✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — יסוד
סימן רכ״ב · מה אומרים כשמגיעה השמועה?
ברכת הודאת הטוב והרע — שהחיינו והטוב והמטיב לפי מי נהנה מן הטובה, דיין האמת על השמועה הרעה, הלב שתובע הסימן (בדעת שלימה ובנפש חפצה), וכלל ההווה (אין מברכין על העתיד)
סימן רכ״ב · ד׳ סעיפים
ברכת הודאת הטוב והרע
🌱 רמת יסוד · מתחילים
✦ ❖ ✦
הסימן שלפניו בירך על הגשמים ; וסימננו יורד מדרגה אחת ומביט במה שמגיע לאדם פרטי. ואין הוא שואל רק איזה נוסח לומר — שלושה חולקים ביניהם את השדה — אלא אף, וזה נדיר, באיזה לב לאומרו, ועל איזו שעה הוא חל. לשון הסעיפים, ביאור והסבר ד׳ הסעיפים, ובסופם מקרים מעשיים.
הנושא: מה אומרים על שמועה טובה ועל שמועה רעה — שהחיינו, הטוב והמטיב, דיין האמת, ובדעת שלימה ובנפש חפצה
המקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן רכ״ב · ד׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
שלוש ברכות, ושאלה אחת המחלקת ביניהן: למי הטובה הזאת? לו לבדו — שהחיינו. לו ולאחרים — הטוב והמטיב. ועל המצער — דיין האמת. ומכאן עושה הסימן צעד יתר על שאר סימני הברכות: אין הוא קובע עוד את התיבות בלבד אלא את הלב — בדעת שלימה ובנפש חפצה — ולבסוף את השעה: מברכין על מה שארע, ולא על ההמשך שהוא ירא ממנו או מקווה לו. ואנו לומדים כאן בדרך הכלל ; ולהנהגה למעשה יש לשאול את הרב.
📑 תכנית הלימוד
א. שמועות טובות (סעיף א) — שהחיינו או הטוב והמטיב, ומפי מי צריכה השמועה לבוא
ב. שמועות רעות (סעיף ב) — דיין האמת, ועל מה היא נאמרת
ג. חייב אדם לברך על הרעה (סעיף ג) — הלב הנתבע, וטעמו
ד. אין מברכין על העתיד (סעיף ד) — המציאה והשדה ששטפה
1-3. מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. שמועות טובות
שְׁמוּעָה — דבר שאדם שומע ונודע לו. כל הסימן בנוי על תיבה זו, ואין מרן קובע בו תחילה מאורע אלא מה שנודע לאדם. שני נוסחים חולקים את השמועה הטובה, ושאלה אחת מחלקת ביניהם: למי הטובה הזאת? וכבר העמידה הרמב״ם בשורה אחת: « קצרו של דבר כל דבר טובה שהיא לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב. וטובה שהיא לו לבדו מברך שהחינו » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ז).
סעיף א׳ — על שמועות שהם טובות לו לבדו
על שמועות שהם טובות לו לבדו מברך שהחיינו ואם הן טובות לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב:
ביאור: על שמועות שהן טובות לו לבדו — מברך שהחיינו ; ואם הן טובות לו ולאחרים — מברך הטוב והמטיב.
הברייתא שממנה הסעיף. הגמרא ביקשה ליישב שתי משניות זו עם זו, ומסקנתה: « והתניא: קצרו של דבר, על שלו הוא אומר: ״ברוך … שהחיינו וקיימנו״, על שלו ועל של חבירו — אומר: ״ברוך … הטוב והמטיב״. » (ברכות נ״ט ע״ב). תמצית: אין החילוק בין טובה גדולה לקטנה, אלא בין טובה שאינה אלא שלו לטובה שאחר נהנה עמו.
