✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — פתיחה
סימן ר״ה · ברכת ירקות
ברכת ירקות — הכלל (על הירקות מברך בורא פרי האדמה ואפילו בשלם), שלוש משפחות הירקות כלפי הבישול (קרא וסילקא וכרוב, תומי וכרתי), שבח הבא מחמת אחר (אין השבח מצד עצמן), מי הבישול (מי שלקות), הנסחט (סחטן), החיתוך (חתכן) והלפת (הלפת)
סימן ר״ה · ה׳ סעיפים
ברכת ירקות
🌱 רמת מתחילים
✦ ❖ ✦
הסימן שלפניו עסק בדברים שאין גידולם מן הארץ. וזה חוזר אל הגינה, ושואל שאלה שכמעט אין שואלין אותה: האם הבישול משנה את הברכה? ותשובת השולחן ערוך שהוא משנה — אבל לא תמיד לאותו צד. הוא מחלק את הירקות לשלוש משפחות, ואחר כך יורד מן הירק אל המרק, ומעמיד כנגד המרק את הנסחט, ודוחה את טעות החיתוך, וחותם בלפת. לשון הסימן, ביאורה והסבר ה׳ הסעיפים, עם פרק של מקרים מעשיים.
הנושא: ברכת ירקות — הכלל ושינוי הבישול, מי שלקות, סחטן, חתכן, והלפת
המקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״ה · ה׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
כל הלכות ברכות הצומח תלויות במשנה אחת: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ (ברכות ל״ה ע״א), וועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה (ברכות ל״ה ע״א). אלא שהגמרא קראה בה שאלה נוספת: ומה יהיה לאחר הבישול? — קתני ירקות דומיא דפת מה פת שנשתנה על ידי האור אף ירקות נמי שנשתנו על ידי האור (ברכות ל״ח ע״ב). וזהו כל סימננו. אין שואלין בו מהיכן גדל הירק, אלא מה עשה בו האור: הטיבו, פגמו, או הניחו כשהיה? ואנו לומדים כאן בדרך העיון ; ולמעשה — כהוראת הרב.
📑 תכנית הלימוד
א. הכלל ושינוי הבישול (סעיף א) — שלוש משפחות הירקות כלפי האור
ב. מי שלקות (סעיף ב) — מי הבישול, ומרק שיש בו בשר
ג. סחטן (סעיף ג) — הנסחט, שאינו כמי הבישול
ד. חתכן והלפת (סעיפים ד-ה) — החיתוך שאינו משנה, והלפת
1-3. מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. הכלל ושינוי הבישול — שלוש משפחות הירקות
שְׁלָקוֹת — ירקות מבושלים. המשנה נתנה ברכת הירקות ולא פירשה באיזה מצב הם, ומזה דקדקה הגמרא: זאת אומרת שלקות מברכין עליהן בורא פרי האדמה (ברכות ל״ח ע״ב). וכן אמר רב: דרש רב חסדא משום רבינו ומנו רב שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה (ברכות ל״ח ע״ב). אלא שרב חסדא מוסיף מיד סייג שהוא יסוד כל סימננו: ואני אומר כל שתחלתו בורא פרי האדמה שלקו שהכל נהיה בדברו וכל שתחלתו שהכל נהיה בדברו שלקו בורא פרי האדמה (ברכות ל״ח ע״ב) — תמצית: האור מעלה את זה ומוריד את זה, והברכה הולכת אחר התנועה.
סעיף א׳ — על הירקות מברך בורא פרי האדמה
על הירקות מברך בורא פרי האדמה ואפילו בשלם וכן כל פירות וקטניות שטובים חיים ומבושלים מברך עליהם לאחר בישול׳ כברכתם הראוי להם קודם שבישל אבל קרא וסילקא וכרוב וכיוצא בהם שטובים מבושלים יותר מחיים כשהם חיים מברך שהכל ולאחר בישולם בורא פרי האדמה ותומי [פי׳ שומים] וכרתי [פי׳ פורט בלע״ז] כשהם חיים בורא פרי האדמה לאחר שבישלם שהכל: הגה: דמחשבי נשתנו לגריעותא אפי׳ בשלם עם בשר ונשתבחו אין השבח מצד עצמן אלא מחמת הבשר שבהם: (הר״י פ׳ כיצד מברכין):
סעיף א׳: על הירקות מברך בורא פרי האדמה, ואפילו בישלם. וכן כל הפירות והקטניות שטובים חיים ומבושלים — מברך עליהם לאחר בישולם כברכה הראויה להם קודם שבישל. אבל דלעת ותרדין וכרוב וכיוצא בהם, שטובים מבושלים יותר מחיים — כשהם חיים מברך שהכל, ולאחר בישולם בורא פרי האדמה. ושומים וכרישין — כשהם חיים בורא פרי האדמה, ולאחר שבישלם שהכל. ובהגה: שנחשבים כמי שנשתנו לגריעותא ; ואפילו בישלם עם בשר ונשתבחו, אין השבח מצד עצמן אלא מחמת הבשר שבהם (רבינו יונה פרק כיצד מברכין).
