✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

הטבת החלום ותעניתו — עיונים מעמיקים
סימן ר״כ · ב׳ סעיפים
הטבת חלום · חלמא טבא חזאי · ג׳ הפוכות ג׳ פדויות וג׳ שלומות · תענית חלום · ובו ביום ואפילו בשבת
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״כ — ב׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תעניות פרק א), מגן אברהם, אליה רבה, של״ה, ספר חסידים, פרי מגדים, משנה ברורה, ערוך השלחן

הבסיס התלמודי:
ברכות פרק הרואה (נ״ה ע״ב) · שבת פרק קמא (י״א ע״א) · תענית (י״ב ע״ב) · «אלא אימא: יטיבנו בפני שלשה» (ברכות נ״ה ע״ב)

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמת הסוגיא — שתי הסוגיות (ברכות נ״ה ע״ב · שבת י״א ע״א), וחקירת היסוד
  2. הטבת חלום — «אלא אימא: יטיבנו בפני שלשה» (ברכות נ״ה ע״ב) · (שו״ע או״ח ר״כ:א)
  3. נוסח ההטבה — ג׳ פעמים או ז׳, ומחלוקת התוספות והר״י
  4. עת ההטבה ומי הם המטיבין — שחרית או לערב · תמיהת ערוך השלחן על המגן אברהם
  5. תענית חלום — «יפה תענית לבטל חלום רע כאש לנעורת» (שו״ע או״ח ר״כ:ב)
  6. ובו ביום ואפילו בשבת — (רמ״א או״ח ר״כ:ב) · נפקא מינה · טבלאות

📜 לשון השלחן ערוך — הסעיפים

הֲטָבַת הַחֲלוֹם וְתַעֲנִיתוֹ. וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים:

א׳: הטבת חלום — הרואה חלום ונפשו עגומה עליו, יטיבנו באפי תלתא דרחימו ליה ; הוא אומר בפניהם חלמא טבא חזאי, והם עונים טבא הוא וטבא להוי. ב׳: תענית חלום — יפה תענית לבטל חלום רע כאש לנעורת ; ובהגהת הרמ״א: ודוקא בו ביום, ואפילו בשבת, ועיין לקמן סימן רפ״ח.

תמצית קצרה:

ב׳ סעיפים: הסימן עומד בשתי שורות ובשני מעשים. סעיף א׳ דיבור הוא: «הרואה חלום ונפשו עגומה עליו יטיבנו באפי תלתא דרחימו ליה (פי׳ שאוהבים אותו) ולימא באפייהו חלמא טבא חזאי ולימרו אינהו טבא הוא וטבא להוי וכו׳» (שו״ע או״ח ר״כ:א) — והגמרא הגיעה לזה בדרך חזרה, שאמרה תחילה «אמר רב הונא בר אמי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן: הרואה חלום ונפשו עגומה, ילך ויפתרנו בפני שלשה» (ברכות נ״ה ע״ב), והקשתה «והאמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא» (ברכות נ״ה ע״ב), ומסקנתה «אלא אימא: יטיבנו בפני שלשה» (ברכות נ״ה ע״ב). וסעיף ב׳ תענית: «יפה תענית לבטל חלום רע כאש לנעורת» (שו״ע או״ח ר״כ:ב), והוא משל הגמרא «ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש לנעורת. אמר רב חסדא: ובו ביום. ואמר רב יוסף: אפילו בשבת» (שבת י״א ע״א). והרמ״א נתן בו את המידה היחידה שבסימן — «ודוקא בו ביום ואפי׳ בשבת וע׳ לקמן סי׳ רפ״ח» (רמ״א או״ח ר״כ:ב) — ומחירה ידוע: «ואמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: כל היושב בתענית בשבת קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה. ואף על פי כן חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת» (ברכות ל״א ע״ב), ומכאן «מאי תקנתיה? אמר רב נחמן בר יצחק: ליתיב תעניתא לתעניתא» (ברכות ל״א ע״ב).