שתי דוגמאות בגמרא. בלידה: « והתניא: אמרו ליה ילדה אשתו זכר, אומר ״ברוך … הטוב והמטיב״! התם נמי, דאיכא אשתו בהדיה דניחא לה בזכר. » (ברכות נ״ט ע״ב) ; ובירושה: « תא שמע: מת אביו והוא יורשו, בתחלה אומר: ״ברוך … דיין האמת״, ולבסוף הוא אומר: ״ברוך … הטוב והמטיב״. התם נמי דאיכא אחי דקא ירתי בהדיה. » (ברכות נ״ט ע״ב). תמצית: בשני המקומות מחפשת הגמרא מי עוד נהנה — האשה השמחה בבן, והאחים היורשים עמו — ונוכחות זו היא המעבירה משהחיינו להטוב והמטיב.
מפי מי צריכה השמועה לבוא? « ודוקא כששמע מפי אדם נאמן וזה האדם ראה בעצמו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:א) ; וכבר כתב המגן אברהם: « ודוקא ששמע מפי אדם נאמן שראה הדבר » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ב), וכן שנה ערוך השלחן: « ודווקא כששמע הבשורה מפי איש נאמן » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב). תמצית: אין ברכה על שמועה בעלמא — צריך מגיד נאמן, וכזה שראה בעיניו.
וכשהטובה עדיין אינה בידו. « וכן אם שמע שנתפס הגזלן שגזל ממנו לא יברך עד שישיב לו הגזלה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:א). תמצית: שמיעה שנתפס הגזלן אינה עדיין השבת הגזלה ; וממתין להשבה ומברך.
שמועות הרבה כאחת. « נקט בלשון רבים להורות שאם שמע כמה שמועות בבת אחת די לו בברכה אחת » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ב) ; וכן ערוך השלחן: « ודע שעל כמה רעות כשבאו או שמעם כאחד ברכה אחת לכולן, וכן לעניין הטובה כשיגיע לו טובות הרבה כאחת או שמע הרבה שמועות טובות בפעם אחת » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב). תמצית: אין לשון הרבים שבסעיף לשון בעלמא — היא מלמדת שברכה אחת פוטרת את כל מה שנודע לו בבת אחת.
וצריך שתשמח אותו השמועה. « היינו כשיש לו שמחה מהשמועה וכן להיפוך בדיין האמת כשיש לו צער מהשמועה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ג). תמצית: אין המחייב סוג השמועה כשלעצמו אלא השמחה — או הצער — שהיא מולידה בשומע בפועל.
ומה נקראת « שמועה טובה »? הודה ערוך השלחן שאין הדבר מבורר: « ואינו מבורר מה נקרא שמועה טובה, והנראה שצריך להיות טובה חשובה ששמח בזה הרבה, הן שמחה של ממון והן מין שמחה אחרת, ובממון תלוי לפי עשירותו ועניותו, דמה שלעני הוא דבר גדול הוה לעשיר דבר קטן, והכל לפי העניין, וברכות אלו הם בשם ומלכות. » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב). תמצית: המידה נמדדת במקבל — מה שלעני מאורע הוא, לעשיר דבר קטן — וברכות אלו נאמרות בשם ומלכות.
מקרה שהביאוהו האחרונים והססו בו. « מי שהוכרח מחמת עניותו לקחת אשה עשירה שלא בחפצו מברך הטוב והמטיב ודיין האמת » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:א) — והוא לשון המגן אברהם בשם ספר חסידים: « מי שהוכרח מחמת עניותו לקחת אשה עשיר׳ שלא בחפצו מברך הטוב והמטיב ודיין האמת » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ב). ומיד הוסיפה המשנה ברורה: « וכמדומה שכהיום ממעטין בברכות אלו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:א). תמצית: מאורע אחד יכול להיות טוב ורע כאחת ולחייב שתי ברכות ; ומכל מקום העירה המשנה ברורה שהמנהג היום למעט בברכות אלו.
ב. שמועות רעות
דַּיַּין הָאֱמֶת — וכבר זיווגה המשנה את שתי השמועות: « על הגשמים ועל הבשורות הטובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל שמועות רעות אומר ברוך דין האמת » (משנה ברכות פרק ט משנה ב). ואין זו ברכת תרעומת אלא ברכת הצדקת הדין: האומרה מודה שמה שנפל עתה מן הדין בא, ומדין אמת.
סעיף ב׳ — על שמועות רעות מברך דיין האמת
על שמועות רעות מברך בא״י אמ״ה דיין האמת:
ביאור: על שמועות רעות — מברך ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם דיין האמת.
מפני מה כתב הסעיף את הנוסח כולו. לא הסתפק מרן בדיין האמת אלא כתב בא״י אמ״ה, כלומר הנוסח השלם. וכתב ערוך השלחן על ברכות אלו: « וברכות אלו הם בשם ומלכות » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב). תמצית: אין אלו דברי תנחומים אלא ברכות גמורות, בשם ובמלכות.
וכאן אין חילוק. סעיף א חילק בין טובה שאינה אלא שלו לטובה משותפת ; וסעיף ב אינו מחלק כלל. והדגיש הביאור הלכה: « בין שהן רעות לו לבדו או גם לאחרים » (ביאור הלכה סימן רכ״ב), וכן ערוך השלחן: « ובזה אין חילוק בין שהרעה לו לבדו ובין שנוגע גם לאחרים » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב). תמצית: אין ברכת הרעה מודדת טובה שקיבל אלא מודה בדין — והדין אינו מתחלק לפי מנין הנוגעים בו.
ואף לא בין הגוף לממון. « ואין חילוק בין רעת הגוף ובין רעת ממון, וגם כן כל אחד לפי ערכו » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב). תמצית: אין טיב ההפסד משנה ; ואינו נמדד אלא בערכו של הנוגע בדבר.
על מה אין ברכה זו נאמרת. העמיד הביאור הלכה גבול מדויק: « כי לא נתקן ברכה זו אלא על דבר שמתחלה ניתן לו ואח״כ נתקלקל או נאבד » (ביאור הלכה סימן רכ״ב), ולפיכך « ואין שייך לברך דיין האמת על מה שלא ניתן לו » (ביאור הלכה סימן רכ״ב). תמצית: דיין האמת נאמרת על מה שניתן לו ואחר כך נתקלקל או אבד — ולא על מה שרצה ולא ניתן לו מעולם.
ועל מה היא נאמרת ודאי. « אם נודע לו שהחמיץ יינו מברך דיין האמת » (ביאור הלכה סימן רכ״ב) ; « ופשוט דה״ה אם נשרפו לו נכסיו או שמת לו בהמתו וכל כה״ג דבר שדרך האדם להצטער בו » (ביאור הלכה סימן רכ״ב). תמצית: מיין שהחמיץ ועד נכסים שנשרפו — הכלל אחד: כל דבר שדרך בני אדם להצטער בו, ושהיה שלו.
ומידת הלב אף כאן. « היינו כשיש לו שמחה מהשמועה וכן להיפוך בדיין האמת כשיש לו צער מהשמועה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ג). תמצית: הברכה הולכת אחר הצער שבפועל, כשם שחברתה הולכת אחר השמחה שבפועל.
ג. חייב אדם לברך על הרעה
חִיּוּב הַבְּרָכָה עַל הָרָעָה — כאן יוצא הסימן משאלת הנוסח לשאלת הלב. וכן שנינו במשנה: « חיב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה » (משנה ברכות פרק ט משנה ה), והבית יוסף מפנה אליה ממש: « משנה שם (נד.) חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ב). ומקורו בפסוק שבקריאת שמע: « חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, שנאמר: ״ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך וגו׳״. » (ברכות נ״ד ע״א).
סעיף ג׳ — בדעת שלימה ובנפש חפצה
חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלימה ובנפש חפצה כדרך שמברך על הטובה כי הרעה לעובדי השם הוא שמחתם וטובתם כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את השם שהוא שמחה לו:
ביאור: חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלימה ובנפש חפצה, כדרך שהוא מברך על הטובה ; שהרי הרעה, לעובדי השם, שמחתם וטובתם היא: כיון שמקבל באהבה את שגזר עליו השם, נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את השם — ועבודה זו שמחה היא לו.
מהיכן תיבת « כשם ». אין המשנה אומרת רק שיברך אלא שיברך כשם שהוא מברך על הטובה: « חיב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה » (משנה ברכות פרק ט משנה ה). ומכאן הוציא מרן בדעת שלימה ובנפש חפצה. תמצית: אין תיבת «כשם» מוסבת על הנוסח — שהרי שונה הוא — אלא על דעתו של המברך.
הפסוק הנושא אותו. « דבר אחר: ״בכל מאדך״ — בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו. » (ברכות נ״ד ע״א). תמצית: לשון הגמרא נדרשת בכפל — מדה, זו שהוא מודד לך, ומודה — בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו.
לשון הטור, וקרובה היא ללשון מרן. « וחייב אדם לברך על הרעה בדעת שלימה ונפש חפצה כדרך שמברך בשמחה על הטובה » (טור או״ח סימן רכ״ב). וכן הרמב״ם בלשון אחרת: « וחיב אדם לברך על הרעה בטוב נפש כדרך שמברך על הטובה בשמחה » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ג), ובטעמו: « ובכלל אהבה היתרה שנצטוינו בה שאפלו בעת שיצר לו יודה וישבח בשמחה » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ג). תמצית: לרמב״ם אין זו תביעה בפני עצמה אלא תולדת האהבה שנצטווינו בה — לאהוב עד כאן, היינו לשבח אף בעת שיצר לו.
הטעם שנתן מרן בעצמו. אין הסעיף מצווה בלבד אלא מבאר: « כי הרעה לעובדי השם הוא שמחתם וטובתם כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם » (שו״ע או״ח רכ״ב:ג). וחזר ערוך השלחן ואמרו: « ויחשוב שהכל כפרת עונותיו, ונמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד השם, ועבודת השם שמחה היא לו » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב). תמצית: אין הרעה עצמה נקראת טובה — הקבלה היא הנעשית עבודה, והעבודה שמחה.
מה שהוסיפה המשנה ברורה. « כי באמת כל היסורין בין בגוף ובין בממון הוא הכל כפרה על העונות כדי שלא יצטרך להתיסר לע״ל ששם העונש הוא הרבה יותר גדול » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ד). תמצית: ייסורי כאן מוחקים חוב שאם לא כן ייפרע במקום אחר ובמחיר כבד הרבה יותר — וחשבון זה הוא המאפשר את הברכה.
ההרגלה שהמליצה עליה הגמרא. « אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר, וכן תנא משמיה דרבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר: ״כל דעביד רחמנא לטב עביד״. » (ברכות ס׳ ע״ב) — והיא התיבה שהיה רבי עקיבא שונה בדרך. וכן חתם ערוך השלחן את הסעיף: « והמשכיל יבין בדעתו ושכלו כי ענייני עולם הזה הבל וריק, רגע קטנה כצל עובר וכחלום יעוף. » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב). תמצית: התיבה נקנית בהרגל קודם שתיקנה באמונה ; וזה מה שהסעיף מבקש להשריש.
ד. אין מברכין על העתיד
אֵין מְבָרְכִין עַל הֶעָתִיד — וכבר שנתה המשנה את שני הצדדים: « מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה » (משנה ברכות פרק ט משנה ג), ונתן הרמב״ם את הטעם בשורה אחת: « שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שארע עתה » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ד). טובה עשויה לשאת רעה בחובה, ורעה טובה ; והברכה אינה מביטה אלא במה שכבר ארע.
סעיף ד׳ — הטובה שברעה והרעה שבטובה
מברך על הטובה הטוב והמטיב אע״פ שירא שמא יבא לו רעה ממנו כגון שמצא מציאה וירא שמא ישמע למלך ויקח כל אשר לו וכן מברך על הרעה ברוך דיין האמת אע״פ שיבא לו טובה ממנו כגון שבא לו שטף על שדהו אף ע״פ שכשיעבור השטף היא טובה לו שהשקה שדהו:
ביאור: מברך על הטובה הטוב והמטיב אף על פי שהוא ירא שמא תבוא לו ממנה רעה — כגון שמצא מציאה וירא שמא ישמע המלך וייטול כל אשר לו. וכן מברך על הרעה ברוך דיין האמת אף על פי שתבוא לו ממנה טובה — כגון שבא שטף על שדהו, ואף על פי שכשיעבור השטף טובה היא לו שהשקה את שדהו.
