Les grands thèmes du Siman
Structure du Siman — les ג׳ סעיפים
| Séif | Cas | Din | Détail |
|---|---|---|---|
| א׳ | טעות בפתיחה ובחתימה | ✦ אין מחזירין אותו | פתח על דעת לומ׳ שהכל וטעה ואמר בפה״ג — אין מחזירין אותו, מפני שבשעה שהזכי׳ שם ומלכות שהם עיקר הברכה לא נתכוין אלא לברכה הראוי לאותו המין ; ויש אומרים שאם פתח על דעת לומ׳ ב״פ הגפן ונזכ׳ וסיים שהכל — יצא ; ובהגה: וכל שכן אם היה בידו יין וסבור שהוא מים. |
| ב׳ | חזרה תוך כדי דיבור | יצא | בירך בפה״ג על שכר או מים, ותוך כדי דיבור נזכר שטעה ואומ׳ שהכל נהיה בדברו — וכן היתה אמירתו, יצא ; ובהגה: ואם היו אחרים שותים ויין לפניהם ודעתו ג״כ על יין, אינו צריך לחזור ולברך כשחוזר ושותה יין. |
| ג׳ | ספק אם בירך | ✦ אינו מברך — חוץ מבהמ״ז | כל הברכות אם נסתפק אם בירך אם לאו אינו מברך לא בתחלה ולא בסוף, חוץ מבהמ״ז מפני שהוא של תורה. |
טעות וספק בברכה — la conduite au quotidien
| Cas | Source | Conduite | Idée maîtresse |
|---|---|---|---|
| פתח לשהכל וסיים בפה״ג | מחבר · סעיף א׳ · מ״ב ר״ט:א | ✦ למ״ב — מחזירין אותו | Le Mehaber rapporte le Rambam, qui suit l'intention ; la Michna Beroura suit la majorité des décisionnaires, qui suit la bouche. |
| פתח לבפה״ג וסיים שהכל | מחבר · סעיף א׳ · מ״ב ר״ט:ב | יצא | Ici tout le monde s'accorde : la conclusion est vraie de la boisson, et c'est la conclusion qui fait la bénédiction. |
| נזכר תוך כדי דיבור | מחבר · סעיף ב׳ | ✦ יצא | Une parole n'est achevée qu'au bout du temps d'une parole : ce qui s'ajoute aussitôt fait corps avec elle. |
| לאחר כדי דיבור | מ״ב ר״ט:ו | חוזר ומברך | Passé ce délai, la bénédiction fausse est close ; on recommence — et en בהמ״ז la reprise elle-même ne suffit pas. |
| נסתפק אם בירך | מחבר · סעיף ג׳ | ✦ אינו מברך, חוץ מבהמ״ז | Les bénédictions sont rabbiniques : dans le doute on s'abstient. Le Birkat haMazon est de la Torah : dans le doute on redit. |
Questions fréquentes — Siman ר״ט
J'ai ouvert une bénédiction en pensant en dire une, et ma bouche en a dit une autre : suis-je quitte (Siman 209) ?
Le Choulhan Aroukh, Orah Haïm 209:1 rapporte d'abord la position du Rambam : « לקח כוס של שכר או של מים ופתח ואמר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם על דעת לומ׳ שהכל וטעה ואמר בפה״ג אין מחזירין אותו » (שו״ע או״ח ר״ט:א), et il en donne la raison : « מפני שבשעה שהזכי׳ שם ומלכות שהם עיקר הברכה לא נתכוין אלא לברכה הראוי לאותו המין » (שו״ע או״ח ר״ט:א). C'est mot pour mot la langue du Rambam : « לקח כוס של שכר בידו והתחיל הברכה על מנת לומר שהכל וטעה ואמר בורא פרי הגפן אין מחזירין אותו » (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה יא). Mais la Michna Beroura tranche à l'inverse : « זהו דעת הרמב״ם אבל רוב הפוסקים וכמעט כולם חולקים עליו והסכימו דלא אזלינן בתר דעתו כיון שבפיו הוציא ברכה שאינה ראויה לאותו המין לא יצא ומחזירין אותו וכתבו האחרונים דכן יש להורות » (משנה ברורה, מ״ב ר״ט:א). Dans l'autre sens — ouverture fausse, conclusion juste — le Mehaber rapporte : « ויש אומרים שאם לקח כוס שכר או מים וסבור שהוא של יין ופתח ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם על דעת לומ׳ ב״פ הגפן ונזכ׳ שהוא שכר או מים וסיים שהכל יצא » (שו״ע או״ח ר״ט:א), et là la Michna Beroura écrit « וכן הלכה » (משנה ברורה, מ״ב ר״ט:ב). La question elle-même vient de la Guemara : « בתר עיקר ברכה אזלינן, או בתר חתימה אזלינן » (ברכות י״ב ע״א).
