✦ ❖ ✦
DAAT · NIVEAU 1 — INITIATION

Siman ר״ו · Ce qui relie la bénédiction à ce qu’on mange

דיני הפסק וטעות בברכת הפירות — la formule dite de travers (בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה), la bénédiction qui en exempte une autre si on l’a voulu, le silence exigé entre la bénédiction et la première bouchée, la voix, la décence et la main droite, la chose qui doit être là (עד שיביאוהו לפניו), et le fruit qui tombe des mains
סימן ר״ו · ו׳ סעיפים
דיני הפסק וטעות בברכת הפירות
🌱 Niveau Initiation · מתחילים
✦ ❖ ✦

Les simanim précédents disaient quelle bénédiction revient à quel aliment. Celui-ci pose la question d’après — et c’est celle qui se présente vraiment à table : qu’est-ce qui attache une bénédiction à ce qu’on mange ? J’ai dit « ha-adama » sur une pomme : dois-je recommencer ? On m’a parlé entre la bénédiction et la bouchée : est-ce grave ? On m’apporte d’autres fruits après coup : faut-il rebénir ? Le fruit m’est tombé des mains : et le Nom que j’ai déjà prononcé ? Texte hébreu, traduction française et explication des ו׳ seifim, avec une section de cas pratiques.

Sujet : Ce qui relie la bénédiction à son objet — טעות בברכה, כוונה לפטור, הפסק, אחיזה בימין, עד שיביאוהו לפניו, ונפל מידו
Source : שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״ו · ו׳ סעיפים

Compilation : רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

Une bénédiction n’est pas une formule qu’on récite : c’est un lien qu’on noue entre une parole et une chose. Tout ce siman démonte ce lien pour en montrer les trois attaches. La première est le mot : la formule doit être vraie de cet aliment-là — et l’on découvre que בורא פרי האדמה reste vrai d’une pomme, tandis que בורא פרי העץ est faux d’un radis. La deuxième est la continuité : entre la parole et la bouchée, rien ne doit s’intercaler — ni un mot étranger, ni un corps indécent, ni une main vide. La troisième est la présence : une bénédiction ne peut pas se poser sur ce qui n’est pas là, ni rester posée sur ce qui a disparu. Nous étudions ici au niveau du principe ; pour la conduite personnelle, on se réfère à la décision du Rav.

📑 Plan de l’étude

A. טעות וכוונה בברכה (séifim 1-2) — la formule dite de travers, et la bénédiction qui en exempte une autre
B. הפסק והכשר המברך (séif 3) — l’interruption, la voix, la langue et la décence
C. אחיזה בימין ולפניו (séifim 4-5) — la main droite, et la chose qui doit être là
D. נפל מידו ונאבד (séif 6) — le fruit perdu et le Nom prononcé
1-3. Cas pratiques et questions de compréhension

A. טעות וכוונה בברכה — la formule et l’intention

טָעוּת בַּבְּרָכָה — l’erreur de formule. Deux bénédictions se ressemblent et pourtant ne se valent pas : בורא פרי האדמה nomme le sol, בורא פרי העץ nomme l’arbre. Or l’arbre lui-même sort du sol : la Guemara le dit en une question — מאן תנא דעיקר אילן ארעא היא (ברכות מ׳ ע״א). Celui qui dit « fruit du sol » sur une pomme n’a donc rien dit de faux ; celui qui dit « fruit de l’arbre » sur un radis, si. C’est de là que sort toute la première moitié du siman — et la règle de conduite dans le doute.

