סימן ר״ח — דין ברכה מעין שלש אחרי ה׳ מיני פירות וה׳ מיני דגן

לפי השולחן ערוך אורח חיים ר״ח:א — « על חמשת המינים שהם גפן ותאנ׳ ורימון וזית ותמרה מברך לאחריהם ברכה אחת מעין שלש » (שו״ע או״ח ר״ח:א) ; ובמיני דגן — « חמשת מיני דגן ששלקן או כתשן ועשה מהם תבשיל כגון מעשה קדירה הריפות וגרש כרמל ודייסא » (שו״ע או״ח ר״ח:ב), « מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה » (שו״ע או״ח ר״ח:ב). ומקורו במשנה — « אכל ענבים ותאנים ורמונים מברך אחריהם שלש ברכות דברי רבן גמליאל וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש » (ברכות מ״ד ע״א) ; ובשני הכללים שבגמרא — « כל שהוא מחמשת המינין בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש » (ברכות מ״ד ע״א) ו« כל שהוא משבעת המינין בתחלה מברך בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש » (ברכות מ״ד ע״א). וטעם הדבר במשנה ברורה — « דבהמ״ז או ברכה מעין שלש אינם אלא בחמשה מינין מפני חשיבותן » (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:כט).

לפי השולחן ערוך אורח חיים ר״ח:י — « בברכה אחת מעין שלש של פירות דחוצה לארץ חותם על הארץ ועל הפירות ובא״י חותם על הארץ ועל פירותיה » (שו״ע או״ח ר״ח:י), « ואם בח״ל אוכל מפירות הארץ חותם ג״כ על פירותיה » (שו״ע או״ח ר״ח:י). ומקורו בגמרא לאחר האיפוך — « מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אינהו אכלי ואנן מברכין אלא איפוך רב חסדא אמר על הארץ ועל הפירות רבי יוחנן אמר על הארץ ועל פירותיה » (ברכות מ״ד ע״א). וביין — « בברכה מעין שלש דיין אינו חותם על הגפן ועל פרי הגפן אלא על הארץ ועל פה״ג או על הארץ ועל הפירות » (שו״ע או״ח ר״ח:יא), והוסיף המשנה ברורה « ועיין באחרונים דמשמע מהם דהמנהג לחתום על הארץ ועל פרי הגפן » (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:נו).

לפי השולחן ערוך אורח חיים ר״ח:יז — « ברכת שלשה אינה פוטרת מעין שלשה שאם אכל דייסא אין ברכת המזון פוטרתו » (שו״ע או״ח ר״ח:יז) ; ושני יוצאים מן הכלל — « אבל ביין ברכת שלשה פוטרתו שאם בירך על היין ברכת המזון במקום על הגפן יצא » (שו״ע או״ח ר״ח:יז), ו« וה״ה אם בירך על התמרים בהמ״ז במקום על העץ יצא » (שו״ע או״ח ר״ח:יז). ואם נזכר בזמן — « ואם נזכר עד שלא חתם בברכת הזן יתחיל ועל שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ויסיים ברכה דמעין שלשה » (שו״ע או״ח ר״ח:יז). וטעם היין במשנה ברורה — « והטעם משום דיין זיין וסועד הלב כמו לחם » (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:עו) ; וטעם התמרים — « דתמרים נמי זיין כעין מיני דגן ושייך בהו בדיעבד בהמ״ז » (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:עז). ועוד הביא שרבים מן האחרונים חלקו בדייסא — « ודע דלדינא הסכימו כמה אחרונים שלא כדעת המחבר אלא דדייסא וכן כל שהוא ממיני דגן בדיעבד בהמ״ז פוטרתן » (משנה ברורה, מ״ב ר״ח:עה).