✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — פתיחה
סימן ר״י · כמה צריך לאכול כדי לברך?
האוכל פחות מכזית מה דינו — השיעור שפותח את הברכה האחרונה (כזית באוכלין ורביעית במשקין), הדבר הנאכל כמות שהוא (בריה), הספק שהניח הסימן פתוח ביין, והטועם את תבשילו ואינו אוכלו (הטועם את התבשיל)
סימן ר״י · ב׳ סעיפים
האוכל פחות מכזית מה דינו
🌱 רמת פתיחה · מתחילים
✦ ❖ ✦
הסימנים שלפניו קבעו איזו ברכה לומר, ומה דינה של ברכה שיצאה מגדרה. וסימננו שואל את השאלה הקודמת לכולן: מאיזה שיעור ואילך יש כאן דבר שמברכין עליו? צימוק אחד, לגימת מים, כף מרק לבדוק אם חסר מלח — כלום נקרא זה אכילה? לשון הסימן, ביאור שוטף והסבר ב׳ הסעיפים, ועמם פרק של מקרים מעשיים.
הנושא: השיעור שלמטה ממנו אין ברכה אחרונה — כזית ורביעית, בריה, והטועם את התבשיל
המקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״י · ב׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
שתי ברכות מקיפות את האכילה, אחת לפניה ואחת לאחריה, וסימננו מראה שאינן דומות זו לזו כלל. שלפניה — אין לה שיעור, ואף כל שהוא מחייבה, לפי שאינה סיכומה של סעודה אלא רשות ליהנות ממנה, שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה. ושלאחריה — יש לה שיעור, לפי שנסמכה על מקרא המדבר באכילה ובשביעה: בפחות מכזית באוכלין ומרביעית במשקין לא היתה כאן אכילה, ואין על מה לסכם. סעיף א׳ מעמיד את השיעור הזה ומניח שני ספקות פתוחים ; וסעיף ב׳ מחליף את אמת המידה ומדבר לא בכמות אלא בכוונה. וכאן אנו לומדים בדרך העיון ; ולמעשה — כהוראת הרב.
📑 מהלך הלימוד
א. כזית ורביעית (סעיף א) — שיעור הברכה האחרונה, ומדוע אין שיעור לשלפניה
ב. בריה (סעיף א, המשך) — הדבר הנאכל כמות שהוא, ושני הספקות שהניח הסימן פתוחים
ג. הטועם את התבשיל (סעיף ב) — טעימה אינה אכילה
1-3. מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. כזית ורביעית — שיעור הברכה האחרונה
כְּזַיִת — שיעור האכילה שבכל התורה. רְבִיעִית — רביעית הלוג, שיעור השתייה. ושתי תיבות אלו מושלות בכל סעיף א׳. וכתב המשנה ברורה מהיכן בא הראשון: ואין אכילה בכל התורה פחותה מכזית (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ד). ובפחות מכן — הפה זע, אך אין התורה קוראת לזה אכילה ; והברכה שלאחריה, הבאה מן ואכלת ושבעת וברכת, אין לה על מה לחול.
סעיף א׳ — האוכל פחות מכזית ולאחריו אינו מברך כלל
האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין ולאחריו אינו מברך כלל ויש מסתפקים לומ׳ שעל דבר שהוא כברייתו כגון גרגיר של ענב או של רימון שמברכין לאחריו אע״פ שאין בו כזית לכך נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית: הגה ולא מיקרי בריה אלא אם אכלו כמות שהוא אבל אם לקח הגרעין ממנו לא מקרי ברי׳ [הר״י פרק כיצד מברכין וב״י בשם רשב״א] ויש מסתפקין עוד בברכה אחרונה של יין אם מברכין אותו על כזית לכן טוב ליזהר שלא לשתות (אלא) פחות מכזית או רביעית:
ביאור: האוכל פחות מכזית, בין מן הפת ובין משאר אוכלין, והשותה פחות מרביעית, בין מן היין ובין משאר משקין — מברך בתחילה את הברכה הראויה לאותו המין, ולאחריו אינו מברך כלל. ויש שמסופקים לומר שעל דבר שהוא כברייתו, כגון גרגיר של ענב או של רימון, מברכין לאחריו אף על פי שאין בו כזית ; לכך נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחותה מכזית. ובהגה: ואין נקרא ״בריה״ אלא אם אכלו כמות שהוא, אבל אם נטל ממנו את הגרעין — שוב אינו נקרא בריה [רבנו יונה בפרק כיצד מברכין, והבית יוסף בשם הרשב״א]. ויש שמסופקים עוד בברכה האחרונה של יין, אם מברכין אותה על כזית ; לכן טוב ליזהר שלא לשתות אלא פחות מכזית או רביעית.
