למה רמה 4 המוקדשת לאדמו״ר הזקן ? שולחן ערוך הרב אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך שלם ועצמאי, שכתב אדמו״ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב״ד, תלמיד המגיד ממעזריטש). ייחודו : הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ומכריע בחריפות תלמודית מיוחדת.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון — פסקו הוא ההכרעה. עמוד זה מאסף את דרך הרב בסימן רט״ו — עֲנִיַּת אָמֵן אַחַר הַבְּרָכוֹת, הַמַּחֲזִיק אֵצֶל הָרַב ה׳ סְעִיפִים, וְאִלּוּ אֵצֶל הַמְחַבֵּר אֵין בּוֹ אֶלָּא ד׳. וּתְנוּעָה אַחַת מוֹשֶׁכֶת בְּכֻלָּם, מִן הָאָמֵן אֶל מַה שֶּׁמּוֹנֵעַ אוֹתוֹ : אֵין עוֹנִין אָמֵן אַחַר בִּרְכַּת עַצְמוֹ — אֶלָּא בִּשְׁתֵּי בְּרָכוֹת הָאֲחוּזוֹת זוֹ בָּזוֹ, כְּבָרוּךְ שֶׁאָמַר וְיִשְׁתַּבַּח ; וְאִלּוּ אַחַר בִּרְכַּת אַחֵר — חוֹבָה לַעֲנוֹת, אַף בְּלֹא שְׁמִיעָה, וּבִלְבַד שֶׁיֵּדַע אֵיזוֹ בְּרָכָה הִיא ; וְיֵשׁ פִּיּוֹת שֶׁאֵין מְקַבְּלִים מֵהֶם אָמֵן — נָכְרִי שֶׁלֹּא שָׁמַע כָּל בִּרְכָתוֹ, מִין, מְשַׁנֶּה מַטְבֵּעַ, וְתִינוֹק הַשּׁוֹנֶה בְּרָכוֹתָיו לְבַטָּלָה לִפְנֵי רַבּוֹ. וּמִשָּׁם גּוֹלֵשׁ הָרַב אֶל שֹׁרֶשׁ הַדָּבָר : בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה, שֵׁם שָׁמַיִם לַשָּׁוְא, שֶׁאָסוּר לַעֲנוֹת אַחֲרֶיהָ ; וְאַחַר כָּךְ הָאִסּוּר הָרָחָב מִמֶּנּוּ — לִגְרֹם אוֹתָהּ, וַאֲפִלּוּ לְהַשְׁלִים מֵאָה בְּרָכוֹת שֶׁבְּכָל יוֹם ; וּמְסַיֵּם אֶת הִלְכוֹת בְּרָכוֹת בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁבּוֹ מַרְוִיחִים בְּרָכוֹת צְרִיכוֹת בְּלֹא לִגְרֹם כְּלוּם : פֵּרוֹת הַסְּעוּדָה, הַמֻּנָּחִים לְאַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.
שולחן ערוך הרב — סימן רט״ו — עֲנִיַּת אָמֵן אַחַר הַבְּרָכוֹת
הטקסט המלא של שולחן ערוך הרב
שולחן ערוך הרב, סימן רט״ו — עֲנִיַּת אָמֵן אַחַר הַבְּרָכוֹת — וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים
טקסט אדמו״ר הזקן עצמו (מקור ספריא Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.215). הסימן כולל ה׳ סעיפים (סעיף k → .215.k).
סעיף א הָעוֹנֶה אָמֵן אַחַר בִּרְכוֹתָיו — מְגֻנֶּה, אֶלָּא בִּשְׁתֵּי בְּרָכוֹת שֶׁיֵּשׁ אֲחִיזָה לָזוֹ בָּזוֹ.
עֲנִיַּת אָמֵן אַחַר הַבְּרָכוֹת, וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים:
הָעוֹנֶה אָמֵן אַחַר בִּרְכוֹתָיו — הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה, אֶלָּא אִם כֵּן בֵּרַךְ שְׁתֵּי בְּרָכוֹת אוֹ יוֹתֵר, שֶׁיֵּשׁ אֲחִיזָה לָזוֹ בָּזוֹ — עוֹנֶה בְּסוֹף כֻּלָּן "אָמֵן", כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״ד. וְיֵשׁ חוֹלְקִין גַּם בָּזֶה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם. וְכֵן מִנְהַג מְדִינוֹת אֵלּוּ, וְאֵין לְשַׁנּוֹת הַמִּנְהָג.
