מ׳ ע״ב) ; על דבר שאין גידולו מן הארץ כגון בשר בהמה חיה ועוף דגים ביצים חלב גבינה (שו״ע או״ח ר״ד:א).

🍄 מה שאינו יונק מן הארץ — ועל הגובאי ועל המלח ועל מי מלח ועל המרק ועל כמיהין ופטריות (שו״ע או״ח ר״ד:א).

🍞 מה שירד ממעלתו — ופת שעיפשה ותבשיל שנשתנה צורתו ונתקלקל (שו״ע או״ח ר״ד:א) ; ונתקלקל קצת עי״ז דאלו נתקלקל לגמרי ולא חזי לאכילת אדם אין מברכין עליו כלל (משנה ברורה, מ״ב ר״ד:א).

🌴 מה שלא נטעוהו לשמו — ועל לולבי גפנים ועל שקדים מתוקים שאוכלי׳ אותם כשהם רכים בקליפיהם (שו״ע או״ח ר״ד:א) ; דאע״ג דגידולו מן הארץ אפ״ה לא מברכינן עליה אפי׳ בפה״א אלא שהכל דלא נטעי אינשי האילן אדעתיה למיכל את הקורא כשהוא רך (משנה ברורה, מ״ב ר״ד:ט).

↓

🧂 מה שאינו אלא לטעם — דלטעמא עבידי ולא לאכילה (שו״ע או״ח ר״ד:א) ; הואיל ויש לו מזה עכ״פ הנאה קצת כשנותן לתוך פיו (משנה ברורה, מ״ב ר״ד:ה).

4. חומץ ויין שהחמיץ — אימתי פסק היין מהיות יין

🍶 חומץ לבדו — על החומץ לבדו אינו מברך כלום מפני שהוא מזיקו (שו״ע או״ח ר״ד:ב) ; ודוקא בחומץ חזק שנתחמץ כ״כ שמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ אבל בחומץ שאינו חזק כ״כ ודאי אית ליה הנאה מיניה ובעי ברוכי (משנה ברורה, מ״ב ר״ד:כד).

🍇 הטעם מכריע ולא הריח — ריחיה חלא [פירוש חומץ] וטעמיה חמרא חמרא הוא ומברך עליו בפה״ג (שו״ע או״ח ר״ד:ג) ; סעיף זה וסעיף ד׳ באו לבאר אודות יין שהתחיל להתקלקל ומטבעו שמתחלה מתקלקל ריחו ואח״כ טעמו (משנה ברורה, מ״ב ר״ד:כה).

↓

👥 המצב האמצעי — כל שבני אדם נמנעים לשתותו מפני חמיצותו אין מברכין עליו בורא פרי הגפן [אלא שהכל] (שו״ע או״ח ר״ד:ד) ; דכיון דבני אדם נמנעים לשתות ממנו מחמת חומצו קרוי חומץ ואין מברכין עליו בפה״ג (בית יוסף או״ח סימן ר״ד).

5. שמרים ותמד — שיעור היין שנשתייר

🍷 שמרים לבדם — שמרי יין מברך עליהם בפה״ג (שו״ע או״ח ר״ד:ה) ; אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים ואחד שמרי יין מברכין עליהם שהכל נהיה בדברו (בבא בתרא צ״ו ע״ב).

📏 השיעור — אם נתן שלשה מדות מים ומצא ארבעה הוה ליה כיין מזוג ומברך בפה״ג (שו״ע או״ח ר״ד:ה) ; אמר רבא דכולי עלמא רמא תלתא ואתא ארבעה חמרא הוא (בבא בתרא צ״ו ע״ב).

💧 וכשאין השיעור — ואם מצא פחות אע״פ שיש בו טעם יין קיוהא בעלמא הוא ואינו מברך אלא שהכל (שו״ע או״ח ר״ד:ה) ; אפילו יש בו טעם יין ואף דבעלמא קי״ל טעם כעיקר דאורייתא הכא לא חשיב טעם דכקיוהא בעלמא דמי (משנה ברורה, מ״ב ר״ד:לג).

🗺️ השיעור לפי המקום — אבל יינות שלנו שאינן חזקי׳ כל כך אפי׳ רמא תלתא ואתא ארבעה אינו מברך עליו בורא פרי הגפן (שו״ע או״ח ר״ד:ה) ; ונראה שמשערים בשיעור שמוזגים יין שבאותו מקום (שו״ע או״ח ר״ד:ה).