עיקר הסעיף במשפט אחד. האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין ולאחריו אינו מברך כלל (שו״ע או״ח ר״י:א). והיא לשון הרמב״ם ממש: אבל אכל פחות מכזית בין מן הפת בין משאר אוכלין. והשותה פחות מרביעית בין מן היין בין משאר משקין. מברך בתחלה ברכה הראויה לאותו המין ולבסוף אינו מברך כלל (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה יב). תמצית: שני דינים במשפט אחד — אין שיעור לפניה, ויש שיעור לאחריה.
לפני האכילה אין שיעור כלל: ואפי׳ על כל שהוא בין מדבר אוכל בין ממשקה דאסור ליהנות מן העוה״ז בלא ברכה (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ג). וכן פתח הטור את הסימן: ברכה ראשונה אין לה שיעור שעל כל הדברים מברכים לפניהם בכל שהו שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה (טור או״ח סימן ר״י), ומיד העמיד את הצד השני: אבל ברכה אחרונה צריכה שיעור ושיעורה בז׳ המינין כזית (טור או״ח סימן ר״י). תמצית: ברכה שלפניה היא רשות כניסה ואינה מודדת דבר ; ושלאחריה היא סיכום, וסיכום צריך שיהיה מה לסכם.
ומדוע דוקא כזית ורביעית: דבפת הלא כתיב ואכלת ושבעת וברכת וגו׳ ואין אכילה בכל התורה פחותה מכזית ובשאר דברים כשתקנו חז״ל ברכה אחרונה כעין זה תקנו (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ד), ובמשקין: ובמשקין נמי מדאשכחן בעלמא לענין שתיית משקין אסורין דחיובו ברביעית הכא נמי כשתקנו ברכה אחרונה במשקה בשיעור זה תקנו (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ד). תמצית: הפת נותנת את השיעור מן המקרא, וכל השאר תקנת חכמים כעין אותו שיעור.
והמעט מצטרף: כל האוכלין מצטרפין לכזית לברך עליהן ברכה אחרונה הראויה להן (משנה ברורה, מ״ב ר״י:א), וכן המשקין — אך לא אלו עם אלו: וכל המשקין מצטרפין לרביעית האוכל והשותה [דהיינו שאכל פחות מכזית ושתה פחות מרביעית] אין מצטרף אפי׳ לענין בנ״ר (משנה ברורה, מ״ב ר״י:א). ובלבד שיהיה הכל בזמן אחד: אכל הכזית מעט ונשתהה הרבה באכילתו אם יש מתחלת האכילה עד סוף האכילה יותר מכדי אכילת פרס אינו מצטרף (משנה ברורה, מ״ב ר״י:א). תמצית: אין הפרוסה נמדדת לעצמה אלא מה שנאכל בשיעור זמן אחד ; ומה שנמשך על פני שעות אינו אכילה אחת.
ב. בריה — הדבר הנאכל כמות שהוא
בְּרִיָּה — דבר שלם כמות שנברא: גרגיר של ענב, גרגיר של רימון, עדשה אחת. והסברה היא שדבר שלם חשוב מצד שלמותו ולא מצד גודלו — ושמא חשיבות זו עומדת במקום שיעור. ואין הסימן מכריע בזה, אלא מביא את הספק ומלמד כיצד לא ליפול בו.
הספק: ויש מסתפקים לומ׳ שעל דבר שהוא כברייתו כגון גרגיר של ענב או של רימון שמברכין לאחריו אע״פ שאין בו כזית (שו״ע או״ח ר״י:א) ; ומכאן ההנהגה: לכך נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית (שו״ע או״ח ר״י:א). וטעם החשיבות במשנה ברורה: מפני חשיבותיה ואם נתרסקה קודם אכילה לא מקרי בריה (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ו). תמצית: אין אנו יודעים אם השלמות עומדת במקום שיעור, ולכן מסדרים את הדברים כך שלא נצטרך לדעת — אוכל כמה מהן עד כזית ודאי.