1. הקדמת הסוגיא — כוחו של חלום ושתי המימרות

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בהטבת החלום — לשון מרן : «הרואה חלום ונפשו עגומה עליו יטיבנו באפי תלתא דרחימו ליה (פי׳ שאוהבים אותו) ולימא באפייהו חלמא טבא חזאי ולימרו אינהו טבא הוא וטבא להוי וכו׳» (שו״ע או״ח ר״כ:א). ובו ב׳ סעיפים בלבד, ואין עניינם לא סימני החלומות ולא פתרונם — שאלו נתפרשו בפרק הרואה — אלא מה יעשה אדם בחלום שנפשו עגומה עליו. ושתי עצות בסימן, האחת בדיבור והאחת בתענית.
תורת הסוגיא בגמרא: בפרק הרואה אמרו «אמר רב הונא בר אמי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן: הרואה חלום ונפשו עגומה, ילך ויפתרנו בפני שלשה» (ברכות נ״ה ע״ב), ומיד דקדקה הגמרא בתיבת ״יפתרנו״ והקשתה «והאמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא» (ברכות נ״ה ע״ב), ומסקנתה «אלא אימא: יטיבנו בפני שלשה» (ברכות נ״ה ע״ב). ומשם ואילך סדר המעשה: «ליתי תלתא ולימא להו» (ברכות נ״ה ע״ב), ולבסוף «ולימרו שלש הפוכות, ושלש פדויות, ושלש שלומות» (ברכות נ״ה ע״ב). והסוגיא השנייה בפרק קמא דשבת: «ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש לנעורת. אמר רב חסדא: ובו ביום. ואמר רב יוסף: אפילו בשבת» (שבת י״א ע״א), וכן היא בתענית עם תוספת «מאי תקנתיה? ליתיב תעניתא לתעניתא» (תענית י״ב ע״ב). תמצית: שתי סוגיות ושני מעשים — האחת בלחש שאומרים לו אוהביו, והשנייה בתענית שהוא מקבל על עצמו ; ומרן קיבצן לסימן אחד.
החקירה היסודית — האם החלום הודעה היא מן השמים הצריכה מענה, או שאין בו ממש והכל תלוי בפה שפותרו? ונפקא מינה: אם התענית חובה או רשות — והיא ממש מחלוקת הרמב״ם והאחרונים שבסעיף ב׳. ונפקא מינה שנייה: אם ההטבה פועלת בחלום עצמו או אינה אלא ליישב את דעתו של החולם, וכלשון ערוך השלחן «אמנם אם נפשו עגומה עליו שיש לו עגמת נפש מהחלום ודואג עליו, הסגולה לזה שג׳ אוהבים יפתרוהו לטוב» (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. הטבת חלום — יטיבנו ולא יפתרנו (שו״ע או״ח ר״כ:א)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «הרואה חלום ונפשו עגומה עליו יטיבנו באפי תלתא דרחימו ליה (פי׳ שאוהבים אותו) ולימא באפייהו חלמא טבא חזאי ולימרו אינהו טבא הוא וטבא להוי וכו׳» (שו״ע או״ח ר״כ:א).
שורש הדין: ברייתא היא בפרק הרואה, ולשון הטור פורשה כולה — «לייתי שלשה דרחמי ליה ולימא באנפייהו חלמא טבא חזאי ולימרו הנך טבא הוא וטבא ליהוי רחמנא לישוייה לטב שבע זימנין יגזרון עליה מן שמיא דליהוי טבא טבא הוא וטבא ליהוי» (טור או״ח סימן ר״כ) — ואחריה «ונוהגים לאומרו ז׳ פעמים ויאמרו ג׳ הפוכות וג׳ פדויות וג׳ שלומות» (טור או״ח סימן ר״כ). תמצית: גוף הדין בגמרא, וסדר הלחש ותשעת הפסוקים בטור ; ומרן קיצר וכתב ״וכו׳״, לפי שהנוסח כבר נדפס וידוע.
קושיא — מתחילה אמרה הגמרא ״ילך ויפתרנו בפני שלשה״ וחזרה בה מפני שחלום שלא נפתר אינו פועל. ואם כן, אף ההטבה דיבור היא על החלום — ומה בין פתרון להטבה?
תירוץ: «והאמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא» (ברכות נ״ה ע״ב) — הפותר קורא את האיגרת ומוציא לפועל את מה שכתוב בה, והמטיב אינו קורא כלל אלא קובע מראש שתוכנה טוב. ויסוד הדבר «דאמר רבי אלעזר: מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה» (ברכות נ״ה ע״ב), ובלבד «אמר רבא: והוא דמפשר ליה מעין חלמיה» (ברכות נ״ה ע״ב). ולפיכך העדיפו רבים שלא לפתוח כלל: «ויש מרבותינו ז״ל שייעצו לבלי לספר החלום הרע ולא יפתרנו ואז אין בו ממש» (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ) ; וכשפותרין — «וכן אנו רגילין לפתור מעין החלום לטוב וכך חובתינו וכך יפה לנו» (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ). תמצית: אין ההטבה פתרון מוקדם אלא הקדמת פה טוב לפה רע, ומשקדם הטוב שוב אין החלום נמשך אחר הרע.
מי הם השלושה, ומה מעשיהם: לשון מרן ״באפי תלתא דרחימו ליה״, ופירשה המשנה ברורה למעשה: «מצוה להמצא עם הג׳ להיטיב מפני שמשיב את נפשו בזה ואף בשבת יכול להיטיב חלום» (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ג). ועוד כתבה «היינו אפילו אין בו משמעות לרע» (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:א) — הרי שאין הדבר תלוי בתוכן החלום אלא בעגמת נפשו. וערוך השלחן העמיד את כל העניין על עגמת הנפש: «אמנם אם נפשו עגומה עליו שיש לו עגמת נפש מהחלום ודואג עליו, הסגולה לזה שג׳ אוהבים יפתרוהו לטוב» (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ), ומכאן פירש אף את מנהג הדורות: «ואולי מפני זה המנהג בהרבה מקומות שמי שחלם לו חלום לא טוב יבוא לפני רב העיר לבקש לפתור לו את החלום, והרב ממציא לו פתרון לטובה» (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ). תמצית: אין אלו שלושה דיינים אלא שלושה אוהבים, וההטבה אינה מעשה בית דין אלא השבת נפש ; ומטעם זה נעשית אף בשבת.
היסוד:
««אלא אימא: יטיבנו בפני שלשה»» (ברכות נ״ה ע״ב) ; ««והאמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא»» (ברכות נ״ה ע״ב) ; ««מצוה להמצא עם הג׳ להיטיב מפני שמשיב את נפשו בזה ואף בשבת יכול להיטיב חלום»» (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ג)

