עיקרי הסימן
מבנה הסימן — ח׳ הסעיפים
| סעיף | המקרה | הדין | הפירוט |
|---|---|---|---|
| א׳ | חנותו של בשם | ✦ בורא מיני בשמים | הנכנס לחנותו של בשם שיש בו מיני בשמים מברך בורא מיני בשמים ; ישב שם כל היום אינו מברך אלא אחת ; נכנס ויוצא נכנס ויוצא מברך על כל פעם ; ודוקא שלא היה בדעתו לחזור, אבל היה דעתו לחזור לא יברך. |
| ב׳ | נעשה להריח | אין מברכין על הריח אא״כ נעשה להריח | אין מברכין על הריח אא״כ נעשה להריח ; הילכך אין מברכין על בשמים של מתים הנתונים למעלה מהמטה, שאינם אלא להעביר סרחונו של מת ; נתונים למטה מברכין, שאני אומר לכבוד החיים הם עשויים ; וכן אין מברכין על בשמים של בית הכסא ולא על שמן העשוי להעביר את הזוהמא. |
| ג׳ | מוגמר וכלים מגומרים | ✦ ריח בלא עיקר | מוגמר שמגמרין בו את הכלים אין מברכין עליו, לפי שלא נעשה להריח בעצמו של מוגמר אלא כדי ליתן ריח בכלים ; וכן המריח בכלים שהם מגומרים אינו מברך, לפי שאין עיקר אלא ריח בלא עיקר. |
| ד׳ | בשמים של ערוה | אסור להריח — ואין מברכין | בשמים של ערוה, כגון קופה של בשמים תלוי בצוארה או אוחזת בידה או בפיה, אין מברכין עליהם, לפי שאסור להריח בהם, שמא יבא לידי הרגל נשיקה או קירוב בשר. |
| ה׳ | בשמים של עכו״ם | ✦ אסור להריח — ואין מברכין | בשמים של עכו״ם אין מברכין עליהם, לפי שאסור להריח בהם. |
| ו׳ | מסיבה של עובדי עכו״ם | דסתם מסיבתן לעכו״ם | מסיבה של עובדי עכו״ם אין מברכין על בשמים שלהם, דסתם מסיבתן לעכו״ם. |
| ז׳ | חוץ לכרך | ✦ הולכין אחר רוב העיר | היה הולך חוץ לכרך והריח ריח טוב — אם רוב העיר עובדי עבודה זרה אינו מברך, ואם רוב ישראל מברך. |
| ח׳ | תערובת ריחות | הולכים אחר הרוב | נתערב ריח שמברכין עליו בריח שאין מברכין עליו — הולכים אחר הרוב. |
ברכת הריח — ההנהגה למעשה
| המקרה | המקור | ההנהגה | עיקר הרעיון |
|---|---|---|---|
| חנותו של בשם | מחבר · סעיף א׳ · מ״ב רי״ז:א | ✦ מברך בורא מיני בשמים | סחורתו של הבשם אף היא עשויה לריח, שכן דרכם של בני אדם להריח ולבוא ולקנות. |
| נכנס ויוצא | מחבר · סעיף א׳ · מגן אברהם | לפי דעתו לחזור | לא הכניסה והיציאה מכריעות אלא הדעת: היה בדעתו לחזור מיד או לא. |
| בשמים של מתים | מחבר · סעיף ב׳ · מ״ב רי״ז:ח-ט | ✦ למעלה מהמטה — אינו מברך | הנתונים למעלה מעבירים סרחון, והנתונים למטה לכבוד החיים — ובהם מברכין. |
| כלי או בגד מגומר | מחבר · סעיף ג׳ · מ״ב רי״ז:טו | ריח בלא עיקר | ריח שפרש מעיקרו אינו בר-ברכה, והמברך על מדוכה שנדוכו בה בשמים ברכתו לבטלה. |
| בשמים של ערוה | מחבר · סעיף ד׳ · מ״ב רי״ז:טז-יז | ✦ אסור להריח — ואין מברכין | מה שאסור בהרחה אינו בר-ברכה ; ודי ברגילותה לשאתם, אף כשמונחים כעת במקום אחר. |
| ריח הבא מן העיר | מחבר · סעיפים ז׳-ח׳ · מ״ב רי״ז:כב-כג | הולכין אחר הרוב | במקום שאין מקור הריח ידוע — הרוב מכריע, בין להתיר בין למנוע. |
שאלות נפוצות — סימן רי״ז
הנכנס לחנותו של בשם — מברך או אינו מברך (סימן רי״ז)?