Séif 1 — בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה

בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אבל אם בירך על פרי האדמה בורא פרי העץ לא יצא הלכך אם הוא מסופק בפרי אם הוא פרי עץ או פרי האדמה מברך בורא פרי האדמה. ועל הכל אם אמר שהכל יצא ואפילו על פת ויין:
Séif 1 : celui qui a béni sur des fruits d’arbre « borei pri ha-adama » est quitte ; mais s’il a béni sur un fruit du sol « borei pri ha-etz », il n’est pas quitte. Par conséquent, si l’on a un doute sur un fruit — est-il fruit d’arbre ou fruit du sol ? — on bénit « borei pri ha-adama ». Et sur tout, si l’on a dit « chehakol », on est quitte, et même sur le pain et le vin.
Les deux erreurs ne se valent pas : בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא (שו״ע או״ח ר״ו:א), mais אבל אם בירך על פרי האדמה בורא פרי העץ לא יצא (שו״ע או״ח ר״ו:א). C’est mot pour mot la Michna : בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא ועל כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא (ברכות מ׳ ע״א). résumé : « fruit du sol » est le genre, « fruit de l’arbre » l’espèce ; le genre reste vrai de l’espèce, l’espèce n’est pas vraie du genre.
Et la raison tient en une question de la Guemara : מאן תנא דעיקר אילן ארעא היא (ברכות מ׳ ע״א) — l’arbre lui-même a sa racine dans la terre. La Michna Beroura en tire une conséquence forte : הואיל ועיקר האילן הוא מן הארץ ולא שיקר בברכתו ואפילו הזיד בזה (משנה ברורה, מ״ב ר״ו:א). résumé : ce n’est pas une indulgence accordée à l’étourdi, c’est que la formule dite est vraie.
D’où la conduite dans le doute : הלכך אם הוא מסופק בפרי אם הוא פרי עץ או פרי האדמה מברך בורא פרי האדמה (שו״ע או״ח ר״ו:א). Mais la Michna Beroura pose une limite au procédé : וכן כשהוא ספק לו מצד הדין אבל אם הוא ספק לו מחמת שלא למד לא יאכל עד שילמוד (משנה ברורה, מ״ב ר״ו:ד). résumé : le doute qu’on a le droit de contourner est celui de la halakha, non celui de l’ignorance.
Et il reste une bénédiction qui couvre tout : ועל הכל אם אמר שהכל יצא ואפילו על פת ויין (שו״ע או״ח ר״ו:א). La Guemara en avait discuté — רב הונא אמר חוץ מן הפת ומן היין (ברכות מ׳ ע״ב) contre ורבי יוחנן אמר אפילו פת ויין (ברכות מ׳ ע״ב) — et le Rambam tranche comme le Mehaber : ועל כלם אם ברך שהכל יצא ואפלו על הפת ועל היין (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה י). Mais la Michna Beroura rappelle que ce n’est qu’après coup : וכ״ז דיעבד אבל לכתחלה צריך לברך על כל דבר ברכתו המיוחדת לו (משנה ברורה, מ״ב ר״ו:ה).

Séif 2 — היו לפניו פרי האדמה ופרי העץ

היו לפניו פרי האדמה ופרי העץ ובירך על פרי האדמה ונתכוין לפטור את פרי העץ יצא:
Séif 2 : il avait devant lui un fruit du sol et un fruit d’arbre, et il a béni sur le fruit du sol en ayant l’intention d’exempter le fruit d’arbre — il est quitte.
Une bénédiction peut en exempter une autre — mais par la volonté : היו לפניו פרי האדמה ופרי העץ ובירך על פרי האדמה ונתכוין לפטור את פרי העץ יצא (שו״ע או״ח ר״ו:ב). Le Beit Yossef le rapporte au nom de Rabbénou Yona : ומיהו ה״ר יונה כתב שם דהיינו דוקא כשבשעה שבירך בפה״א לא נתכוון לפטור פרי העץ אבל אם נתכוון לפטור את פרי העץ א״צ לחזור ולברך (בית יוסף או״ח סימן ר״ו).
Ce n’est pas automatique, et le Beit Yossef en donne la raison : שאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את שהוא חשוב דרך גררא אלא דרך כוונה (בית יוסף או״ח סימן ר״ו). résumé : le moins important n’entraîne pas le plus important dans son sillage ; il faut le viser.
Et l’on ne fait pas ainsi de bon gré : דוקא דיעבד אבל לכתחלה לכו״ע אין לכוין להוציא את פה״ע דטוב יותר לברך ברכה המיוחדת לו (משנה ברורה, מ״ב ר״ו:ז). La Michna Beroura précise aussi le sens de « devant lui » : נקט לפניו לרבותא דאפילו היה לפניו פה״ע כשבירך לא נפטר ממילא אא״כ נתכוין בהדיא לפטור (משנה ברורה, מ״ב ר״ו:ח). résumé : le séif enseigne ce qui est valable, non ce qui est souhaitable.

B. הפסק והכשר המברך — l’interruption et les conditions de celui qui bénit

Séif 3 — כל אלו הברכו׳ צריך שלא יפסיק

כל אלו הברכו׳ צריך שלא יפסיק בין ברכ׳ לאכיל׳: הגה יותר מכדי דיבור [ב״י בשם שיבולי לקט] וצריך להשמיע לאזניו ואם לא השמיע יצא ובלבד שיוציא בשפתיו ונאמרי׳ בכל לשון ולא יברך ערום עד שיכסה ערותו במה דברי׳ אמורים באיש אבל אשה יושבת ופניה של מטה טוחות בקרקע כי בזה מתכסה ערותה (ועיין לעיל סי׳ ע״ד סעיף ד׳) ואפילו אם אינו ערום אם לבו רואה את הערוה או שראשו מגולה אסור לברך:
Séif 3 : toutes ces bénédictions, il faut ne pas interrompre entre la bénédiction et le fait de manger. Glose : plus que le temps d’une parole (Beit Yossef au nom du Shibolei haLeket). Et il faut faire entendre à ses oreilles ; et s’il n’a pas fait entendre, il est quitte, pourvu qu’il ait articulé des lèvres. Et elles se disent en toute langue. Et l’on ne bénira pas nu, tant qu’on n’a pas couvert sa nudité. De quoi cela a-t-il été dit ? D’un homme ; mais une femme est assise, et sa face inférieure est plaquée contre le sol, car par là sa nudité est couverte (et voir plus haut siman 74, séif 4). Et même s’il n’est pas nu, si son cœur voit la nudité ou si sa tête est découverte, il est interdit de bénir.
Le silence entre la parole et la bouchée : כל אלו הברכו׳ צריך שלא יפסיק בין ברכ׳ לאכיל׳ (שו״ע או״ח ר״ו:ג), et la glose donne la mesure : יותר מכדי דיבור (רמ״א או״ח ר״ו:ג). Le Beit Yossef en montre la source : זה פשוט מדאמרינן בפרק כיצד מברכין שם דטול ברוך או גביל לתורי לא הוי הפסק בין ברכה לאכילה משמע שאם דיבר שאר דברים שאינם מצרכי סעודה הוי הפסק וצריך לחזור ולברך (בית יוסף או״ח סימן ר״ו) — car la Guemara distingue טול ברוך טול ברוך אינו צריך לברך (ברכות מ׳ ע״א) de גביל לתורי גביל לתורי צריך לברך (ברכות מ׳ ע״א).
La Michna Beroura chiffre le délai et distingue silence et parole : היינו כדי שאילת תלמיד לרב שהוא שלום עליך רבי ויותר מהכי חשיב הפסק (משנה ברורה, מ״ב ר״ו:יב), et ומיירי בשתיקה אבל דיבור אפילו מלה אחת הוי הפסק כל שהוא שלא לצורך הברכה (משנה ברורה, מ״ב ר״ו:יב). résumé : se taire trop longtemps n’annule pas la bénédiction après coup ; parler, oui.
La voix : וצריך להשמיע לאזניו ואם לא השמיע יצא ובלבד שיוציא בשפתיו (שו״ע או״ח ר״ו:ג). La Michna Beroura en tire la limite : אבל אם הרהר בלבו את הברכה לא יצא (משנה ברורה, מ״ב ר״ו:יג). Le Rambam, lui, écrit autrement — כל הברכות כלן צריך שישמיע לאזנו מה שהוא אומר ואם לא השמיע לאזנו יצא בין שהוציא בשפתיו בין שברך בלבו (רמב״ם הלכות ברכות פרק א הלכה ז) ; le point est développé au Niveau 2.
La langue : ונאמרי׳ בכל לשון (שו״ע או״ח ר״ו:ג) — et la Michna l’avait déjà énoncé : ואלו נאמרים בכל לשון פרשת סוטה וידוי מעשר קריאת שמע ותפלה וברכת המזון (ברכות מ׳ ע״ב). Le Rambam y met une condition : וכל הברכות כלן נאמרין בכל לשון והוא שיאמר כעין שתקנו חכמים (רמב״ם הלכות ברכות פרק א הלכה ו).
Le corps : ולא יברך ערום עד שיכסה ערותו (שו״ע או״ח ר״ו:ג) ; במה דברי׳ אמורים באיש אבל אשה יושבת ופניה של מטה טוחות בקרקע כי בזה מתכסה ערותה (שו״ע או״ח ר״ו:ג). La source en est la Guemara : האשה יושבת וקוצה לה חלתה ערומה מפני שיכולה לכסות פניה בקרקע אבל לא האיש (ברכות כ״ד ע״א), et le Rambam écrit de même : ואסור למברך לברך כשהוא ערם עד שיכסה ערותו במה דברים אמורים באיש אבל באשה יושבת ופניה טוחות בקרקע ומברכת (רמב״ם הלכות ברכות פרק א הלכה ט).
Et l’habit ne suffit pas toujours : ואפילו אם אינו ערום אם לבו רואה את הערוה או שראשו מגולה אסור לברך (שו״ע או״ח ר״ו:ג). résumé : la bénédiction demande non seulement une bouche qui articule, mais une tenue qui convienne à ce qu’on va dire.

C. אחיזה בימין ולפניו — la main droite et la présence

Séif 4 — צריך לאוחזו בימינו כשהוא מברך

כל דבר שמברך עליו לאכלו או להריח בו צריך לאוחזו בימינו כשהוא מברך:
Séif 4 : toute chose sur laquelle on bénit pour la manger ou pour la respirer, il faut la tenir dans sa main droite au moment où l’on bénit.
La main droite tient ce qu’elle bénit : כל דבר שמברך עליו לאכלו או להריח בו צריך לאוחזו בימינו כשהוא מברך (שו״ע או״ח ר״ו:ד). Le Beit Yossef le déduit d’une braïta : בית הלל אומרים אוחז את היין בימינו ואת השמן בשמאלו מברך על היין וחוזר ומברך על השמן (ברכות מ״ג ע״ב).
Deux raisons, et une portée limitée : טעם האחיזה כדי שיכוין לבו על מה שמברך והוא רק לכתחלה (משנה ברורה, מ״ב ר״ו:יז), et pour le côté droit — הטעם משום חשיבות (משנה ברורה, מ״ב ר״ו:יח). résumé : tenir, c’est déjà diriger le cœur vers l’objet ; la droite, c’est lui faire honneur.

Séif 5 — אין מברכין עד שיביאוהו לפניו

אין מברכין לא על אוכל ולא על משקה עד שיביאוהו לפניו בירך ואח״כ הביאוהו לפניו צריך לברך פעם אחרת אבל מי שבירך על פירות שלפניו ואח״כ הביאו לו יות׳ מאותו המין או ממין אחר שברכתו כברכת הראשון אינו צריך לברך: הגה וטוב ליזהר לכתחילה להיות דעתו על כל מה שיביאו לו [בית יוסף טור י״ד סימן י״ט]:
Séif 5 : on ne bénit ni sur un aliment ni sur une boisson tant qu’on ne l’a pas apporté devant soi. S’il a béni et qu’ensuite on l’a apporté devant lui, il doit bénir une autre fois. Mais celui qui a béni sur des fruits qui étaient devant lui, et qu’ensuite on lui a apporté davantage de la même espèce, ou d’une autre espèce dont la bénédiction est comme celle de la première, n’a pas besoin de bénir. Glose : et il est bon de veiller a priori à avoir en tête tout ce qu’on lui apportera (Beit Yossef, Tour Yoré Déa siman 19).
Rien n’est béni avant d’être là : אין מברכין לא על אוכל ולא על משקה עד שיביאוהו לפניו (שו״ע או״ח ר״ו:ה), et donc בירך ואח״כ הביאוהו לפניו צריך לברך פעם אחרת (שו״ע או״ח ר״ו:ה). Le Rambam écrit de même : אין מברכין על אכל מן כל האכלין ולא על משקה מן כל המשקין עד שיבוא לפניו ואם ברך ואחר כך הביאו לפניו צריך לחזר ולברך (רמב״ם הלכות ברכות פרק ד הלכה י).
Et la bonne intention n’y supplée pas : ואפי׳ כוון דעתו עליהם בשעת ברכה ג״כ לא מהני כיון שאז לא היו לפניו ולא היה להברכה על מה לחול (משנה ברורה, מ״ב ר״ו:יט). résumé : ce n’est pas une question de distraction mais de prise — une bénédiction a besoin d’un objet sur lequel se poser.
Mais ce qui arrive en plus est déjà couvert : אבל מי שבירך על פירות שלפניו ואח״כ הביאו לו יות׳ מאותו המין או ממין אחר שברכתו כברכת הראשון אינו צריך לברך (שו״ע או״ח ר״ו:ה). Le Beit Yossef en précise la portée : נראה דלא בעינן שיהא מאותו המין ממש אלא היינו לומר שיהיה ממין ברכת הראשון (בית יוסף או״ח סימן ר״ו).
La glose conseille malgré tout d’y penser d’avance : וטוב ליזהר לכתחילה להיות דעתו על כל מה שיביאו לו (רמ״א או״ח ר״ו:ה), car דיש מן הפוסקים שסוברים דבסתמא לא מהני בכל גווני אא״כ היו לפניו בשעת ברכה (משנה ברורה, מ״ב ר״ו:כג).

D. נפל מידו ונאבד — le fruit perdu et le Nom prononcé

Séif 6 — נטל בידו פרי ובירך עליו ונפל מידו

נטל בידו פרי לאכלו ובירך עליו ונפל מידו ונאבד או נמאס צריך לחזור ולברך אף ע״פ שהיה מאותו מין לפניו יותר כשבירך על הראשון: הגה רק שלא היה דעתו עליו לאכלו [הגהות מיימוני פרק ד׳ וכל בו ואגור ואבודרהם ותשו׳ מהרי״ל סי׳ צ״ב] וצריך לומ׳ ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על שהוציא ש״ש לבטלה ואם אמר כשנפל ברוך אתה ה׳ ולא אמר אלהינו יסיים ויאמר למדני חוקיך שיהא נראה כקורא פסוק ואין כאן מוציא ש״ש לבטלה אבל העומד על אמת המים מברך ושותה אע״פ שהמים ששותה לא היו לפניו כשבירך מפני שלכך נתכוין תחלה: הגה ועיין לעיל סעיף א׳ אם בירך בטעות מה דינו:
Séif 6 : il a pris en main un fruit pour le manger et a béni dessus, et il lui est tombé des mains et s’est perdu, ou est devenu répugnant — il doit bénir de nouveau, quand bien même il y avait davantage de cette espèce devant lui lorsqu’il a béni sur le premier. Glose : seulement s’il n’avait pas l’intention de le manger (Haggahot Maïmoniyot chapitre 4, Kol Bo, Agour, Aboudarham et responsum du Maharil siman 92). Et il doit dire « Baroukh chem kevod malkhouto le’olam va’ed » pour avoir prononcé le Nom du Ciel en vain. Et si, lorsqu’il est tombé, il avait dit « Baroukh ata Hachem » sans avoir dit « Elokeinou », qu’il achève et dise « lamdeni houkekha », de sorte qu’il paraisse lire un verset et qu’il n’y ait pas là de Nom du Ciel prononcé en vain. Mais celui qui se tient au bord d’un canal d’eau bénit et boit, bien que l’eau qu’il boit ne fût pas devant lui lorsqu’il a béni, parce que telle était son intention depuis le début. Glose : et voir plus haut, séif 1, ce qu’il en est s’il a béni par erreur.
Ce qui disparaît emporte la bénédiction : נטל בידו פרי לאכלו ובירך עליו ונפל מידו ונאבד או נמאס צריך לחזור ולברך (שו״ע או״ח ר״ו:ו), et cela אף ע״פ שהיה מאותו מין לפניו יותר כשבירך על הראשון (שו״ע או״ח ר״ו:ו). Le Rambam dit la même chose : נטל אכל וברך עליו ונפל מידו ונשרף או שטפו נהר נוטל אחר וחוזר ומברך עליו אף על פי שהוא מאותו המין (רמב״ם הלכות ברכות פרק ד הלכה י) ; et le Beit Yossef élargit le cas : וכתב ה״ר מנוח דלאו דוקא נפל מידו ונאבד אלא ה״ה אם נפל ונמאס לאכילה ופשוט הוא (בית יוסף או״ח סימן ר״ו).
La glose restreint : רק שלא היה דעתו עליו לאכלו (רמ״א או״ח ר״ו:ו), que la Michna Beroura explique : ר״ל שלא היה דעתו בפירוש בשעת ברכה על כולם רק בסתמא דאם היה בדעתו בשעת ברכה לאכול גם השאר א״צ לחזור ולברך (משנה ברורה, מ״ב ר״ו:כו). résumé : si les autres fruits étaient déjà dans son intention, la bénédiction les tient encore.