3. נוסח ההטבה — ג׳ פעמים או ז׳

לשון הטור

«לייתי שלשה דרחמי ליה ולימא באנפייהו חלמא טבא חזאי ולימרו הנך טבא הוא וטבא ליהוי רחמנא לישוייה לטב שבע זימנין יגזרון עליה מן שמיא דליהוי טבא טבא הוא וטבא ליהוי» (טור או״ח סימן ר״כ) ; «ונוהגים לאומרו ז׳ פעמים ויאמרו ג׳ הפוכות וג׳ פדויות וג׳ שלומות» (טור או״ח סימן ר״כ).
קושיא — תיבות «שבע זימנין יגזרון עליה מן שמיא דליהוי טבא» (טור או״ח סימן ר״כ): מגוף הלחש הן ונאמרות בתוכו, או שהן מנין הכפילות ומלמדות שיאמרו את הלחש שבע פעמים?
תירוץ: הביא הבית יוסף את שתי הדרכים — «וכתבו התוספות שבע זימנין ליגזרו עליה כך הוא הלחש וי״מ דשבע זימנין צ״ל חלמא טבא חזאי וכן לענות אחריו אבל ר״י לא היה רגיל לאומרו רק ג״פ עד כאן והעולם נהגו לאמרו ז׳ פעמים» (בית יוסף או״ח סימן ר״כ). תמצית: לתוספות ״שבע זימנין״ תיבות שבתוך הלחש, ואין לחזור עליו אלא כדרך כל הלחשים ; ולפירוש האחר הן מנין, ומשם נהגו לומר הכל שבע פעמים. ומחלוקת שבנוסח היא, ולא בדין.
הכרעות האחרונים: המגן אברהם מצא דרך המקיימת את שתיהן — «שבע זימנין וכו׳ י״א דכך הוא הלחש וא״צ לאומרו רק ג״פ כדרך כל הלחשים, וי״א דצ״ל טבא הוא וטבא ליהוי ז״פ לכן אומרים טבא הוא וטבא ליהוי ד״פ ואח״כ אומרי׳ אותו עם שבע זימנין ג״פ ובזה יוצ׳ ידי שני הדיעו׳» (מגן אברהם או״ח סימן ר״כ) — ומנגד מסר «והב״ח כתב לו׳ הכל ז״פ» (מגן אברהם או״ח סימן ר״כ). והמשנה ברורה הביאה את שתי הדעות בלא הכרעה: «לשון זה צריך שיאמרוהו העונים ג׳ פעמים וי״א דיאמרוהו ז׳ פעמים» (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ד). וערוך השלחן נקט כשלוש: «ונהגו לומר שלוש פעמים כדרך כל הלחשים» (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ), ומפורש «ולא שצריך לומר שבע פעמים, אלא שלוש פעמים, אבל הטור כתב דנוהגים לאומרו ז׳ פעמים» (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ). תמצית: המנהג הרווח שבע, והדין העיקרי שלוש ; והמגן אברהם צירף ארבע ושלוש כדי לצאת ידי שתי הדעות כאחת.
הפסוק החותם — ״לך אכול בשמחה לחמך״ או ״לך בשמחה אכול לחמך״: כתבה המשנה ברורה «ובסוף ההטבה יאמרו לו לך אכול לחמך בשמחה ושתה בלב טוב וגו׳» (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ד) ; ובבית יוסף מקור הפקפוק: «כתב הכלבו ואח״כ אומרים לו לך אכול בשמחה לחמך וכתב הר״מ נ״ע בשם רבי יהודה החסיד שאין לאמרו לפי שיש בראשי תיבות אבל אבל אומרים לו לך בשמחה אכול לחמך» (בית יוסף או״ח סימן ר״כ). וכן העתיק המגן אברהם: «ואומרי׳ לו לך בשמחה אכול לחמך אבל לא יאמרו אכול בשמחה לחמך דהוא ר״ת אבל» (מגן אברהם או״ח סימן ר״כ). תמצית: ראשי תיבות ״אכול בשמחה לחמך״ עולים ״אבל״, ומפני זה הפכו את סדר התיבות ; ויש שלא נחה דעתם להפוך לשון הכתוב.
היסוד:
««וכתבו התוספות שבע זימנין ליגזרו עליה כך הוא הלחש וי״מ דשבע זימנין צ״ל חלמא טבא חזאי וכן לענות אחריו אבל ר״י לא היה רגיל לאומרו רק ג״פ עד כאן והעולם נהגו לאמרו ז׳ פעמים»» (בית יוסף או״ח סימן ר״כ) ; ««שבע זימנין וכו׳ י״א דכך הוא הלחש וא״צ לאומרו רק ג״פ כדרך כל הלחשים, וי״א דצ״ל טבא הוא וטבא ליהוי ז״פ לכן אומרים טבא הוא וטבא ליהוי ד״פ ואח״כ אומרי׳ אותו עם שבע זימנין ג״פ ובזה יוצ׳ ידי שני הדיעו׳»» (מגן אברהם או״ח סימן ר״כ) ; ««ולא שצריך לומר שבע פעמים, אלא שלוש פעמים, אבל הטור כתב דנוהגים לאומרו ז׳ פעמים»» (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ)