וְאַחַר בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל פֵּרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם — לְדִבְרֵי הַכֹּל אֵינוֹ עוֹנֶה "אָמֵן" אַחַר בִּרְכַּת עַצְמוֹ, כִּי אֵין לָהּ אֲחִיזָה עִם בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁהֲרֵי רַשַּׁאי לְהַפְסִיק וּלְדַבֵּר בֵּינְתַיִם. וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְ"יִשְׁתַּבַּח" שֶׁהִיא בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה אַחַר פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, וְיֵשׁ לָהּ אֲחִיזָה עִם בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁהִיא "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר", לְפִי שֶׁאָסוּר לְהָשִׂיחַ בְּאֶמְצַע פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:
סעיף ב אַחַר בִּרְכַּת יִשְׂרָאֵל — חוֹבָה לַעֲנוֹת אָמֵן ; נָכְרִי, כּוּתִי, מִין, מְשַׁנֶּה מַטְבֵּעַ, וְתִינוֹק הַלּוֹמֵד.
אֲבָל אַחַר בִּרְכַּת אָדָם אַחֵר מִיִּשְׂרָאֵל חוֹבָה לַעֲנוֹת "אָמֵן", אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֵינוֹ מְחֻיָּב בִּבְרָכָה זוֹ כְּלָל, וַאֲפִלּוּ לֹא שְׁמָעָהּ מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ אֶלָּא סוֹפָהּ בִּלְבַד, אוֹ אֲפִלּוּ לֹא שְׁמָעָהּ כְּלָל, רַק שֶׁהוּא יוֹדֵעַ אֵיזוֹ בְּרָכָה הִיא שֶׁלֹּא תְּהֵא "אָמֵן" יְתוֹמָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קכ״ד.
אֲבָל נָכְרִי הַמְבָרֵךְ בְּרָכָה מִן הַבְּרָכוֹת שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים — אֵין עוֹנִים אַחֲרָיו "אָמֵן" אֶלָּא אִם כֵּן שָׁמַע כָּל הַבְּרָכָה מִפִּיו. וְכוּתִים עֲשָׂאוּם כְּנָכְרִים לְכָל דִּבְרֵיהֶם. אֲבָל אַחַר מִין, דְּהַיְנוּ הָאָדוּק לַעֲבוֹדָה זָרָה — אָסוּר לַעֲנוֹת "אָמֵן" אֲפִלּוּ שָׁמְעוּ כָּל הַבְּרָכָה מִפִּיו (לְפִי שֶׁסְּתָם מַחֲשֶׁבֶת מִין בְּהַזְכָּרַת הַשֵּׁם הִיא לַעֲבוֹדָה זָרָה).
וְכֵן מִי שֶׁשִּׁנָּה מַטְבֵּעַ הַבְּרָכָה — אֵין עוֹנִין אַחֲרָי[ו] "אָמֵן".
וְכֵן אֵין עוֹנִין "אָמֵן" אַחַר תִּינוֹק שֶׁלּוֹמֵד הַבְּרָכוֹת לִפְנֵי רַבּוֹ, שֶׁמֻּתָּר לְלַמֵּד לְתִינוֹק הַבְּרָכוֹת כְּתִקּוּנָן אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם לְבַטָּלָה בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד, אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לְגָדוֹל הַמִּתְלַמֵּד. אֲבָל כְּשֶׁאֵינָן מְבָרְכִין לְבַטָּלָה — עוֹנִין אַחֲרֵיהֶם "אָמֵן", כְּגוֹן שֶׁמְּבָרְכִין אוֹתָן בִּזְמַנָּן כְּדֵי לִפְטֹר מֵחִיּוּבָן שֶׁהֵם חַיָּבִים בָּהֶן כְּדֵי לְחַנְּכָם בְּמִצְוֹת. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁקּוֹרִין הַהַפְטָרָה בְּצִבּוּר, וּמְבָרְכִין לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ:
סעיף ג כָּל הַמְבָרֵךְ בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה — נוֹשֵׂא שֵׁם שָׁמַיִם לַשָּׁוְא, וְאָסוּר לַעֲנוֹת אַחֲרָיו.