וההגה גודרת את התיבה: ולא מיקרי בריה אלא אם אכלו כמות שהוא (רמ״א או״ח ר״י:א), אבל אם לקח הגרעין ממנו לא מקרי ברי׳ (רמ״א או״ח ר״י:א). ופירש המשנה ברורה את שני הצדדים: דהיינו עם הגרעין ואפילו אם הגרעין אינו ראוי לאכול כלל כיון שעכ״פ בלע כולו (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ז), וכן ולא מבעיא אם הגרעינין ראוי ג״כ לאכלן בודאי ע״י חסרונן נתבטל שם בריה מהפרי ואפילו אם היו מהמינין שאין ראוי לאכול אותן כלל ג״כ נתבטל הפרי מתורת בריה עי״ז (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ט). תמצית: השלמות היא העושה את הבריה ; ומשנטל את הגרעין כבר פגם בה, והספק בטל מאליו. והוסיף שהוא הדין בחסר מגוף הפרי: וכ״ש אם נחתך מעט מהפרי גופא (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ח).
ומה הן אותן בריות — הרחיב המשנה ברורה על דוגמת הסימן: וה״ה יגד״ע אחת או קטנית אחת (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ה). תמצית: אין הענין בענב וברימון בלבד אלא בכל דבר קטן הנאכל כמות שהוא — פרי יער אחד, גרגיר קטנית אחד.
ומהיכן בא הספק. הטור מבארו: ובירושלמי משמע שעל דבר שהוא כברייתו כגון גרגיר של ענב או של רמון שמברכין אחריו אע״פ שאין בו כזית (טור או״ח סימן ר״י), והתוספות מסתפקין בזה לכך טוב ליזהר שלא לאכול בריה פחותה מכזית כדי להסתלק מן הספק (טור או״ח סימן ר״י). וכן סיים הבית יוסף: ומ״מ כיון דכל הנך רבוותא מסתפקים בדבר יש ליזהר שלא לאכול בריה לבדה אם אין בה כזית (בית יוסף או״ח סימן ר״י). תמצית: הירושלמי משמע לצד אחד ותלמודנו לצד אחר, ולא פשטוה הראשונים ; ולא נשארה ההלכה אלא בעצת זהירות.
והספק השני — היין: ויש מסתפקין עוד בברכה אחרונה של יין אם מברכין אותו על כזית (שו״ע או״ח ר״י:א), ומכאן לכן טוב ליזהר שלא לשתות (אלא) פחות מכזית או רביעית (שו״ע או״ח ר״י:א). ונתן המשנה ברורה את היחס: דהוא שליש רביעית דאפשר דלענין משקה ג״כ משערינן כמו באכילה בכזית (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יא), ובדיעבד: ובדיעבד אם שתה כזית ואין לו רביעית טוב ליזהר שלא ישתה עד רוב רביעית (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יב). תמצית: השותה שיעור אמצעי מכניס את עצמו לספק ; ולפיכך יעמוד למטה ממנו בבירור, או יעלה עליו בבירור.
ג. הטועם את התבשיל — טעימה אינה אכילה
סעיף ב׳ — הטועם את התבשיל אינו צריך לברך עד רביעית
הטועם את התבשיל אינו צריך לברך עד רביעית ואפי׳ אם הוא בולעו וי״א שאם הוא בולעו טעון ברכה ולא פטרו את הטועם אלא כשחוזר ופולט ואז אפי׳ על הרבה אינו צריך ברכה: הגה וספק ברכות להקל:
ביאור: הטועם את התבשיל אינו צריך לברך, עד רביעית, ואפילו אם הוא בולעו. ויש אומרים שאם הוא בולעו — טעון ברכה, ולא פטרו את הטועם אלא כשהוא חוזר ופולט, ואז אפילו על הרבה אינו צריך ברכה. ובהגה: וספק ברכות להקל.