↓

🍇 התמד והיפוכו — תמד שעושים מחרצנים שנותנים עליהם מים דינם כשמרים (שו״ע או״ח ר״ד:ו) ; אבל אם לא נדרכו אלא ברגל אפי׳ נתן שלשה מדות מים ולא מצא אלא ג׳ או פחות מברכין עליו בפה״ג שיין הוא והמים נבלעים בזגים ובמה שיוצא יש בו יין מרובה (שו״ע או״ח ר״ד:ו).

6. מים, רפואה ואונס — הברכה הולכת אחר ההנאה

💧 מים לצמאו — השותה מים לצמאו מברך שהכל ולאחריו בנ״ר (שו״ע או״ח ר״ד:ז) ; השותה מים לצמאו מברך שהכל נהיה בדברו (ברכות מ״ד ע״א).

🚫 ושלא בצמא — אבל אם חנקתיה אומצא ושותה מים להעביר האומצא אינו מברך לא לפניו ולא לאחריו (שו״ע או״ח ר״ד:ז) ; והשותה מים שלא לרוות צמאו אינו טעון ברכה לא לפניו ולא לאחריו (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה א׳).

💊 רפואה שטעמה ערב — כל האוכלין והמשקין שאדם אוכל ושותה לרפואה אם טעמם טוב והחיך נהנה מהם מברך עליו תחלה וסוף (שו״ע או״ח ר״ד:ח) ; מהו דתימא כיון דלרפואה קא מכוין לא לבריך עליה כלל קא משמע לן כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי (ברכות ל״ו ע״א).

⛓️ האונס — אם אנסוהו לאכול או לשתות אע״ג דהחיך נהנה ממנו אינו מברך עליו הואיל ונאנס על כך (רמ״א או״ח ר״ד:ח) ; שאני התם דהאונס אינו על האכילה גופא משא״כ הכא שהאכילה גופא הוא ע״י אונס (משנה ברורה, מ״ב ר״ד:מה).

↓

🛟 הסכנה — אכל מאכל או משקה של איסור מפני הסכנה מברך עליו תחלה וסוף (שו״ע או״ח ר״ד:ט) ; דכיון דסכנתא הוא התירא קאכיל ואדרבה מצוה קעביד להציל נפשו ואין זה בכלל שאר דבר איסור דקי״ל לעיל בסימן קצ״ו שאין מברכין עליו (משנה ברורה, מ״ב ר״ד:מז).

7. דבש, מרקחת ועיקר וטפל — מי שולט בתערובת

🍯 הדבש לבדו — דבש דבורים הרי הוא כשאר דבש ואינו מברך אלא שהכל (שו״ע או״ח ר״ד:י) ; דהדבש אינו אלא הכשר לדבר המרוקח שמכשירו ומתקנו לאכילה (משנה ברורה, מ״ב ר״ד:נא).

🍊 המרקחת — הפירות והעשבים הם עיקר והדבש טפל אפי׳ הם כתושי׳ ביותר (שו״ע או״ח ר״ד:יא) ; הלכך מברך על חבושים וגינדא״ש בפה״ע ועל עשבים בורא פרי האדמה ועל של ורדים בורא פרי האדמה (שו״ע או״ח ר״ד:יא).

⚖️ הכלל — כל שהוא עיקר ועמו טפיל׳ מברך על העיק׳ ופוטר את הטפילה (שו״ע או״ח ר״ד:יב) ; זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה (ברכות מ״ד ע״א).

🎯 המידה — וכל דבר שמערבין אותו לדבק או כדי ליתן ריח או כדי לצבוע התבשיל ה״ז טפיל׳ (שו״ע או״ח ר״ד:יב) ; אבל אם עירב כדי ליתן טעם בתערובות הרי הוא עיקר (שו״ע או״ח ר״ד:יב).

↓

🌶️ צמצום ההגה — אבל בשמים שנותנין לתוך המרקחת אע״פ שהם לנתינת טעם אין מברכין עליהם דבטלים במיעוטן אע״פ שנותנים טעם (רמ״א או״ח ר״ד:יב) ; המ״א ושארי האחרונים הסכימו דהוא דוקא בחמשת מיני דגן אמרינן דהיכא דבא ליתן טעם אף שהוא מיעוט הוא העיקר (משנה ברורה, מ״ב ר״ד:נז).