4. עת ההטבה ומי הם המטיבין

לשון הפוסקים

כתבה המשנה ברורה: «ואפי׳ היכא שהוא מתענה» ; «וטוב שייטיב בשחרית כי זריזין מקדימין למצוה אך אז לא יאמרו לו לך אכול בשמחה וגו׳ אם לא כשאין מתענה» (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ב) ; והוסיפה «ויזכור החלום במחשבתו בשעת הטבה» (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ב). ומסר המגן אברהם את המנהג האחר: «וזהו כשמטיבין לו לערב אחר התענית ובשל״ה כתוב שיטיבו לו בשחרית כי מיד שקבל עליו התענית נתקבל לפני המקום» (מגן אברהם או״ח סימן ר״כ). וערוך השלחן: «וכבר נדפסה הנוסחא בסידורים, וייטיב החלום אחר תפלת שחרית או קודם התפלה» (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ).
קושיא — כתב המגן אברהם «ואם מטיבין ב׳ במעמד אחד גם הג׳ צריך להטיב לו אף על פי שלא חלם באותו פע׳» (מגן אברהם או״ח סימן ר״כ) ; ותמה על זה ערוך השלחן: «ואין לזה שום הבנה, וכבר טרחו בזה רבים» (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ)! ומה עניין השלישי שלא חלם כלל להטבה שאינה שלו?
תירוץ: העמידו ערוך השלחן על גדר הזמן — «דהנה זהו וודאי הטבת חלום אינו אלא ביום שבלילה שלפני היום חלם לו, ולא כשכבר עברו איזה ימים מן החלום, כמו תענית חלום שאינו אלא באותו יום» (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ) — ומשם פירש שכשמטיבין לשניים כאחד, בעל כורחם עונין להם בלשון רבים, ונמצא שאף השלישי שלא חלם באותו לילה נכלל עמהם ואינו מפסיד. תמצית: הטבה אינה אלא ביום שלאחר החלום, ככל תענית חלום שאינה אלא בו ביום ; ומכאן שאין נזקקין למי שכבר עברו עליו ימים, אלא כשהלשון ממילא לשון רבים.
מה נדרש מן החולם עצמו, ומה בחלום שחלם על חבירו: «ויזכור החלום במחשבתו בשעת הטבה» (מגן אברהם או״ח סימן ר״כ), וכן העתיקה המשנה ברורה «ויזכור החלום במחשבתו בשעת הטבה» (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ב). ובחלום קשה שחלם על אחר: «מי שחלם לו חלום קשה על חבירו יתענה» (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ד), ומקורו במגן אברהם «מי שחלם לו חלום קשה על חבירו יתענה» (מגן אברהם או״ח סימן ר״כ). תמצית: ההטבה צריכה שהחלום יהא נתון במחשבתו של החולם באותה שעה ; ומי שחלם על חבירו — הוא המתענה, שלפעמים החלום מכוון עליו עצמו ואינו נראה אלא בדמות אחר.
היסוד:
««וטוב שייטיב בשחרית כי זריזין מקדימין למצוה אך אז לא יאמרו לו לך אכול בשמחה וגו׳ אם לא כשאין מתענה»» (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ב) ; ««וזהו כשמטיבין לו לערב אחר התענית ובשל״ה כתוב שיטיבו לו בשחרית כי מיד שקבל עליו התענית נתקבל לפני המקום»» (מגן אברהם או״ח סימן ר״כ) ; ««דהנה זהו וודאי הטבת חלום אינו אלא ביום שבלילה שלפני היום חלם לו, ולא כשכבר עברו איזה ימים מן החלום, כמו תענית חלום שאינו אלא באותו יום»» (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ)

5. תענית חלום — חובה או רשות (שו״ע או״ח ר״כ:ב)

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «יפה תענית לבטל חלום רע כאש לנעורת» (שו״ע או״ח ר״כ:ב).
הגהה: «ודוקא בו ביום ואפי׳ בשבת וע׳ לקמן סי׳ רפ״ח» (רמ״א או״ח ר״כ:ב).