Et le Nom déjà prononcé ? וצריך לומ׳ ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על שהוציא ש״ש לבטלה (שו״ע או״ח ר״ו:ו) — c’est le mot du Yerouchalmi rapporté par le Beit Yossef : א״ר תנחום צ״ל בשכמל״ו שלא להזכיר ש״ש לבטלה (בית יוסף או״ח סימן ר״ו), et le Rambam l’écrit aussi : וצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה ראשונה כדי שלא להוציא שם שמים לבטלה (רמב״ם הלכות ברכות פרק ד הלכה י).
S’il s’est arrêté à temps, il y a mieux : ואם אמר כשנפל ברוך אתה ה׳ ולא אמר אלהינו יסיים ויאמר למדני חוקיך שיהא נראה כקורא פסוק ואין כאן מוציא ש״ש לבטלה (שו״ע או״ח ר״ו:ו). résumé : les trois premiers mots de toute bénédiction sont aussi le début d’un verset des Psaumes ; qui achève ce verset n’a rien prononcé en vain.
Et une exception qui éclaire toute la règle : אבל העומד על אמת המים מברך ושותה אע״פ שהמים ששותה לא היו לפניו כשבירך מפני שלכך נתכוין תחלה (שו״ע או״ח ר״ו:ו). Le Yerouchalmi pose lui-même la comparaison : מה בינו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיון דעתו מתחלה ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחלה (בית יוסף או״ח סימן ר״ו). La glose renvoie enfin en arrière : ועיין לעיל סעיף א׳ אם בירך בטעות מה דינו (רמ״א או״ח ר״ו:ו).
Le siman en une phrase : une bénédiction tient à son objet par trois attaches — le mot (בורא פרי האדמה reste vrai d’un fruit d’arbre, בורא פרי העץ ne l’est pas d’un légume, et שהכל couvre tout), la continuité (ni parole étrangère, ni bouche muette, ni corps indécent, ni main vide entre la bénédiction et la bouchée) et la présence (rien n’est béni avant d’être là, et ce qui disparaît emporte la bénédiction avec lui — sauf l’eau du canal, qu’on savait devoir venir).

Cas pratiques

Cas 1 — J’ai dit « borei pri ha-adama » sur une pomme

Situation : par distraction, j’ai récité בורא פרי האדמה sur une pomme. Dois-je rebénir ? Et si c’était l’inverse — בורא פרי העץ sur une carotte ?
Conduite : dans le premier cas non — בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא (שו״ע או״ח ר״ו:א) — parce que la terre porte l’arbre : מאן תנא דעיקר אילן ארעא היא (ברכות מ׳ ע״א). Dans le second, oui : אבל אם בירך על פרי האדמה בורא פרי העץ לא יצא (שו״ע או״ח ר״ו:א). Et si l’on avait dit שהכל sur l’un ou sur l’autre, on serait quitte des deux : ועל הכל אם אמר שהכל יצא ואפילו על פת ויין (שו״ע או״ח ר״ו:א) — mais seulement après coup, car וכ״ז דיעבד אבל לכתחלה צריך לברך על כל דבר ברכתו המיוחדת לו (משנה ברורה, מ״ב ר״ו:ה). Pour la pratique, on suit son Rav.