שתי הדוגמאות מן הגמרא הן. בטובה המחרידה: « היכי דמי? כגון דאשכח מציאה, אף על גב דרעה היא לדידיה, דאי שמע בה מלכא שקיל לה מיניה, השתא מיהא טובה היא. » (ברכות ס׳ ע״א) ; וברעה שתועיל: « היכי דמי? כגון דשקל בדקא בארעיה, אף על גב דטבא היא לדידיה, דמסקא ארעא שירטון ושבחא, השתא מיהא רעה היא. » (ברכות ס׳ ע״א). תמצית: שלוש תיבות חוזרות בגמרא בשני המקומות — השתא מיהא — והן כל הכלל.
הטעם ברמב״ם. « הגיעה אליו טובה או ששמע שמועה טובה אף על פי שהדברים מראין שטובה זו תגרם לו רעה מברך הטוב והמטיב » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ד) ; « וכן אם נגעה אליו רעה או שמע שמועה רעה אף על פי שהדברים מראים שרעה זו גורמת לו טובה » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ד) ; והכלל: « שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שארע עתה » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ד). תמצית: אין הברכה השערה לעתיד ; היא קוראת בשם למה שיש בשעה שאומרים אותה.
ושנתה המשנה ברורה בתיבה אחת. « כי אין לנו להסתכל בעתיד שאפשר שלא יהיה כן » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ה). תמצית: אין לנו להסתכל בעתיד — שמא לא יהיה כמו שאנו יראים.
תיבה שבטור ולא כתבה מרן. חתם הטור את מעשה השדה ששטפה כך: « כגון שבא שטף על שדהו אע״פ שכשיעבור השטף היא טובה לו שהשקה שדהו מ״מ עתה רעה היא לו » (טור או״ח סימן רכ״ב) ; וביאר ערוך השלחן מפני מה עדיין הוא אמת: « מכל מקום עתה רעה היא לו שגרמה לו היזק הרבה. ולכן אף על פי שהטובה וודאי תבא, מכל מקום ההיזק שהיה לו נשאר היזק. » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב). תמצית: אף כשהטובה העתידה ודאית, ההיזק שכבר בא אינו נמחק — ועליו חלה הברכה.
סייג של ערוך השלחן. « כיון דעתה היא טובה ואין הדבר ברור שתגיע לו הרעה » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב). תמצית: הכלל נוהג משום שאין הרעה הנחשדת ודאית ; ובמקום שתהא ודאית — שוב אין מקום לברך הטוב והמטיב.
דקדוק אחד במציאה. « וירא שיעלילו עליו ויקחו את אשר לו ומיירי שיש לו אנשי בית שיש בזה טובה גם להם ושייך ברכת הטוב והמטיב דאל״ה יש לו לברך רק שהחיינו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ו). תמצית: הסעיף נקט הטוב והמטיב לפי שהמציאה מועילה אף לאנשי ביתו — ובלא זה חוזרים לסעיף א, ואינו מברך אלא שהחיינו.
הסימן בשורה אחת: שלושה נוסחים ושאלה אחת המחלקת ביניהם — למי הטובה הזאת? — ואחריהם שתי תביעות שאינן בתיבות כלל: לברך על הרעה בדעת שלימה ובנפש חפצה, ולא לברך אלא על מה שכבר ארע, לא על העתיד להיות.
מקרים מעשיים
מקרה א — בישרו לי על לידה
המקרה: בישרו לי שילדה אשתי בן זכר. מה עלי לומר?