8. ספק ברכה — פתח המילוט

❓ המקרה — כל דבר שהוא מסופק בברכתו יברך שהכל (שו״ע או״ח ר״ד:יג) ; כתבו הגהות מיימון פ״ח בשם התוספות שבכל דבר שהוא מסופק יברך שהכל ואפילו לכתחלה (בית יוסף או״ח סימן ר״ד).

🔑 ולמה זה מועיל — ועל כלם אם ברך שהכל יצא ואפלו על הפת ועל היין (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה י׳) ; דבדיעבד יוצא בשהכל על כל דבר וכאן כיון שמסופק כדיעבד דמי (משנה ברורה, מ״ב ר״ד:ס).

↓

📖 ועצה טובה — ומ״מ אם הוא דבר שיכול לפטרו תוך הסעודה עדיף טפי (משנה ברורה, מ״ב ר״ד:ס).

9. כללי זהב

חמשת כללי הזהב של סימן ר״ד

ההנאה, ואפילו מועטת, מחייבת ברכה — מלח וזמית עביד אינש דשדי לפומיה אבל קמחא דשערי הואיל וקשה לקוקיאני לא לבריך עליה כלל קא משמע לן כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי (ברכות ל״ו ע״א).
מה שאין בו הנאה אין בו ברכה — על החומץ לבדו אינו מברך כלום מפני שהוא מזיקו (שו״ע או״ח ר״ד:ב).
היין שמו עליו כל זמן שטעמו בו — ריחיה חלא [פירוש חומץ] וטעמיה חמרא חמרא הוא ומברך עליו בפה״ג (שו״ע או״ח ר״ד:ג).
בתערובת מברך על העיקר — כל שהוא עיקר ועמו טפיל׳ מברך על העיק׳ ופוטר את הטפילה (שו״ע או״ח ר״ד:יב).
ובספק — שהכל — כל דבר שהוא מסופק בברכתו יברך שהכל (שו״ע או״ח ר״ד:יג).

10. סימן לזיכרון

הנאה · שם · עיקר · ספק — ארבעת צירי סימן ר״ד

① הנאה — יש הנאה: מברך ; אין הנאה: אינו מברך.
② שם — ריחיה חלא וטעמיה חמרא: חמרא ; רמא תלתא ואתא ארבעה: חמרא.
③ עיקר — לדבק, לריח ולצבע: טפלה ; לטעם: עיקר.
④ ספק — כל שהוא מסופק בברכתו: שהכל.

11. מכשולים שיש להיזהר מהם

❌ מכשול 1: לחשוב ששהכל משבצת של ברירת מחדל היא, ואין לה דין.
→ על דבר שאין גדולו מן הארץ כגון בשר בהמות חיות ועופות ודגים אומר שהכל נהיה בדברו (ברכות מ׳ ע״ב)

❌ מכשול 2: לדון את היין על פי ריחו.
→ סעיף זה וסעיף ד׳ באו לבאר אודות יין שהתחיל להתקלקל ומטבעו שמתחלה מתקלקל ריחו ואח״כ טעמו (משנה ברורה, מ״ב ר״ד:כה)

❌ מכשול 3: לחשוב שהאוכל לרפואה אינו מברך לעולם.
→ כל האוכלין והמשקין שאדם אוכל ושותה לרפואה אם טעמם טוב והחיך נהנה מהם מברך עליו תחלה וסוף (שו״ע או״ח ר״ד:ח)

❌ מכשול 4: לחשוב שהדבש טפל הוא לעולם — או עיקר לעולם.
→ אבל אם עירב כדי ליתן טעם בתערובות הרי הוא עיקר (שו״ע או״ח ר״ד:יב)

12. ההנהגה למעשה

המקרה	ההנהגה	מקור ההלכה
① רשימת השהכל	בשר, דגים, ביצים, גבינה, פטריות, מלח ומרק — שהכל	על דבר שאין גידולו מן הארץ כגון בשר בהמה חיה ועוף דגים ביצים חלב גבינה (שו״ע או״ח ר״ד:א)
② חומץ	מזוג במים — שהכל ; חזק ולבדו — אינו מברך כלל	ועל החומץ שעירבו במים שראוי לשתות מברך שהכל (שו״ע או״ח ר״ד:א)
③ שמרים ותמד	רמא תלתא ואתא ארבעה — ולפי מנהג המזיגה שבמקום	אם נתן שלשה מדות מים ומצא ארבעה הוה ליה כיין מזוג ומברך בפה״ג (שו״ע או״ח ר״ד:ה)
④ מים ורפואה	לצמאו — שהכל ; להעביר אומצא — כלום ; רפואה שטעמה ערב — תחילה וסוף	כל האוכלין והמשקין שאדם אוכל ושותה לרפואה אם טעמם טוב והחיך נהנה מהם מברך עליו תחלה וסוף (שו״ע או״ח ר״ד:ח)
⑤ עיקר וטפל וספק	מברך על מה שאוכלין בשבילו ; ובספק — שהכל	כל דבר שהוא מסופק בברכתו יברך שהכל (שו״ע או״ח ר״ד:יג)