Cas 2 — On m’apporte d’autres fruits après la bénédiction

Situation : j’ai béni sur une coupe de fraises posée devant moi ; on apporte ensuite des cerises, puis un plat de fruits qui n’était pas encore sorti de la cuisine quand j’ai béni.
Conduite : ce qui arrive après est en principe couvert — אבל מי שבירך על פירות שלפניו ואח״כ הביאו לו יות׳ מאותו המין או ממין אחר שברכתו כברכת הראשון אינו צריך לברך (שו״ע או״ח ר״ו:ה) — et le Beit Yossef précise que נראה דלא בעינן שיהא מאותו המין ממש אלא היינו לומר שיהיה ממין ברכת הראשון (בית יוסף או״ח סימן ר״ו). Mais on ne bénit pas d’avance sur ce qui n’est pas là : אין מברכין לא על אוכל ולא על משקה עד שיביאוהו לפניו (שו״ע או״ח ר״ו:ה), et ואפי׳ כוון דעתו עליהם בשעת ברכה ג״כ לא מהני כיון שאז לא היו לפניו ולא היה להברכה על מה לחול (משנה ברורה, מ״ב ר״ו:יט). D’où le conseil de la glose : וטוב ליזהר לכתחילה להיות דעתו על כל מה שיביאו לו (רמ״א או״ח ר״ו:ה). Pour la pratique, on suit son Rav.

Cas 3 — Le fruit m’est tombé des mains juste après la bénédiction

Situation : je viens de bénir, le fruit m’échappe et roule par terre ; il est perdu, ou souillé. Que faire de la bénédiction — et du Nom que j’ai déjà prononcé ?
Conduite : נטל בידו פרי לאכלו ובירך עליו ונפל מידו ונאבד או נמאס צריך לחזור ולברך (שו״ע או״ח ר״ו:ו), sauf si רק שלא היה דעתו עליו לאכלו (רמ״א או״ח ר״ו:ו). Pour le Nom : וצריך לומ׳ ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על שהוציא ש״ש לבטלה (שו״ע או״ח ר״ו:ו) ; et si l’on s’est arrêté à temps, ואם אמר כשנפל ברוך אתה ה׳ ולא אמר אלהינו יסיים ויאמר למדני חוקיך שיהא נראה כקורא פסוק ואין כאן מוציא ש״ש לבטלה (שו״ע או״ח ר״ו:ו). Enfin, si le fruit n’est que légèrement abîmé, la Michna Beroura enseigne que וה״ה במצאו שנרקב ואינו ראוי לאכילה כלל ונוטל אחר דאם עדיין קצת ראוי לאכילה צריך לאכול ממנו כדי שלא יהא ברכתו לבטלה (משנה ברורה, מ״ב ר״ו:כד). Pour la pratique, on suit son Rav.

Questions de compréhension

Vérifie ta compréhension :
  1. Pourquoi בורא פרי האדמה acquitte-t-il sur un fruit d’arbre, et pourquoi l’inverse ne marche-t-il pas (séif 1) ?
  2. Quelle différence y a-t-il entre le doute qu’on résout par בורא פרי האדמה et le doute que la Michna Beroura refuse de laisser passer (séif 1) ?
  3. Pourquoi la bénédiction du séif 2 n’exempte-t-elle le fruit d’arbre que si on l’a voulu (séif 2) ?
  4. Qu’est-ce qui, entre la bénédiction et la bouchée, est une interruption — et qu’est-ce qui n’en est pas une (séif 3) ?
  5. Pourquoi une bonne intention ne remplace-t-elle pas la présence de l’aliment (séif 5), et pourquoi l’homme au bord du canal fait-il exception (séif 6) ?

Pour aller plus loin

Si tu veux approfondir ce siman :
Continuer vers le siman suivantSiman 207 →
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן ר״ו · ו׳ סעיפים · Niveau 1 — Initiation
♥ Soutenir DAAT
📖Rejoindre la khavroutha