ההנהגה: חילוקו של סעיף א נוהג כאן: « על שמועות שהם טובות לו לבדו מברך שהחיינו ואם הן טובות לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב » (שו״ע או״ח רכ״ב:א). ובגמרא נדון המקרה עצמו: « והתניא: אמרו ליה ילדה אשתו זכר, אומר ״ברוך … הטוב והמטיב״! התם נמי, דאיכא אשתו בהדיה דניחא לה בזכר. » (ברכות נ״ט ע״ב) — האם שמחה עמו, ואין הטובה שלו בלבד. ופרטי הלכה זו בסימן שאחריו, סימן רכ״ג · 223, הפותח בה ממש. ומכל מקום צריכה השמועה לבוא מפי נאמן: « ודוקא כששמע מפי אדם נאמן וזה האדם ראה בעצמו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:א). תמצית: משנהנה אחר מאותה טובה, עוברים משהחיינו להטוב והמטיב. ולמעשה — כהוראת רבו.
מקרה ב — הפסד ושמועה רעה
המקרה: בישרו לי על הפסד — נכס שנשרף, בהמה שמתה, יין שהחמיץ. יש כאן ברכה, ואיזו?
ההנהגה: הן, ובשם ומלכות: « על שמועות רעות מברך בא״י אמ״ה דיין האמת » (שו״ע או״ח רכ״ב:ב). והביאור הלכה נתן מקרים אלו ממש: « אם נודע לו שהחמיץ יינו מברך דיין האמת » (ביאור הלכה סימן רכ״ב) ; « ופשוט דה״ה אם נשרפו לו נכסיו או שמת לו בהמתו וכל כה״ג דבר שדרך האדם להצטער בו » (ביאור הלכה סימן רכ״ב). ואין לחלק כאן במי נגעה הרעה: « בין שהן רעות לו לבדו או גם לאחרים » (ביאור הלכה סימן רכ״ב). והדרך דרך סעיף ג היא: « חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלימה ובנפש חפצה כדרך שמברך על הטובה » (שו״ע או״ח רכ״ב:ג), והתיבה שיהא רגיל בה — « כל דעביד רחמנא לטב עביד » (ברכות ס׳ ע״ב). תמצית: הברכה ברכה גמורה, הנוסח שלם, והסימן תובע שתיאמר בלב המקבל. ולמעשה — כהוראת רבו.
מקרה ג — טובה שמחרידה
המקרה: באה לי טובה ממש, ואני ירא ממה שתגרור אחריה. אברך בכל זאת?
ההנהגה: הן. וזה בדיוק נדון סעיף ד: « מברך על הטובה הטוב והמטיב אע״פ שירא שמא יבא לו רעה ממנו כגון שמצא מציאה וירא שמא ישמע למלך ויקח כל אשר לו » (שו״ע או״ח רכ״ב:ד). והטעם טעם הרמב״ם: « שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שארע עתה » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ד), ושנתה המשנה ברורה: « כי אין לנו להסתכל בעתיד שאפשר שלא יהיה כן » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ה). ונשאר לברר איזה נוסח: « וירא שיעלילו עליו ויקחו את אשר לו ומיירי שיש לו אנשי בית שיש בזה טובה גם להם ושייך ברכת הטוב והמטיב דאל״ה יש לו לברך רק שהחיינו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ו). תמצית: מברכין על מה שארע ; וסעיף א הוא המכריע אחר כך בין שהחיינו להטוב והמטיב. ולמעשה — כהוראת רבו.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מפני מה נותן סעיף א שני נוסחים במקום שהטור לא כתב אלא אחד?
- מפי מי צריכה השמועה לבוא כדי שיברך (מ״ב רכ״ב:א)?
- מפני מה אין השמועה הרעה מתחלקת כשמועה הטובה (ביאור הלכה סימן רכ״ב)?
- מה תובע סעיף ג יותר מן הנוסח עצמו?
- על איזו שעה חלה הברכה, ומפני מה (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ד)?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול — קצרו של דבר ; על המאורע או על השמועה ; אין מברכין על העתיד
- ✨ רמה 3 — סיכום: לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן): דף מעבר — אדמו״ר הזקן לא כתב סימן זה בשולחן ערוך שלו ; והפניה לרמות 1-3 ולסידורו