הכלל: על הירקות מברך בורא פרי האדמה ואפילו בשלם (שו״ע או״ח ר״ה:א). והיא מסקנת הגמרא: דרש רב חסדא משום רבינו ומנו רב שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה (ברכות ל״ח ע״ב) — והטור מבארו בקצרה: על הירקות אומר בפה״א ואפילו בשלם שנשתנו מברך עליהם בפה״א דבמילתייהו קיימי (טור או״ח סימן ר״ה), שעומדים בעניינם הראשון.
משפחה ראשונה — טוב חי ומבושל: וכן כל פירות וקטניות שטובים חיים ומבושלים מברך עליהם לאחר בישול׳ כברכתם הראוי להם קודם שבישל (שו״ע או״ח ר״ה:א). ובמשנה ברורה נתפרש שבזה מדובר בריש הסעיף: ומיירי שטובים לאכול בין חיים בין מבושלים (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:א) — ומיעטה את הקטניות היבשות: ודוקא שאוכלן בעודם לחים אבל קטניות ופולין יבשים אין דרכן של ב״א לאכלן חיין אלא מבושלים לפיכך האוכלם חיין מברך שהכל (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:ב).
משפחה שנייה — טוב מבושל יותר מחי: אבל קרא וסילקא וכרוב וכיוצא בהם שטובים מבושלים יותר מחיים כשהם חיים מברך שהכל ולאחר בישולם בורא פרי האדמה (שו״ע או״ח ר״ה:א). והם הם דוגמאות הגמרא: משכחת לה בכרבא וסלקא וקרא (ברכות ל״ח ע״ב). תמצית: הבישול העלה אותם, והברכה עולה עמהם.
משפחה שלישית — שהבישול פוגמן: בשום ובכרישה, כשהם חיים בורא פרי האדמה לאחר שבישלם שהכל (שו״ע או״ח ר״ה:א) — והוא המקרה שחיפשה הגמרא: אמר רב נחמן בר יצחק משכחת לה בתומי וכרתי (ברכות ל״ח ע״ב). והטור בשם התוספות: תומי וכרתי כתבו התוספות כשהן חיין בפה״א ולאחר בישולם שהכל נהיה בדברו דאישתני לגריעותא (טור או״ח סימן ר״ה).
הכלל המושל בשלושתן: ואני אומר כל שתחלתו בורא פרי האדמה שלקו שהכל נהיה בדברו וכל שתחלתו שהכל נהיה בדברו שלקו בורא פרי האדמה (ברכות ל״ח ע״ב). תמצית: לא הבישול כשלעצמו הוא הקובע, אלא הכיוון שאליו הזיז את המאכל.
ההגה סותמת פרצה: אפי׳ בשלם עם בשר ונשתבחו אין השבח מצד עצמן אלא מחמת הבשר שבהם (רמ״א או״ח ר״ה:א). ובבית יוסף הובא בשם רבינו יונה: וכתב ה״ר יונה דלדעת התוספות אפילו בישל אותם עם בשר או עם דברים אחרים שמשבחים אותם אינו מברך עליהם אלא שהכל כיון שאין השבח בא להם אלא מחמת ד״א (בית יוסף או״ח סימן ר״ה). תמצית: שבח שאול אינו מעלה את השואל אותו.
והולכין אחר רוב בני אדם: כן כתב הטור — ואפילו אם יש שחפץ בהם יותר מבושלין בטלה דעתו והולכין אחר הרוב (טור או״ח סימן ר״ה) — וכן חזרה המשנה ברורה: ומ״מ אם דרך רוב ב״א לאכלם ג״כ כשהם חיין מברך בפה״א (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:ג). תמצית: «טוב חי» אינו טעמו של יחיד, אלא דרך אכילתם של בני אדם.