13. טבלת הסיכום הסופית

הענין	הדין	המקור
רשימת השהכל	ארבע משפחות: שאין גידולו מן הארץ, שנתקלקל, שלא נטעוהו לשמו, ושלטעם נעשה	מחבר · סעיף א׳
חומץ לבדו	אינו מברך כלום מפני שהוא מזיקו	מחבר · סעיף ב׳
יין שהחמיץ	ריחיה חלא וטעמיה חמרא — חמרא ; ושבני אדם נמנעים ממנו — שהכל	מחבר · סעיפים ג׳-ד׳
שמרים ותמד	רמא תלתא ואתא ארבעה — בפה״ג ; ובנדרכו ברגל אף בפחות	מחבר והגה · סעיפים ה׳-ו׳
מים	לצמאו — שהכל ובורא נפשות ; ובחנקתיה אומצא — אינו מברך כלל	מחבר · סעיף ז׳
רפואה ואונס	החיך נהנה — מברך תחילה וסוף ; אנסוהו — להגה אינו מברך	מחבר והגה · סעיף ח׳
איסור מפני הסכנה	מברך תחילה וסוף, שהתירא קאכיל	מחבר · סעיף ט׳
דבש ומרקחת	דבש דבורים — שהכל ; ובמרקחת הפרי עיקר והדבש טפל	מחבר והגה · סעיפים י׳-י״א
עיקר וטפל	לדבק, לריח ולצבע — טפלה ; לטעם — עיקר	מחבר והגה · סעיף י״ב
ספק ברכה	יברך שהכל, שבדיעבד יוצא בו על הכל	מחבר · סעיף י״ג

✦ ❖ ✦ חמש ההנהגות המעשיות של סימן ר״ד בקצרה

במקום שיש הנאה — מברך — מלח וזמית עביד אינש דשדי לפומיה אבל קמחא דשערי הואיל וקשה לקוקיאני לא לבריך עליה כלל קא משמע לן כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי (ברכות ל״ו ע״א).
ובמקום שאין הנאה — אינו מברך כלום — על החומץ לבדו אינו מברך כלום מפני שהוא מזיקו (שו״ע או״ח ר״ד:ב).
הטעם ולא הריח הוא הקובע שם יין — ריחיה חלא [פירוש חומץ] וטעמיה חמרא חמרא הוא ומברך עליו בפה״ג (שו״ע או״ח ר״ד:ג).
מברך על מה שאוכלין בשבילו — אבל אם עירב כדי ליתן טעם בתערובות הרי הוא עיקר (שו״ע או״ח ר״ד:יב).
ובספק — שהכל — כל דבר שהוא מסופק בברכתו יברך שהכל (שו״ע או״ח ר״ד:יג).

🎓 סיכום מסלול הלימוד

הרמה	התוכן	הרווח
🌱 רמה 1 — בסיס	לשון י״ג הסעיפים, ביאור שוטף והסבר	הבנה כללית
⚡ רמה 2 — למדן	גדר ברכת שהכל (ברכות מ׳ ע״ב) ; שם יין ושיעורו (בבא בתרא צ״ו ע״ב) ; הנאה ואונס (ברכות מ״ד ע״א) ; עיקר וטפל (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג׳)	פלפול מעמיק
✨ רמה 3 — סיכום	טבלת האב של י״ג הסעיפים, תרשימים, כללי זהב וסימן לזיכרון	שליטה מעשית וחזרה

💡 המשך מוצע:

לחזור על סימן ר״ד בשולחן ערוך עצמו
ללמוד את רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן): שיטת שולחן ערוך הרב בסימן זה
לעיין במשנה ברורה ובביאור הלכה שעל הסימן (ועיין סימנים ר״ג · 203, ר״ה · 205)
להתבונן בלשון כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי (ברכות ל״ו ע״א): שהברכה נמדדת בהנאה ולא בחשיבות המאכל

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן ר״ד · רמה 3 — סיכום מקיף
daattorah.com

📖הצטרפות לחברותא