השולחן ערוך אורח חיים רי״ז:א פסק שמברך: «הנכנס לחנותו של בשם שיש בו מיני בשמים מברך בורא מיני בשמים» (שו״ע או״ח רי״ז:א). והגמרא הקשתה על כך — שהרי לא כינס סחורתו אלא למכור — ותירצה: «אין, לריחא נמי הוא דעבידא, כי היכי דנירחו אינשי וניתו וניזבון מיניה» (ברכות נ״ג ע״א). וכמה פעמים מברך? «ישב שם כל היום אינו מברך אלא אחת» (שו״ע או״ח רי״ז:א), ומאידך «נכנס ויוצא נכנס ויוצא מברך על כל פעם» (שו״ע או״ח רי״ז:א), ובתנאי «ודוקא שלא היה בדעתו לחזור אבל היה דעתו לחזור לא יברך» (שו״ע או״ח רי״ז:א), ודקדק המגן אברהם «ונ״ל דוקא שהיה דעתו לחזור לאלתר» (מגן אברהם או״ח סימן רי״ז). והמקום עצמו מכריע: «ולפ״ז אם מונחים בשמים בחדרו של חנוני הבושם ולא בחנותו» (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:א), ואז «דהתם לא עבידא לריחא אז אפילו אם נתכוין הנכנס שם להריח בהם א״צ לברך» (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:א).
מפני מה אין מברכין על בגד מגומר (סימן רי״ז)?
מפני שהריח שבו אין לו עיקר. כתב השולחן ערוך אורח חיים רי״ז:ג: «מוגמר שמגמרין בו את הכלים אין מברכין עליו לפי שלא נעשה להריח בעצמו של מוגמר אלא כדי ליתן ריח בכלים» (שו״ע או״ח רי״ז:ג), ואחריו «וכן המריח בכלים שהם מגומרים אינו מברך לפי שאין עיקר אלא ריח בלא עיקר» (שו״ע או״ח רי״ז:ג). ולשון הרמב״ם היא: «וכן המריח בבגדים שהן מגמרים אינו מברך לפי שאין שם עקר בשם אלא ריח בלא עקר» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה ח). והטור תמה עליו: «ולא הבנתי דבריו כיון שהוא חושב אותו עשוי להריח» (טור או״ח סימן רי״ז), והבית יוסף נתן טעם לרמב״ם: «וטעמו של הרמב״ם נראה שהוא משום שסובר דריח כיון שאינו צורך הגוף כל כך כשאין לו עיקר אע״פ שנהנה אין לו לברך עליו» (בית יוסף או״ח סימן רי״ז). ומכאן אזהרה מעשית: «ובע״ב שאין להם בשמים להריח במוש״ק ונוטלין מדוכה שדכו בה בשמים ונקלט בה ריח ומריחין ומברכין ברכתן לבטלה הוא» (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:טו).
ריח טוב שבא מן הרחוב — מברך עליו (סימן רי״ז)?
הכל לפי מי שעשאו. כתב השולחן ערוך אורח חיים רי״ז:ז: «היה הולך חוץ לכרך והריח ריח טוב אם רוב העיר עע״א אינו מברך ואם רוב ישראל מברך» (שו״ע או״ח רי״ז:ז), והוא לשון הברייתא «תנו רבנן: היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח, אם רוב גוים — אינו מברך, אם רוב ישראל — מברך» (ברכות נ״ג ע״א). ולא האיסור בלבד מונע, אלא אף רוב שאינו עשוי לריח: «אשתכח רובא דלאו לריחא עביד, וכל רובא דלאו לריחא עביד לא מברך» (ברכות נ״ג ע״א). והמשנה ברורה הרחיב את ההיתר אף למחצה: «וה״ה מחצה על מחצה ישראל וכמו שמבואר לקמן בסימן רצ״ח לענין אור של הבדלה ועיין בבה״ל» (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:כג), והביאור הלכה נשאר בצריך עיון: «ולענ״ד קשה כיון דהוא מחצה על מחצה הו״ל ספיקא דאורייתא» (ביאור הלכה סימן רי״ז). והסעיף האחרון הכליל את הדרך: «נתערב ריח שמברכין עליו בריח שאין מברכין עליו הולכים אחר הרוב» (שו״ע או״ח רי״ז:ח).