כָּל הַמְבָרֵךְ בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה — הֲרֵי זֶה נוֹשֵׂא שֵׁם שָׁמַיִם לַשָּׁוְא, וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ נִשְׁבַּע לַשָּׁוְא, וְאָסוּר לַעֲנוֹת אָמֵן אַחֲרָיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּן הַתּוֹרָה אֵין אִסּוּר בְּהַזְכָּרַת שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה אֶלָּא כְּשֶׁמַּזְכִּירוֹ בְּדִבְרֵי הֲבַאי שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ, וְלֹא בְּדֶרֶךְ בְּרָכָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה, מִכָּל מָקוֹם, מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָסוּר אֲפִלּוּ בְּדֶרֶךְ בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה (אֲבָל לְצֹרֶךְ מֻתָּר לְהַזְכִּיר אֲפִלּוּ בִּדְבַר הָרְשׁוּת):
סעיף ד אָסוּר לִגְרֹם בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה — אַף בְּשַׁבָּת לְהַשְׁלִים מֵאָה בְּרָכוֹת.
אָסוּר לִגְרֹם בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה, כְּגוֹן כָּל שְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁיָּכוֹל לְפָטְרָם בִּבְרָכָה אַחַת — אָסוּר לִגְרֹם שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, כְּגוֹן שֶׁיַּפְסִיק בֵּינְתַיִם בְּשִׂיחָה, אוֹ בְּדָבָר אַחֵר הַגּוֹרֵם שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ.
וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת שֶׁחָסְרוּ הַרְבֵּה בְּרָכוֹת מִמִּנְיַן מֵאָה בְּרָכוֹת שֶׁחַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם — אָסוּר לִגְרֹם בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה כְּדֵי לְהַשְׁלִים לְמֵאָה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיָּכוֹל לִפְטֹר שְׁנֵי דְּבָרִים בִּבְרָכָה שֶׁהִיא מְיֻחֶדֶת לִשְׁנֵיהֶם, אֲבָל אִם הִיא מְיֻחֶדֶת לְדָבָר אֶחָד אֶלָּא שֶׁיָּכוֹל לִפְטֹר בָּהּ גַּם הַשֵּׁנִי בְּתוֹרַת טְפֵלָה — טוֹב יוֹתֵר לְהַרְבּוֹת בִּבְרָכוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רי״ב:
סעיף ה פֵּרוֹת בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה — טוֹב יוֹתֵר לְהָנִיחָם לְאַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.
לְפִיכָךְ, אִם הֵבִיאוּ לוֹ פֵּרוֹת בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה — טוֹב יוֹתֵר לְהָנִיחָם לְאַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ אַחֲרֵיהֶם בִּרְכָתָם הָאַחֲרוֹנָה הַמְיֻחֶדֶת לָהֶם, וְלֹא יִפְטְרֵם בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁאֵינָהּ מְיֻחֶדֶת לָהֶם, וְאֵינָהּ פּוֹטַרְתָּם אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהֵם נֶחְשָׁבִים מִכְּלַל הַסְּעוּדָה, הוֹאִיל וּבָאוּ קֹדֶם שֶׁמָּשְׁכוּ יְדֵיהֶם מִן הַפַּת. וְאִם בָּאוּ אַחַר כָּךְ — טְעוּנִים בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם וְאֵין נִפְטָרִים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, שֶׁאֵין בִּרְכַּת הַמָּזוֹן פּוֹטֶרֶת מֵעֵין ג׳ וְלֹא "בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת", כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע״ז וְר״ח. וְיֵשׁ חוֹלְקִים.
וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּבִפְרָט בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב כְּדֵי לְהַשְׁלִים מֵאָה בְּרָכוֹת — יֵשׁ לוֹ לְהָנִיחָם לְאַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן לְהַשְׁלִים בָּהֶם, וְלֹא לִסְמֹךְ עַל שְׁמִיעַת חֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר וּבִרְכַּת הַתּוֹרָה וְהַהַפְטָרָה:
סְלִיק הִלְכוֹת בְּרָכוֹת.
תַּם וְנִשְׁלַם שֶׁבַח לָאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
הנהגה מעשית לחב״ד
נקודות הנהגה הנובעות ישירות מסימן רט״ו ברגישות אדמו״ר הזקן וחב״ד — מוצגות ברמת העיקרון, ומפנות לרב לפרטי המקרים.
