Les grands thèmes du Siman
Structure du Siman — les ב׳ סעיפים
| Séif | Cas | Din | Détail |
|---|---|---|---|
| א׳ | הרואה חלום ונפשו עגומה | ✦ יטיבנו באפי תלתא | הרואה חלום ונפשו עגומה עליו יטיבנו באפי תלתא דרחימו ליה (פי׳ שאוהבים אותו) ולימא באפייהו חלמא טבא חזאי ולימרו אינהו טבא הוא וטבא להוי וכו׳ |
| ב׳ | תענית חלום | יפה תענית לבטל חלום רע | יפה תענית לבטל חלום רע כאש לנעורת — והגהת הרמ״א: ודוקא בו ביום ואפי׳ בשבת וע׳ לקמן סי׳ רפ״ח |
הטבת חלום ותענית חלום — la conduite au quotidien
| Cas | Source | Conduite | Idée maîtresse |
|---|---|---|---|
| חלום שנפשו עגומה עליו | מחבר · סעיף א׳ · מ״ב ר״כ:א | ✦ מטיבין לו באפי תלתא | Il ne faut pas que le rêve ait annoncé un malheur : il suffit qu’il ait laissé le cœur lourd. |
| מי הם השלושה | מחבר · סעיף א׳ · מ״ב ר״כ:ג | דרחימו ליה | Trois qui l’aiment — et se tenir parmi eux est une mitsva, car on lui rend son âme. |
| כמה פעמים | טור · בית יוסף · מג״א · מ״ב ר״כ:ד | ג׳ פעמים או ז׳ | Le nombre dépend de la lecture des mots « sept fois » : partie de la formule, ou compte des répétitions. |
| מתי מטיבין | מג״א · מ״ב ר״כ:ב · ערוך השלחן | בשחרית או לערב | Le matin, par diligence ; mais alors on ne lui dit pas le verset qui clôt la hatava s’il jeûne. |
| תענית חלום | מחבר · סעיף ב׳ · מ״ב ר״כ:ה-ז | ✦ רשות ולא חובה | Un jeûne qui n’est pas dû ; et sans techouva il ne fait rien, comme un sacrifice sans repentir. |
| בשבת | רמ״א · שו״ע או״ח רפ״ח:ד-ה · ערוך השלחן | ובו ביום ואפילו בשבת | Le jour même, fût-il Shabbat — mais il faut ensuite un second jeûne, et l’usage s’en est éloigné. |
Questions fréquentes — Siman ר״כ
Qu’est-ce que la « hatavat halom » et comment se fait-elle (Siman 220) ?
Le Choulhan Aroukh, Orah Haïm 220:1 ne demande pas d’interpréter le rêve mais de le rendre bon : « הרואה חלום ונפשו עגומה עליו יטיבנו באפי תלתא דרחימו ליה (פי׳ שאוהבים אותו) ולימא באפייהו חלמא טבא חזאי ולימרו אינהו טבא הוא וטבא להוי וכו׳ » (שו״ע או״ח ר״כ:א). La Guemara avait d’abord dit « אמר רב הונא בר אמי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן: הרואה חלום ונפשו עגומה, ילך ויפתרנו בפני שלשה » (ברכות נ״ה ע״ב), puis s’est reprise — « והאמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא » (ברכות נ״ה ע״ב) — et a conclu « אלא אימא: יטיבנו בפני שלשה » (ברכות נ״ה ע״ב). Le Tour donne la formule entière : « לייתי שלשה דרחמי ליה ולימא באנפייהו חלמא טבא חזאי ולימרו הנך טבא הוא וטבא ליהוי רחמנא לישוייה לטב שבע זימנין יגזרון עליה מן שמיא דליהוי טבא טבא הוא וטבא ליהוי » (טור או״ח סימן ר״כ), puis « ונוהגים לאומרו ז׳ פעמים ויאמרו ג׳ הפוכות וג׳ פדויות וג׳ שלומות » (טור או״ח סימן ר״כ). Et la Michna Beroura fait de l’assistance une mitsva : « מצוה להמצא עם הג׳ להיטיב מפני שמשיב את נפשו בזה ואף בשבת יכול להיטיב חלום » (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ג).
Trois fois ou sept fois : combien de fois dit-on la formule (Siman 220) ?
Les deux usages remontent à une lecture des mots « ליתי תלתא ולימא להו » (ברכות נ״ה ע״ב). Le Beit Yossef rapporte : « וכתבו התוספות שבע זימנין ליגזרו עליה כך הוא הלחש וי״מ דשבע זימנין צ״ל חלמא טבא חזאי וכן לענות אחריו אבל ר״י לא היה רגיל לאומרו רק ג״פ עד כאן והעולם נהגו לאמרו ז׳ פעמים » (בית יוסף או״ח סימן ר״כ). Le Magen Avraham propose un compromis : « שבע זימנין וכו׳ י״א דכך הוא הלחש וא״צ לאומרו רק ג״פ כדרך כל הלחשים, וי״א דצ״ל טבא הוא וטבא ליהוי ז״פ לכן אומרים טבא הוא וטבא ליהוי ד״פ ואח״כ אומרי׳ אותו עם שבע זימנין ג״פ ובזה יוצ׳ ידי שני הדיעו׳ » (מגן אברהם או״ח סימן ר״כ), tandis que « והב״ח כתב לו׳ הכל ז״פ » (מגן אברהם או״ח סימן ר״כ). La Michna Beroura enregistre les deux : « לשון זה צריך שיאמרוהו העונים ג׳ פעמים וי״א דיאמרוהו ז׳ פעמים » (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ד), et l’Aroukh haChoulhan tranche pour trois : « ולא שצריך לומר שבע פעמים, אלא שלוש פעמים, אבל הטור כתב דנוהגים לאומרו ז׳ פעמים » (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ).
Le jeûne après un mauvais rêve est-il obligatoire, et jeûne-t-on le Shabbat (Siman 220) ?
Le second séif est une seule ligne : « יפה תענית לבטל חלום רע כאש לנעורת » (שו״ע או״ח ר״כ:ב) — c’est la Guemara « ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש לנעורת. אמר רב חסדא: ובו ביום. ואמר רב יוסף: אפילו בשבת » (שבת י״א ע״א). Obligation ? Le Rambam écrit « הרואה חלום רע צריך להתענות למחר » (רמב״ם הלכות תעניות פרק א הלכה יב), mais la Michna Beroura conclut « ומ״מ אין מחויב להתענות אלא רשות » (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ז), et le Magen Avraham donne la raison : « ומ״מ אין מחויב להתענות דהא שמואל אמר החלומות שוא ידברו » (מגן אברהם או״ח סימן ר״כ). Le Rama ajoute « ודוקא בו ביום ואפי׳ בשבת וע׳ לקמן סי׳ רפ״ח » (רמ״א או״ח ר״כ:ב) ; le prix en est connu : « ואמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: כל היושב בתענית בשבת קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה. ואף על פי כן חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת » (ברכות ל״א ע״ב), et la réparation « מאי תקנתיה? אמר רב נחמן בר יצחק: ליתיב תעניתא לתעניתא » (ברכות ל״א ע״ב). De nos jours : « וי״א שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת שאין אנו בקיאין בפתרון חלומות לידע איזה טוב ואיזה רע » (שו״ע או״ח רפ״ח:ה), et l’Aroukh haChoulhan écrit « ונכון שלא להתענות בשבת » (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ).