The main themes of the Siman
Structure of the Siman — the ט׳ סעיפים
| Seif | Case | Ruling | Detail |
|---|---|---|---|
| א׳ | מקום נס של ישראל | ✦ שעשה נסים לאבותינו במקום הזה | הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל — כגון מעברות הים ומעברות הירדן ומעברות נחלי ארנון ואבני אלגביש של בית חורון ואבן שביקש עוג לזרוק על ישראל ואבן שישב עליה משה בעת מלחמת עמלק וחומת יריחו — מברך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה ; וכל ברכות הראיה בהזכרת שם ומלכות. |
| ב׳ | נס לקצת ישראל | אין מברכין עליו | על נס שנעשה לקצת ישראל, כל זמן שלא נעשה לכל ישראל או לרובן, ואפילו נעשה לקצת שבטים — אין מברכין עליו. |
| ג׳ | זמן הברכה | ✦ משלשים לשלשים יום | כל אלו הדברים אינם אלא כשרואה אותם משלשים לשלשים יום, ואז הם חובה כמו בפעם ראשונה. |
| ד׳ | נס של יחיד | הוא ויוצאי יריכו | הרואה מקום שנעשה בו נס ליחיד אינו מברך ; אבל הוא עצמו מברך שעשה לי נס במקום הזה, וכל יוצאי יריכו מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה. |
| ה׳ | נסים הרבה | ✦ ויכלול כולם בברכה אחת | מי שנעשו לו נסים הרבה, בהגיעו לאחד מכל המקומות שנעשה לו נס, צריך להזכיר כל שאר המקומות ולכלול את כולם בברכה אחת. |
| ו׳ | נס של רבו | כשם שמברך על נס של אביו | על נס של רבו צריך לברך כשם שהוא מברך על נס של אביו. הגה: יש אומרים שהוא הדין אם רואה את האדם שנעשה לו הנס — מברך עליו כמו שמברך על המקום שנעשה בו הנס (אבודרהם). |
| ז׳ | אדם מסוים | ✦ שעשה נס לצדיקים במקום הזה | על נס של אדם מסוים, כיואב בן צרויה וחביריו, וכן על נס של אדם שנתקדש בו שם שמים, כגון דניאל וחביריו — מברך ; לפיכך הרואה גוב אריות של דניאל וכבשן האש של חנניה מישאל ועזריה מברך שעשה נס לצדיקים במקום הזה. |
| ח׳ | אשתו של לוט | דיין האמת · זוכר הצדיקים | הרואה אשתו של לוט מברך שתים: עליה אומר דיין האמת, ועל לוט אומר זוכר הצדיקים. |
| ט׳ | גדר הנס | ✦ יוצא ממנהג העולם | יש אומרים שאין מברכין על נס אלא בנס היוצא ממנהג העולם ; אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו, כגון שבאו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצול — אינו חייב לברך ; ויש חולק, וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות. |
ברכת הנסים — practice day to day
| Case | Source | Practice | Governing idea |
|---|---|---|---|
| מקום נס של ישראל | מחבר · סעיף א׳ · מ״ב רי״ח:ט | ✦ מברך בשם ומלכות | The place of Israel’s deliverance calls for a full blessing, with Name and Kingship — like any other blessing. |
| נס שאינו ניכר מתוך המקום | מג״א · מ״ב רי״ח:ז | בנסי אבות אין מברכין | For a miracle of the fathers the place must still carry something of it; for one’s own miracle, arriving there is enough. |
| בתוך שלושים יום | מחבר · סעיף ג׳ · מ״ב רי״ח:יא-יב | ✦ אינו מברך | The thirty days are not a nicety: blessing early is a blessing in vain. |
| נס שנעשה לי | מחבר · סעיף ד׳ · מ״ב רי״ח:טו | שעשה לי נס במקום הזה | The passer-by does not bless; the blessing follows the man the miracle saved, not the place that saw it. |
| בנו ובן בנו | מ״ב רי״ח:טז-יז · ערוך השלחן | ✦ מברכין, ומעבר לזה נחלקו | Son and grandson bless, the wording changing with the degree; beyond that the Aruch haShulchan refrains. |
| הצלה בדרך הטבע | מחבר · סעיף ט׳ · מ״ב רי״ח:לא-לב | בלא הזכרת שם ומלכות | A natural rescue does not take the blessing of the place, but it calls for הגומל, for charity and for a day of thanksgiving. |
Frequently asked questions — Siman רי״ח
What does one say on reaching the place where a miracle happened (Siman 218)?