לחסיד חב״ד — סימן רט״ו (עֲנִיַּת אָמֵן אַחַר הַבְּרָכוֹת)
- ① סעיף א. יְסוֹד הַסִּימָן : אֵין עוֹנִין אָמֵן אַחַר בִּרְכַּת עַצְמוֹ — שֶׁהֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. וְיוֹצֵא מִן הַכְּלָל אֶחָד : מִי שֶׁבֵּרַךְ שְׁתֵּי בְּרָכוֹת אוֹ יוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ אֲחִיזָה לָזוֹ בָּזוֹ — עוֹנֶה "אָמֵן" בְּסוֹף כֻּלָּן, כִּמְבֹאָר בְּסִימָן נ״ד · 54 שֶׁל שולחן ערוך הרב ; וְהוּא עִנְיַן יִשְׁתַּבַּח, בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה הָאֲחוּזָה בְּבָּרוּךְ שֶׁאָמַר, מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לְהָשִׂיחַ בֵּינְתַיִם. וּמְצַיֵּן הָרַב שֶׁיֵּשׁ חוֹלְקִין גַּם בָּזֶה, וּמַכְרִיעַ : כֵּן מִנְהַג מְדִינוֹת אֵלּוּ, וְאֵין לְשַׁנּוֹת הַמִּנְהָג. אֲבָל אַחַר בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל פֵּרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם — לְדִבְרֵי הַכֹּל אֵינוֹ עוֹנֶה, שֶׁאֵין לָהּ אֲחִיזָה עִם הַבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהֲרֵי רַשַּׁאי לְהַפְסִיק וּלְדַבֵּר בֵּינְתַיִם.
- ② סעיף ב. וְהַצַּד שֶׁכְּנֶגֶד : אַחַר בִּרְכַּת אָדָם אַחֵר מִיִּשְׂרָאֵל — חוֹבָה לַעֲנוֹת אָמֵן, אַף שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב בִּבְרָכָה זוֹ כְּלָל, וְאַף שֶׁלֹּא שָׁמַע אֶלָּא סוֹפָהּ, וְאַף שֶׁלֹּא שְׁמָעָהּ כְּלָל — וּבִלְבַד שֶׁיֵּדַע אֵיזוֹ בְּרָכָה הִיא, שֶׁלֹּא תְּהֵא "אָמֵן" יְתוֹמָה (סימן קכ״ד · 124). וְאַרְבָּעָה שֶׁאֵין עוֹנִין אַחֲרֵיהֶם : נָכְרִי הַמְבָרֵךְ בְּרָכָה מִבִּרְכוֹת חֲכָמִים — אֵין עוֹנִין אֶלָּא אִם כֵּן שָׁמַע כָּל הַבְּרָכָה מִפִּיו (וְכוּתִים כְּנָכְרִים לְכָל דִּבְרֵיהֶם) ; מִין, הָאָדוּק לַעֲבוֹדָה זָרָה — שָׁם אָסוּר אֲפִלּוּ שָׁמְעוּ כָּל הַבְּרָכָה, שֶׁסְּתָם מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּהַזְכָּרַת הַשֵּׁם לַעֲבוֹדָה זָרָה ; מִי שֶׁשִּׁנָּה מַטְבֵּעַ הַבְּרָכָה ; וְתִינוֹק הַלּוֹמֵד הַבְּרָכוֹת לִפְנֵי רַבּוֹ, שֶׁהֵן לְבַטָּלָה בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד — וּמוֹסִיף הָרַב שֶׁמֻּתָּר לְלַמְּדוֹ כְּתִקּוּנָן אַף שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן, וְאִלּוּ לְגָדוֹל הַמִּתְלַמֵּד אָסוּר. אֲבָל מִשֶּׁמְּבָרֵךְ הַתִּינוֹק בִּזְמַנּוֹ, לִפְטֹר מֵחִיּוּבוֹ שֶׁמִּדִּין חִנּוּךְ — עוֹנִין אַחֲרָיו, וְכֵן בְּבִרְכוֹת הַהַפְטָרָה בְּצִבּוּר.
- ③ סעיף ג. וְכָאן פּוֹנֶה הַסִּימָן מִן הָאָמֵן אֶל מַה שֶּׁמּוֹנֵעַ אוֹתוֹ : בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה. הַמְבָרְכָהּ נוֹשֵׂא שֵׁם שָׁמַיִם לַשָּׁוְא וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ נִשְׁבַּע לַשָּׁוְא, וְלָכֵן אָסוּר לַעֲנוֹת אָמֵן אַחֲרָיו. וּמְחַלֵּק הָרַב בֵּין הַמַּדְרֵגוֹת : מִן הַתּוֹרָה אֵין הָאִסּוּר אֶלָּא בְּמַזְכִּיר בְּדִבְרֵי הֲבַאי שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ, וְלֹא בְּדֶרֶךְ בְּרָכָה אַף שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה ; וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָסוּר אַף בְּדֶרֶךְ בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה. וּמִיָּד מוֹסִיף בְּמוּסְגָּר אֶת הַצַּד שֶׁכְּנֶגֶד : לְצֹרֶךְ מֻתָּר לְהַזְכִּיר אֲפִלּוּ בִּדְבַר הָרְשׁוּת.
