The main themes of the Siman
Structure of the Siman — the ב׳ סעיפים
| Seif | Case | Din | Detail |
|---|---|---|---|
| א׳ | שיעור ברכה אחרונה | ✦ ולאחריו אינו מברך כלל | האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים — מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין, ולאחריו אינו מברך כלל ; ויש מסתפקים על דבר שהוא כברייתו, כגון גרגיר של ענב או של רימון, לכך נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית ; ובהגה: ולא מיקרי בריה אלא אם אכלו כמות שהוא ; ויש מסתפקין עוד בברכה אחרונה של יין, לכן טוב ליזהר שלא לשתות פחות מכזית או רביעית. |
| ב׳ | הטועם את התבשיל | אינו צריך לברך | הטועם את התבשיל אינו צריך לברך עד רביעית ואפילו אם הוא בולעו ; ויש אומרים שאם הוא בולעו טעון ברכה, ולא פטרו את הטועם אלא כשחוזר ופולט, ואז אפילו על הרבה אינו צריך ברכה ; ובהגה: וספק ברכות להקל. |
שיעורי הברכה — everyday practice
| Case | Source | Practice | Governing idea |
|---|---|---|---|
| אכל או שתה כל שהוא | מחבר · סעיף א׳ · מ״ב ר״י:ג | ✦ מברך תחלה | Beforehand there is no measure: one may not benefit from this world without blessing. |
| אכל פחות מכזית | מחבר · סעיף א׳ · מ״ב ר״י:ד | אינו מברך לאחריו | The after-blessing is modelled on ואכלת ושבעת וברכת, and there is no act of eating below a kazayit. |
| אכל בריה שלמה פחותה מכזית | מחבר · סעיף א׳ · רמ״א או״ח ר״י:א | ✦ נכון ליזהר שלא לאכול | The siman does not resolve the doubt: it teaches how not to enter it. And a fruit whose pit has been removed is no longer a בריה. |
| שתה יין בין כזית לרביעית | מחבר · סעיף א׳ · מ״ב ר״י:יא-יב | טוב ליזהר | Either less than a kazayit or a full reviit; in between one stands in doubt. |
| טועם את התבשיל | מחבר · סעיף ב׳ · רמ״א · מ״ב ר״י:יט | ✦ אינו מברך | It is not the mouth that decides but the intention: tasting in order to correct a dish is not eating — and in doubt one does not bless. |
Frequently asked questions — Siman ר״י
I ate a mouthful, less than a kazayit: do I say an after-blessing (Siman 210)?
The Choulhan Aroukh, Orach Chaim 210:1 settles it in one sentence: « האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין ולאחריו אינו מברך כלל » (שו״ע או״ח ר״י:א). It is word for word the language of the Rambam: « אבל אכל פחות מכזית בין מן הפת בין משאר אוכלין. והשותה פחות מרביעית בין מן היין בין משאר משקין. מברך בתחלה ברכה הראויה לאותו המין ולבסוף אינו מברך כלל » (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה יב). The Mishna Berura gives the reason for the threshold: « דבפת הלא כתיב ואכלת ושבעת וברכת וגו׳ ואין אכילה בכל התורה פחותה מכזית ובשאר דברים כשתקנו חז״ל ברכה אחרונה כעין זה תקנו » (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ד). Before eating, by contrast, there is no threshold at all: « ואפי׳ על כל שהוא בין מדבר אוכל בין ממשקה דאסור ליהנות מן העוה״ז בלא ברכה » (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ג), which is how the Tur opens the siman — « ברכה ראשונה אין לה שיעור שעל כל הדברים מברכים לפניהם בכל שהו שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה » (טור או״ח סימן ר״י).
A single grape berry, a single pomegranate seed: does it count for the after-blessing (Siman 210)?
The Choulhan Aroukh, Orach Chaim 210:1 records a doubt here, not a ruling: « ויש מסתפקים לומ׳ שעל דבר שהוא כברייתו כגון גרגיר של ענב או של רימון שמברכין לאחריו אע״פ שאין בו כזית » (שו״ע או״ח ר״י:א), and draws from it a way of avoiding the doubt: « לכך נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית » (שו״ע או״ח ר״י:א). The Rama's gloss defines what a בריה is: « ולא מיקרי בריה אלא אם אכלו כמות שהוא » (רמ״א או״ח ר״י:א), « אבל אם לקח הגרעין ממנו לא מקרי ברי׳ » (רמ״א או״ח ר״י:א). The Mishna Berura broadens it: « ולא מבעיא אם הגרעינין ראוי ג״כ לאכלן בודאי ע״י חסרונן נתבטל שם בריה מהפרי ואפילו אם היו מהמינין שאין ראוי לאכול אותן כלל ג״כ נתבטל הפרי מתורת בריה עי״ז » (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ט), and adds: « מפני חשיבותיה ואם נתרסקה קודם אכילה לא מקרי בריה » (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ו). The doubt comes from the Tur — « ובירושלמי משמע שעל דבר שהוא כברייתו כגון גרגיר של ענב או של רמון שמברכין אחריו אע״פ שאין בו כזית » (טור או״ח סימן ר״י) — and the Beit Yosef draws the same caution: « ומ״מ כיון דכל הנך רבוותא מסתפקים בדבר יש ליזהר שלא לאכול בריה לבדה אם אין בה כזית » (בית יוסף או״ח סימן ר״י).
I taste the dish I am cooking: must I bless (Siman 210)?
According to the Choulhan Aroukh, Orach Chaim 210:2: « הטועם את התבשיל אינו צריך לברך עד רביעית ואפי׳ אם הוא בולעו » (שו״ע או״ח ר״י:ב); then the opposing view — « וי״א שאם הוא בולעו טעון ברכה ולא פטרו את הטועם אלא כשחוזר ופולט » (שו״ע או״ח ר״י:ב), « ואז אפי׳ על הרבה אינו צריך ברכה » (שו״ע או״ח ר״י:ב). The reason lies in the intention: « דאע״ג דאסור ליהנות מן העוה״ז בלא ברכה אפילו כל שהוא בין באכילה בין בשתיה היינו כשמכוין לאכול ולשתות אבל הכא שאין כונתו אלא לטעום לידע אם צריך מלח או תבלין א״צ ברכה לא לפניה ולא לאחריה » (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יג), together with its limit: « ועד בכלל אבל יתר מרביעית כיון שהוא הנאה יתירה חשיב כמו שמתכוין לאכילה » (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יד). The source is talmudic: « מטעמת אינה טעונה ברכה, והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום » (ברכות י״ד ע״א). And since the gloss ends in doubt, the Mishna Berura draws the practice: « היינו באפילו אם הוא בולע לא יברך כיון שאין כונתו לאכילה וכסברא הראשונה » (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יט).