Je me suis repris aussitôt après m'être trompé de bénédiction : cela suffit-il (Siman 209) ?
Selon le Choulhan Aroukh, Orah Haïm 209:2 : « לקח כוס של שכר או מים ובירך ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם בפה״ג ותוך כדי דיבור נזכר שטעה ואומ׳ שהכל נהיה בדברו » (שו״ע או״ח ר״ט:ב), et alors « וכן היתה אמירתו ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם בפה״ג שהכל נהיה בדברו יצא » (שו״ע או״ח ר״ט:ב) — l'ensemble de ce qui est sorti de la bouche compte comme une seule bénédiction. La Michna Beroura en étend la portée : « היינו אפילו בעת תחלת הברכה היה סבור שהוא יין ונמצא שהיה תחלת הברכה וסופה שלא כהוגן אפ״ה כיון שעקר תוך כ״ד וסיים כהוגן יצא » (משנה ברורה, מ״ב ר״ט:ה), et en pose la limite : « אבל לאחר כדי דיבור לא מהני עקירתו וחוזר ומברך » (משנה ברורה, מ״ב ר״ט:ו), en précisant que cette indulgence ne vaut que pour les bénédictions rabbiniques — « ודע דהא דמקילינן בדיעבד בתוך כדי דיבור דוקא בברכות דרבנן אבל בבהמ״ז שהוא דאורייתא » (משנה ברורה, מ״ב ר״ט:ו). La glose ajoute le cas de la tablée : « ואם היו אחרים שותים ג״כ ויין לפניהם ודעתו ג״כ על יין שהיה סבור שבכוסו יין ובירך בפה״ג ונמצא אח״כ שבכוסו מים או שכר כשחוזר ושותה אח״כ יין א״צ לחזור ולברך » (רמ״א או״ח ר״ט:ב).
Je ne sais plus si j'ai récité la bénédiction : dois-je la dire (Siman 209) ?
Selon le Choulhan Aroukh, Orah Haïm 209:3 : « כל הברכות אם נסתפק אם בירך אם לאו אינו מברך לא בתחלה ולא בסוף » (שו״ע או״ח ר״ט:ג), « חוץ מבהמ״ז מפני שהוא של תורה » (שו״ע או״ח ר״ט:ג). La Michna Beroura en donne la raison : « משום שהן מד״ס וספיקא דרבנן לקולא » (משנה ברורה, מ״ב ר״ט:ט), et pose la condition de l'exception : « והוא שאכל כדי שביעה דאז הוא מחוייב מן התורה » (משנה ברורה, מ״ב ר״ט:י). Le Rambam écrit de même : « כל הברכות האלו אם נסתפק לו בהם אם ברך או לא ברך אינו חוזר ומברך לא בתחלה ולא בסוף. מפני שהן מדברי סופרים » (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה יב), et à l'inverse pour le Birkat haMazon : « וכן אם נעלם ממנו ולא ידע אם ברך או לא ברך חוזר ומברך והוא שלא נתעכל המזון שבמעיו » (רמב״ם הלכות ברכות פרק ב הלכה יד). Le partage remonte à la Guemara : « ספק קרא קריאת שמע, ספק לא קרא — אינו חוזר וקורא » (ברכות כ״א ע״א).