סימן רי״ח — ברכות הנעשים על הנסים

שולחן ערוך אורח חיים רי״ח:א: « הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל כגון מעברות הים ומעברות הירדן ומעברות נחלי ארנון ואבני אלגביש של בית חורון » (שו״ע או״ח רי״ח:א), ומברך « שעשה נסים לאבותינו במקום הזה » (שו״ע או״ח רי״ח:א). וכן במשנה: « הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך … שעשה נסים לאבותינו במקום הזה » (משנה ברכות פרק ט משנה א), והגמרא תולה זאת ביתרו: « מנא הני מילי? אמר רבי יוחנן, דאמר קרא: ויאמר יתרו ברוך ה׳ אשר הציל וגו׳ » (ברכות נ״ד ע״א). והברכה גמורה: « ובין ברכה זו ובין שאר ברכות הראיה הרי הם כשאר ברכות וכולם בהזכרת שם ומלכות » (שו״ע או״ח רי״ח:א), והמשנה ברורה מוסיפה « וכן צריך לומר נמי אתה ואלהינו כמו בשאר ברכות גמורות » (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:ט). ובעינן מקום הנס ממש: « הנה בעיקר דבריו שצריך לראות דוקא מקום הנס ביחוד משמע כן גם משאר פוסקים וכ״כ רש״י בד״ה מעברות » (ביאור הלכה סימן רי״ח).

שולחן ערוך אורח חיים רי״ח:ד: « הרואה מקום שנעשה נס ליחיד אינו מברך אבל הוא עצמו מברך שעשה לי נס במקום הזה וכל יוצאי יריכו גם כן מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה » (שו״ע או״ח רי״ח:ד). וזו מסקנת הגמרא: « אמרי: אניסא דרבים — כולי עלמא מיחייבי לברוכי, אניסא דיחיד — איהו חייב לברוכי » (ברכות נ״ד ע״א), אחר מעשה הניצול מן האריה שאמר לו רבא: « אתא לקמיה דרבא, ואמר ליה: כל אימת דמטית להתם — בריך ברוך שעשה לי נס במקום הזה » (ברכות נ״ד ע״א). ועד כמה דורות? המשנה ברורה מביאה: « עיין בא״ר שהכריע דבנו ובן בנו צריכין לברך בין שנולדו קודם שקרה הנס ובין שנולדו לאחר מכן משום כבוד אביהם » (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:טז), וערוך השלחן מצמצם: « ולכן לדינא נראה לעניות דעתי דרק בנו ובן בנו חייבים לברך בשם ומלכות, ולא שארי הדורות » (ערוך השלחן או״ח סימן רי״ח). ואין אחר מברך: « גם זה פשוט דזולת יוצאי ירכו אין שום אחד רשאי לברך אנס דאידך ואפילו בעל על אשתו או אשה אבעלה » (ביאור הלכה סימן רי״ח).

זו ממש שאלת הסעיף האחרון: « יש אומרים שאינו מברך על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם » (שו״ע או״ח רי״ח:ט), ומרן מסיים « ויש חולק וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות » (שו״ע או״ח רי״ח:ט). והמגן אברהם תמה על החולק: « לא מצאתי מי שחולק דהיאך יעלה על הדעת להקרא נס דבר שהוא בדרך הטבע » (מגן אברהם או״ח סימן רי״ח), וכן הגר״א: « וכן הגר״א תמה דא״כ כל יולדת תהא צריכה לברך שעשה לי נסים וכמו כן בניה לעולם » (ביאור הלכה סימן רי״ח). והביאור הלכה מעמיד את המחלוקת: « רק דלשיטה א׳ בעינן דוקא שהנס של הצלה יהיה דוקא למעלה מדרך הטבע כנסי אבותינו ולשיטה ב׳ כל דבר שמזמין ה׳ ברגע זו בדרך התולדה ג״כ מקרי נס » (ביאור הלכה סימן רי״ח). ולמעשה מפרידה המשנה ברורה בין הברכות: « ומ״מ בשעה שאירע לו ההצלה צריך לברך ברכת הגומל » (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:לא), ומוסיפה בענין ההודאה: « כתבו האחרונים מי שנעשה לו נס יש לו להפריש לצדקה כפי השגת ידו ויחלק ללומדי תורה » (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:לב).