שורש הדין: מימרא היא בפרק קמא דשבת — «ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש לנעורת. אמר רב חסדא: ובו ביום. ואמר רב יוסף: אפילו בשבת» (שבת י״א ע״א) — והטור העתיקה עם פירושה: «גרסינן בפ״ק דשבת א״ר יפה תענית לחלום כאש לנעורת פירוש לבטלו א״ר חסדא ובו ביום הלכך יכול להתענות אפי׳ בשבת על חלום רע שזהו תענוג שלו לבטל חלום רע שחלם» (טור או״ח סימן ר״כ). וכן ציין הבית יוסף «גרסינן בפ״ק דשבת (יא.) א״ר יפה תענית לחלום וכו׳ הלכך יכול להתענות אפי׳ בשבת על חלום רע וכו׳ יתבאר בסימן רפ״ח בס״ד» (בית יוסף או״ח סימן ר״כ). ובתענית נשנתה עם תוספת מעשה: «אמרו ליה: ולוזיף מר וליפרע, לא סבר מר להא דאמר רב יהודה אמר רב: לוה אדם תעניתו ופורע? אמר להו: תענית חלום הוא» (תענית י״ב ע״ב). תמצית: שלושה דברים במימרא אחת — יפה תענית לחלום, ובו ביום, ואפילו בשבת ; ומרן חילקם: הראשון לסעיף, והשניים להגהת הרמ״א.
קושיא — לשון הרמב״ם לשון חובה, «הרואה חלום רע צריך להתענות למחר» (רמב״ם הלכות תעניות פרק א הלכה יב) ; והמשנה ברורה סיימה «ומ״מ אין מחויב להתענות אלא רשות» (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ז). ואם חובה היא היאך תיעשה רשות, ואם רשות מהו ״צריך״?
תירוץ: כתב המגן אברהם בשם הרשב״א — «ומ״מ אין מחויב להתענות דהא שמואל אמר החלומות שוא ידברו» (מגן אברהם או״ח סימן ר״כ) — הרי שכל החיוב תלוי בשאלה אם יש בחלום ממש, והיא צלע החקירה שבראש הסימן. ועוד: אין הרמב״ם מדבר בתענית שמבטלת חלום אלא בתענית שמעוררת לתשובה, וכלשונו «כדי שישוב ויעור במעשיו ויחפש בהן ויחזר בתשובה» (רמב״ם הלכות תעניות פרק א הלכה יב) ; וכן פירשה המשנה ברורה «אבל דוקא כשעושה תשובה עמו כי התענית מועיל כמו קרבן לחטא מה קרבן אינו מועיל בלי תשובה שנאמר זבח רשעים תועבה אף תענית חלום וכו׳» (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ו). תמצית: לרמב״ם התענית כלי לתשובה, ובזה ״צריך״ ; ולאחרונים אין חיוב בגוף התענית, שהרי אין החלום ודאי — ומכל מקום בלא תשובה אינה מועילה כלל, כקרבן בלא תשובה.
מי אינו מתענה, ובמה נפדית התענית: «עוברות ומניקות אין להורות להם להתענות רק יפדו בממון» (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ה). וכיוצא בו מצינו בתענית זו גדר מיוחד: אין אדם לווה אותה ופורעה, «אמרו ליה: ולוזיף מר וליפרע, לא סבר מר להא דאמר רב יהודה אמר רב: לוה אדם תעניתו ופורע? אמר להו: תענית חלום הוא» (תענית י״ב ע״ב). תמצית: תענית חלום אין לה אלא אותו יום עצמו — ומשעבר, בטלה ; ומי שאינו יכול בה כלל, כעוברות ומניקות, פודה אותה בממון ואינו מתענה.
היסוד:
««ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש לנעורת. אמר רב חסדא: ובו ביום. ואמר רב יוסף: אפילו בשבת»» (שבת י״א ע״א) ; ««הרואה חלום רע צריך להתענות למחר»» (רמב״ם הלכות תעניות פרק א הלכה יב) ; ««ומ״מ אין מחויב להתענות אלא רשות»» (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ז) ; ««אבל דוקא כשעושה תשובה עמו כי התענית מועיל כמו קרבן לחטא מה קרבן אינו מועיל בלי תשובה שנאמר זבח רשעים תועבה אף תענית חלום וכו׳»» (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ו)