Shulchan Aruch, Orach Chaim 218:1: « הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל כגון מעברות הים ומעברות הירדן ומעברות נחלי ארנון ואבני אלגביש של בית חורון » (שו״ע או״ח רי״ח:א), and one blesses « שעשה נסים לאבותינו במקום הזה » (שו״ע או״ח רי״ח:א). This is the Mishnah: « הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך … שעשה נסים לאבותינו במקום הזה » (משנה ברכות פרק ט משנה א), which the Gemara traces to Yitro: « מנא הני מילי? אמר רבי יוחנן, דאמר קרא: ויאמר יתרו ברוך ה׳ אשר הציל וגו׳ » (ברכות נ״ד ע״א). The blessing is a full one: « ובין ברכה זו ובין שאר ברכות הראיה הרי הם כשאר ברכות וכולם בהזכרת שם ומלכות » (שו״ע או״ח רי״ח:א), and the Mishnah Berurah adds « וכן צריך לומר נמי אתה ואלהינו כמו בשאר ברכות גמורות » (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:ט). One must be at the exact spot: « הנה בעיקר דבריו שצריך לראות דוקא מקום הנס ביחוד משמע כן גם משאר פוסקים וכ״כ רש״י בד״ה מעברות » (ביאור הלכה סימן רי״ח).
A miracle that happened to me personally: who must bless (Siman 218)?
Shulchan Aruch, Orach Chaim 218:4 rules: « הרואה מקום שנעשה נס ליחיד אינו מברך אבל הוא עצמו מברך שעשה לי נס במקום הזה וכל יוצאי יריכו גם כן מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה » (שו״ע או״ח רי״ח:ד). This is the Gemara’s conclusion: « אמרי: אניסא דרבים — כולי עלמא מיחייבי לברוכי, אניסא דיחיד — איהו חייב לברוכי » (ברכות נ״ד ע״א), following the story of the man saved from a lion, to whom Rava said: « אתא לקמיה דרבא, ואמר ליה: כל אימת דמטית להתם — בריך ברוך שעשה לי נס במקום הזה » (ברכות נ״ד ע״א). For how many generations? The Mishnah Berurah reports: « עיין בא״ר שהכריע דבנו ובן בנו צריכין לברך בין שנולדו קודם שקרה הנס ובין שנולדו לאחר מכן משום כבוד אביהם » (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:טז), while the Aruch haShulchan restricts: « ולכן לדינא נראה לעניות דעתי דרק בנו ובן בנו חייבים לברך בשם ומלכות, ולא שארי הדורות » (ערוך השלחן או״ח סימן רי״ח). And nobody else: « גם זה פשוט דזולת יוצאי ירכו אין שום אחד רשאי לברך אנס דאידך ואפילו בעל על אשתו או אשה אבעלה » (ביאור הלכה סימן רי״ח).
Surviving an accident: is that a “miracle” for the purposes of Siman 218?
That is precisely the question of the last seif: « יש אומרים שאינו מברך על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם » (שו״ע או״ח רי״ח:ט), and the Mechaber concludes « ויש חולק וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות » (שו״ע או״ח רי״ח:ט). The Magen Avraham wondered who could disagree: « לא מצאתי מי שחולק דהיאך יעלה על הדעת להקרא נס דבר שהוא בדרך הטבע » (מגן אברהם או״ח סימן רי״ח), and so did the Vilna Gaon: « וכן הגר״א תמה דא״כ כל יולדת תהא צריכה לברך שעשה לי נסים וכמו כן בניה לעולם » (ביאור הלכה סימן רי״ח). The Beur Halachah nonetheless restores the dispute: « רק דלשיטה א׳ בעינן דוקא שהנס של הצלה יהיה דוקא למעלה מדרך הטבע כנסי אבותינו ולשיטה ב׳ כל דבר שמזמין ה׳ ברגע זו בדרך התולדה ג״כ מקרי נס » (ביאור הלכה סימן רי״ח). In practice the Mishnah Berurah separates the two blessings: « ומ״מ בשעה שאירע לו ההצלה צריך לברך ברכת הגומל » (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:לא), and adds for thanksgiving: « כתבו האחרונים מי שנעשה לו נס יש לו להפריש לצדקה כפי השגת ידו ויחלק ללומדי תורה » (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:לב).