ב. מי שלקות — המים שבישלו בהם ירקות
סעיף ב׳ — על המים שבישלו בהם ירקות
על המים שבישלו בהם ירקות מברך הברכה עצמה שמברך על הירקות עצמן אף על פי שאין בהם אלא טעם הירק והני מילי כשבשלם בלא בשר אבל בשלם עם בשר מברך עליו שהכל:
סעיף ב׳: על המים שבישלו בהם ירקות מברך אותה ברכה עצמה שמברך על הירקות עצמן, אף על פי שאין בהם אלא טעם הירק. ודברים אלו כשבישלם בלא בשר ; אבל בישלם עם בשר — מברך עליו שהכל.
המקרה: על המים שבישלו בהם ירקות מברך הברכה עצמה שמברך על הירקות עצמן (שו״ע או״ח ר״ה:ב), ואף אף על פי שאין בהם אלא טעם הירק (שו״ע או״ח ר״ה:ב). ומקורו בגמרא: אמר רב פפא פשיטא לי מיא דסלקא כסלקא ומיא דלפתא כלפתא ומיא דכולהו שלקי ככולהו שלקי (ברכות ל״ט ע״א).
ובמה מדובר? במרק הנשתה בפני עצמו: ר״ל שרוצה לגמוע המים לבד דאלו אם אוכלן עם הירק אין שייך שום ברכה על המים דנעשין טפלה לירק (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:ט). תמצית: כל זמן שהמרק בא עם הירק אין לו ברכה לעצמו — ואינו מקבל ברכה אלא כשנעשה הוא המאכל.
ותנאי יש בדבר: כן כתבה המשנה ברורה בשם האחרונים — ודוקא כששלקן כדי לאכול גם את הירקות דאלו בישל הירקות או שראן לצורך מימיהן לבד לשתות אותן אין מברך עליהן אלא שהכל (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:י). והרמב״ם התנה תנאי הפוך: והוא ששלקן לשתות מימיהן שמימי השלקות כשלקות במקום שדרכן לשתותן (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ד׳). והדיון ברמה 2.
וצריך שיהיו המים מים: ודוקא כשבישל הירק במים בעלמא שאין בהם טעם בעצמו ונרגש בו רק טעם הירק (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יב). תמצית: משקה שיש לו טעם משלו אינו נגרר אחר טעם הירק.
והבשר עיקר: והני מילי כשבשלם בלא בשר אבל בשלם עם בשר מברך עליו שהכל (שו״ע או״ח ר״ה:ב). והטור בשם אביו הרא״ש: והיה אומר א״א הרא״ש ז״ל דוקא כשבשלם בלא בשר אבל בשלם עם הבשר טעם הבשר שבמרק חשיב עיקר ומברך עליו שהכל (טור או״ח סימן ר״ה), ובמשנה ברורה נתפרש הטעם: דהירקות נותנין טעם בהמרק והבשר נותן טעם בהמרק וטעם הבשר הוא חשוב יותר הלכך הוא עיקר (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יג).
ואם אוכל שניהם יחד: ומ״מ אם אוכל הירק עם המרק ביחד אין צריך לברך כ״א על הירק (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יג). תמצית: חזר המרק להיות טפל, והולך אחר מה שהוא טפל לו.
ג. סחטן — המשקה היוצא בסחיטה
סעיף ג׳ — אם סחטן
אם סחטן אינו מברך על אותן משקין אלא שהכל:
סעיף ג׳: אם סחטן — אינו מברך על אותן משקין אלא שהכל.
המקרה: אם סחטן אינו מברך על אותן משקין אלא שהכל (שו״ע או״ח ר״ה:ג). וההשוואה לסעיף הקודם מכוונת: אותו ירק עצמו — משקה היוצא ממנו באור שומר ברכתו, והיוצא ממנו בסחיטה מאבדה.
והטור מביא את המחלוקת: אחיו רבי יחיאל השווה את שני הדינים — כתב אחי ה״ר יחיאל ז״ל כ״ש אם סחטן שמברכין על מימיהן כדרך שמברך עליהם (טור או״ח סימן ר״ה) — והטור דוחה: ואינו נראה כן דודאי כשסוחטין אותם משתני לגריעותא (טור או״ח סימן ר״ה), ומביא ראיה: וראיה לדבר משקין היוצאין מן הפרי שמברכין עליו שהכל (טור או״ח סימן ר״ה). והוא דין הרמב״ם: הסוחט פרות והוציא מהן משקין מברך עליהן בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ב׳).