6. ובו ביום ואפילו בשבת — הגהת הרמ״א ומחירה

לשון ההגהה

«ודוקא בו ביום ואפי׳ בשבת וע׳ לקמן סי׳ רפ״ח» (רמ״א או״ח ר״כ:ב).
שורש הדין: סוף המימרא הוא — «ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש לנעורת. אמר רב חסדא: ובו ביום. ואמר רב יוסף: אפילו בשבת» (שבת י״א ע״א) — והטור העמידו על טעמו: «גרסינן בפ״ק דשבת א״ר יפה תענית לחלום כאש לנעורת פירוש לבטלו א״ר חסדא ובו ביום הלכך יכול להתענות אפי׳ בשבת על חלום רע שזהו תענוג שלו לבטל חלום רע שחלם» (טור או״ח סימן ר״כ). וכן בבית יוסף «גרסינן בפ״ק דשבת (יא.) א״ר יפה תענית לחלום וכו׳ הלכך יכול להתענות אפי׳ בשבת על חלום רע וכו׳ יתבאר בסימן רפ״ח בס״ד» (בית יוסף או״ח סימן ר״כ). תמצית: לא שהתירו תענית בשבת, אלא שבמי שחלם חלום רע נמצאת ההימנעות עצמה עונג שלו ; ומשום כך אין כאן ביטול עונג אלא קיומו בדרך אחרת.
קושיא — ואם אין כאן ביטול עונג כלל, מפני מה אמרו שחוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת, וצריך תענית על תעניתו?
תירוץ: שנינו «ואמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: כל היושב בתענית בשבת קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה. ואף על פי כן חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת» (ברכות ל״א ע״ב), ומיד «מאי תקנתיה? אמר רב נחמן בר יצחק: ליתיב תעניתא לתעניתא» (ברכות ל״א ע״ב) ; וכן בתענית «מאי תקנתיה? ליתיב תעניתא לתעניתא» (תענית י״ב ע״ב). תמצית: שני חשבונות הם — כלפי גזר הדין התענית מועילה וקורעתו, וכלפי חובת היום נמצא שהתענג בדרך שאינה דרך העונג ; ולפיכך התענית עומדת, והחוב נפרע בתענית שנייה.
התענית השנייה — חובה, ומתי: כתב הטור «וצריך להתענות יום אחד על שביטל עונג שבת» (טור או״ח סימן ר״כ) ; והבית יוסף העמיד את גבולה — «ומ״ש ואינו חובה שיתענה יום ראשון של אחריו כ״כ המרדכי בפ״ק דשבת וה״ה בפ״א מהל׳ תעניות וכל זה יתבאר בסי׳ רפ״ח ובסימן תקס״ד» (בית יוסף או״ח סימן ר״כ). ובסימן רפ״ח נתפרש הדבר: «מותר להתענות בו תענית חלום כדי שיקרע גזר דינו וצריך להתענות ביום ראשון כדי שיתכפר לו מה שביטל עונג שבת ואם תשש כחו ואינו יכול להתענות שני ימים רצופים לא יתענה ביום ראשון ויתענה אח״כ» (שו״ע או״ח רפ״ח:ד). תמצית: חוב יש כאן, אך אין לו יום קבוע ; והתשוש שאינו יכול שני ימים רצופים דוחה את השני ואינו מתענה ביום ראשון.
ובזמן הזה: «וי״א שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת שאין אנו בקיאין בפתרון חלומות לידע איזה טוב ואיזה רע» (שו״ע או״ח רפ״ח:ה), ושם נמנו החלומות שעליהם כן מתענין: «על שלשה חלומות מתענים בשבת ואלו הן הרואה ספר תורה שנשרף או יום הכפורים בשעת נעילה או קורות ביתו או שיניו שנפלו» (שו״ע או״ח רפ״ח:ה). ובמגן אברהם דחה מנהג שנתחדש: «דאם יש י׳ שמתענין בשבת מתפללין מנחה בקול רם ולומר ענינו בסוף התפלה