אמת המידה נשתנתה: לא הכמות אלא הכוונה. דאע״ג דאסור ליהנות מן העוה״ז בלא ברכה אפילו כל שהוא בין באכילה בין בשתיה היינו כשמכוין לאכול ולשתות אבל הכא שאין כונתו אלא לטעום לידע אם צריך מלח או תבלין א״צ ברכה לא לפניה ולא לאחריה (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יג). תמצית: כלל סעיף א׳ — שאף כל שהוא טעון ברכה — נאמר במי שאוכל ; והטועם לתקן את תבשילו אינו אוכל, ואין הכלל תופסו.
וגבול הפטור: ועד בכלל אבל יתר מרביעית כיון שהוא הנאה יתירה חשיב כמו שמתכוין לאכילה (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יד). ובטועם דבר מאכל השיעור קטן יותר: ולענין טעימה איזה דבר אוכל לידע אם הוא טוב מצדדים האחרונים דשיעורו הוא רק עד כזית (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יד). תמצית: מכמות מסויימת ואילך שוב אין שם ״טעימה״ עליו, וחוזר להיות אכילה.
הדעה השניה, ובמה נחלקו: וי״א שאם הוא בולעו טעון ברכה ולא פטרו את הטועם אלא כשחוזר ופולט (שו״ע או״ח ר״י:ב), ולדידה אף בכל שהוא — אפילו בכל שהוא כיון שיש לו הנאת מעיו (משנה ברורה, מ״ב ר״י:טז). אבל בפולט הכל מודים: ואם הוא פולט מותר אפילו ביותר מרביעית בלי ברכה גם לדעה זו (משנה ברורה, מ״ב ר״י:טו), דבזה התירו כשכונתו רק לטעימה בעלמא כיון שאין לו רק הנאת החיך מהתבשיל שטעם או מהאוכל שלעס (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יז). תמצית: הדעה הראשונה מודדת את הכוונה, והשניה את המעיים ; ולדידה כל היורד למעיים מהנה, וכל המהנה טעון ברכה.
מעשה שבכל יום: וע״כ הלועס לתינוק כיון שאינו בולע אפילו להרבה א״צ ברכה (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יח). תמצית: הלועס להאכיל תינוק ואינו בולע — אינו מברך, ואפילו על הרבה.
וההגה מכריעה מכח הספק: וספק ברכות להקל (רמ״א או״ח ר״י:ב), והוציא המשנה ברורה את המסקנה: היינו באפילו אם הוא בולע לא יברך כיון שאין כונתו לאכילה וכסברא הראשונה (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יט), והעיר שהמגן אברהם חולק — והנה המ״א חולק על השו״ע והרמ״א וס״ל דבבולע לכו״ע חייב לברך אבל כמה אחרונים החליטו עם פסק הרמ״א דהוא ספק ברכה ולא יברך (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יט). תמצית: אינו מברך ; והרוצה לברך — יעמיד עצמו בדעת אכילה ממש ויברך.
ושורש הדבר בגמרא: מטעמת אינה טעונה ברכה, והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום (ברכות י״ד ע״א), והשיעור נאמר שם: רבי אמי ורבי אסי טעמי עד שיעור רביעתא (ברכות י״ד ע״א). וכן העתיקו הרמב״ם: ומטעמת אינה צריכה ברכה לא לפניה ולא לאחריה עד רביעית (רמב״ם הלכות ברכות פרק א הלכה ב). תמצית: הגמרא דיברה בשרוי בתענית הטועם את תבשילו, וסימננו מעמיד אותו שיעור עצמו לענין ברכה.
הסימן במשפט אחד: לפני האכילה אף כל שהוא טעון ברכה, שהברכה שלפניה רשות היא ; ולאחריה צריך כזית או רביעית, שהברכה שלאחריה סיכום היא ; ובאמצע שני ספקות שאין הסימן פושטם אלא מלמד להיזהר מהם — הבריה והיין ; והטועם אינו בכלל החשבונות הללו כלל, לפי שאינו אוכל.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — אכלתי עוגייה קטנה, פחות מכזית
המעשה: נטלתי עוגייה קטנטנה, שקד אחד, לגימת מיץ. ובירכתי לפניה כדין. האם יש לי לומר דבר אחריה?