ולמה אין הבישול והסחיטה שווים: דיותר יוצא טעם הירק ע״י בישול מעל ידי סחיטה (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יד). תמצית: הבישול מעביר את הירק אל המים ; והסחיטה אינה מוציאה אלא משקה שאינו הוא.
וכמה רחב הדין: ולכן אפילו בפירות שדרכו למיסחטינהו גם כן ברכתן שהכל ואפילו אם כתשן נמי דינא הכי (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יד). תמצית: אף מה שדרכו בסחיטה אינו יוצא מן הכלל — וכתישה כסחיטה.
ד. חתכן והלפת — החיתוך והלפת
סעיף ד׳ — חתכן לחתיכות קטנות
חתכן לחתיכות קטנות לא נשתנית ברכתן מפני כך:
סעיף ד׳: חתכן לחתיכות קטנות — לא נשתנית ברכתן מפני כך.
המקרה: חתכן לחתיכות קטנות לא נשתנית ברכתן מפני כך (שו״ע או״ח ר״ה:ד). והוא תשובה לספק ישן — שהיה מקום לומר שירק מחותך דק אינו עוד אותו ירק.
והגמרא נסתפקה בזה: הני גרגלידי דלפתא פרמינהו פרימא רבא בורא פרי האדמה פרימא זוטא שהכל נהיה בדברו (ברכות ל״ט ע״א) — ולבסוף הכריעה: וכי אתאן לבי רב יהודה אמר לן אידי ואידי בורא פרי האדמה (ברכות ל״ט ע״א), ונתנה טעם לחיתוך הדק: והא דפרמינהו טפי כי היכי דנמתיק טעמיה (ברכות ל״ט ע״א) — שאין מחתכין דק אלא להמתיק את טעמו.
והשיעור: כיון שניכר עדיין תארן וצורתן במקצת (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:טו). והגבול, כשבטלה הצורה לגמרי: ושומשמין שטחנן נשתנית ברכתן מפה״א לשהכל מפני שאין צורתן עליהן כלל (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יז).
והדין לשני הצדדים: נוהג הוא בין דבר שברכתו בפה״א או בפה״ע (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:טז) — אף פרי העץ המחותך עומד בעניינו.
סעיף ה׳ — הלפת
הלפת כשהוא חי מברך עליו שהכל ואם הוא מבושל או כבוש בחומץ או בחרדל בורא פרי האדמה:
סעיף ה׳: הלפת כשהוא חי — מברך עליו שהכל ; ואם הוא מבושל, או כבוש בחומץ או בחרדל — בורא פרי האדמה.
המקרה: הלפת כשהוא חי מברך עליו שהכל (שו״ע או״ח ר״ה:ה), וואם הוא מבושל או כבוש בחומץ או בחרדל בורא פרי האדמה (שו״ע או״ח ר״ה:ה). והיא המשפחה השנייה שבסעיף א׳, מיושמת בירק מסוים.
המקור: הטור מביאו בשם רב האי גאון — כתב רב האי גרגלידי דלפתא מבושלים או כבושין בחומץ או בחרדל בפה״א חיין שהכל וכ״כ בה״ג (טור או״ח סימן ר״ה) — ומזכיר את החולקים: ויש מן הגאונים שכתבו בהיפך (טור או״ח סימן ר״ה). והכריע על פי כלל הסימן: יראה כדברי רבינו האי שהלפת טוב יותר מבושל מחי (טור או״ח סימן ר״ה).
וכן כתב הרמב״ם: וירקות שדרכן להאכל שלוקין כגון כרוב ולפת אם אכלן חיין מברך עליהן בתחלה שהכל (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ג׳), וואם בשלן או שלקן מברך עליהן בורא פרי האדמה (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ג׳).
ותיבת כבוש חשובה: כבוש או מלוח כמבושל, כל שכך דרך אכילתו — וה״ה אם הם כבושים או מלוחים ודרך בני אדם לאכלם עי״ז כשהם חיין מברך בפה״א (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:ד). והכל לפי מנהג המקום: ועיין בח״א שכתב דתלוי אם דרך בנ״א באותו מקום לאוכלן חיין (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יח). ולמעשה — כהוראת הרב.