ולע״ד דאין נכון לעשות כן» (מגן אברהם או״ח סימן ר״כ). וערוך השלחן סיים «ונכון שלא להתענות בשבת» (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ), והרחיב אף לחול: «ואף גם בחול אין להרגיל, כי זה לא נאמר רק על אדם טהור ושלא במילוי הכרס, וזולתם אין בהם ממש» (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ). ותפילתו של המתענה בשבת: «המתענה בשבת אומר עננו אחר סיום תפלתו בלא חתימה וכוללו באלהי נצור» (שו״ע או״ח רפ״ח:ו), וכבר הורה כן הטור «וכתב בה״ג שאומר עננו באלהי נצור» (טור או״ח סימן ר״כ). תמצית: משנתמעטה הבקיאות בפתרון חלומות נצטמצם ההיתר לחלומות מנויים, ולמעשה נתרחקו מן התענית בשבת ; והמתענה בה אינו קובע עננו ברכה לעצמה אלא כוללה באלהי נצור.

סיכום ההנהגות למעשה

עניןהלכה למעשה
הרואה חלום ונפשו עגומה עליומטיבין לו בפני שלושה אוהבים (שו״ע או״ח ר״כ:א · מ״ב ר״כ:א).
חלום שאין בו משמעות לרעהאף הוא בכלל, שאין הדבר תלוי אלא בעגמת הנפש (מ״ב ר״כ:א).
המצטרף לשלושהמצוה עושה, ואף בשבת מטיבין (מ״ב ר״כ:ג).
נוסח הלחשכלשון הטור, ואחריו ג׳ הפוכות, ג׳ פדויות וג׳ שלומות (טור או״ח סימן ר״כ).
כמה פעמיםג׳ פעמים או ז׳ כמנהג המקום ; והמגן אברהם צירף שתיהן (מ״ב ר״כ:ד · מגן אברהם סימן ר״כ).
הפסוק החותםאומרים לו ״לך בשמחה אכול לחמך״, מפני ראשי התיבות (בית יוסף · מגן אברהם סימן ר״כ).
עת ההטבהבשחרית מפני זריזין מקדימין, או לערב אחר התענית (מ״ב ר״כ:ב · מגן אברהם סימן ר״כ).
כוונת החולםיזכור את החלום במחשבתו בשעת ההטבה (מ״ב ר״כ:ב · מגן אברהם סימן ר״כ).
תענית חלוםרשות ואינה חובה ; ולרמב״ם לשון ״צריך״ מפני התשובה שעמה (שו״ע או״ח ר״כ:ב · מ״ב ר״כ:ז).
תענית בלא תשובהאינה מועילה, כקרבן בלא תשובה (מ״ב ר״כ:ו).
עוברות ומניקותאין מורין להן להתענות, ופודות בממון (מ״ב ר״כ:ה).
זמנהבו ביום בלבד, ואינה נלווית ונפרעת (רמ״א או״ח ר״כ:ב · תענית י״ב ע״ב).
תענית בשבתמדינא מותרת ; ובזמן הזה נתרחקו ממנה, ועל שלושה חלומות בלבד (שו״ע או״ח רפ״ח:ה · ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ).
המתענה בשבתמתענה יום אחר על שביטל עונג שבת, ואומר עננו באלהי נצור בלא חתימה (שו״ע או״ח רפ״ח:ד · שו״ע או״ח רפ״ח:ו).
היסוד:
««ודוקא בו ביום ואפי׳ בשבת וע׳ לקמן סי׳ רפ״ח»» (רמ״א או״ח ר״כ:ב) ; ««גרסינן בפ״ק דשבת א״ר יפה תענית לחלום כאש לנעורת פירוש לבטלו א״ר חסדא ובו ביום הלכך יכול להתענות אפי׳ בשבת על חלום רע שזהו תענוג שלו לבטל חלום רע שחלם»» (טור או״ח סימן ר״כ) ; ««ואמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: כל היושב בתענית בשבת קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה. ואף על פי כן חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת»» (ברכות ל״א ע״ב) ; ««ונכון שלא להתענות בשבת»» (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ)