ההנהגה: לא — האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין ולאחריו אינו מברך כלל (שו״ע או״ח ר״י:א). והברכה שלפניה חובה היתה: ואפי׳ על כל שהוא בין מדבר אוכל בין ממשקה דאסור ליהנות מן העוה״ז בלא ברכה (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ג). ואם אכל כמה דברים קטנים בזה אחר זה — הרי הם מצטרפים: כל האוכלין מצטרפין לכזית לברך עליהן ברכה אחרונה הראויה להן (משנה ברורה, מ״ב ר״י:א). ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 2 — גרגיר ענב אחד
המעשה: תלשתי גרגיר אחד מן האשכול ואכלתיו שלם עם גרעיניו. או שביקעתיו והוצאתי את הגרעינים. האם יש הפרש ביניהם?
ההנהגה: הסימן מביא כאן ספק ולא הכרעה — ויש מסתפקים לומ׳ שעל דבר שהוא כברייתו כגון גרגיר של ענב או של רימון שמברכין לאחריו אע״פ שאין בו כזית (שו״ע או״ח ר״י:א) — ומלמד את דרך ההסתלקות: לכך נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית (שו״ע או״ח ר״י:א). וההפרש שנשאל עליו הוא הוא לשון ההגה: ולא מיקרי בריה אלא אם אכלו כמות שהוא (רמ״א או״ח ר״י:א), אבל אם לקח הגרעין ממנו לא מקרי ברי׳ (רמ״א או״ח ר״י:א). תמצית: הנאכל שלם הוא בריה ומעורר את הספק, והנוטל את גרעינו שוב אינו בריה. ולמעשה אוכל כמה מהם עד כזית ודאי. ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 3 — טועם את המרק בשעת הבישול
המעשה: נוטל אני כף מרק לידע אם חסר מלח, ובולעה. האם צריך לברך? ואם חזרתי ועשיתי כן שלוש פעמים?
ההנהגה: הטועם את התבשיל אינו צריך לברך עד רביעית ואפי׳ אם הוא בולעו (שו״ע או״ח ר״י:ב), לפי שאבל הכא שאין כונתו אלא לטעום לידע אם צריך מלח או תבלין א״צ ברכה לא לפניה ולא לאחריה (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יג). וההגה סיימה בספק — וספק ברכות להקל (רמ״א או״ח ר״י:ב) —, ומכאן היינו באפילו אם הוא בולע לא יברך כיון שאין כונתו לאכילה וכסברא הראשונה (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יט). אך הגבול קיים: ועד בכלל אבל יתר מרביעית כיון שהוא הנאה יתירה חשיב כמו שמתכוין לאכילה (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יד), ויש לדעת שאף לברך אינו יכול — ודע דאף שבשו״ע כתב אין צריך לברך ממילא אסור לברך דהו״ל ברכה לבטלה (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יד). ולמעשה — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מדוע אין שיעור לברכה שלפניה ויש שיעור לשלאחריה? ומה בדיוק אומרת כל אחת משתיהן?
- מהיכן בא שיעור הכזית, ומדוע אין שיעור המשקין נלמד ממנו במישרין (מ״ב ר״י:ד)?
- מהי בריה, ומדוע די בנטילת הגרעין כדי לבטל את השאלה (רמ״א או״ח ר״י:א)?
- אין הסימן פושט לא את ספק הבריה ולא את ספק היין: מה הוא עושה תחת זאת, ומה למדנו מכאן על דרכו בספקות?
- בסעיף ב׳ — מה נשתנה מסעיף א׳, הכמות או דבר אחר? ובמה בדיוק נחלקו שתי הדעות?
להמשך הלימוד
אם רצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול — ברכה ראשונה אין לה שיעור כנגד ברכה אחרונה צריכה שיעור ; זית מליח דרבי יוחנן (ברכות ל״ח ע״ב · ל״ט ע״א) ; מטעמת אינה טעונה ברכה (ברכות י״ד ע״א)
- ✨ רמה 3 — סיכום: לחזרה ולזיכרון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן): דף מעבר — אדמו״ר הזקן לא כתב סימן זה בשולחן ערוך שלו ; והפניה לרמות 1-3 ולסידורו