הסימן במשפט אחד: ברכת הירק אינה נקבעת לפי מה שהוא, אלא לפי המצב שבו אוכלים אותו. האור מעלה אותו — קרא וסילקא וכרוב עולים משהכל לבורא פרי האדמה — או מורידו — תומי וכרתי הולכים בדרך ההפוכה — או מניחו כשהיה. ושבח שאול אינו נחשב: אין השבח מצד עצמן אלא מחמת הבשר שבהם. ואותה מידה מושלת בהמשך: המרק יורש את הירק מפני שהאור העבירו לתוכו, והנסחט אינו יורש כלום, והחיתוך אינו משנה כל שהצורה ניכרת, והלפת מסכם את הכל — הלפת כשהוא חי מברך עליו שהכל, ומבושל או כבוש בורא פרי האדמה.
מקרים מעשיים
מקרה א׳ — בצל ושום: חיים בסלט, ומבושלים בתבשיל
המצב: אוכל בצל חי חתוך בסלט, ואחר כך אותו בצל מטוגן בתבשיל. האם משתנה הברכה?
ההנהגה: הסעיף מונה שום וכרישה במשפחה שהבישול פוגמה — כשהם חיים בורא פרי האדמה לאחר שבישלם שהכל (שו״ע או״ח ר״ה:א) — וההגה מוסיפה שאף בבישול עם בשר, אין השבח מצד עצמן אלא מחמת הבשר שבהם (רמ״א או״ח ר״ה:א). אלא שהמשנה ברורה נתנה בזה שני סייגים כבדים: מצד אחד וכן בבצלים דינא הכי דאם אוכלן רכים בפה״א הזקינו שהכל (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:ה) ; ומצד שני, כשמטגנים את הבצלים לשם עצמם, שכוונתו ודאי לאכול גם הירקות עצמן בודאי צריך לברך עליהן בפה״א אפילו אם טבע אותן הירקות להשתנות לגריעותא כשמבשלן בלא בשר (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:ז). ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה ב׳ — מרק ירקות, עם בשר ובלא בשר
המצב: שותה את מרק הירקות. ומה אם התבשל בו גם בשר?
ההנהגה: על המים שבישלו בהם ירקות מברך הברכה עצמה שמברך על הירקות עצמן (שו״ע או״ח ר״ה:ב) — ודוקא כששותה את המרק בפני עצמו, ר״ל שרוצה לגמוע המים לבד (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:ט), ובתנאי שהבישול היה גם לצורך הירקות, ודוקא כששלקן כדי לאכול גם את הירקות (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:י). ובבשר משתנה הדין: אבל בשלם עם בשר מברך עליו שהכל (שו״ע או״ח ר״ה:ב), שכן טעם הבשר הוא חשוב יותר הלכך הוא עיקר (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יג). ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה ג׳ — מיץ ירקות במסחטה, וירקות מגוררים דק
המצב: סוחט גזרים במסחטה ; ובמקום אחר מגרר ירקות דק לסלט.
ההנהגה: במיץ — אם סחטן אינו מברך על אותן משקין אלא שהכל (שו״ע או״ח ר״ה:ג), ואף במה שדרכו בסחיטה: ולכן אפילו בפירות שדרכו למיסחטינהו גם כן ברכתן שהכל ואפילו אם כתשן נמי דינא הכי (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יד). ובירקות המגוררים להפך: חתכן לחתיכות קטנות לא נשתנית ברכתן מפני כך (שו״ע או״ח ר״ה:ד) — כל שניכר עדיין תארן וצורתן במקצת (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:טו) ; ואם נטחנו עד שבטלה צורתם לגמרי, נשתנה הדין (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יז). ולמעשה — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
בחן את הבנתך:
- מהן שלוש המשפחות שבסעיף א׳, ומה מבדיל ביניהן — המאכל עצמו או מה שהבישול עושה בו?
- למה הוצרכה ההגה לפרש שהבישול עם בשר אינו מעלה את השום (סעיף א׳)?
- באיזה תנאי מקבלים מי הבישול את ברכת הירק, ומתי יורדים לשהכל (סעיף ב׳)?
- למה אין הנסחט הולך אחר דין מי השלקות (סעיף ג׳)?
- איזה שיעור נתנה המשנה ברורה לחיתוך (סעיף ד׳), ובמה הלפת שבסעיף ה׳ הוא יישום של סעיף א׳?
להרחבה
אם רצונך להעמיק בסימן זה:
📖הצטרפות לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול — שלקות ; אשתני לעילויא ולגריעותא ; מי שלקות ; סחיטה
- ✨ רמה 3 — סיכום: לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן): שיטת שולחן ערוך הרב — ברכת ירקות