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

העניןהדיןהמקור
הרואה חלום ונפשו עגומהיטיבנו ולא יפתרנוברכות נ״ה ע״ב · טור או״ח סימן ר״כ · שו״ע או״ח ר״כ:א
חלמא דלא מפשרכאיגרת שלא נקראהברכות נ״ה ע״ב · ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ
כל החלומות הולכין אחר הפהובלבד דמפשר ליה מעין חלמיהברכות נ״ה ע״ב
נוסח הלחש ותשעת הפסוקיםג׳ הפוכות, ג׳ פדויות, ג׳ שלומותברכות נ״ה ע״ב · טור או״ח סימן ר״כ
ג׳ פעמים או ז׳מחלוקת התוספות והר״יבית יוסף או״ח סימן ר״כ · מגן אברהם סימן ר״כ · מ״ב ר״כ:ד
לך בשמחה אכול לחמךמפני ראשי התיבותרבי יהודה החסיד שבבית יוסף · מגן אברהם סימן ר״כ · מ״ב ר״כ:ד
עת ההטבהשחרית או לערב אחר התעניתמגן אברהם סימן ר״כ · מ״ב ר״כ:ב · ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ
המצטרף לשלושהמצוה, ואף בשבתאליה רבה שבמשנה ברורה · מ״ב ר״כ:ג
יפה תענית לחלום כאש לנעורתובו ביום ואפילו בשבתשבת י״א ע״א · תענית י״ב ע״ב · שו״ע או״ח ר״כ:ב
חובה או רשותהרמב״ם לחוד והאחרונים לחודרמב״ם הלכות תעניות פרק א הלכה יב · מגן אברהם סימן ר״כ · מ״ב ר״כ:ז
תענית עם תשובהבלא תשובה אינה מועילהספר חסידים שבמשנה ברורה · מ״ב ר״כ:ו
עוברות ומניקותפודות בממוןפרי מגדים שבמשנה ברורה · מ״ב ר״כ:ה
לוה אדם תעניתו ופורעותענית חלום אינה בכללתענית י״ב ע״ב · שבת י״א ע״א
עונג שבת שנתבטלליתיב תעניתא לתעניתאברכות ל״א ע״ב · טור ובית יוסף או״ח סימן ר״כ
תענית חלום בשבת בזמן הזהנתרחקו ממנהשו״ע או״ח רפ״ח:ד-ו · ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ
גמרא: ברכות פרק הרואה (נ״ה ע״ב) · שבת פרק קמא (י״א ע״א) · תענית (י״ב ע״ב) · ברכות פרק אין עומדין (ל״א ע״ב)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תעניות פרק א) · רש״י · תוספות · ר״י · רא״ש · מרדכי · כלבו · רבי יהודה החסיד · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א
פוסקים ונושאי כלים: ב״ח · מגן אברהם · אליה רבה · של״ה · ספר חסידים · פרי מגדים · משנה ברורה · ערוך השלחן
← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן ר״כ · הטבת החלום ותעניתו · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן ר״כ · ♥ Soutenir

📖להצטרף לחברותא