- ④ סעיף ד. מַדְרֵגָה נוֹסֶפֶת : לֹא רַק לְבָרֵךְ אָסוּר, אֶלָּא אַף לִגְרֹם בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה. כָּל שְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁיָּכוֹל לְפָטְרָם בִּבְרָכָה אַחַת — אָסוּר לִגְרֹם שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, כְּגוֹן לְהַפְסִיק בְּשִׂיחָה אוֹ בְּדָבָר אַחֵר הַגּוֹרֵם. וּמַחִיל הָרַב אֶת הַכְּלָל דַּוְקָא בַּמָּקוֹם הַמְפַתֶּה בְּיוֹתֵר : בְּשַׁבָּת שֶׁחָסְרוּ הַרְבֵּה בְּרָכוֹת מִמִּנְיַן מֵאָה בְּרָכוֹת — אַף שָׁם אָסוּר לִגְרֹם בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה כְּדֵי לְהַשְׁלִים לְמֵאָה. וְגוֹדֵר אֶת כְּלָלוֹ : אֵינוֹ אֶלָּא כְּשֶׁהַבְּרָכָה מְיֻחֶדֶת לִשְׁנֵיהֶם ; אֲבָל כְּשֶׁהִיא מְיֻחֶדֶת לְאֶחָד וְאֵינָהּ פּוֹטֶרֶת אֶת הַשֵּׁנִי אֶלָּא בְּתוֹרַת טְפֵלָה — טוֹב יוֹתֵר לְהַרְבּוֹת בִּבְרָכוֹת (סימן רי״ב · 212).
- ⑤ סעיף ה. הַהֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה, וְהוּא דְּבָרוֹ הָאַחֲרוֹן שֶׁל הָרַב בְּהִלְכוֹת בְּרָכוֹת : פֵּרוֹת שֶׁהֵבִיאוּ בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה. טוֹב יוֹתֵר לְהָנִיחָם לְאַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, כְּדֵי לְבָרֵךְ אַחֲרֵיהֶם בִּרְכָתָם הָאַחֲרוֹנָה הַמְיֻחֶדֶת לָהֶם, וְלֹא שֶׁיִּפָּטְרוּ בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁאֵינָהּ מְיֻחֶדֶת לָהֶם וְאֵינָהּ פּוֹטַרְתָּם אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁנֶּחְשָׁבִים מִכְּלַל הַסְּעוּדָה, הוֹאִיל וּבָאוּ קֹדֶם שֶׁמָּשְׁכוּ יְדֵיהֶם מִן הַפַּת. וּבָאוּ לְאַחַר מִכֵּן — טְעוּנִים בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם, שֶׁאֵין בִּרְכַּת הַמָּזוֹן פּוֹטֶרֶת מֵעֵין ג׳ וְלֹא בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת (סימן קע״ז · 177 וְסימן ר״ח · 208) ; וּמְצַיֵּן הָרַב שֶׁיֵּשׁ חוֹלְקִים, וּמַכְרִיעַ : יֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְכָאן נִפְתָּר מָתְחוֹ שֶׁל סעיף ד : בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, לְהַשְׁלִים מֵאָה בְּרָכוֹת, מַנִּיחִים דַּוְקָא פֵּרוֹת אֵלּוּ לְאַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן — בְּרָכוֹת צְרִיכוֹת וְלֹא גְּרוּמוֹת — וְלֹא לִסְמֹךְ עַל שְׁמִיעַת חֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר וּבִרְכַּת הַתּוֹרָה וְהַהַפְטָרָה. וּבְזֶה חוֹתֵם הָרַב : סְלִיק הִלְכוֹת בְּרָכוֹת.
⚠ חלק זה מציג את הנהגת חב״ד המבוססת על שולחן ערוך הרב, סימן רט״ו (הטקסט האמיתי מובא ב§1). אין הוא מחליף הכרעת רב למקרה פרטי. לכל שאלה מעשית — אִם עוֹנִין אָמֵן בְּמִקְרֶה זֶה, מַה לַּעֲשׂוֹת אַחַר בְּרָכָה מְסֻפֶּקֶת, וְכֵיצַד מַשְׁלִימִים מֵאָה בְּרָכוֹת בְּשַׁבָּת בְּלֹא לִגְרֹם בְּרָכוֹת שֶׁאֵינָן צְרִיכוֹת — יש לשאול את רבך, ולחב״ד רב חב״די.